נקלט

לא פעם טוב ורצוי, אנליטית וגם אנושית, לחשוב על שפה במונחים של מי שאמורים ללמוד אותה. מי שזרים לשפה מביאים בהכרח קטגוריות ומבנים משפת אמם או מלשונות אחרות שהם מכירים. כל הדיון על "איזו שפה קשה ללמוד" או "מה השפה הכי קשה" הוא ריק ומיותר. לא רק שמדובר בעניין אישי בתכלית, אלא שהקושי ללמוד שפה תלוי במטען שהלומדים מביאים איתם, מטען שונה בכל מקרה.

המבט עצמו חשוב, כלומר המבט שלנו, כיודעי שפה מסוימת וכמי שעוסקים בה, על השפה שלפנינו. הוא חשוב כיוון שממנו אנו יכולים לזוז מעט הצדה – אם תרצו, באלכסון, בהחלט – ולהביט בקשיים האפשריים, אולי הצפויים, שעתידים לצוץ בפני מי שינסה להבין עניין מסוים בשפה שאנו יודעים היטב ואפילו מתיימרים לנסות ללמד אותה למי שזרים לה.

מבט כזה, שיש בו גם צד אנושי, אמפתי, שהוא חיוני לכל תהליך של לימוד, למידה וקשר בין מורה ותלמיד, מתעורר בקלות נוכח תופעות מוכרות מאוד בעברית המודרנית. דברים שאנו נתקלים מהם מדי יום ובקושי נותנים את דעתנו עליהם, מכילים נקודות של קושי ממשי עבור מי שלומדים את השפה. אם אנו מתעכבים על דוגמאות ומזהים את הקושי, קורים דברים מספר: אנו מבינים יותר טוב את מה שלפנינו; אנחנו מסוגלים לצייר דרכים להסביר את הדוגמה, וגם את מה שגילינו; ואנו גם מקרבים את השפה הזרה אל הלומדים במעטפת של אמפתיה שמחוברת לידע ולהבנה – אמפתיה מסוג מעולה במיוחד (וזה כבר עניין לדיון בפני עצמו, שלא כאן מקומו להתקיים).

כל אלו עולים על הדעת מיד נוכח תגובה אוטומטית שנחתה על מסך המחשב לאחר ביצוע הזמנה מעסק מקוון לממכר קפה ואביזרי קפה. המערכת אמרה: "הזמנתך נקלטה ותלוקט בקרוב".

עברית שפה קשה? קשה מאוד, כמו כולן, כי האמת המרה-מתוקה היא ששום שפה אינה "קלה" כיוון ששום שפה אינה "פשוטה" וכולן עשירות להדהים במבנים, בדקויות, באופני שימוש ובמאפיינים מכל סוג. במקרה שלפנינו, יש צורך להתמודד עם פרק קשה במיוחד בדקדוק של העברית בת זמננו: הבעת הפסיביות.

הדוגמה "הזמנתך נקלטה ותלוקט בקרוב" מציבה שתי הבעות של פסיביות: "נקלטה" ו"תלוקט". נתחיל עם השנייה. "תלוקט", כלומר מישהו ילקט אותה בעתיד. "ללקט" במובן הזה, בעולם הקמעונאי, בעולם אספקת המוצרים מתוך מחסן, פירושו כניסה למלאי ואיסוף הפרטים הספציפיים שהוזמנו. טוב לזכור זאת, לראות לנגד עינינו את המובן המדויק הזה. אדם יקום, ייכנס למחסן ויאסוף את שני המוצרים שהזמנתי. מנקודת המבט של המוצרים והמכלול שהוא ההזמנה, מישהו יעשה זאת. והרי כך למדנו את הצורה הפסיבית גם בשיעורי האנגלית בבית הספר.

אך הצורה הראשונה, "נקלטה", שאולי נראית לנו פסיבית, אינה בדיוק כזאת. כבר ב-1928 הזהיר הבלשן הבלגי הדגול שרל דה-בר (De Boer) מפני "העריצות של הצורה", כלומר הנטייה שלנו ללכת שבי אחר הצורה וכך לקבוע מה יש לפנינו. ההקשר, השימוש, התחביר קובעים הרבה יותר וגוברים על הצורה, שמקבלת את משמעותה מתוך השימוש. אין משמעות "מראש", ולכן כשאנחנו רואים את "נקלטה" אל לנו לקבוע שלפנינו צורה סבילה. ההקשר אומר לנו מה לפנינו. במקרה הזה, כשלאחר ביצוע הזמנה מקוונת אנו מקבלים הודעת אישור, שאומרת שההזמנה "נקלטה", אנחנו מבינים שהמערכת הממוחשבת סיימה את המעגל ללא דופי: הזמנו, שלחנו את הפירוט של ההזמנה, וההזמנה קיימת במערכת. מה יקרה לאחר מכן? אומרים לנו בדיוק: ההזמנה "תלוקט".

מכאן עולה ש"נקלטה" מתייחס למשהו שקרה אוטומטית, כמו מאליו. הדבר קרה להזמנה, אבל אין גורם פועל שעשה זאת באורח מכוון וממוקד. התהליך האוטומטי "רץ" והסתיים. דברים שקורים מאליהם שונים מדברים שמישהו עושה למישהו או למשהו אחר. יש לכך מונח מקצועי: אינקוהטיבי (incohative). למשל, "הדלת נסגרה", או "הכוס נפלה על הרצפה" או "הבלון התפוצץ", כולם דברים שקורים כמו מאליהם.

כך הוא המקרה כאן: שלב ראשון שקורה כמו מאליו, ללא מעורבות יד אדם, ובעקבותיו יבוא שלב שני, שיערב אדם. הרי אני זקוק לספל האספרסו שהזמנתי ויחליף את הספל שנשבר ולא אני שברתי וגם לא אף-אחד אחר.

והערה מילונית, תוספת לשיעור לזרים שיתמודדו עם הדוגמה הפשוטה לכאורה. "נקלטה" בעברית ישראלית אומרים בסביבות מסוימות על אישה שנכנסה להיריון, או שהצליחה להיכנס להיריון. ברור שהדבר נגרם על ידי מישהו או משהו, אבל שרשרת הביצוע והאחריות אינה ברורה, כי הטבע מסתורי וההסתברות המלווה את השלבים השונים מסתורית לא פחות. ובכלל, באמירה כזו מה שנמצא במוקד הוא התוצאה, שמבחינת הסיפור קרתה כמו מאליה. האישה נקלטה? כך אומרים, עניין לדיון נפרד.

כעת אפשר לעצור לרגע או שניים ולחשוב עד כמה מורכב ללמד את כל זאת למי שזר לעברית. ובכל זאת, לא אסיים בלי חיוך נוסף. נסו לדמיין שאינכם יודעים עברית ושאתם מתבקשים להגות את הצירוף "נקלטה ותלוקט" (nikletá ve telukát). די בו כדי לסדוק לא רק ספל קפה אלא אפילו שיניים. ואם הן ייסדקו (או תיסדקנה) לא יהיה אפילו מי שילקט אותן.