האם חיות נהנות?

בנובמבר 2023 הטביעו לווייתנים קטלנים יאכטה נוספת ליד חצי האי האיברי. במשך יותר משלוש שנים, חברי הלהקה ניגחו וטלטלו ספינות באזור שלהם, וזו הייתה הרביעית שהם הטביעו. רבים חשבו שהם תוקפים את הספינות, אולי נוקמים בדייגים, אבל גם המלחים וגם המדענים חושבים שהקטלנים בסך הכול משחקים, והביולוגים הימיים שחוקרים את הקבוצה הזאת משערים שאולי מדובר בתחביב זמני. "יש הסכמה שהם עושים את זה כדי להשוויץ", אמר מנהל המחקר המדעי בקבוצת שימור ימי (אגב, גם אם זה טרנד זמני, נראה שהוא מתפשט: ביוני, ניגחו לווייתנים קטלנים יאכטה ליד סקוטלנד). את המלחים הדבר אינו מנחם, וחלקם ניסו להתנקם בקטלנים במגוון דרכים: ירו בהם, הציתו זיקוקים והשמיעו רוק כבד מתחת למים כדי לגרש אותם.

חלק גדול מההיסטוריה של האנושות עם בעלי החיים התאפשר רק מפני שסירבנו לייחס להם חיי נפש כמו שלנו

אנחנו משליכים לא מעט על בעלי חיים. לא אחת אנו מרוממים אותם לדרגת אידיאלים של אהבה ונאמנות (כלבים, סוסים), ולעתים קרובות אנו מצמצמים אותם לכדי אובייקטים או כלים (בקר, חזירים, שוב סוסים). חלק גדול מההיסטוריה של האנושות עם בעלי החיים התאפשר רק מפני שסירבנו לייחס להם חיי נפש כמו שלנו. אופן הדיבור של התוכים משעשע אותנו, וקופי המקוק מסקרנים אותנו כשהם משתמשים בשיער אנושי כחוט דנטלי, אבל חיות רבות מנהלות אורחות חיים שאנחנו כלל איננו מסוגלים לדמיין. לווייתנים, צפרדעים ופרגטות חיים בעולמות שאין לנו שום גישה אליהם, מאחורי חומות של הבדלי חישה וכמיהות זרות. אנחנו מונעים מהם את המעמד שאנו נותנים לכל אדם: Personhood ("היות בעל מעמד של פרט"). לא זאת בלבד שהמניעה הזאת מגבילה את הדמיון שלנו, אלא שהיא הגבילה את המחקר בתחום האתולוגיה, או התנהגות בעלי החיים.

תוקפים? משחקים? נהנים? כועסים? שני לווייתני אורקה. תצלום: רוברט פיטמן, ויקיפדיה

מהו משחק? איך אנחנו מגדירים אותו במינים ששונים מאיתנו וזה מזה, כמו תמנונים ועורבים? גם הצופה הזהיר ביותר יתקשה להימנע מהטיות בנוגע לטיבו של משחק ומשמעותו

משחק של בעלי חיים הפך לנושא מחקר רק במאה הנוכחית, והתחום עדיין מפתח את עקרונותיו הבסיסיים ביותר. מהו משחק? איך אנחנו מגדירים אותו במינים ששונים מאיתנו וזה מזה, כמו תמנונים ועורבים? גם הצופה הזהיר ביותר יתקשה להימנע מהטיות בנוגע לטיבו של משחק ומשמעותו. אצל בני אדם, צורות רבות של משחק מחקות התנהגויות רציניות: ציד, חיזור, חקירה, בנייה, לחימה. אנחנו מזהים משחק במינים אחרים אם הוא דומה למשחקים שלנו, אבל מה שנראה כמו משחק מנקודת מבט אחת עשוי להיות בעצם משהו אחר לחלוטין. אולי אנחנו מחמיצים צורות של משחק שאינן דומות מספיק למשחק האנושי, ואולי אנחנו מחמיצים משחק אצל בעלי חיים שנראים לנו שונים בתכלית מאיתנו.

דייוויד טוּמי (Toomey), המלמד ספרות אנגלית באוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט וכותב על מדע, בוחן את המחקר העוסק בנושא החמקמק הזה בספרו Kingdom of Play: What Ball-Bouncing Octopuses, Belly-Flopping Monkeys, and Mud-Sliding Elephants Reveal About Life Itself (משנת 2024). טומי כתב ספרים על אורגניזמים שחיים בסביבות קיצוניות ועל הפיזיקה של המסע בזמן, ויש לו הבנה טובה של המחקר גם בנושא המשחק. הוא בוחן לפחות שלושים השערות העוסקות במשחק של בעלי חיים, אף שהוא מקפיד לציין ש"באחדים מהמקרים מדובר ברעיונות ותו לא". הוא מסתמך בייחוד על הגדרה של גורדון ברגהארדט (Burghardt), אתולוג וביולוג אבולוציוני: משחק הוא "התנהגות רצונית, שאינה פונקציונלית, המתאפיינת בתנועות חזרתיות אך מגוונות ומתרחשת רק כשבעל החיים בריא, בטוח ושבע".

ברור לכולם שמשחק מספק חידוש, התרגשות, הזדמנות לחוש

טומי נוטה להביט בהקשר הרחב של הביולוגיה האבולוציונית והתפתחות המשחק. ברור לכולם שמשחק מספק חידוש, התרגשות, הזדמנות לחוש. המחקר מלמד שילדים אנושיים שאין מאפשרים להם לשחק עלולים לפתח קשיים חמורים, ויש החושבים שהתנהגויות חזרתיות המופיעות אצל בעלי חיים מבודדים בגני חיות, כמו התהלכות והתנדנדות במקום, הן תוצאה של סביבה נטולת גירויים. אבל אף על פי שבני אדם מקבצים את החידוש, ההתרגשות וההזדמנות לחוש תחת מטרייה אחת המכונה "כיף", אתולוגים רבים חושבים שעצם הרעיון של התנהגות "לא פונקציונלית" חותר תחת הנחות היסוד שלהם בנוגע למינים אחרים של בעלי חיים. משחק מפתח כוח פיזי וחיבור קבוצתי, מלמד מיומנויות חברתיות ומפחית לחץ. לכן, לשיטתם, משחק הוא הסתגלות אבולוציונית. הם נוטים לראות במשחק דחף נוירולוגי, אינסטינקט, או תגובה חברתית.

ככה הכי כיף, הכי טוב והכי מלמד: ילדים משחקים קריקט ברחוב במומבאי. תצלום: אדם כהן

קרבות בכאילו, אחת מצורות המשחק החברתי הנפוצות בעולם, הם דוגמה טובה. בני אדם עושים זאת, כמובן. יש שפע משחקים כאלה, מ"תופסת" העתיק ועד ל"קול אוף דיוטי" בימינו. גם עקעקים נלחמים בכאילו, וכמוהם גם קפוצ'ינים, גורילות, סוריקטות, נברנים וגרבילים. קנגורואים עורכים קרבות אגרוף רשמיים, שמתחילים רק אחרי שאחד מהם נענה לאתגר שהוצב לו. עכברושים עורכים דו־קרב הכולל שורה של התקפות עדינות, בריחות והתקפות נגד. בדרך כלל אף אחד אינו נפגע. עשרות מיומנויות שונות באות לידי ביטוי בקרבות האלה.

יש לא מעט בעלי חיים המפגינים התנהגויות שאין להן תועלת מובהקת, וחוקרים חלוקים בין אלו שמחפשים את התועלת ויהי-מה, ובין אלו שמוכנים לייחס לבעלי החיים קשת של התנהגויות הכוללת גם משחק להנאה בלבד

אבל יש לא מעט בעלי חיים המפגינים התנהגויות שאין להן תועלת מובהקת – וטומי שם מציין בפנינו שעובדה זו אינה מרפה את ידיהם של החוקרים, שבכל זאת מנסים לזהות את התועלת החבויה. חזרזירים נוטים להתרוצץ ולבצע מעין סלטה. החוקרים טוענים שהדבר נועד לפיתוח מיומנויות. "אנחנו משערים", כפי שכתבה קבוצת חוקרים, "שאחת ממטרותיו הקדומות המרכזיות של המשחק הוא להתאמן על רצפים התנהגותיים שבהם בעלי חיים מאבדים שליטה בתנועותיהם, במיקומם או בקלט החושי/מרחבי שלהם וצריכים לתקן זאת במהירות". את שגרת המשחק הזאת כינתה הקבוצה "אימון לקראת הבלתי צפוי". במילים אחרות, כותב טומי, "החזרזיר מבצע את הסלטה לא לשם הדבר עצמו, אלא מתוך ציפייה לרגע שאחרי הסלטה, כשהוא מתאושש ומשיב לעצמו את השליטה". אך הוא מוסיף בתמיהה שכל הדיוט יבין כי הסלטה "מלהיבה" את החזרזירים – ושהנפילה היא המטרה.

החיפוש אחר תועלת נכשל לפעמים, והדבר מתסכל את האתולוגים הנחושים לגלות "יתרונות הסתגלותיים". טומי מתאר את האופן שבו גורים של דוב הים הדרום אמריקני בפוּנטָה סן חואן משתטים בבריכות סלעים אף על פי שהדבר חושף אותם להתקפה של אריות ים – בדומה למשחק מסוכן במובהק. הוא ממחיש את הפרדוקס הזה בכתיבה יבשושית ועוקצנית על דוגמה של כלבלב בשלג: "הנאתו של הכלבלב ניכרת, אך השערות רבות של משחק בעלי חיים מתקשות להסביר אותה. תנועותיו של הכלבלב מוגבלות, ואם השלג עמוק מספיק, גם ראייתו משובשת. איך בדיוק זה כיף?"

פילות משחקות? בכל אופן, הן עוסקות בהתנהגות חזרתית ולא פונקציונלית, ברצון מופגן שנראה כמו הנאה... תצלום: דונלד

טומי מציע דוגמאות נוספות של התנהגות בעלי חיים שנראית "לא פונקציונלית". יש דיווחים רבים על פילים שגולשים במורד סוללות בוציות ומתנגשים, לכאורה בכוונה, בפילים אחרים שמנסים לטפס עליהן. ואז הם עושים את זה שוב. טומי מספר על צב שחלק מכל עם כריש ממין מפרקתן הבינים והיה נושך את זנבו חזק מספיק כדי שהכריש יגרור אותו אחריו תוך כדי שחייה. קבוצה של ארבעים וחמש דבורים הוצבה על שביל שלאורכו הונחו מזון וכדורי עץ קטנים. דבורים אחדות עצרו ודחפו את הכדורים קדימה ואחורה. יש דבורים שעשו זאת פעם אחת, אבל היו גם כאלה שחזרו לגלגל את הכדורים שוב ושוב במשך שבועות.

כשחושבים על זה, יש מגוון רחב להקסים של התנהגויות שאנו מתקשים להסביר כהסתגלות אבולוציונית

כשחושבים על זה, יש מגוון רחב להקסים של התנהגויות שאנו מתקשים להסביר כהסתגלות אבולוציונית. לפני שהקטלנים התחילו לנגח יאכטות, נדמה היה שיש להם טרנד אופנה: לחבוש דגים מתים על הראש; לפעמים, ציפורי שיר שרות כשהן לבד, סתם חוזרות על רצף צלילים או על סלסול פעמים מספר, וקשה שלא לחשוב שהן שרות לשם ההנאה שבדבר; היה לי גולדן רטריבר שהיה שומט את כדור הטניס האהוב שלו מאחורי סלע בתוך נהר מהיר, דוחף אותו ממש עד שולי הזרם ומחכה לרגע האחרון כדי לתפוס אותו לפני שהוא נסחף; יש סרטון מגורען של עורב ברוסיה ובו הציפור לוקחת מכסה צנצנת לראש גג, נעמדת עליו וגולשת מטה. העורב עושה את זה פעמים מספר; וטומי מספר על להקת אדריות שגולשות על אשד של נהר וממהרות לחזור לנקודת ההתחלה שלו ולגלוש שוב. אולי בשביל מי שיכול לעוף, גלישה היא עניין מלהיב במיוחד.

מה עובר על העורב? הוא משחק? הוא נהנה? הוא חוקר? הוא מוצא גיוון לחיים של תעופה?

טומי קורא לפעילויות האלה tinkering [מילה המתארת בדרך כלל "התעסקות" עם חפץ כלשהו בניסיון לתקן אותו או להבין איך הוא עובד], והן מבטאות את הרצון לבחון את דרכיו של העולם באופן שיממש את "הכמיהה לכיף ולתחושה". הוא מספר על עורב שהרים אבן והביא אותה עד לקצה צוק. הוא הציץ במורד הצוק ואז דחף את האבן והתבונן בנפילתה. לאחר מכן, הוא הביא אבן נוספת וחזר על הפעולה הזאת לנגד עיניהם של החוקרים הצופים בו, שלא ידעו איך להסביר את תכליתה של ההתנהגות הזאת. טומי פחות מבולבל מהם.

אתם מתקרבים לשפת צוק. אתם מביטים למטה. אינכם ממהרים לשום פגישה, אז אתם מרימים אבן וזורקים אותה למטה. אתם מביטים בה נופלת, ניתזת מסלע מזדקר ופוגעת בקרקעית. ואז אתם עושים את זה שוב. אולי התשובה לשאלה "מדוע הפיל העורב את האבנים?" היא בדיוק הסיבה שאתם או אני נעשה דבר כזה. מה הסיבה?

זה... כיף.

החיפוש אחר אובייקטיביות מתנגש במוקדם או במאוחר עם העובדה שבממלכת המשחק, לבני האדם יש הרבה במשותף עם בעלי חיים אחרים. אנחנו משחקים בטבעיות עם כלבים. וכלבים משתובבים עם סוסים. עכברושים אוהבים שמדגדגים אותם. הבעת הפנים המשחקית – פה פתוח ורפוי – נפוצה בקרב בעלי חיים. הייתכן שזה חיוך?

יש משהו מייאש בתגובותיהם של התיאורטיקנים. לפעמים מתחשק לי לתת לאחד מהם חבטה קטנה, למסור לו כדור ולומר לו, "תפוס". החיפוש אחר אובייקטיביות מתנגש במוקדם או במאוחר עם העובדה שבממלכת המשחק, לבני האדם יש הרבה במשותף עם בעלי חיים אחרים. אנחנו משחקים בטבעיות עם כלבים. וכלבים משתובבים עם סוסים. עכברושים אוהבים שמדגדגים אותם. הבעת הפנים המשחקית – פה פתוח ורפוי – נפוצה בקרב בעלי חיים. הייתכן שזה חיוך? הכלבלב בשלג: אם אינכם מבינים את ההנאה בכך שחומר זר מגביל את התנועות שלכם ומשבש את הראייה שלכם, אז איני רוצה ללכת אתכם לקרבות קצף או למסיבת תחפושות.

טומי אוהב לעקוץ את האתולוגים חמורי הסבר, אבל הכתיבה שלו עצמו דחוסה מדי לעתים. הביולוגיה האבולוציונית היא מרכז הספר, והפרקים האחרונים צוללים לתוך פרשנות של תיאוריות ונוטשות את האנקדוטות שכותרת המשנה של ספרו מבטיחה. הוא נוטה לאבד את הקורא בדיונים על גֶנים מווסתים וקלדיסטיקה (מערכת של טקסונומיה ביולוגית), שמטרתם להכניס את נושא המשחק לתוך המסגרת התיאורטית של הברירה הטבעית. וברגע שהוא יורד לתוך נבכי הביולוגיה האבולוציונית, המילים "אפשרי" ו"לתאר לעצמנו" חוזרות שוב ושוב. איננו יודעים – ואולי לעולם לא נדע – איך התנהגותם של בעלי חיים התפתחה במהלך פרקי זמן בלתי נתפשים.

על מה חושבת הפרגטה? מה היא זוממת? האם היא מחפשת הנאה? האם היא רוצה לשחק? תצלום: A. E. "Buzz" Jehle N5UR, ויקיפדיה

יש עוד שאלות רבות פתוחות. אתולוגים רבים בימינו מוכנים לשקול את שאלת התודעה והרגש בבעלי חיים, ופירושו שסכנת ההאנשה מרחפת מעליהם שוב. כמעט כל המחקר בנוגע למשחק של בעלי חיים התבסס על יונקים שליָניים כמו פרימאטים וכלביים. יש תצפיות של משחק במינים ספורים של זוחלים ודגים, אבל החוקרים עדיין אינם מקדישים להם תשומת לב רבה. יכול להיות שיש הרבה מינים של בעלי חיים שאינם משחקים כלל – הרי יש גם בני אדם כאלה. "אבל לדעתי סביר יותר", כותב טומי, "שבעלי חיים מתנהגים כל הזמן בצורות מדהימות שפשוט איננו מבחינים בהן".

בסופו של דבר, ההנחה שבעלי חיים הם מורכבים ומסתוריים לא פחות מבני האדם היא הנחת יסוד בספרו של טומי. הוא מבין שאם נצמצם את המשחק לכדי התכלית שלו, נחזיר את בעלי החיים למעמד של אוטומטונים. לקראת סוף הספר הוא משיב למרכז את ההנאה האישית שלו מהנושא ועוקב אחר כמה קווים בלתי צפויים, כולל סיפוריהם של בני אדם שהחליטו להשתלב באופן קיצוני בסביבת המחייה של בעלי החיים הנערצים עליהם. הוא מספר על אדם שחי בין עזים בשווייץ והלך על ארבע עם תותבות של פרסות, ועל וטרינר בריטי שזחל בדשא ורחרח את הקרקע כדי לחלוק עם גירית את עולמה העשיר בניחוחות (במשך זמן מה הוא אכל תולעים). ייתכן שעולמפ הפנימי של בעלי החיים יישאר לעד באפלה, אבל חיינו יהיו אפלים הרבה יותר אם נתעלם מקיומו.

מובן שהשאלה האמיתית אינה אם בעלי חיים משחקים, אלא איך לפרש את מה שקורה כשהם עושים זאת. אם נצליח לתפוש בעל חיים כיצור שפשוט נהנה ממשהו, לא נוכל להמשיך לראות בבעלי החיים אובייקטים

מובן שהשאלה האמיתית אינה אם בעלי חיים משחקים, אלא איך לפרש את מה שקורה כשהם עושים זאת. אם נצליח לתפוש בעל חיים כיצור שפשוט נהנה ממשהו, לא נוכל להמשיך לראות בבעלי החיים אובייקטים. נהיה חייבים לשנות את יחסנו אליהם, וזו תהיה אחריות כבדת משקל שתתווסף למכלול תחומי האחריות שלנו. אולי סלטות באוויר באמת עוזרות לחזרזירים להתכונן לבלתי צפוי, אבל אני חייבת לשאול: למה קשה כל כך להאמין שתענוג הוא דבר טוב בפני עצמו?

המפגשים בינינו לבין בעלי החיים האחרים יכולים להיות מפתיעים מאוד. אורנגאוטן צופה באדם מבצע תעלול עם כדור וכוס. הוא מניח את הכדור באחת מכמה כוסות, הופך אותן ומחליף את מיקומיהן פעמים מספר. האורנגאוטן צופה בו בריכוז, כותב טומי, "עד לסיום המופע, ואז מראים לו שהכוס שהוא חשב שהכדור נמצא בה, ריקה. הוא מביט לתוך הכוס, מאשר שאכן היא ריקה בניגוד לציפיותיו, ומתגלגל על גבו בהנאה גלויה". האורנגאוטן הבין שהמשחק הוא בעצם עבודה בעיניים, והוא חושב שזאת בדיחה נהדרת.

סאלי טיזדייל (Tisdale) פרסמה כתבות ב־Harper’s וכתבי עת נוספים. ספרה האחרון הוא The Lie About Truck: Survivor, Reality TV, and the Endless Gaze (משנת 2021).

Copyright 2024 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

כל הזכויות שמורות ל"אלכסון".

תורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי תומר בן אהרן.

תמונה ראשית: "קוקו, ג'ירפה!", תצלום: frentusha, אימג'בנק / גטי ישראל