ליבוביץ ידע

ערב ראש חודש ניסן תרצ"ב היה בתאריך האזרחי 6 באפריל 1932. קנצלר גרמניה באותה עת היה היינריך ברינינג. שלושה ימים לאחר מכן נערך בגרמניה סיבוב שני בבחירות לנשיאות המדינה. בבחירות אלה הגנרל הזקן פאול פון הינדנבורג התמודד מול אדולף היטלר. בסיבוב הראשון הוא לא הצליח לקבל את רוב הקולות הדרוש. בסיבוב השני זכה הינדנבורג ב- 53% מן הקולות, כשאדולף היטלר זוכה ב- 36.8% מן הקולות, כך התמנה האיש בן ה-89 להיות נשיא הרפובליקה פעם נוספת. קנצלר גרמניה ברינינג עסק מייד לאחר מכן בניסיונות ליצירת קואליציה לייצוב ממשלתו שכללו גם הצעה לאדולף היטלר להיות בה סגן הקנצלר. מאמציו נכשלו ופחות מחודשיים לאחר מכן, ב-29 במאי 1932, ברינינג סולק ממשרתו. ב-29 בינואר 1933 הסמיך הנשיא הינדנבורג את אדולף היטלר להרכיב קואליציה, וב-30 בינואר הפך היטלר לקנצלר של גרמניה.

באותו ערב ראש חודש ניסן תרצ"ב היה ד"ר (לכימיה) ישעיהו ליבוביץ סטודנט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת היידלברג בגרמניה. עימו היתה רעייתו גרטה ליבוביץ (וינטר) שהייתה דוקטורנטית במחלקה למתמטיקה באותה אוניברסיטה. באותו יום כתב ישעיהו מכתב לאחותו הצעירה נחמה שהייתה אז מורה בירושלים בארץ המנדט הבריטי פלשתינה א"י. המכתב כולל דרישות שלום ומידע משפחתי שאין בו כל עניין לציבור אולם את חלקו האמצעי אנו מציגים כאן בפני הקוראים, ככתבו וכלשונו. כל מי שמוצא בנאמר במכתב אנלוגיה כלשהי לתהליכים שמתרחשים במדינה אחרת, ביבשת אחרת ובזמנים אחרים, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד.

להלן הקטעים מן המכתב:

אילו גתה לא היה יהודי
לא היו מתפעלים ממנו כל כך.

[תרגום חפשי מהאמירה שנאמרה בגרמנית ומוזכרת במכתב, אמירה מפי אישה גרמניה ברחוב שהכותב שמע שבוע קודם לכן]

[לידיעת הקוראים: יוהאן וולפגנג גתה, אחד מגדולי אנשי הרוח הגרמניים, לא היה יהודי]

נחמה'לה יקירתי

[........]

... המימרא ששמתי בראש המכתב מעידה על מצב הרוחות כאן. מין שגעון תקף את העם {[הגרמני]} וחזון הבלהות של יהודים נראה להם בכל מקום. אמנם אחינו בני ישראל קלי הדעת שמחים כעת אלי גיל ודומה להם שנתחדש להם נס פורים, אך חוששני שלשווא הם משלים את נפשם. גם אם לא נבטל את "שמחת פורים" זו בטענה "אכתי עבדי דאחשוורוש אנן" {[עדין עבדי אחשוורוש אנחנו]} צריך להודות שהבחירות מעידות שנחשול הרשע והאנטישמיות עדיין הולך ומתגבר, עד כי גם השם הגדול הגבור והמקודש שבו דוגלים השמאליים (ר"ל) {[הינדנבורג]} לא עצר כח למנוע בעד שליש העם (חוץ מן הקומוניסטים) מלהצביע נגדו.

ואשר ל"שמאליות" המשטר השורר כעת והנלחם כביכול נגד היטלר – הנה אין זה כי אם אחיזת עינים. ברינינג וסיעתו ממאנים אמנם למסור את רסן הממשלה מידם להיטלר וסיעתו, אך לא מחמת מיאון בשיטת היטלר, כי אם אך ורק מחמת תאוותו המרובה של היטלר אשר יחטוף לו ולאנשיו כל חתיכה שמנה בשלטון המדינה וישליך את המושלים היום ככלים אין חפץ בהם. ובאמת אין בין המשטר השורר כעת ובין משטר הממלכה השלישית הבאה עלינו אלא שינוי השם וקצת הבדל בשיטת האנטישמיות (ולא באנטישמיות עצמה) בלבד. הממשלה ממאנת בכל תוקף לצאת בזרוע נגד שערוריות הס.א. והס.ס. ותעלוליהם ביהודים ובשמאליים כי הלא הם הם הצבא לצרכי המלחמה העתידה לבא ולנקום את נקמת 1914/18 וגם הצבא העתיד לדכא את רבבות אלפי הנקשים והרעבים ומחוסרי העבודה בקומם לערוץ ארץ.

מה שאמרתי בנוגע למלחמה העתידה לבוא – אין זו תפארת המליצה בעלמא, כי אם גלו וברור שכל מעשיה ופעולותיה של ממשלת ירום הודו מכוונים למטרה זו. בכל כח מטפחים ומגדלים את הרוח הצבאי (Wehrgedanke בלעז) מטעם הממשלה ומדכאים בזרוע כל מי שמעיז לפצות פה נגדו, וכולי עלמא מעיד שבימי וילהלם קיסר לא נרדפו אויבי השלום כהיום הזה. קלא ולא פסיק {[קול ללא הפסקה = שמועות עקשניות]} אומר שאחר הבחירות הסופיות שתהיינה בעוד שלשת ימים (ואשר בהן ינצח הזקן "בעל השם" בלי ספק) יספח ברינינג את היטלר לאחת הכהונות הגדולות ויעשו כולם אגודה אחת למען קיים את "הסדר" בפנים (בחינת l'ordre règne en Varsovie בתקופת ניקולי הראשון ופסקויטש שר צבאו ) {["הסדר שולט בוורשה" – כך בישר שר החוץ הרוסי בבית הנבחרים הרוסי ב-1813, אחרי כיבוש אכזרי, רב הרג והרס של וורשה על ידי הצבא הרוסי.]} והחזיר עטרת אשכנז לישנה כלפי חוץ. גם אם לא נאמין לסברא זו הנה אין ספק שהבחירות הפרוסיות העתידות להיות בחול המועד פסח הבא עלינו ישמידו מתחת השמים את "ממשלת היהודים" הפרוסית ואז ממילא תהיה יד היטלר על העליונה, גם אם יתחזקו ברינינג וסיעתו על כנם. בין כך ובין כך מרה תהיה אחרית המדינה ואחרית אחינו בני ישראל בפרט [............]

והנני דורש שלומך ושלום ליפמן ושלום האה"ק {[הארץ הקדושה]} באהבה רבה

ישעיה

תמונה ראשית: מתוך העבודה "ספר חתוך" (1968), מאת ארמן, תצלום: פדרו ריביירו סימואש.

הערת המערכת: המכתב נמצא ברשות משפחת ליבוביץ ומתפרסם באישור המשפחה

מערכת "אלכסון" מודה למשפחת ליבוביץ על הסכמתה לפרסום.