איך קורה שאנחנו מבינים מילה? אמקד מעט את השאלה: כשאנו רואים מילה כתובה, מה גורם לנו להבין אותה? ראשית, אם אנו מכירים אותה והיא ידועה לנו היטב מן העבר, סביר מאוד שנבין אותה מיד. אם היא אינה מתאימה להקשר, כלומר למשפט או לסביבה שהיא נמצאת בה בטקסט, בוודאי נעצור, נקרא אותה שוב וננסה לחשוב אם היא בכל זאת מובנת לנו, גם בהקשר חריג, או שמא טעינו ולפנינו מילה אחרת, ידועה או לא.
המצב הזה קורה לא מעט בעברית, בשל הכתיבה נטולת רוב התנועות. קוראים וקוראות של טקסטים בעברית מצליחים לקרוא כמעט רק מילים שהם כבר מכירים. ובכל זאת, מול מילה שאינה מוכרת, לא הכול אבוד. העין יודעת לזהות סיבות לחשד סביר לכך שהמילה שאינה נכנעת לעינינו הקוראת היא לועזית. והרי אין מדובר בדיוק בעין, אלא בתודעה הלשונית העברית שלנו, הכוללת את מנגנוני יצירת המילים – שורש, משקל, בניין ועוד – וגם את המבנים התחביריים שבעזרתם אנו מבינים את השיבוץ של המילה, את המופע שלה במקום שבו גילינו אותה. אין זה המקום להגדיר את היצור הלשוני המוזר, החמקמק, ״מילה״, ולצורך העיון הקצר הזה נסתפק בתפישה האינטואיטיבית הבסיסית שלנו.
הדבר היפה במקרה של השפה העברית הוא שאם המילה הלא מוכרת לנו אינה מדליקה נורות אזהרה המתריעות שהיא לועזית או תעתיק משפה זרה, יש לנו דרכים להתמודד. עיקרן, הגעה לשורש השמי-עברי המוכר לנו ואשר משמש בתשתית המילה. לאחר מכן, הפעלה בכיוון ההפוך, כלומר בפירוק, של הבניין או המשקל, גזירת צורות רבים וכדומה, כדי לוודא שהמילה שאינה ידועה נבנתה באורח עברי מוכר. או-אז אנו נותרים עם הצורך להפעיל שיקולים סמנטיים. המובן העיקרי, אולי הבסיסי, ניתן על ידי השורש. בנוסף לכך, משקלים ובניינים מקרבים אותנו להבנה מדויקת יותר: האם מדובר בכלי? במחלה? במקום שנועד לפעילות מסוימת? האם לפנינו פועל המביע פעולה הדדית? פעולה אינטנסיבית? – כל אלו ועוד תורמים רבות לניסיון הראשוני שלנו להבין מילה שנראית עברית ושאיננו מכירים. אלו כלים חזקים ואין זאת הפרזה להעריך שבמקרים רבים מאוד, עבור קוראים וקוראות בעלי השכלה סבירה, המשימה מוכתרת במידה נאה של הצלחה.
כל אלו פעלו בבת אחת כשנתקלתי בפרסומת של חברה המספקת שירותי קבורה. ליתר דיוק, שירותים של טיפול בגופתו של מי שנפטרו והם או משפחתם אינם מעוניינים בקבורה ממסדית-יהודית רגילה. ומה מציעה החברה? אני מלקט מן המודעה: ״קבורה אזרחית״, ״טקסי לוויה, אזכרה והנצחה״. מי שמצויים במציאות הישראלית, מבחינה פוליטית, דתית, חוקית ואזרחית מבינים את המונחים הללו, ולא הם הנושא כאן. אבל המודעה אמרה גם שהחברה מציעה שני דברים נוספים: ״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״. והנה המוח העברי נקרא לפעולה, ואולי לא פעם אחת אלא פעמיים.
״קרמציה״, אומר לנו המוח העברי מיד, אינה מילה עברית. אי-אפשר לראות בה מבנה המבוסס על שורש תלתוני או מרובע וגם לא תבנית של משקל. יתרה מכך, סביר שנזהה בה מיד את הסיומת הלועזית במקורה, ״-ציה״. אם איננו מכירים את המילה, עלינו לחפש אותה במילון כפי שהיא, או אולי לשער את צורתה בלשון אירופית ולחפשה שם. ואכן, למשל באנגלית, מוכרת לנו cremation, שהיא פעולה של שריפה יסודית עד הגעה לאפר. כלומר לא סתם הבערה או קירוב לאש ותבערה, אלא שריפה מוחלטת. המילה הלועזית, שמקבילותיה מצויות בלשונות אירופיות רבות, היא ממקור לטיני ועוד קודם לכן ממקור הודו-אירופי קדום מאוד, ויש טענה שגם carbon (פחמן) ונגזרותיה מקורן באותו מונח קדום שקשור לשריפה, ובעיקר לשריפה שלמה. צאצאיו ההיפותטיים פחות או יותר של המונח הזה, המשוחזר על ידי החוקרים לצורה תאורטית kerh, מוביל, על פי ההשערות של השחזור ההיסטורי, לשפע עצום של מילים בשורה ארוכה של שפות, מסנסקריט ועד הלשונות של הצפון הרחוק, בעולמם של הוויקינגים.
אם כך, לאחר ההבנה ביחס למקור ובעיקר למשמעות של ״קרמציה״, מהי אותה ״אוֹפְרָה״? פה המוח העברי אינו מתקשה להפיק את השורש, והוא אף הגיוני בהקשר: ״א.פ.ר״. ברור: הרי בענייני שריפה יסודית ואפר עסקינן. אך המשקל, מה איתו? כמו ״תוכנה״, ״חומרה״, ״עוצמה״, ״יוזמה״ ועוד, הוא נוטה להיות מיוחד למונחים מופשטים, לא פעם אלו הם תוצאה של פעולה או מביעים את מהותו של הדבר או מטרתו. בשלב הזה, נוכח ״אוֹפְרָה״, המצב מעט תמוה. עניין מופשט? תוצאה של פעולה? מהותו של הדבר? כן, הדבר יתכן. אך אם ברשימת השירותים המוצעים הופיעה ״קרמציה״ ומיד אחריה ״אוֹפְרָה״, הדעת נותנת שמדובר בשני עניינים שונים, בשני שירותים שיש ביניהם הבדל ושהלקוחות יכולים לבחור באחד או בחברו.
וכן, אין זה כך. ביקור באתר האינטרנט של החברה מגלה ש״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״ הם אותו הדבר. הפיכה לאפר באמצעות שריפה אינטנסיבית רבת-עוצמה. אלא שכאן מתגלה מסורת עברית מודרנית שכמעט נשכחה. המילה המוכרת, ״קרמציה״, שיש בה גם הד קשה לרבים מאיתנו, אפילו צלילית, ומסיבות היסטוריות ברורות, מועמדת כדי להבהיר את השירות, ולצדה מובאת מילה חדשה, אפילו הצעה לתחדיש. לכן היא מנוקדת באורח מלא. הדבר היה נוהג מקובל בעיתונות ובכתבי העת העבריים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, כשכותבים, מתרגמים ועורכים, היו כמו מגניבים תחדיש מוצע, מנקדים אותו או מביאים את מקבילתו הלועזית (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית או ברוסית) בסוגריים, כדי להבהיר את המשמעות וגם להדגיש שמדובר בהצעה. חלק מההצעות התקבלו, וחלק נדחו. רבות מהן נאספו על ידי פרופסור עוזי אורנן בספרו המופלא ״מילון המילים האובדות״.
האם נקבל את ״אוֹפְרָה״ כחלופה העברית ל״קרמציה״? יש סיבות טובות לאמץ את המילה, הגם שהיא אינה חפה מבעיות. הרי מדובר בשירות, בהצעה לבצע פעולה עבור מי שמעוניינים בכך, ואילו הצורה ״אוֹפְרָה״ מציינת את התוצאה בלבד. מצד אחר, אם מביטים באפשרויות הגלומות בשורש ״א.פ.ר״ בבניינים השונים, מתגלה שהצורה ״לאפר״ (בשני המובנים, זה הנוגע לאיפור וזה הנוגע להשמטת האפר מקצה הסיגריה) – תפוסה, וכך גם ״להאפיר״, שהייתה יכולה להתאים כיוון שהיא מציין גרימה. אולי היה אפשר לאמץ את הפועל בבניין קל (״אפרנו את הגופה״), ולגזור ״אפירה״. אלא שעולה חשד סביר שאנשים יעדיפו לדבר על התוצאה ולהימנע מלהזכיר את התהליך. בעיה נוספת היא זהות הצורה של ״אוֹפְרָה״ ו״אוֹפֶּרָה״, הז׳אנר המוזיקלי-תיאטרלי. ובכל זאת, קשה להאמין שיהיו הקשרים רבים שבהם יהיה אפשר לבלבל בין שריפה יסודית של גופה ובין מופע בימתי רב-הוד.
כך נותרנו, ככל הנראה, עם ״אוֹפְרָה״, ועם הלקח החוזר: תהיה בחירתנו אשר תהיה, מהולדתנו ועד מותנו, ההקשר הוא הכול.
תגובות פייסבוק
המובילים בע"מ
פעם היו מובילים רהיטים ומכשירי חשמל כבדים. באותם ימים היו גם מובילים חומרי בניין במשאיות ומכולות על סמי-טריילרים. הימים ההם לא פסו מן העולם, כמובן, וכל הדברים הללו עדיין קורים מדי יום, כשסחורות וחפצים גדולי ממדים ורבי משקל מועברים ממקום למקום באמצעות כלי רכב מתאימים. אלא שלאט-לאט, כמעט בלי שחשנו בכך, הופיעו בחיינו מיני הובלות חדשים.
"מוביל" כצורת בינוני, כלומר כפועל המתאר פעולה בהווה, נפוץ מאוד מזה עידן ועידנים. וכפי שקורה בעברית לעתים קרובות, צורת הבינוני הפועל זהה לצורה של שם עצם. כלומר "הטנדר מוביל את המקרר" מציג בפנינו את צורת הפועל "מוביל" ואילו "תיאמתי עם המוביל למחר בבוקר" מציג בפנינו את שם העצם "מוביל". עד כאן, כל ענייני ההובלה והמוביל קשורים להעברת דברים ממקום למקום, ללקיחת מנקודת מוצא ליעד. בהתאם, "הובלה" היא הפעולה הקשורה באותה העברה של דברים גדולים וכבדים.
אך החידוש שהתגנב לעברית העכשווית נוגע להובלה במובן אחר. הדרך הפשוטה להציג זאת היא להעמיד כאן את המקבילה האנגלית: to lead, מה שבעברית מכונה גם "להנהיג". הן כפועל בהווה והן כשם עצם, הצורה "מוביל" נעשתה נפוצה מאוד לציון ענייני הנהגה, עמידה בראש תנועה, פעולה ציבורית, מגמה וכדומה. כך יש לנו "הוא מוביל שינוי בארגון" שמובנו שהאדם המדובר עומד בראש תהליך המתרחש בארגון, או אולי הוא מי שיזם אותו או שהוא הבולט מבין אלו שתומכים בשינוי ועושים לטובתו. על מידת האחריות והנשיאה בנטל עמדתי ברשימה אחרת שעסקה ב"להוביל מהלך" ושימושים דומים, ואילו כאן אתמקד אכן ב"מובילים" החדשים שהפכו למטבע לשון מקובלת בעברית שלנו.
כאמור, באורח טבעי מבחינת הצורות העבריות העומדות לרשותנו, יש לנו כעת גם "מוביל" לא תחבורתי שקשור להנהגה. "מובילי מחאה" ו"מובילי דעת קהל" ממלאים את הארץ ואת אמצעי התקשורת, וישנן כמובן גם צורות נקבה בדמות "מובילות" של ארגונים, תנועות, תהליכים ומגמות. השימוש הזה ב"מוביל", כלומר בפועל "להוביל" על נטיותיו ונגזרותיו למיניהן נושא גוון משמעות של תנועה, איכות וֶקטורית שעולה בדמיוננו. אין מדובר בעניין סטטי וגם לא בעמידה בראש פירמידה ארגונית. כלומר, יש הבדל בין "מוביל" ו"מנהיג", בין "להוביל" ו"להנהיג".
אכן, באנגלית to lead והצורה הסמוכה השגורה leader, משמשים בשני המובנים, כלומר תופסים את השדות המאוכלסים בעברית המודרנית בצורות "להוביל" ו"להנהיג", "מובילה", "מוביל", "מנהיגה", "מנהיג" ועוד. ולא זאת בלבד, אלא ש-leader במובנים הנפוצים כיום בתרבות האמריקנית נדמה כבעל השפעה ברורה על הנהוג כיום בעברית. הארץ מלאה "מנהיגוּת חינוכית" ומרכזים ל"הכשרת מנהיגים", והסוכנות היהודית מטפחת "מנהיגים צעירים" ועוד. ובכלל, דומה שמה שמפריד בין אדם והיותו מנהיג הוא תהליך פורמלי למחצה של הכשרה, שבוודאי מסתיימת בהענקת תעודה המעידה כי הוכשר להיות מנהיג. האירוניה אינה מקרית: למדנו מן ההיסטוריה שמנהיג הוא אדם שנולד לכך, או שתכונותיו המולדות אפילו מתגלות ברגעים קריטיים, לעתים באורח שמפתיע אפילו את האדם עצמו.
לעומת זאת, איש אינו אומר שאדם מסוים נולד להיות "מוביל" במובן הנפשי-ארגוני-חברתי-תהליכי. אדם יכול אפילו להיות ממונה "להוביל" עניין מסוים במסגרת ארגונית או חברתית. על השאלה אם הוא היה (גם) מנהיג נוכל להשיב כשנתבונן בפעולתו, ולא פעם רק לאחר מעשה.
כך נראה שבעברית העכשווית נוצר או שוּמר פער בין "מוביל" ו"מנהיג", ושהיבוא הסיטוני של leader ו-to lead מאמריקה סויג על ידי הדוברים והדוברות במקומותינו. "מנהיג" מיוחד בכל זאת לעמדה הפוליטית הבכירה, או למובן העתיק, מימי התרבות הקלאסית ומן הזמנים שבהם אלכסנדר מוקדון עמד בעצמו בראש חייליו והסתער בגוף חשוף על חומותיהן של ערים בפרס ובהודו. הנה לכם מנהיג, ובוודאי לא מוביל. המובילים בצבאו הסתפקו בהעברת מזון, ציוד וכלי נשק. כלומר, מנהיג, דמות כריזמטית הסוחפת אחריה המונים וגם עומדת בראשם בהתמודדויות קריטיות, הוא עניין מסתורי, כנראה טבעי, כזה שעולה מעומק הפסיכולוגיה האנושית. לעומת זאת, מוביל הוא עניין נסיבתי ומזדמן יותר, ככל הנראה מוגבל יחסית, אפילו עם קורטוב של צניעות בכל הנוגע לקשירת כתרים וליפוף של זרי דפנה.
ומי יודע, אולי גם יבואו ימים של ענווה מסוימת והשימוש ב"להנהיג" ו"מנהיג" יצטמצם אכן לדרמות הגדולות ולעניינים המכריעים, ואפילו אנשי חינוך ודומיהם יחזרו לממדים מציאותיים ויהיו לנו מובילים בתחום. מנהיגים, הרי זה ידוע באורח חד, הם עניין נדיר, מופעים מיוחדים ברגעים של משבר וצורך קיצוני.
מלחמה באוויר
לסלו אֶרְדֵיִיהתגובות שלנו למגפה העולמית קשורות לפחדים אנושיים ולמיתוסים קדומים והן ניכרות הרבה...
X 6 דקות
במערב אין כל חדש
אריך מריה רמרקאנחנו לא רצינו מלחמה, האחרים טוענים אותו הדבר — ובכל זאת חצי...
X חצי שעה