בטבע, הצבאים, הדובים, הנמרים ושאר חיות הבר מוצאים מסתור בין ענפים ועלים, צבע הפרווה שלהם מתמזג עם מרקם הסלעים או ערבות השלג. ככל שהם מתקרבים לבני אדם היכולת הזו שלהם מתפוגגת, ולכן דבי לוסון (Debbie Lawson) מעניקה להם צבעי הסוואה המתאימים להשתלבות בציוויליזציה.
לוסון, אמנית לונדונית שעבודותיה הוצגו בגלריה סאצ׳י, בבית הלורדים הבריטי ובמבחר מרשים של מוזיאונים בעולם, מזמינה את הצופים לסיור במרחבים שהיא מכנה ״נופים ביתיים״ שאותם היא מעצבת כך שעובר בהם קו דק של אימה, המעיד על משהו אפל שרוחש מתחת לשלווה הביתית לכאורה. סדרת השטיחים שמתוכם מתפרצות חיות הבר הללו, היא חלק מהבייתיות הסדוקה שהיא מציגה.
עבודות נוספות שלה אפשר למצוא באתר וגם באינסטגרם.
תגובות פייסבוק
נותנים עם חשבון
גילי קליגרהמתנות שאנחנו נותנים ומקבלים עטופות בנדיבות אך גם בכללים חברתיים ובמחויבויות גלויות...
X 18 דקות
זיכרונות מהעגלה
APS Observerמדוע רבים מאיתנו משוכנעים שיש להם זיכרונות מגיל שנה או שנתיים? המדע...
X 3 דקות
הַמֵּתָה
הודעה, נשיקה וכתובת מצבה
המתינו לי בעינייך העצומות
בארות של ילדותי.
בגופך, הו גבירה בכחול, פרח אחרון של חורשת הבִּיצה,
לא היה ענן ולא מוזיקה,
רק שלך מימי נעורייך, שלאחר מכן כיסו באספלט.
אך באזורים האפלים של עירומך
אני ניכשתי במקום שבו האהבה החלה.
גופך כעת היה נשמתך שלך,
שלא תתקיים שלווה, אלא פראית
ומחוספסת כנפשה של זאבה.
היית החול של חוף הים שמרוקן את קרבי המוזיקה
הלילה המרקיב, המערב של הדברים,
נוכחות חמקמקה שאינה מוכתמת
עירומה בלי שהייתה עלמה.
לדו איוו (Lêdo Ivo) היה משורר, סופר עיתונאי ומסאי, ברזילאי. הוא נולד בשנת 1924 בעיר Maceió, בירת המדינה Alagoas שבצפון-מזרח ברזיל, והלך לעולמו ב-2012.
תרגום מפורטוגזית: יורם מלצר