גם יצרנית המצלמות ״לייקה״ חילקה החודש פרס צילום, במסגרת ה- Leica Women Foto Project - שנועד, לדברי החברה, ״לעודד סיפור סיפורים באמצעות צילום, והכללת נקודת המבט הנשית״.
הפרס מחולק זו השנה השנייה, ויוזמיו כותבים כי הוא מעודד הכללה של אוכלוסיות שקולן נשמע פחות, ומניע נשים לבטא את האופן שבו הוא חוות את העולם. את האני מאמין של הפרויקט ואת הצילומים שזכו בשנה שעברה אפשר למצוא באתר. שלוש הזוכות השנה מובאות כאן.
בתמונה הראשית: Finding Freedom in the Water, תלמידות תיכון בזנזיבר לומדות לצוף, לשחות ולהציל את מי שזקוקות לעזרה בים, כפעולה של שחרור. צילמה: Anna Boyiazis. עבודות נוספות שלה אפשר לראות כאן.
תגובות פייסבוק
רק לא לצאת פראיירים
טס וילקינסון-ריאןאנחנו פוחדים שירמו אותנו, ועוד יותר פוחדים שיתגלה ברבים שנפלנו בפח. התוצאה...
X 17 דקות
היינו שלושה
הסדרה החדשה מבית Serial כוללת שלושה פרקים בלבד, אבל הם מרשימים, עמוקים, מורכבים ומעוררי מחשבה לא פחות מכל מה שהגיע עד כה לאוזנינו מבית היוצר הזה.
למיני סדרה הזו קוראים We Were Three, ומגישה אותה ננסי אפדייק - המוכרת והאהובה על כל מי שאי פעם האזין לתוכניות של הרדיו הציבורי האמריקני. הפעם מדובר בשיתוף פועלה של צוות Serial עם הניו יורק טיימס - תחקיר שמתחיל כסיפור אישי עצוב, סיפורה של רייצ׳ל שאביה ואחריו אחיה מתו מקורונה. רייצ׳ל לא ידעה שהם חולים. למעשה, אחיה, שהתגורר עם אביהם בקצה האחר של ארצות הברית, הודיע לה על מות האב בהודעת טקסט. כך התברר לה ששניהם היו סרבני חיסונים, וגרוע מזה - שניהם האמינו במיני תאוריות שלפיהן מתחסנים ״משילים״ מעליהם וירוסים וכך הורגים את מי שאינם מחוסנים, סירבו לקבל טיפול ולבסוף הוכרעו על ידי הנגיף.
אלא שהסיפור האישי חושף מאחוריו עוד ועוד שכבות של נושאים מטרידים. אפדייק מלווה את רייצ׳ל המנסה לפענח מה קרה במשפחתה, וככל שהיא מעלה זיכרונות ולומדת להכיר את חייהם ואת צורת המחשבה של אביה, אחיה וקרובים נוספים, מתבררת האמת הטראגית: שכבות שלמות בחברה האמריקנית אינן מסוגלות לתת אמון במערכות הציבוריות, משוכנעות שהממשל, מערכת הבריאות, אמצעי התקשורת וכיו״ב חוברים כולם נגדם.
כאב ראש היסטורי
העיסוק במקורותיהן של מילים הוא עניין משעשע ומעוט תועלת. האפשרות לדעת, באורח מלא ושלם, שמילה מסוימת בשפה התגלגלה אליה במסלול מסוים, משפה אחרת, אולי דרך שפות נוספות, על פני מאות ואולי אלפי שנים – מוגבלת מאוד. כמו בכל עיסוק בחומרים היסטוריים, אנו נתקלים בחורים בתיעוד, סובלים מהטיות בשל התיעוד שכן עומד לפנינו, מתקשים להעריך את משמעות הממצאים הקדומים ומגלים שהמילה הבודדת היא יצור חמקמק.
לא אתרכז כאן בניתוח – ולמעשה בפירוק ובקעקוע – של המושג הקלוקל "מילה", שאין לו הגדרה ממשית או מועילה, ובוודאי לא כללית, וגם לא אביא את החלופות האפשריות ל"מילה" כשאנו עוסקים בבירור אטימולוגי. נסתפק לכן בהרגל המושרש בנו נוכח הפריטים שאנו נוטים לכנותם בשם הזה. אך המילה היא יצור חמקמק, כמו כל אלמנט בשפה שאנו מנסים לברר את מקורו ההיסטורי, בדיוק כיוון שיש לנו קושי עצום להבין את התפקוד של האלמנט בכל שלב, בכל קורפוס של טקסטים. תפקוד כזה עולה מהשימוש, והשימוש מעיד על עצמו מתוך הניגודים בין השימוש באלמנט שאנו ממוקדים בו והשימוש באלמנטים מתחרים. ה"משמעות" של "מילה", אם כן, בשלב מסוים של שפה, עולה מתוך התפקוד שלה במערכת מורכבת ורבת קשרים. עניין מסובך מאוד, שיש סיכוי קטן בלבד למפותו באורח שלם במידה סבירה.
במילים אחרות, עבור מי שדווקא רוצה להתעסק בתחום הספקולטיבי, המשעשע לפרקים והלא מאוד מועיל הזה, מדובר בכאב ראש.
אפילו במיגרנה. שהרי המיגרנה היא דוגמה טובה לקשיי האטימולוגיה. המילה האנגלית migraine, שדומות לה קיימות בצרפתית (migraine), ספרדית (migraña) ובשפות אירופיות רבות נוספות, מתמפה ללטינית עממית, שם אותרה הצורה hemicrania, שצורה זהה לה יש ביוונית, ἡμικρανία, "הימיקרניה". המילה היוונית מורכבת מהתחילית "הֶמי-" המוכרת לנו למשל מ"הֶמיספרה", שהיא מחצית הספירה, ומ-"cranion", שמשמעותה "גולגולת". כלומר, "מיגרנה", בכל שושלת היוחסין הזאת, היא "מחצית גולגולת". יש המשערים שליוונית חדר המונח מהמצרית העתיקה, שם נמצא "חצי ראש" – בביטוי של סמיכות פשוטה - כביטוי המציין כאב ראש עז. הביטוי המצרי נמצא בפפירוסים העוסקים במאגיה, ולא ברור האם ההתאמה בחלקים ובמשמעות הבסיסית, המילונית, בין הצורות במצרית וביוונית היא מקרית או שמא הגיעה דרך מגע תרבותי, אולי בתחום הרפואה, בין העולם המצרי והעולם דובר היוונית, מגע שהתקיים במשך יותר מאלף שנה.
מכל אלו אנו לומדים שפוטנציאלית, כאב הראש העז והמיוחד המוכר לרבים מדי מאיתנו והמכונה בקרב דוברי עברית בשם "מיגרנה", נקרא במילה שמתגלגלת בלשונות הים התיכון ואירופה מזה 2,500 שנה, אולי אפילו עד 4,000 שנה. והנה הבעיה הקטנה והעיקשת: איננו יודעים. כדי לדעת על קשר בין "חצי ראש" במצרית עתיקה ובין "המיקרניה" ביוונית, יהיה צורך לגלות תרגום ישיר, טקסט לצד טקסט, בהקשר רפואי, כששני הטקסטים מדברים על הנגע הבריאותי. רף דרישות גבוה, אך הכרחי כדי לקבוע עובדה היסטורית ולא להישאר עם השערה בלבד. למעשה, אותה הדרישה עומדת גם ביחס לשלבים המאוחרים יותר, של גלגול מיוונית ללטינית (אולי), מלטינית לצרפתית קדומה, ומשם לאנגלית וכו'. איננו יכולים להניח מראש שמדובר תמיד ב"מיגרנה", באותה "מיגרנה" – גם אם הצורות נראות כה דומות, גם אם המודעות לכך שחלקי המילה פירושם "מחצית גולגולת" הייתה חיה בראשיהם של הדוברים והכותבים על פני עשרות דורות.
זהו הרגע לעצור ולשים לב לעניין נוסף, שעשוי להיות חשוב. במצרית מדובר על "מחצית הראש" ואילו ביוונית ולאחר מכן החליפה את הראש הגולגולת. האם הדבר משמעותי? אולי, ואולי לא. ראשית, יהיה עלינו למפות את המילים המצריות לראש, גולגולת ויתר החלקים באיבר הגוף שבתוכו יושב המוח ובחזיתו יש עיניים. החלוקה הסמנטית הזו אינה מחויבת למה שבא אחריה בשפות אחרות, כמובן. מעבר לכך, יש לשים לב לכך שבשלב כלשהו, לא בדיוק ידוע, שלב שלא קל לאתר, אפשר להניח ש"migraine" כבר הפכה ליחידה אחודה ומותכת היטב, ללא תודעה של הדוברים באשר לגולגולת, בניגוד לראש או לפנים הראש או לקטע או אזור של הראש. היחידה שעוברת לכאורה משפה לשפה יכולה לעבור עם התודעה הזו או בלעדיה.
מבט נוסף על עניין הגולגולת, עצם הגולגולת, עם התובנות שאפשר לאסוף בקלות ממי שסובלים מהכאב הנורא הזה, עשוי להבהיר לנו שבמיגרנה הכאב מורגש על פני הגולגולת, לא פעם לאורך קו. בכך יש דחיפה נוספת לעיון בעניין "חצי גולגולת". מה אומרת אותה "חצי גולגולת"? האם הכוונה היא שחצי הגולגולת כואב? או שמרגישים חצי גולגולת? או שמרגישים שהגולגולת מתפצלת לשתיים, מרוב כאב לאורך קו?
השפה העברית החיה אימצה את "מיגרנה" ללא היסוס, והאימוץ לא הושהה עד לבדיקת עדויות של חולים וחולות. האקדמיה, ביצרנותה המשונה, תרמה את הצורה " צִלְחָה" או "צַלְחִית", על יסוד הארמית. דבר בתודעה העברית החיה אינו נקשר למילה החדשה הזו, והיא נדחתה בפועל – לא ראש, לא גולגולת, לא כאב או קו של כאב מגולמים בה מבחינת דוברים עכשוויים. נותר רק כאב הראש המפלח גולגולות רבות וטובות, ממצרים העתיקה ועד ימינו. ונותר המשחק באטימולוגיה, למי שראשם מבקש דווקא את זה.