קול מתהומות האופל, גרמניה 1932: ישעיהו ליבוביץ כותב לאחותו ומעיד על המציאות
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
ערב ראש חודש ניסן תרצ"ב היה בתאריך האזרחי 6 באפריל 1932. קנצלר גרמניה באותה עת היה היינריך ברינינג. שלושה ימים לאחר מכן נערך בגרמניה סיבוב שני בבחירות לנשיאות המדינה. בבחירות אלה הגנרל הזקן פאול פון הינדנבורג התמודד מול אדולף היטלר. בסיבוב הראשון הוא לא הצליח לקבל את רוב הקולות הדרוש. בסיבוב השני זכה הינדנבורג ב- 53% מן הקולות, כשאדולף היטלר זוכה ב- 36.8% מן הקולות, כך התמנה האיש בן ה-89 להיות נשיא הרפובליקה פעם נוספת. קנצלר גרמניה ברינינג עסק מייד לאחר מכן בניסיונות ליצירת קואליציה לייצוב ממשלתו שכללו גם הצעה לאדולף היטלר להיות בה סגן הקנצלר. מאמציו נכשלו ופחות מחודשיים לאחר מכן, ב-29 במאי 1932, ברינינג סולק ממשרתו. ב-29 בינואר 1933 הסמיך הנשיא הינדנבורג את אדולף היטלר להרכיב קואליציה, וב-30 בינואר הפך היטלר לקנצלר של גרמניה.
באותו ערב ראש חודש ניסן תרצ"ב היה ד"ר (לכימיה) ישעיהו ליבוביץ סטודנט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת היידלברג בגרמניה. עימו היתה רעייתו גרטה ליבוביץ (וינטר) שהייתה דוקטורנטית במחלקה למתמטיקה באותה אוניברסיטה. באותו יום כתב ישעיהו מכתב לאחותו הצעירה נחמה שהייתה אז מורה בירושלים בארץ המנדט הבריטי פלשתינה א"י. המכתב כולל דרישות שלום ומידע משפחתי שאין בו כל עניין לציבור אולם את חלקו האמצעי אנו מציגים כאן בפני הקוראים, ככתבו וכלשונו. כל מי שמוצא בנאמר במכתב אנלוגיה כלשהי לתהליכים שמתרחשים במדינה אחרת, ביבשת אחרת ובזמנים אחרים, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד.
להלן הקטעים מן המכתב:
אילו גתה לא היה יהודי
לא היו מתפעלים ממנו כל כך.[תרגום חפשי מהאמירה שנאמרה בגרמנית ומוזכרת במכתב, אמירה מפי אישה גרמניה ברחוב שהכותב שמע שבוע קודם לכן]
[לידיעת הקוראים: יוהאן וולפגנג גתה, אחד מגדולי אנשי הרוח הגרמניים, לא היה יהודי]
נחמה'לה יקירתי
[........]
... המימרא ששמתי בראש המכתב מעידה על מצב הרוחות כאן. מין שגעון תקף את העם {[הגרמני]} וחזון הבלהות של יהודים נראה להם בכל מקום. אמנם אחינו בני ישראל קלי הדעת שמחים כעת אלי גיל ודומה להם שנתחדש להם נס פורים, אך חוששני שלשווא הם משלים את נפשם. גם אם לא נבטל את "שמחת פורים" זו בטענה "אכתי עבדי דאחשוורוש אנן" {[עדין עבדי אחשוורוש אנחנו]} צריך להודות שהבחירות מעידות שנחשול הרשע והאנטישמיות עדיין הולך ומתגבר, עד כי גם השם הגדול הגבור והמקודש שבו דוגלים השמאליים (ר"ל) {[הינדנבורג]} לא עצר כח למנוע בעד שליש העם (חוץ מן הקומוניסטים) מלהצביע נגדו.
ואשר ל"שמאליות" המשטר השורר כעת והנלחם כביכול נגד היטלר – הנה אין זה כי אם אחיזת עינים. ברינינג וסיעתו ממאנים אמנם למסור את רסן הממשלה מידם להיטלר וסיעתו, אך לא מחמת מיאון בשיטת היטלר, כי אם אך ורק מחמת תאוותו המרובה של היטלר אשר יחטוף לו ולאנשיו כל חתיכה שמנה בשלטון המדינה וישליך את המושלים היום ככלים אין חפץ בהם. ובאמת אין בין המשטר השורר כעת ובין משטר הממלכה השלישית הבאה עלינו אלא שינוי השם וקצת הבדל בשיטת האנטישמיות (ולא באנטישמיות עצמה) בלבד. הממשלה ממאנת בכל תוקף לצאת בזרוע נגד שערוריות הס.א. והס.ס. ותעלוליהם ביהודים ובשמאליים כי הלא הם הם הצבא לצרכי המלחמה העתידה לבא ולנקום את נקמת 1914/18 וגם הצבא העתיד לדכא את רבבות אלפי הנקשים והרעבים ומחוסרי העבודה בקומם לערוץ ארץ.
מה שאמרתי בנוגע למלחמה העתידה לבוא – אין זו תפארת המליצה בעלמא, כי אם גלו וברור שכל מעשיה ופעולותיה של ממשלת ירום הודו מכוונים למטרה זו. בכל כח מטפחים ומגדלים את הרוח הצבאי (Wehrgedanke בלעז) מטעם הממשלה ומדכאים בזרוע כל מי שמעיז לפצות פה נגדו, וכולי עלמא מעיד שבימי וילהלם קיסר לא נרדפו אויבי השלום כהיום הזה. קלא ולא פסיק {[קול ללא הפסקה = שמועות עקשניות]} אומר שאחר הבחירות הסופיות שתהיינה בעוד שלשת ימים (ואשר בהן ינצח הזקן "בעל השם" בלי ספק) יספח ברינינג את היטלר לאחת הכהונות הגדולות ויעשו כולם אגודה אחת למען קיים את "הסדר" בפנים (בחינת l'ordre règne en Varsovie בתקופת ניקולי הראשון ופסקויטש שר צבאו ) {["הסדר שולט בוורשה" – כך בישר שר החוץ הרוסי בבית הנבחרים הרוסי ב-1813, אחרי כיבוש אכזרי, רב הרג והרס של וורשה על ידי הצבא הרוסי.]} והחזיר עטרת אשכנז לישנה כלפי חוץ. גם אם לא נאמין לסברא זו הנה אין ספק שהבחירות הפרוסיות העתידות להיות בחול המועד פסח הבא עלינו ישמידו מתחת השמים את "ממשלת היהודים" הפרוסית ואז ממילא תהיה יד היטלר על העליונה, גם אם יתחזקו ברינינג וסיעתו על כנם. בין כך ובין כך מרה תהיה אחרית המדינה ואחרית אחינו בני ישראל בפרט [............]
והנני דורש שלומך ושלום ליפמן ושלום האה"ק {[הארץ הקדושה]} באהבה רבה
ישעיה
תמונה ראשית: מתוך העבודה "ספר חתוך" (1968), מאת ארמן, תצלום: פדרו ריביירו סימואש.
הערת המערכת: המכתב נמצא ברשות משפחת ליבוביץ ומתפרסם באישור המשפחה
מערכת "אלכסון" מודה למשפחת ליבוביץ על הסכמתה לפרסום.
תגובות פייסבוק
6 תגובות על ליבוביץ ידע
בתזמון מושלם, ובתחכום שמאפיין את אלכסון. כל הכבוד. ליבוביץ, אתה חסר!
היו עוד דברים שליבוביץ ידע וצדק במבחן הזמן שעבר - שמלחמת ששת הימים והניצחון המפואר שהביאה לנו רק הרעה אתנו כעם וכחברה. מאז ועד היום שכרון הכוח המשחית, פרי אותה מלחמה , שיבש בקבוצות קיצוניות בעם את היכולת והנכונות להבדיל בין רע לטוב. בימינו אנו שוד ושבר של החברה והשסע בעם אמנם ניזון בעיקר מהסתה ושקרים של מנהיג פסול שכשל, אך מקבל חיזוקים מקבוצות שוליים שצמחו ומתקיימות בגלל תוצאות מלחמת ששת הימים . כשלנו בדיוק כפי שליבוביץ ניבא וצדק, דווקא משום שצמח וחי והכיר את חלקי העם הכוחניים והדורסנים חסרי השכלה ודעת, שכל כך קל להובילם לכל כיוון הרסני ומסוכן למדינה ולעם.
את הדברים הבאים אמר אלברט איינשטיין במסגרת הנאום "חובתנו לציונות" שהופנו במקור ל"National Labor Comittee of Palestine" בניו יורק (17 באפריל 1938):
"אני אעדיף בהרבה לראות הסכם סביר עם הערבים על בסיס דו-קיום מאשר את היווצרותה של מדינה יהודית. מלבד השיקולים הפרקטיים, המודעות שלי לטבע המהותי של היהדות נוגד את הרעיון של מדינה יהודית עם גבולות, צבא, ומידה של כח זמני, צנוע ככל שיהיה. אני חושש מהנזק הפנימי שהיהדות תכיל – במיוחד מההתפתחות של לאומיות צרת- אופקים במסגרת עמנו אנו, כאשר עם לאומיות מסוג זה נאלצנו להלחם כשלא הייתה לנו מדינה יהודית."
גם איינשטיין צדק. יש ביהדות מן מנגנון של הרס עצמי. חבל.
מעניין מבחינת חדות ההבחנה שלו, הכמעט נבואית. ככה זה כשחכמים, מלומדים, ומתבוננים במציאות מבחוץ - מזהים את התהליכים שהאחרים רק נסחפים בהם.
אבל מה הקשר למצב הנוכחי בישראל? קורים כאן דברים גרועים, אבל היטלר זה לא.
הצחקתני. והנה קווי הדמיון: הדברים הגרועים שקורים כאן (כהגדרתך) החלו בחסות בחירות דמוקרטיות, ממש כמו בגרמניה של אז. הרוע והשתלטנות במטרה לחסל זכויות אדם ואזרח נעשו גם שם גם פה תוך היתממות, הכחשה לאן מועדים פני הזדון והעיקר - בשיטת הסלאמי(אט אט). מאז היטלר השיטה מיושמת בפולין, בהונגריה, בתורכיה , ברוסיה. נכון שלא מתוכננת השמדת 6 מיליון יהודים מהסיבה הפשוטה שהם כבר הושמדו אבל כפרים ולאומים אחרים על הכוונת....
אז לא נקרא לזה היטלר ולא נאצים.
אבל לדמיון המחריד של התהליכים לא ניתן להתכחש.
הרעב למשחקים
ויל ויילסדור חדש של משחקי מחשב המבוסס על מלחמת הישרדות מפתה אותנו לשחק...
X 12 דקות
דרוש: אדם מתון, הגיוני, צנוע ומעשי
ג'וליאן בג'ינילא אלים ולא בני-אלים: אנחנו אנושיים. עם הפגמים והיתרונות, המורכבות והמגבלות, ההישגים...
X 17 דקות
אינו שולט
השפה היא יצירה קולקטיבית, חיה ודינמית. מייצרים אותה כל דובריה, והם עושים זאת באורח כמעט בלעדי על ידי השימוש בה. השימוש בשפה, על ידי כל אחד ואחת מאיתנו, כולל חזרה על דברים מקובלים, הפעלה של המכלולים הרבים בשפה – מבנים, צורות – וגם הימנעות מהפעלתם. יש מכלולים בשפה שמניבים צורות וצירופים, מכלולים שמממשים אפשרויות הגלומות במבנים. כך, במבט על המתרחש, נוכל לעתים לומר שדבר מה הוא ״חדש״; כך יהיו מי שיתקוממו ויאמרו שהדבר שנראה ״חדש״ הוא ״בניגוד לכללים״ ולא פעם מה שנראה חדש בעיני אחדים אינו נראה חדש כלל בעיני אחרים.
הדרכים שבהן השפה משתנה, האופנים שבהם נוספים לה אלמנטים, ומהלכיהם המדויקים של תהליכים כאלו – הכול עניינים מורכבים, רצופים בספקות ובהשערות סותרות. ומעבר לכל אלו, נוכח דבר חדש, לא מוכר, שמתגלה לנו כצופים בשפה מסוימת, קשה מאוד להתנבא. האם לפנינו ״שגיאה״? טעות תמימה שהדובר אינו מודע לה וגם לא יחזור עליה? ואולי אנו עדים לבקיעתו של ניצן שעתיד להיות דבר חדש בשפה? לשם ניקיון הדעת והיושר התיאורי, עלינו לאסוף הכול, לתעד, למיין ולהמתין בסבלנות.
הבלשן הדגול יעקב פולוצקי נהג לומר לתלמידיו שדוגמה אחת יכולה להיות טעות, שתי דוגמאות יש לרשום בצד ולחכות, ואילו שלוש דוגמאות כבר מצדיקות סעיף במאמר מדעי. לניקיון הדעת ולגישה הפתוחה הזו כיוונו הדברים הכלליים בפסקה הקודמת. גישה פתוחה פירושה לא להטות את השיפוט שלנו על פי הטעם, לא להיות שבויים בידיהן של נורמות שאין להן ולא כלום עם גישה אמפירית שמעוניינת אך ורק ב״יש״ הקיים בפועל, וגם לא למהר לזרוק הצידה מקרים נדירים שאכן יכולים להעיד על תהליך שעד כה לא שמנו לב אליו או שלא היה לנו נגיש.
הדברים הללו תובעים מאיתנו תשומת לב מתמדת לממצאים המתגלים בטקסטים, ואכן לרשום ולחכות. והנה הגיע מייל ובו כתבה מי שכתבה שאדם מסוים ״אינו פרסם את הטקסט״, בדיוק כך. ההקשר לא הותיר מקום לספק: היא ביקשה לומר שאותו איש לא פרסם, שלא הוא פרסם, שהטקסט שכבר פורסם, לא הוא פרסם אותו.
מילת השלילה ״אינו״ משמשת לשלילת צורות פועל בהווה וכן לשלילת שמות תואר. ״היא אינה אוהבת ברוקולי״, ״הם אינם גבוהים״. העניינים אמנם מסתבכים מעט שכן גם שמות עצם יכולים להישלל, ומעמדם אז דומה למעמד של שם תואר. אך בכל הקשור לפועל, לצורות הפועל ולזמן של הפועל הנשלל, ברור לגמרי שההרגל הוותיק, המקובל, הנלמד והמועבר מדור לדור הוא ש״אינו״ שולל רק צורות פועל בהווה. כשאנו רוצים לשלול צורות פועל בעבר או בעתיד, אנו משתמשים במילת השלילה ״לא״: ״לא רצחתי״, ״לא ניסע מחר לעפולה״.
אז מה קרה ב״אינו פרסם״?
ראשית, איננו יודעים. כשקיבלתי את הטקסט הוא היה עבורי דוגמה ראשונה, יחידה. אלא שלא חלף זמן רב והדוגמאות החלו להופיע בזו אחר זו, ואפילו סימנים למוּדעוּת לקיומה של התופעה. חברה הייתה באירוע בתל אביב שבו מורה לפיזיקה – לא ללשון! – סיפרה שבעת בדיקת מבחנים של תלמידי תיכון שהיא מלמדת, היא מצאה את עצמה מתקנת צורות כגון ״אינו היה״ ו״אינו לקח״ ואחרות דומות להן. כלומר, היא הבחינה בשימוש גובר ב״אינו״ לשלילת העבר. בתמימותה, כך אמרה, היא חשבה שמדובר בניסיון של תלמידיה למצוא חלופה עברית לזמן דקדוקי שאינו קיים בעברית, אך עד מהרה היא הזכירה לעצמה שמדובר בתלמידים שהידע שלהם באנגלית מוגבל, ושאינם שולטים בשפות אירופיות מודרניות או בלטינית וכדומה. מסקנתה הפשוטה וההגיונית הייתה שהתלמידים רבים בימינו חושבים ש״אינו״ היא מילה נרדפת, ״יפה יותר״, ל״לא״. כלומר, החשד הוא שיש פה ניסיון להגביה את משלב השפה – בכל זאת, מבחן כתוב, בתיכון, בפיזיקה – כדי להרשים את המורה ולהישמע ״רשמיים״.
לא חלפה אלא יממה והנה נחתה אצלי דוגמה נוספת, בטקסט במדור ספורט מקוון, שעסק בעתידו של הכדורגלן הוותיק ערן לוי: ״לוי קיבל הודעה אתמול בלילה (בין רביעי לחמישי) שאינו ימשיך עוד ביפו וכמובן שאינו נכלל בסגל הקבוצה למשחק החוץ היום מול הפועל עכו״. ״אינו ימשיך״, לכל הדעות ועל פי ההקשר, הוא שלילה של צורת פועל בעתיד. עובדה אמפירית, גם אם אנו רגילים לראות ולכתוב ״לא ימשיך״.
וכך יש לפנינו כבר שלוש דוגמאות ויותר, כולן עכשוויות, חיות ואמיתיות. אין מדובר בפליטת מקלדת או במעידת של היד האוחזת בעט. את הסיבות לתופעה אפשר רק לשער, וההשערה הראשונה והבסיסית היא מה שסברה אותה מורה לפיזיקה: על יסוד בורות, נעשה ניסיון להגביה את הסגנון ולהישמע רשמיים ומהוקצעים יותר. הווקטור הזה אכן מוכר ומביא לעולם לא מעט צורות ומבנים בלשונות רבות. גם הבורות והצורך ביוקרה ובהפגנה של יכולת מדומה הם כוחות חזקים בעולם, ולא רק בתחום הלשון.
האם צפוי ל״אינו״ תפקיד רחב יותר, גם לשלילת צורות פועל בעבר ובעתיד (ואולי גם בציווי)? אינני יודע. איני ידעתי אתמול ואיני אדע מחר. נחכה ונראה.