אוטומט בורגני

יש טענה שמרוב שחוזרים עליה, היא נראית כאמת. הטענה היא שהמכונה הופיעה עם המהפכה התעשייתית, ושבאותה הזדמנות היא עיצבה את חיינו כולנו לתמיד. וטענת המשך, שנראית טבעית, היא שאותו הדבר קרה עם המחשב. אלא שהדבר פשוט אינו נכון.

ממפורד קשר קצוות וקבע: את חיינו קבעו לא המכונות אלא ההחלטות המוסריות, הכלכליות והפוליטיות

כדי לפרק את הטעות הזאת היה מי שעמל וכתב במשך ששה עשורים. קראו לו לואיס ממפורד (1895-1990), והוא התהלך במסלול הקשה העובר בין תחומים רבים, בלי לשייך עצמו באורח מוחלט לאף אחד מהם: מהספרות ועד לפילוסופיה, דרך המדע, ההיסטוריה והאדריכלות. האיש רב המעוף שוטט לו חופשי, קשר קצוות וקבע: את חיינו קבעו לא המכונות אלא ההחלטות המוסריות, הכלכליות והפוליטיות. האיש פירסם ספרים רבים, הפיץ את הגותו ברבים והיה גם עיתונאי, ואפילו היה חלוץ ביקורת האדריכלות והאורבניזם, מעל דפי השבועון היוקרתי ה"ניו יורקר". בתחום הזה הוא קבע נורמות ולימד רבים, וזאת בלי שכף רגלו דרכה אי-פעם בפקולטה כלשהי לארכיטקטורה. מי שקראו את מאמריו, בעיקר אדריכלים, מדברים עליו בהערצה ובהוקרה.

בין היצירות החשובות של ממפורד יש מקום לציין במיוחד את "טכניקה וציוויליזציה" משנת 1934. בספר הזה ממפורד סוקר את הקשר בין האדם והמכונה באלף השנים האחרונות. כן: העניין לא החל במהפכה התעשייתית או עם ג'יימס ואט, ממציא מנוע הקיטור, גם אם הדבר פוגע בגאוותם הלאומית של אנגלים מסוימים. בעיני ממפורד, המכונה עצמה חשובה פחות מאשר יכולתה לייצר ולהקל על ההיבטים הקשים של החיים. למעשה, המכונה היא ביטוי של הרוחניות, של החושניות, ושל יכולתו של האדם להתחבר לטבע ולסביבתו. לא הכול סובב כיבוש ושליטה. ביסוד העניין יש קשת של מניעים, כולל סיפוק אסתטי מהמדע וההנדסה, וגם מניעים של התמסרות דתית, שאי-אפשר לדחוק אותם הצידה אם אנו רוצים לנסות להבין את התופעה על כל מורכבותה.

הנזיר, מונע על ידי מסירותו האדוקה, עקב אחר הקצב של יחידות הזמן כדי להיות קרוב יותר לאל. אם הוא כיבד את הגבולות הללו של הזמן טוב יותר מאשר נזירים אחרים, הוא היה קרוב יותר לאל. כך הבינו שיש צורך במתקנים, במנגנונים, שישפרו את מדידת הזמן

מבחינתו של ממפורד, היה תהליך הכנה מקדים וארוך שאפשר את ההצלחות של המכונה כפי שראינו במהפכה התעשייתית. אחד הרגעים הבולטים ב"טכניקה וציוויליזציה" הוא הסיפור על הקשר בין המנזר בימי הביניים ובין השעון. באותם מתחמים קרים, אפלים ומקודשים, החיים הרוחניים היו מחולקים ליחידות של זמן, שנודעו כיחידות קנוניות. הנזיר, מונע על ידי מסירותו האדוקה, עקב אחר הקצב הזה כדי להיות קרוב יותר לאל. אם הוא כיבד את הגבולות הללו של הזמן טוב יותר מאשר נזירים אחרים, הוא היה קרוב יותר לאל. כך הבינו שיש צורך במתקנים, במנגנונים, שישפרו את מדידת הזמן. כך הופיעו השעונים האמינים הראשונים. לפי ממפורד, המנזרים באירופה של ימי הביניים "תרמו בכך שהעניקו לפעולה האנושית את הפעימה הקבועה והקולקטיבית ואת הקצב של המכונה; שכן השעון אינו רק אמצעי לבקרת השעות, אלא גם לסנכרון פעולותיהם של בני האדם". לאנשי המסדר הבנדיקטיני לבדם היו 40 אלף מנזרים ברחבי אירופה. אותו הדבר קרה עם הזכוכית, אשר "תרמה למסגור העולם; אפשרה לאלמנטים מסוימים של המציאות להיראות באורח בהיר יותר וריכזה את תשומת הלב לשדה מוגדר יותר: זה שסומן על ידי המסגרת".

כיום, עשרות שנים לאחר פרסום הספר, יכולה לעלות שאלה בדבר התוקף של הרעיונות שממפורד פיתח בו. איזו תועלת יש בו כדי להבין את המחשבים ואת השפעתם על חיינו כיום, מחשבים שמוזנים באורח מעורר מחלוקת בנתונים אינטימיים של בני-אדם בשר ודם, וזאת באמצעות בוטים, "עוגיות" ושאר טכנולוגיות מעקב וריגול – ושבעקבות זאת מנהלים את תשומת לבנו, צופים את מעשינו ומעצבים את רצונותינו, בעודם משוטטים ואורבים לנו בטלפונים החכמים שלנו. אם נאמץ את זווית הראייה של ממפורד, יהיה עלינו לשאול את עצמנו אם אנו אכן קובעים את חיינו או שמא האלגוריתמים.

"טכניקה וציוויליזציה" מציע כלים להתמודדות עם כל הבעיות האתיות שעולות עם השימוש בטכנולוגיה בימינו. כך כתב ממפורד ב-1934:

"המכונות האוטומטיות יכולות לכבוש שטח גדל והולך בייצור הבסיסי. אך יש להציב להן משקל נגדי בדמות התפקיד של מיני המלאכות הידניות והמכאניות בתחום החינוך, הפצת הידע וההתנסות. בלי ההיבט השני, סופו של האוטומטיזם להפוך למגפה מבחינת החברה, שקיומה העתידי יהיה נתון בסכנה".

ואולי נסיים בחזרה לדברים של ממפורד בעניין השעון, המפליגים הרבה מעבר לטכנולוגיה:

"המנזר היה מקום מושבם של החיים הסדורים, ומכשיר שיסמן את השעות במרווחים קבועים או שיזכיר לפעמונר שהגיע הרגע לצלצל בפעמונו היה תוצר כמעט בלתי נמנע של צורת החיים הזאת [...] את הזמן מדדו, עשו בו שימוש, מנו אותו וקצבו אותו, וכך אט-אט חדל הנצח להיות המדד והמרכז של הפעולות האנושיות. הכלי המרכזי של העידן התעשייתי אינו מנוע הקיטור, אלא השעון [...] להיות מדויק 'כמו שעון' היה לאידאל הבורגני".