האלה הנצחית

ארץ ישראל הקטנה משופעת באזורי אקלים ואקולוגיה מגוונים, ומיני עצים רבים מאתרים את נופיה. מחוץ לאדמות החקלאיות ולצד נטיעות של אורנים ואקליפטוסים, מבצבצות פינות חורש ופרא המנוקדות בעצים עוצמתיים – אלות ואלונים. עצי האלה, שעל פי רוב מוצנעים בהשוואה לאלונים, משמרים בתוכם ייחודיות וחשיבות המזמינות היכרות מחודשת.

אל חקר עצי האלה הגעתי לאחר שנתיים שבהן למדתי את האלונים, סרקתי את הארץ לאורכה ורוחבה וביקרתי עצים רבים. למדתי שמשמעות שמו הייחודי של האלון מופיעה בשפות רבות ומלמדת על מהות של ממש, המשקפת את תפקידו המרכזי במערכות האקולוגיות שהוא נטוע בהן, ועל כן גם את מרכזיותו בתרבויות, במלאכות ובמיסטיקות שונות. האלון הוא מרכז החיים באקולוגיה של יערות חצי כדור הארץ הצפוני, והוא תומך יותר מכל עץ אחר ברשתות חיים רבות.

במקרא, האלה נושאת חשיבות הדומה לזו של האלון, ולעיתים הם נזכרים בכפיפה אחת, כשמתארים אתר פולחני או בעל חשיבות מיסטית

במקרא, האלה נושאת חשיבות הדומה לזו של האלון, ולעיתים הם נזכרים בכפיפה אחת, כשמתארים אתר פולחני או בעל חשיבות מיסטית: "כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת" (ישעיהו ו, יג), "אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ" (הושע ד, יג). לכן כתום שנה של חקר עצי האלון, התעורר אצלי הרצון ללמוד ולהכיר את בת זוגם המקראית – האלה.

אלה אטלנטית עתיקה, נחל אלות, הר הנגב. סתיו 2022.

האלה שנייה לאלון במניין העצים המקודשים, והילה נכבדה מעטרת אותה. אף שבמהלך הדורות נכרתו עצי אלה רבים, עדיין ניתן למצוא אלות אטלנטיות אדירות במספר מקומות בארץ. אחת המפורסמות היא האלה של טבעון, שהיקף גזעה 5.5 מטרים ויותר, וכמוה גם אלת קדש, הסמוכה למצודת כוח בגליל העליון, שנוף ענפיה הוא הגדול בארץ. אלה מפורסמת אחרת נמצאת בקדיתא, על קברו של רבי טרפון, וגם באזור חבל עדולם פזורות אלות מרשימות מאוד.

כוחם של העצים איים על הממסד הדתי בתקופת בית שני ועורר חשש עבודה זרה, כמו זאת שנהגה במסורות האשרה, אלת האדמה והטבע, שפולחניה נערכו בקרבת עצים

המסורת היהודית מבלבלת וגם מבולבלת בכל הנוגע לעצים אלה. במיסטיקה העברית ארכיטיפ העץ קדום וראשוני, ושמם העברי של האלונים והאלות מרמז על עוצמתם. ואולם כוחם של העצים איים על הממסד הדתי בתקופת בית שני ועורר חשש עבודה זרה, כמו זאת שנהגה במסורות האשרה, אלת האדמה והטבע, שפולחניה נערכו בקרבת עצים. בירושלים חששו מאובדן הריכוזיות, אם יראו האנשים בעץ שער, ולא יזדקקו לבית המקדש. במלחמתה בפולחני האלילות השכיחה היהדות הקדומה את עוצמת ישויות הטבע האלה ואת תרומתן לעבודה המיסטית של ההכרה באחדות הנוכחת בכול.

עצי האלה הם על פי רוב עצים אירנו-טורנים, הצומחים מצפון אפריקה עד אפגניסטן, ולא רק שאזכוריהם במיתולוגיות האירופיות והאנגליות ספורים למדי, גם ספרות המחקר על אודותיהם מצומצמת יחסית

הטבע הישראלי שופע קסם, ויש עדויות לעבודה רוחנית שנעשתה בו. אבל הידע נעלם, ונותרו רק רמזים. קל יחסית להבין את האלונים; מעבר להיותם עצים מרשימים, העדויות על אודותיהם רבות, מחקרם המדעי והתרבותי נרחב, ונוכחותם בספרות האירופית היא מרכזית. עצי האלה, לעומתם, הם על פי רוב עצים אירנו-טורנים, הצומחים מצפון אפריקה עד אפגניסטן, ולא רק שאזכוריהם במיתולוגיות האירופיות והאנגליות ספורים למדי, גם ספרות המחקר על אודותיהם מצומצמת יחסית.

ראשית עיבור

בחקירתי, יצאתי לשטח ופגשתי עצי אלה רבים: בקריית טבעון, בפארק עדולם, ברמות נפתלי. האזור האהוב עליי הוא בורות לוץ ונחל אלות שבהר הנגב הגבוה, המציע מקבץ מרשים של אלות אטלנטיות עתיקות. לא קל לתזמן את הביקור שם: חלק מהאזור הוא שטח אש הפתוח לאזרחים רק בסופי השבוע, ולעיתים כשלו ניסיונות התיאום שלי עם צה"ל, כשביקשתי להיכנס לאזור במהלך השבוע. בימי הקיץ השמש קופחת, אבל בחורף הימים קצרים, והאלות בשלכת. נסיעה מירושלים נמשכת קרוב לשלוש שעות, ואחריה מצפות עוד כשעתיים הליכה לכל כיוון. כלומר: כעשר שעות הלוך-חזור. אין זה מסע יומי מעשי בימי החורף הקצרים.

אלה אטלנטית בוגרת, פארק עדולם. סתיו 2022.

כבר שנה ויותר אני מתמקד באלות שבהר הנגב – לפעמים בביקורים יומיים, ולפעמים בסדרות של מספר ימים; לפעמים אני שוהה בשטח בחניוני לילה, בקרוואן ובאוהל, ולפעמים בבקתה ששכרתי למספר ימים במצפה רמון וסביבתה. אני נפגש עם חוקרים, קורא ספרים על עצים, לומד על רפואות עבריות, בדואיות ופרסיות קדומות, אוסף מידע על ארכיאולוגיה ופרהיסטוריה ועל המדבר. בכל הכתובים אני מחפש את האלה: להבינה, ללמוד אותה, ליצור חיבור.

זהו אחד מתאי השטח הנידחים בארץ, מערבית למכתש רמון וקרוב לגבול עם מצרים. מדובר באזור הגבוה בנגב: הר רמון הסמוך הוא ההר הגבוה בנגב ומתנשא לגובה 1,037 מטרים. פסגות גבוהות אחרות באזור הן הר רומם, הרי לוץ והר חריף, שתרם את שמו לתרבות הציידים-לקטים, התרבות החריפאית שהתקיימה באזור בעידן הקרח האחרון.

ההנחה הרווחת היא שתנאי האקלים השוררים בנגב כיום אינם שונים בהרבה מאלה ששררו בו באלפי השנים האחרונות. בשלהי עידן הקרח האחרון היה המדבר רטוב יותר, וככל הנראה כוסו חלקים רבים ממנו בעצים

ההנחה הרווחת היא שתנאי האקלים השוררים בנגב כיום אינם שונים בהרבה מאלה ששררו בו באלפי השנים האחרונות. בשלהי עידן הקרח האחרון היה המדבר רטוב יותר, וככל הנראה כוסו חלקים רבים ממנו בעצים. עם סיומו של עידן הקרח, לפני כ-11 אלף שנה, החל הנגב להתחמם ולהתייבש, צמחייתו הפכה דלילה ונופו צחיח. ואולם מספר אזורים בהר הנגב – כנחל צין ונחל אלות – משמרים ריכוזים של פנוטיפ (הביטוי החיצוני של תכונות גנטיות) קשוח במיוחד של האלה האטלנטית, המצוי גם בסיני ובהרי אילת.

כיום האקלים באזור קיצוני: בלילות החורף הטמפרטורה עשויה לרדת אל מתחת לאפס ולעיתים יורד שם שלג, ובימי הקיץ הטמפרטורה עשויה להגיע ל-35 מעלות ויותר. המשקעים מועטים ואף מידלדלים (פחות מ-90 מילימטרים שנתיים), ושינוי האקלים של עשרות השנים האחרונות, שהכביד את עומס החום והגביר את האידוי, מקשה על הצמחייה הייחודית במרחב.

בביקורי הראשון עמדו העצים בשלכת, צמרותיהם היו קטנות. הם היו זקנים, חלולים וחולים, רחוקים מגדולתם, ולא השרו עליי חוויה דומה לחוויותיי עם אלוני התבור והאלות האטלנטיות של הצפון, שכבר פגשתי במסעותיי. עם זאת, משהו שב ומשך אותי לשם וביקש ממני להעמיק את החקירה המדברית לעומקו של נחל אלות, היוצא מאזור בורות לוץ וממשיך לצפון מערב.

עץ האלה

בארץ ישנם שלושה מיני אלה, עצים או צמחים ממשפחת האלתיים (Anacardiaceae, משפחה הכוללת גם את אגוז הקשיו ואת המנגו): אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), המקור לגומי הלעיסה המפורסם, נפוצה בחלקים רבים של ארצנו, על פי רוב בצורת שיח ירוק עד, ומוצאה ככל הנראה טרופי; אלה ארצישראלית (palaestina Pistacia), עץ מזרח תיכוני נשיר בגודל בינוני; אלה אטלנטית (Pistacia atlantica), המרשימה והגדולה באלות ארצנו, עץ נשיר הנפוץ באיראן, דרך טורקיה ועד צפון אפריקה (את שמה היא קיבלה מהרי האטלס הצפון אפריקניים).

האלה האטלנטית יכולה לפתח גזעי ענק ותצורות ענפים מרשימות, מורכבות ומסיביות מאוד, עם נוף רחב וגובה בינוני; על פי רוב גובהה מגיע עד 15 מטרים

האלה האטלנטית יכולה לפתח גזעי ענק ותצורות ענפים מרשימות, מורכבות ומסיביות מאוד, עם נוף רחב וגובה בינוני; על פי רוב גובהה מגיע עד 15 מטרים. גם האלה הארצישראלית וגם האלה האטלנטית צומחות באזורים שונים בארץ, פעמים רבות בחברת אלונים, עד כדי פיתוח זוגיות צמודה. בטיול באזור יפתח בגליל פגשתי אלון מצוי ואלה ארצישראלית הצומחים בצימוד מושלם, כאילו התמזגו גזעיהם.

אלה אטלנטית זקנה וגדולה וחבריה הסלעים בשטחי המרעה של קיבוץ יפתח, הגליל העליון המזרחי, חורף 2023.

האלות האטלנטיות הן ישויות קשוחות להפליא, אולי העמידות בעצי הארץ בפגעי שריפות, ולאחר כריתה הן מתחדשות משורשיהן. הן צומחות לאט ומאריכות ימים, כאילו הן נחושות להישאר כאן. פעמים רבות יחברו אלות לסלעים גדולים, יקבלו מהם את כוחן, בעודן חודרות בשורשיהן לעומק המסלע, חובקות ובוקעות אותו

האלות האטלנטיות הן ישויות קשוחות להפליא, אולי העמידות בעצי הארץ בפגעי שריפות, ולאחר כריתה הן מתחדשות משורשיהן. הן צומחות לאט ומאריכות ימים, כאילו הן נחושות להישאר כאן. פעמים רבות יחברו אלות לסלעים גדולים, יקבלו מהם את כוחן, בעודן חודרות בשורשיהן לעומק המסלע, חובקות ובוקעות אותו. האלה האדירה של טבעון מתנוססת על מדרגות סלע בפאתי העיר, ודומה לה האלה בקדיתא האחוזה בקברו של רבי טרפון שהוא מבנה מעשה ידי אדם, כאילו נועדו להיות יחד. הסלע הוא מקור ליציבות וללחות, ושורשי האלה מדגימים וירטואוזיות לוליינית בעקשנותם להפוך אותו לחבר.

להבדיל מהאלון החד-ביתי, האלה האטלנטית היא דו-ביתית, ועל פי רוב יהיו העצים הזכרים הגדולים יותר, משום שאת המאמץ שנחסך בגידול פירות הם מפנים לגדילה מסיבית. עלי כל האלות מנוצים, פרחיהן צנועים, ופירותיהן מעוגלים בגדלים של 7-5 מילימטרים. הפירות המכילים זרע מפותח הם הכחולים-שחורים; הפירות האדומים עקרים. פעמים רבות גדלים על האלה האטלנטית עפצי כנימות שונות, שרובם מזכירים צורת אלמוג. היא גדלה ביערות פארק במדרונות יובשניים וסלעיים, בשולי החורש הים-תיכוני ובערוצי המדבר הקר. בארץ האלה האטלנטית מצויה בגליל העליון המזרחי ובגולן, במזרח השומרון ובמזרח יהודה ובהר הנגב הגבוה. מהשרף של האלה האטלנטית הכינו טרפנטין, שקיבל את שמו מזן אלה הגדל ביוון (Pistacia Terebinthus), לשימוש תעשייתי ורפואי, ועצתהּ שימשה בעבר לחרטוּת עץ (הכנת ברגי עץ ענקיים לבתי בד) ולבנייה.

השם המדעי של האלה, Pistacia, רומז על פירותיו של מין אחר בסוג האלה, אלת הבוטנֶה (או "אלה אמיתית"): אלה הם אגוזי הפיסטוק שאנו אוכלים (ראו אתר הגן הבוטני בירושלים). בתקופת המקרא גודלו בארץ אלות בוטנֶה לצריכת פיסטוקים, והבוטנים המוזכרים במקרא (בראשית מג, יא) הם למעשה פירות האלה שאותם נהגו לקלות ולאכול. גם פירות האלות האחרות, בעיקר פירות האלה האטלנטית, הם אכילים ושימשו למאכל, לתיבול ולהכנת שמן. הפיסטוקים הטעימים והמזינים בויתו כבר לפני אלפי שנים בחוג האירנו-טורני, והם נפוצים בכל ארצות אסיה והמזרח התיכון.

כל הנתיבים כולם

בראשית צמיחתן האלות נוטות לפיצול מרובה. עצים רבים נוהגים כך, אבל מופע האלה הצעירה, הן האטלנטית והן זו הארצישראלית, בולט בייחודו – המוני ענפים דקיקים הפורצים לכל עבר כקוצי קיפוד זקורים וצפופים ללא כיוון מוגדר, עד שהם מתחילים להשתפל מטה ומשַווים לעץ מראה פטרייתי. מראה זה מודגש עוד יותר בשלכת, הצובעת את עלי האלות בגוני חום, בורדו, כתום, ורוד, אפרסק, צהוב ולבן, והמייצרת מניפת גוונים ובני גוון נרחבת בהשוואה לרוב גוני השלכת בחורש המקומי. בדומה, גם פירותיהן של האלות מפתיעים בצבעם, הנע בין אדום לכחול, סגול ושחור. לעיתים נמצא סוג של חזזית הגדלה על קליפת ענפי האלה, ומוסיפה למכלול הצבעוני גוון חרדלי. האלה נעה על פני קשת הצבעים כולה, ומפגינה ריבוי צבעוני כריבוי ענפיה הדקיקים.

ככל שתגדל, יתעבו נתיבים מסוימים של ענפיה, אחרים ייעצרו, והעץ יפתח מראות אלסטיים של ענפים מורכבים ומפותלים המִתְעבים ומוצרים, מתפצלים ונפגשים שוב

ככל שתגדל, יתעבו נתיבים מסוימים של ענפיה, אחרים ייעצרו, והעץ יפתח מראות אלסטיים של ענפים מורכבים ומפותלים המִתְעבים ומוצרים, מתפצלים ונפגשים שוב. סימניהם של נתיבי הצמיחה, אלה שנמשכו ואלה שננטשו, נשארים מרומזים כבליטות בדוגמת חרוטים על הענפים והגזע. קליפת האלה נראית גסה וקשוחה, אבל היא דקה למדי, ולכן האלה היא עץ רגיש שלא תמיד ייהנה מטיפוס עליו, משום שהלחץ על הקליפה עלול לגרום לנמק ענפים בנתיבי הולכת המוהל.

כל האפשרויות כולן: משמאל, אלה צעירה קיפודית בתחילת השלכת, שער העמקים, סתיו 2021. מימין, אלה אטלנטית בוגרת, בפארק עדולם, חורף 2022. עדיין ניכרת התפרצותה לכל עבר, אך גם תהליך התכנסותה לנתיבים ולענפים.

בתהליך התבגרותה תצמצם האלה את נתיבי גדילתה עד שתתעצב צורתה הייחודית ותשקף את סביבתה ואת אירועי הזמן שחלף

בתהליך התבגרותה תצמצם האלה את נתיבי גדילתה עד שתתעצב צורתה הייחודית ותשקף את סביבתה ואת אירועי הזמן שחלף. אולי יותר מכל עץ מקומי אחר מתדמה האלה בבגרותו לנוכחות פרסונלית, ובאלות רבות פגשתי השתקפויות של פרצופים ופרסונות, בעודי מתבונן בהן. פרצופי האלות הן כמראה המשקפת את התפתחות העץ ואת אירועי המרחב שהן נטועות בו. אני מבחין בפרצופים ובפרסונות האלה ומתחבר דרכם למערכת השורשים ולעלילות שעברו על הישות הצמחית מראשיתה ועד עתה.

נחל אלות: מסע אביב

ביקור העומק הראשון שלי בנחל אלות היה בפברואר 2022. שהיתי מספר לילות בחניון בורות לוץ, מרחק כחצי שעה מערבה לצומת הרוחות הסמוכה למצפה רמון, לא רחוק מהגבול עם מצרים. בשלהי האביב הצמחייה המדברית מלבלבת: שקד רמון הייחודי להר הנגב והפורח לגובה, שיחי רפואה ותבלין כמו אכילאה ערבתית, אזובית המדבר ולענת המדבר, צבעוני ססגוני, שמשון הדוּר ורבים אחרים. הודות לגובהו, משמר הר הנגב תנאים אקולוגיים נדירים וצמחיה ייחודית. פטרייה תת קרקעית, כְּמֵהַת שמשון, הגדלה בסמוך לשורשי שמשון הדור, משווקת ברחבי הארץ בסוף האביב. לעיתים אני רואה מרחוק פראים הבורחים לאחר שחשו בנוכחותי, וכבר פגשתי במרחב שועלים ויעלים.

בתוככי השטח הוואדי מתרחב ומנקז אליו נחלי אכזב. וככל שהוא מתרחב, גם העצים גדולים יותר. כך כעבור שעה ורבע של הליכה מבורות לוץ אני פוגש אלה אטלנטית אדירת גזע. בביקור חוזר אמדוד את היקפו ואגלה שזוהי האלה עם היקף הגזע המדוד הגדול בארץ – 5.6 מטרים ויותר. גודלו של עץ תלוי בזמינות המשקעים, ומעריכים שגילן של אלות בגודל דומה בצפון הגליל הוא מאות שנים; זאת לבטח עתיקה מהן. אחרי שראיתי לא מעט עצים חלולים וכחושים, שנראה שהם מתקשים לשרוד בעידן הנוכחי, העץ הזה הוא מרשים במיוחד; מופעו קלאסי, נופו רחב, גזעו מלא, והוא בריא למראה.

כעבור עוד כעשרים דקות הליכה נפתח לפתע הוואדי והפך נחל אכזב רחב למדי. אז נגלו לפניי שתי אלות ענקיות, לכל אחת מהן מראה ייחודי: אחת שורדת אך בקושי, ושנותיה ספורות, והאחרת טובת מראה. על אחת מהן קיני ציפורים לרוב, וזו שלידה שוממת מקינים. זה נראה חסר היגיון כמו המסע כולו. על האדמה מצאתי קליפת אלה מרשימה ברוחב של כ-20 סנטימטרים, והתלבטתי אם לקחת אותה איתי, אם זה המעשה הנכון. השענתי אותה על העץ, והחלטתי שאקח אותה רק אם אמצא אותה שם בביקורי הבא. כשבאתי כעבור חודשים מספר, היא לא הייתה שם.

התפתחות הפרסונה. משמאל נוף אלה אטלנטית מתבגרת בפארק עדולם, קיץ 2021. מימין גזע ופרצוף אלה אטלנטית זקנה בנחל אלות, חורף 2022.

בהמשך הדרך מצאתי עוד אלה יוצאת דופן, שביקשה את תשומת ליבי: ספינת מדבר עם מִפתח ענפים ייחודי, המשרה סביבה שקט מדברי. זה מקום נעים לעצור בו. מפה נחל אלות ממשיך הלאה. במרחק כשעה וחצי הליכה מפתחו הוא יחבור לנחל חורשה, שגם הוא בדומה לנחל אלות החל פיתוליו בסמוך לבורות לוץ, אך עשה עיקוף רחב מערבה לפני שפנה שוב למזרח וחבר לנחל אלות.

האדמה מהדהדת עוצמות וזיכרון. הכול נראה כמו קפא על מקומו, האלות בוהות במרחב בפרצופיהן החתומים

האלות בוואדי מרשימות בגודלן, והאזור מהדהד שקט עמוק. השלכת של סוף החורף מְשווה להן מראה מוזר; עבות גזעים, המעידים על גילן, וקטנות נופים, הן דועכות, מעוותות וחלולות, אל עתיד שאין בו התחדשות, מתמודדות עם תנאי אקלים קיצוניים, יובש ורוחות חזקות. תנאי אקלים אלה כבר מקשים עליהן מדי, ככל הנראה, ורובן המוחלט נושאות צלקות רבות מספור. עצים צעירים, אין. האדמה מהדהדת עוצמות וזיכרון. הכול נראה כמו קפא על מקומו, האלות בוהות במרחב בפרצופיהן החתומים, ואני חש את העצים עצובים, בודדים ודועכים אל הריק.

האלה האטלנטית: אספקלריה

בהשוואה לאזורים בצפון הארץ, מעט מאוד עבר באלפי השנים האחרונות על נחל אלות. גם אם הקביעה "מעט מאוד" היא יחסית, אין חולק על כך שאך שכבות מעטות נערמו באזור מאז הסתובבו בו ציידים חריפאים לפני כעשרת אלפים שנה. אף שידע התיישבויות, העדויות מלמדות שאזור זה היה תמיד דליל באוכלוסין. דלילות זו, בצירוף המדבר היבש ומיעוט המשקעים, מייצרים תנאי שימור טובים. תילי האבנים וקירות הבתים המעטים שנבנו פה רק מרומזים במרחב, ולא נוצרו כאן קיני התיישבות כמו באזורים צפוניים יותר בארצנו. לא הייתה תקופה באלפי השנים האחרונות שבה חזה האזור בגייסות כובשים, וחורש צפוף לא צמח פה כבר אלפי שנים.

אם צמחו כאן אלות בתקופת ההתיישבות של ממלכת שלמה, ודאי הן היו רגישות לאיסוף מי המשקעים במאגרים ולהטייתם לגידולי המדבר, למערומי סלעים שהכבידו על הקרקע באזורים מסוימים יותר מאחרים, לתנועת החיות המבויתות ולצורכיהן. כל הפעולות האלה של התושבים המקומיים הטביעו את חותמן על המערכת התת קרקעית של שורשי העצים והצמחים וגם על התפטיר (הרשת התת קרקעית של הפטריות), והשפיעו על האיזון של האקולוגיה המקומית. הסביבה מטביעה את חותמה על כל תא שטח אקולוגי, אבל בתאי שטח שבהם שכבות החיים והחורבן, הבנייה וההרס מעטות ודלילות אנו זוכים להצצה לעבר, שלא נזכה לכמוה בתאי שטח המתאפיינים בצמיחה צפופה, מרובה ורוויָת שינויים. מכיוון שעצי האלה מאריכים ימים, קצב חילוף החומרים שלהם איטי והתמורות שעבר האזור מעטות, ניתן להעריך שמאפייני האקולוגיה העכשווית שלו מצפינים בתוכם זיכרונות עבר.

תודעתי, המשוטטת פתוחה בין עצי האלה, יכולה לרמז במשהו על תודעתו של הצייד-לקט החריפאי שהילך כאן לפני כעשרת אלפים שנה. הצייד-לקט החריפאי, המתיישב הנבטי ואני מתאחדים בחיבורנו למארג הגומלין האינסופי של המציאות המקומית

בעודי יושב על גבעה וצופה בוואדי ובאלותיו, הנוף מולי משקף, ולו בחלקו, את הנוף שראה מתיישב נבטי לפני כאלפיים שנה. תודעתי, המשוטטת פתוחה בין עצי האלה, יכולה לרמז במשהו על תודעתו של הצייד-לקט החריפאי שהילך כאן לפני כעשרת אלפים שנה. הצייד-לקט החריפאי, המתיישב הנבטי ואני מתאחדים בחיבורנו למארג הגומלין האינסופי של המציאות המקומית: מראות המשקפים את רוחות המדבר והמשתקעים בתודעתנו כחוויית חיים. ככל שמעמיקה היכרותי עם השטח ועציו, אני מתחיל לתרגם את מראות העצים ופרצופיהם כדימוי למה שהיה ואיננו, לזיכרון האצור בדימוי הוויזואלי של האלה המתבוננת בי.

ריחות של רוחות עתיקות

בביקורי הראשון בתוככי נחל אלות, עצים רבים מגירים שרף. מתוך דחף בלתי מוסבר אני אוסף מעט מהנוזל הצמיגי המטפטף בכלי קטן שהיה עימי. ניחוח השרף עמוק ומשכר; מעולם לא הרחתי כמוהו. בחודשים שלאחר מכן אלמד על שרפים ועל קטורות, ואגלה שסחורתם העיקרית של הנבטים, שהובלה בדרך הבשמים, הייתה מור ולבונה, מהשרפים החשובים בעולם העתיק, ששימשו לפולחן ולמרפא, והיו נפוצים גם בישראל.

למרות העדויות המעטות, אפשר להניח ששרף האלה האטלנטית, עתיר הסגולות, שנודע בשימושו בעולם הקדום, לא נפקד מרשתות המסחר הנבטיות. גם ממנו, כמו מהמור ומהלבונה, ייצרו תרופות וקטורת, שהיה לה ביקוש גדול בעולם הקדום והיא הייתה אחד המוצרים העיקריים שיִיצאו מארץ ישראל. עדויות עתיקות מלמדות ששרף האלה האטלנטית היה מוצר יצוא מרכזי מארץ ישראל בעת העתיקה, ועד היום הוא משמש ברפואה העממית הפרסית והערבית באזורים שונים במזרח התיכון. שרפי האלות מגיעים ממקורות גיאוגרפיים שונים ומרוחקים. עד כה הצלחתי להשיג שרף של אלות אטלנטיות מאפגניסטן, שרף של אלת המסטיק מהאי היווני קיוס, ושרף נדיר מאלה אתיופית הצומחת במזרח אפריקה צבעו כהה, ניחוחו ייחודי ועמוק, והוא מכונה גומי שחור.

כשאני מזליף מספר טיפות ממנו על מבער השמנים, אני חש שמעבר לסגולות המרפא הגופניות שלו, הניחוח שלו פותח לי שער לנתיבי תודעה גבוהים. אם כן, איך ייתכן שבכל הכתובים על אודות שרף האלה לא מצאתי ולו עדות אחת לאוצר הזה מהר הנגב? מה ידעו הנבטים שהתיישבו באזור?

בביקוריי הבאים בנחל לא מצאתי שרף כלל. במסעותיי בצפון הארץ אספתי שרף מהאלות האטלנטיות שם, רכשתי את שרף אלת המסטיק, אבל השרפים האלה אינם מתקרבים לעוצמת השרף שפגשתי בהר הנגב ולא לניחוחו. הוא עולה בעוצמתו גם על מיני המור והלבונה שנתקלתי בהם, ותהיתי אם מדובר בסוד אבוד, סוד שידעו הנבטים שהתיישבו במקום, הרחק מעריהם ומדרכי הבשמים ששימשו אותם. אחרי חיפוש מאומץ מצאתי אצל דן ריגלר, איש שרפים ורפואת צמחים קנדי, שמן אתרי משרף אלות אטלנטיות הגדלות באפגניסטן. ריחו עמוק וחריף, ומזכיר את הניחוח של זה מהר הנגב.

כשאני מזליף מספר טיפות ממנו על מבער השמנים, אני חש שמעבר לסגולות המרפא הגופניות שלו, הניחוח שלו פותח לי שער לנתיבי תודעה גבוהים. אם כן, איך ייתכן שבכל הכתובים על אודות שרף האלה לא מצאתי ולו עדות אחת לאוצר הזה מהר הנגב? מה ידעו הנבטים שהתיישבו באזור?

ספינת המדבר, אלה אטלנטית עתיקה בנחל אלות, חורף 2022

ימים אחדים לפני שסיימתי לכתוב מאמר זה, הגיע לידיי מאמרו החדש של פרופסור זהר עמר, “הצֳרִי המקראי – שרף האלה האטלנטית מארץ-ישראל”. האם ידעו הקדמונים על השרף של אלות המדבר? אני מניח שידעו גם ידעו. הרי בבורות לוץ נמצאו עדויות ליישוב מתקופת ממלכת שלמה, והנבטים הרי התמחו בזה בדיוק.

מהו סוד הבושם הבכיר בקטורות המקדש, המסמל במערכת הספירות הקבלית את ספירת הכתר העליון, המייצג את החיבור לאחדות ההוויה והרצון העליון? כמה סודות רפואה ורוח אבדו לאורך הדורות?

הצרי ניצב בראש רשימת סממני הרפואה והבושם מארץ ישראל, וזהותו אבדה במהלך ההיסטוריה. נהוג לקשור אותו לצמח האפרסמון, קרוב משפחה של המור, אבל זיהוי זה משויך לתקופה מאוחרת. מהו סוד הבושם הבכיר בקטורות המקדש, המסמל במערכת הספירות הקבלית את ספירת הכתר העליון, המייצג את החיבור לאחדות ההוויה והרצון העליון? כמה סודות רפואה ורוח אבדו לאורך הדורות, ולמה אלות מדבריות אלה, הדועכות אל השממה, מגלות דווקא לי עכשיו את סודותיהן? זוהי מערכת יחסים, אני מבין אט אט, והאלות משתפות את עלילותיהן, כדי לתעד, לספר, כי בקרוב אולי לא יישארו כאן בהר הנגב.

נחל אלות: מסע סתיו

בסוף אוקטובר, שבעה חודשים אחרי מפגשי הראשון עם האלות של הר הנגב, אני חוזר אליהן. בביקורי הקודם היו האלות בשלכת, וביקשתי לשוב ולראותן לבושות בעליהן. בחום הקיץ קשה לשהות ולשוטט בשטח, ולכן חיכיתי לתחילת הסתיו.

זמן רב לא זכו האלות למים. בלילה שבו הגעתי, ירד טפטוף ראשון של גשם. האדמה לחה, ונקוו בה שלוליות קטנטנות. מראה העלים של סוף העונה היבשה מספר איזו אלה חיה ואיזו יָבשה, אילו חלקים בכל עץ עוד מתפקדים. היובש המדברי מאט את תהליך הפירוק והריקבון, וגם חלקי עץ יבשים ומתים נרקבים לאיטם ונשארים במדבר כאנדרטת זיכרון.

אני הולך לבקר אלה ענקית ומעוותת שפגשתי בביקורי הקודם. אף שאני זוכר רבות מאלה שראיתי, זאת עדיין נבדלת מהאחרות. היא הרחוקה מכולן, ככל הנראה בעלת הגזע העבות שבכולן ועל כן לבטח אחת הזקנות באזור, והיא גם נושאת צורה יוצאת דופן שאינני יודע איך לתארה במילים. צורתה מזכירה לי כלי או מכל, וענפי גזעה כבקבוקים אדירים.

האלה האדירה הזו כבר מתקשה: חלק גדול מגזעה חלול, ונופה קטן לאין שיעור מהחופה המרשימה שעיטרה אותה לפי הרמז שמספק היקפו של גזעה. פעם אחרונה ראיתיה עירומה ודוממת. האנרגיה שלה הייתה כה נמוכה, עד כי התקשיתי להבין אם מדובר עדיין בישות חיה. אני רוצה לפגוש אותה נושאת את עליה.

אני חולף על פני אלות שהכרתי בביקורי הקודם, אבל לא מתעכב, הולך בקצב מהיר. השעה כבר מאוחרת, ואינני רוצה להיכנס לחשיכה. אני מצפה לפגוש אותה בעיקול הוואדי לאחר כשעתיים הליכה, אבל היא איננה. פוגש אלות אחרות, חלקן זרות לי. האם הרחקתי מדי?

היא ניצבת מולי בשַלמת עליה הירוקים והחיים, כמו הייתה כאן מאז ומעולם, מראת המדבר. לא ברור איך חמקה ממני בדרך הלוך, אבל האלה, כמכשפה זקנה וחכמה, נוכחת ואומרת: ׳הרי הגעת כבר מזמן! אתה הולך יותר מדי. הגיע הזמן לסגור את הספירלה׳

לאחר חצי שעה נוספת של הליכה אני מחליט לוותר. הלכתי כבר שעתיים וחצי מהחניון בקצב מהיר, להערכתי 12 קילומטרים ויותר. איני זוכר שהעץ היה כה רחוק. אולי כן? ואולי בכלל דילגתי עליה? אני מסתובב ומתחיל לחזור.

לאחר כעשרים דקות הליכה היא ניצבת מולי בשַלמת עליה הירוקים והחיים, כמו הייתה כאן מאז ומעולם, מראת המדבר. לא ברור איך חמקה ממני בדרך הלוך, אבל האלה, כמכשפה זקנה וחכמה, נוכחת ואומרת: "הרי הגעת כבר מזמן! אתה הולך יותר מדי. הגיע הזמן לסגור את הספירלה". אלת הכלים האדירה מרמזת שחקירתי הושלמה. אני מתיישב ליד האלה ובתוכה, נח מההליכה המרובה, לוקח לעצמי כמה דקות הפסקה כדי לחוש את האנרגיה במרחב ומנקה את מחשבותיי.

שורדת בקושי: אלה אטלנטית פרועת שיער בנחל אלות, חורף 2022.

וימלאו הכלים אור

עצי האלה הם ישויות טבע חזקות ששימשו את האדם בדרכים רבות בעת העתיקה והיו מרכז לעבודה רוחנית. כיום אין בארץ חקלאות המבוססת על אלות; בחורש המקומי נמצא בעיקר אלונים, ולאלות אין תפקיד תרבותי ייחודי. עם זאת, האלות, ובייחוד האלות האטלנטיות, הן ישויות טבע עתיקות הנושאות זיכרון והקשר באופנים מורכבים, אופנים המרמזים על עוצמתן המיסטית.

בעבודתי עם האלונים היו כל טענה וגילוי מעוגנים בספרות המחקר. האלונים הם תומכי החיים החשובים ביותר בחצי הכדור הצפוני, וניצבים במרכזה של רשת חיבורים אקולוגית שאין שנייה לה. הם מלמדים אותנו על האחדות השוררת בטבע, אחדות שהיא תולדת חיבורו של כל מה שיש לרשת אינסופית של תופעות, חיים, חומרים, רגשות, רוחות, רשת שגם האדם חלק ממנה.

עבודתי עם האלות האטלנטיות החלה באופן דומה, אבל עד מהרה התפתחה לכיוון אחר. כאמור, מאגר המקורות האקדמיים והתרבותיים על עץ זה דל בהרבה מזה שיש על אודות האלון, ואחת הסיבות לכך היא שאינו צמח אירופי. הספרות האקדמית מוטת הפרדיגמות סיקרה רבות את האלון: נערכים כנסים על אלונים, יש עיתונים מקצועיים העוסקים בו ואגודות המתמחות בצמח זה. ספר בריטי חדש ומרשים, המתאר את משפחות העצים העיקריות בכדור הארץ ואת התפתחותן, מקדיש לאלונים את מספר העמודים הגדול ביותר, ואילו האלה לא מוזכרת כלל.

בראשית צמיחתן האלות נוטות לפיצול מרובה, עם המוני ענפים דקיקים הפורצים לכל עבר, כמו פוסקות: כל האפשרויות כולן. כשתגדל האלה, יוגדרו נתיבים מסוימים ויתְעבו, ואחרים ידעכו; האלה תהיה מראָה של תנאי הזמן והמרחב שצמצמו את מהותה להוויה מוגדרת

בראשית צמיחתן האלות נוטות לפיצול מרובה, עם המוני ענפים דקיקים הפורצים לכל עבר, כמו פוסקות: כל האפשרויות כולן. כשתגדל האלה, יוגדרו נתיבים מסוימים ויתְעבו, ואחרים ידעכו; האלה תהיה מראָה של תנאי הזמן והמרחב שצמצמו את מהותה להוויה מוגדרת. מאמר זה פורס מניפת ידע על האלה, ואולם בשבילי עיקר מהותה של החקירה הוא ההתבוננות על ייחודה המיסטי מזווית סובייקטיבית המשקפת את מיקומה בטבע הישראלי. מבחינתי האלה, ובעיקר זו האטלנטית, היא עץ בר קשוח ומאריך ימים, המשמר זיכרון מרחבי. נתיבי צמיחת האלה ודרכי הישרדותה מעידים על קשרים רחבי גומלין עם האדם לאורך התקופות, מחד גיסא, וחיבור עמוק לתנאי המרחב, מאידך גיסא.

בד בבד עם שיקופה את שהָיה האלה אינה נחה, ומשתנה לאט ובהתמדה. השינוי הוא חלק ממהותה, וגם אחרי שתדעך ותחלוף מהעולם ישאירו שורשיה ערוצים בקרקע ופוטנציאל לצמיחה מחודשת. בין אם תהיה זו התחדשות של אותה האלה או ישות חדשה לחלוטין שתנבוט בערוצי השורשים המתים, הקרקע כבר הוכנה. לאורך גלגוליה האלה גם זוכרת וגם מחדשת, וכשמש הבוקעת מן האדמה תשוב ותאפשר בצמיחתה את כל הכיוונים כולם.

רשימת מקורות

עמית רפאל צורן, לית אתר פנוי מיניה: עץ האלון. תיאוריה וביקורת, 57. הוצאת מכון ון-ליר.אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד.אביבה רבינוביץ-וין , סלע-קרקע-צומח בגליל. הקיבוץ המאוחד.דוד צפריר (צירקין), אלת הבֹטנה וגידולה בישראל,הוצאת הקיבוץ המאוחד.זהר עמר ואלרון זבטני, השימוש באלות בארץ ישראל בעת העתיקה: פירות, שמן ושרף. מורשת ישראל.ניסים קריספיל וגידי גור, רפואה פרסית אתנו-בוטניקה על דרך המשי, הוצאת המחברים.   זהר עמר, הצֳרִי המקראי – שרף האלה האטלנטית מארץ-ישראל. בית מקרא.

https://apothecarysgarden,comhttps://www.wildflowers.co.il

פרופסור עמית רפאל צורן הוא חוקר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית ומרצה לעיצוב בבצלאל, זוכה פרס העיצוב של משרד התרבות. בוגר דוקטורט ותואר שני ממעבדת המדיה של MIT, בעל תואר שני בעיצוב מבצלאל ותואר הנדסת מערכות תקשורת מאוניברסיטת בן גוריון. עמית חוקר את הקשר שבין בני אדם סביבה וטכנולוגיה, כולל ההיבטים הקוגניטיביים, התודעתיים, התרבותיים, היצירתיים, הטכנולוגיים והמיסטיים של אינטראקציה זו.

כל הצילומים המלווים את המאמר, ובכללם התצלום הראשי, הם של עמית רפאל צורן