בעיצומו של החורף הקפוא במינסוטה, מתכנסים תושביה של עיירה קטנה לחצוב בקרח. עומקה של שכבת הקרח עולה על מטר, ואפילו המשורים החשמליים שגויסו למשימה מתקשים לחדור אותה ולכן התושבים משתמשים במקביל גם בכלים ידניים. הם חוצבים קוביות ענק מתוך הקרח, ואלה ישמשו אותם לקירור במהלך הקיץ, כדי שלא יצטרכו להשתמש בחשמל או בכל סוג אחר של אנרגיה לקירור.
״קציר הקרח״ הוא מסורת שכמעט נשכחה באזור, עד שהגיע למקום ויל סטגר, נחוש להחיות את המנהג, ורתם את התושבים למשימה. כולם לוקחים חלק בימי קציר השלג, ועל המאמץ הפיזי האדיר מפצה החגיגה המשותפת. ויל סטגר התפרסם במסעותיו אל הקטבים - בשנת 1986 הגיע לקוטב הצפוני עם קבוצה של שישה אנשים וכלבי הסקי בלבד, ובשנת 1990 הצליח לחצות באותה צורה את אנטרקטיקה. במהלך המסעות הללו, הוא מספר, התעורר בו רצון לחיות בצורה שאינה מזיקה לטבע ולחפש דרכי חיים פשוטות גם בזמנים המודרניים. כיום הוא פעיל למען איכות הסביבה. האם מאמציו ומאמצי שכניו יספיקו כדי להבטיח את קיומו של הטבע המרהיב שבו הם חיים?
סרטו של נת׳ניאל שמידט, Ice Ball, זכה בפרסים במגוון פסטיבלים בעולם.
Ice Ball from Gravity Films on Vimeo.
תגובות פייסבוק
אני עוזב לפָּסָארְגָדָה
אני עוזב לפסארגדה
שם אני חבר של המלך
שם יש לי אישה שאני אוהב
במיטה שאבחר
אני עוזב לפסארגדה
אני עוזב לפסארגדה
פה אני לא מאושר
שם הקיום הוא הרפתקה
באופן כל כך מופרע
שחואנה המשוגעת מספרד
מלכה ומטורפת מדומה
מסתבר שהיא קרובה רחוקה
של המחותנת שמעולם לא הייתה לי
ואיך שאני אעשה התעמלות
ואסתובב באופניים
וארכב על חמור פראי
ואטפס על עמוד חלקלק משומן
וארחץ לי בים!
וכשאהיה עייף
אשכב על גדת הנהר
ואקרא לאם-המים מקור המעיינות
לספר לי את הסיפורים
שכשהייתי ילד
רוזה הייתה באה לספר לי
אני עוזב לפסארגדה
בפסארגדה יש הכול
זוהי תרבות אחרת
יש הליך בטוח
למנוע הריונות
יש טלפון אוטומטי
ואלקלואידים כמה שתרצה
יש זונות יפות
לעשות איתן אהבה
וכשאהיה עצוב יותר
אבל עצוב ככה ללא מוצא
כשבלילה יבוא לי החשק
להרוג את עצמי
- שם אני חבר של המלך -
תהיה לי האישה שאני רוצה
במיטה שאבחר
אני עוזב לפסארגדה.
מנואל בנדיירה (Bandeira), שנולד ב-1886 והלך לעולמו ב-1968, היה משורר, מבקר ספרות ומתרגם ברזילאי, יליד העיר רסיפה.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
היה קיר
ללא ספק,
אני יכול רק לומר שהיה קיר
ושכנגדו היטלתי
את החיים כולם.
לא. מעולם לא עקפתי אותו.
מעולם לא ניסיתי
מיגל טורגה (Torga), ששמו האמיתי היה אדולפו קורייה דה רושה (Correia de Rocha), נולד בצפון פורטוגל ב-1907 והלך לעולמו ב-1995. כתב שירה, סיפורים קצרים, מחזות ויומן בן 16 כרכים. הוא נחשב לאחד מגדולי הספרות הפורטוגלית במאה ה-20. עבד כרופא כפרי וכרופא אף אוזן גרון בעיר קואימברה.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
בצאתי לקראתך
צביה ליטבסקיבין חסר ומלאות, בין קולות ושתיקות, עולה השירה ופועמת התשוקה. | כְּאַיָּל תַּעֲרֹג...
X חצי שעה