עוד לפני שנגמרה שנת 2020, מוזיאון הסמית׳סוניאן הוושינגטוני יזם פרויקט מקוון שכותרתו ״סיפורי 2020״, המזמין את הציבור לשלוח סיפורים אישיים, כדי לתעד חוויות של קהילות ויחידים בשנה האחרונה, שהייתה רבת אירועים ודרמות.
המוזיאון אוסף עדויות ותגובות להתרחשויות משמעותיות שונות, החל מן המגפה וכלה במחאות נגד הממשל, הפגנות של נגד אלימות משטרתית, משברים כלכליים ומשברים פוליטיים בכל העולם. האוצרים סבורים שזו הזדמנות להרהר ביחד על השנה הדחוסה והבלתי שגרתית הזו, ואולי גם להפיק לקחים.
לטובת הקוראים, הסיפורים מחולקים לקטגוריות: סיפוריהם של עובדי מערכת הבריאות, סיפורים של מהגרים, סיפורים של חקלאים, זיפורים של אנשי מערכת החינוך וכיו״ב. חלקם אופטימיים, אחרים פסימיים וכולם נכתבו מתוך צורך לחלוק עם אחרים.
את הסיפורים אפשר להגיש כאן.
תגובות פייסבוק
לערבב צבעים ומוזיקה
בר חיוןאם הקונצ'רטו מס' 1 לחליל של מוצרט נשמע לכם צהוב וכתום ואילו...
X 2 דקות
הפכפכת
אנטון צ'כובלחתונתה של אולגה איבנובנה הגיעו כל חבריה וידידיה הטובים. "התבוננו בו, בבקשה,...
X 40 דקות
אבי
אבי נסע
לריו כדי לטפל
בסרטן (שבסוף
הרג אותו) אבל
הוא איבד את המשקפיים
בנסיעה
כשהבאתי לו
את המשקפיים החדשים
שנקנו ב"אופטיקה
פלומיננזה" הוא
בחן את הנרתיק
עם שם החנות קיפל
את הקבלה הכניס
אותה לכיס ואמר:
אני רוצה לראות
עכשיו את הנבלה שיגיד
שמעולם לא הייתי
בריו דה ז'ניירו.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
פריירה גולאר (Ferreira Gullar), אשר שמו הרשמי היה José Ribamar Ferreira, נולד במדינת מרניאאו בצפון ברזיל ב-1930, והלך לעולמו ב-2016. הוא היה משורר, מחזאי, מבקר אמנות, מסאי ותסריטאי טלוויזיה ונחשב לאחד המשוררים הברזילאים הגדולים ביותר בדורו.