הכוח החזק באמת

שאלת השאלות: מדוע אנחנו נמשכים לאנשים מסוימים? המחקר מחפש תשובות בקרב תאומים, אבל נתקל גם במשיכה עזה בין ניגודים. האם יש לכל אלו הסבר משכנע?
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

למשיכה ישנם הסברים מדעיים, ואלה לעתים מורכבים יותר מן הפיזיקה והרבה יותר מביכים. אלברט איינשטיין ידע זאת טוב מכולנו. בשנות השלושים לחייו, איינשטיין התאהב כל כך בדודניתו אלזה, עד שעזב למענה את אשתו. הוא ואלזה היו קרובים-קרובים: אימהותיהם היו אחיות ואבותיהם היו בני דודים מדרגה ראשונה. במכתב לאהובתו-קרובתו כתב הפיזיקאי בשנת 1914: "אלזה קטנה יקרה, תמיד אוקיר אותך ואהיה אסיר תודה על אהבתך. הוכחת שאת נמשכת אליי כאדם, ולא כאל החיה הגדולה שעליה כותבים העיתונים".

אולם שנים ספורות לאחר מכן, הוא כבר היה מוכן לבטל את אירוסיהם. הוא הצהיר על אהבתו לקרובת משפחה נוספת, אילזה, בתה בת העשרים של אלזה. "אלברט מסרב לקבל החלטה. הוא מוכן להינשא לאימא או לי", כתבה אילזה לחברה. "אני יודע שא' אוהב אותי מאוד, אולי יותר מכפי שגבר יאהב אותי אי פעם, הוא גם אמר לי זאת אתמול בעצמו".

כוחות המשיכה עשויים להיראות אקראיים, חסרי בסיס ובלתי ניתנים להסבר. אבל הם נדמים לנו מסתוריים רק משום שהם פועלים במישור הקדמון, מתחת למודעות שלנו

איינשטיין נצמד לתוכנית המקורית, ושנה לאחר מכן נישא לאמהּ של אילזה.

התנהגות כזו מצדו של אדם בעל שיעור קומה אינטלקטואלי, עשויה להיראות מתמיהה, אבל היא הגיונית לגמרי מנקודת מבטם של ביולוגים אבולוציוניים. מנשיקות עם בני דודים ועד מערכות יחסים עם נשים צעירות בשנים רבות, מבני זוג הדומים לנו להפליא ועד כאלה שנדמה כי אינם מתאימים לנו כלל – כוחות המשיכה עשויים להיראות אקראיים, חסרי בסיס ובלתי ניתנים להסבר. אבל הם נדמים לנו מסתוריים רק משום שהם פועלים במישור הקדמון, מתחת למודעות שלנו. אפילו הזיווגים הכי מוזרים מבוססים, ברמה מסוימת, על תחשיב אבולוציוני שהתפתח במשך אלפי שנים.

אלברט איינשטיין, אלזה

כוח משיכה - אימהותיהם היו אחיות, אבותיהם היו בני-דודים, והם נישאו זה לזו: אלברט ואלזה איינשטיין (1921). תצלום: ספריית הקונגרס, ויקיפדיה

אתה מוצא חן בעיני, אתה דומה לי

כמו כל בעלי החיים, אנחנו נמשכים לבני זוג הדומים לנו. הביולוגים קוראים לתופעה assortative mating  (זיווגים קשורים). בעלי חיים בעלי תכונות דומות מזדווגים בשיעור שלא ניתן להסבירו כמקרי. משום כך קרפדות יפניות מעדיפות בני זוג הזהים להן בגודלם, ואווזי הצפון נוטים לבחור בן זוג בצבעם, כחול או לבן.

גם בקרב זוגות של בני אדם רבים דומים זה לזה, ולעתים דמיון מדהים.

הולי ואדם אנדרסון, למשל, חולקים עיניים כחולות ושיער בלונדיני, וצורת הפנים שלהן כל כך דומה שמי שאינו יודע שהם נשואים עשוי לחשוב שהם אחים. הם נפגשו בקולג'. אדם התאהב ממבט ראשון: באותו ערב הוא צלצל לאמו וסיפר לה שפגש את האישה שאיתה הוא רוצה להתחתן. להולי זה לקחת קצת יותר זמן, אבל לא הרבה.

"הופתעתי מכך שהרגשתי לידו כל כך בנוח. זה עתה נפגשנו, אבל הרגשתי כאילו אנחנו מכירים זמן רב", היא אומרת. הם התארסו תוך חודשיים.

הולי אומרת שהשאיפות המשותפות שלהם הן שכבשו אותה, והעובדה ששניהם היו יזמים בנפשם כבר מילדות. בגיל חמש היא הכינה חוברות צביעה ומכרה לחבריה. בתיכון היא תפרה ומכרה תיקי ג'ינס. כשאדם היה נער הוא ניהל שירות כיסוח דשא משגשג. היום הם הורים לארבעה ילדים, הם משפצים בתים ישנים ומנהלים עסק להדרכת הורים.

בין אם אנחנו מבינים זאת או לא, אנחנו מפרשים תכונות מסוימות כמעידות על ערכם של בני זוג – סימנים לבריאות, פריון או איכויות גופניות וחברתיות אחרות שיבטיחו כי הם יוכלו להוליד ולגדל צאצאים

הולי בטוחה שלדמיון ביניהם היה חלק במשיכה ובתחושת הנינוחות המידית שחשה בקרבת אדם, אף שבתחילה היא לא ראתה בכך יתרון. לפני אדם היא נמשכה לגברים מרקעים אתניים שונים וחשבה שתתחתן עם גבר שונה מאוד ממנה.

"הופתעתי מכך שהתאהבתי בגבר שנראה בדיוק כמוני", היא אומרת. "היו מספר דברים שנאלצתי למחוק מרשימת התכונות של בעלי לעתיד, אבל זה לא הפריע לי. התאהבתי בו, אנחנו מתואמים ואנחנו רוצים את אותם דברים בחיים".

דמיון כזה בולט במיוחד בקרב בני זוג מאותו מין, ונפוץ שם עוד יותר. עמוד ה-Tumbler המוקדש לתופעה קרוי "חבר תאום" ומציג תמונות של בני זוג שנראים כמו תאומים, תחת הכותרת "כי מה יותר סקסי מלצאת עם עצמך?"

זה לא ממש מפריע שכל בני הזוג ב"חבר תאום" גם מושכים מאוד על פי הקריטריונים המקובלים. גם לקריטריונים הללו יש שורשים ביולוגיים הקודמים למודעות שלנו. ביולוגים אבולוציוניים טוענים כי בין אם אנחנו מבינים זאת או לא, אנחנו מפרשים תכונות מסוימות כמעידות על ערכם של בני זוג – סימנים לבריאות, פריון או איכויות גופניות וחברתיות אחרות שיבטיחו כי הם יוכלו להוליד ולגדל צאצאים.

תוכים

אז למי יהיו דומים הילדים? תצלום: צ'אד הורוודל

והם אינם טועים. בסקירת מחקרים בתחום המשיכה המינית, שנערכה בשנת 2010, הפסיכולוגים האבולוציוניים גורדון גאלופ (Gallup) מ-SUNY, אלבני, ודייוויד פרדריק (Fredrick) מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, הראו כי התכונות הנחשבות בכל העולם למושכות - כמו פנים סימטריות, אכן תואמות לתכונות שאנשים מחפשים בבני זוג.

"תגליות אחרונות מצביעות על קשר מפתיע בין פנים ובין הבדלים בבריאות, חיוּת ופריון", הם כותבים. ממחקר אחד עולה כי גברים ונשים הנחשבים מושכים חיים, בממוצע, זמן ארוך יותר ממי שאינם נחשבים מושכים. מחקר אחר גילה כי לגברים שאת פניהם נשים דירגו כמושכות יש זרע פורה ואיכותי יותר.

מבחינה היסטורית, בקרב זוגות בני אותו מין בחירת בן זוג פורה במיוחד לא הייתה יתרון אבולוציוני, אבל כוחות המשיכה נותרו זהים, ללא קשר לאפשרות להוליד צאצא. זה לא אמור להפתיע אותנו, אומר גאלופ, משום שלזוגות הומוסקסואלים יש הורים הטרוסקסואלים.

כל הומוסקסואל נושא גנים הטרוסקסואלים: בחירת בני זוג מאותו מין מונעת על ידי אותו ציווי ביולוגי שמניע את הבחירה בקרב זוגות הטרוסקסואלים

"כל הומוסקסואל נושא גנים הטרוסקסואלים", הוא אומר. "בחירת בני זוג מאותו מין מונעת על ידי אותו ציווי ביולוגי שמניע את הבחירה בקרב זוגות הטרוסקסואלים".

והציווי הביולוגי הזה מכוון בסופו של דבר ליצירת צאצאים בריאים ומושכים.

"הקיום שלכם מעיד על כך שאתם נושאים גנים שמתאימים לסביבה במידה סבירה – אחרת לא הייתם כאן. הזדווגות עם אנשים הנושאים תכונות דומות, מגדילה את הסיכוי ליצירת צאצא איכותי", אומר גאלופ. "בסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר להעברת הגנים שלנו לדור הבא היה לעשות זאת עם מישהו בריא ופורה, ומתאים לכם גנטית".

קשרי משפחה

אם תכונות דומות פירושן גנים דומים, האם זה אומר שאנחנו נמשכים לקרובי משפחה? כן ולא, אומרים הביולוגים. איינשטיין לא היה הראשון וגם לא האחרון שהתאהב בדודניתו. בשנת 1850, הזוג הממוצע נשא הרכב גנטי התואם דודנים מדרגה רביעית, כך עולה ממחקר שנעשה ב-2018 והתבסס על נתונים מ-86 מיליון פרופילים באתרי אילנות יוחסין, רובם ממערב אירופה וצפון אמריקה. רק במאה ה-19 החלו עצי משפחה לפרוש ענפים לכל עבר. בשנת 1950 בני זוג ממוצעים היו בני דודים מקרבה שביעית.

היחס לנישואי קרובים שונה בתרבויות שונות, אך ברבות מאוד הוא עדיין מלווה בסטיגמה. מחקר שנערך ב-2015 בקרב קהילות לטיניות בארצות הברית, מקסיקו ופורטו ריקו גילה כי הזוג הממוצע נושא מטען גנטי של בני דודים בדרגה שלישית או רביעית. למעשה, החוקרים מצאו כי גנים משותפים היו גורם חשוב יותר בבחירת בני זוג מאשר מעמד סוציואקונומי ורמת השכלה.

למה שגנים דומים יהיו נכס אבולוציוני, אם חפיפה גדולה מדי מקטינה את הסיכויים שלנו להוליד צאצאים בריאים? משום שישנה מידה אידיאלית – שבה אנחנו דומים אבל לא דומים מדי – אותה הביולוגים מכנים בשם optimal outbreeding, מסביר רוברט באריס (Burris), פסיכולוג מאוניברסיטת באזל בשוויץ.

זיווגים עם מי שרחוק מאתנו יתר על המידה עלולים להכשיל את הסיכוי להוליד, משום שהם מפרידים בין גנים שפעולתם המשותפת מוצלחת, ופוגמים בהתאמה לסביבה המקומית

זיווגי קרובים עלולים להגדיל את חלקם של גנים רצסיביים מסוכנים ולייצר צאצאים בעלי מערכת חיסון חלשה ומספר רב של מומים מולדים. אבל זיווגים עם מי שרחוק מאתנו יתר על המידה עלולים להכשיל את הסיכוי להוליד, משום שהם מפרידים בין גנים שפעולתם המשותפת מוצלחת, ופוגמים בהתאמה לסביבה המקומית. בבני אדם ובחיות אחרות, רמת קרבה בינונית היא המוצלחת ביותר – כך עולה ממספר מחקרים כולל מחקר שעקב אחרי כל הזוגות המוכרים באיסלנד ב-165 השנים האחרונות. מן המחקר הזה עולה כי רמת הקרבה האופטימלית היא, כאמור, בין דרגה שלישית לרביעית.

"האבולוציה מעוניינת בהעברת הגנים, אבל הגנים שלנו נוכחים גם אצל אנשים אחרים", אומר באריס. "כשאנחנו מזדווגים עם אדם דומה, אנחנו מקבלים בונוס: הגנים שלנו עוברים הלאה, ויש לנו סיכוי גדול יותר להעביר הלאה את הגנים שאנחנו חולקים עם בני הזוג".

משום כך אנחנו מתוכנתים לחפש רמה מסוימת של דמיון משפחתי בבני זוגנו. במחקר משנת 2007 התגלה כי נשים הטרוסקסואליות שצפו בתמונות של גברים, נמשכו במיוחד לאלה שפניהם דמו לפני אחיהם. ניתן להסביר זאת חלקית בנטייה שלנו לבטוח ולהשקיע באנשים שנראים לנו מוכרים. אבל דמיון משפחתי עשוי לסייע לנו גם למצוא בני זוג ברמה אופטימלית של זהות גנטית. "אמנם אחים דוחים אותנו מינית, אבל דמיון לאחים לא", כתבה החוקרת שניהלה את המחקר, פרופסור טזמין סקסון (Saxton), פסיכולוגית מאוניברסיטת נורת'מבריה באנגליה.

משפחה, היריון, גנטיקה

גנים משותפים, משפחה. תצלום: לארסיו קוולקנטי

התפחתנו כך שהרעיון להתנשק עם אח או אחות דוחה אותנו – וישנם מחסומים ביולוגיים שנועדו להבטיח שלא נעשה זאת. אחד מהם קרוי "אפקט ווסטרמרק": אנשים שגדלו ביחד בדרך כלל אינם נמשכים זה לזה. אף שלא כל מי שגדלו ביחד הם קרובי משפחה. מבחינה אבולוציונית עדיף לא להסתכן. וכדי למנוע תקריות אדיפליות, מוסיף גאלופ, הורים התפתחו כך שמרגע שילדיהם מתבגרים מינית, ריח גופם דוחה אותם.

הבעיה היא, כפי שאדיפוס עצמו גילה, שקרובי משפחה שאינם נפגשים עד בגרותם אינם מצוידים בחסמים הביולוגיים הללו. כבר היו מקרים שבהם אחים שגדלו בנפרד ניהלו מערכות רומנטיות לפני שהבינו שהם קרובי משפחה. זה קרה אפילו לזוגות של תאומים שהופרדו בלידתם ונפגשו בשלב מאוחר יותר בחיים, כך מספרת הפסיכולוגית פרופסור ננסי סיגל (Segal) העומדת בראש המכון לחקר התאומים באוניברסיטת קליפורניה סטייט בפולרטון. "המשיכה, שהם מתארים כעזה במיוחד, נבעה כנראה מן הדמיון ביניהם", היא אומרת.

תאומים שאינם יודעים שהם תאומים מוצאים את עצמם לעתים קרובות נמשכים זה לזה גם מבחינה חברתית שאינה רומנטית

תאומים שאינם יודעים שהם תאומים מוצאים את עצמם לעתים קרובות נמשכים זה לזה גם מבחינה חברתית שאינה רומנטית. בספרה משנת 2007 Twin Mythconceptions, סיגל מספרת על זוג תאומים בני עשרים מקנדה, שגדלו בנפרד ונפגשו בקולג' בלי לדעת שהם קרובים, אבל הפכו במהירות לחברים קרובים. מלבד הדמיון הגופני המדהים ביניהם, הם חלקו את אותה חיבה לסרטים ישנים, למשחקי קופסה ולמעקב אחרי נתונים של תחרויות ספורט – והם חשבו שמדובר בצירוף מקרים מדהים. רק כשהחלו לספר זה לזה על ילדותם – וגילו שהגיעו מאותו בית אומנה ובאותו זמן – הבינו שהקשר ביניהם כלל אינו מקרי.

מחותנים מאוהבים

אפי גולדשטיין גססה מסרטן בלבלב כשהעלתה בפני בעלה מזה 29 שנה את הנושא הלא קל. חייה עמדו להסתיים והיא רצתה שאחרי מותה הוא ימשיך בחייו. "בפעמיים הראשונות שבהן ניסתה לשוחח איתי סירבתי בתוקף. בפעם השלישית הנחתי לה לדבר", נזכר מרק גולדשטיין, שהיה אז בן 52.

אפי אמרה לו שהיא רוצה שיחייה חיים מלאים אחרי מותה, ושיינשא מחדש. היא אפילו הציעה לו מועמדות. אחת מהן הייתה תאומתה הזהה, דידי, שבעלה מת מלוקמיה שנים ספורות קודם לכן.

שנה לאחר מותה של אפי, מרק קיבל את ההצעה והזמין את דידי לצאת איתו. היא נרתעה בתחילה, אבל החליטה לנסות. אחרי הכול, היא הכירה את מרק מיום שפגש את אפי, כשכולם החלו ללמוד באוניברסיטת סינסינטי בשנת 1974. "ידעתי איזה גבר נהדר הוא. ידעתי עליו כל כך הרבה, כמובן. ידעתי כמה טוב הוא היה לאפי ואיזה איש משפחה מתוק הוא", אומרת דידי.

כצפוי, בני הזוג וגם משפחותיהם וחבריהם נדרשו לתקופת הסתגלות. "זה היה משונה מאוד בתחילה", אומר מרק. "משונה וגם נוח. שנינו נכנסו לזה כי ידענו שיש פה פוטנציאל שלמענו ראוי לעבור את המבוכה הראשונית".

לא בכל מקום נישואים לאחיהם של בני זוג שמתו נחשבים משונים. לאורך רוב ההיסטוריה, זה היה נהוג: חוקי הייבום היהודיים, למשל, תובעים מגבר שאחיו מת ולא הותיר צאצאים להינשא לאלמנת אחיו. במאות ה-18 וה-19 נהוג היה לעשות זאת, בלי קשר לדת, משום שהתאלמנות בגיל צעיר הייתה נפוצה, וגברים רבים איבדו את נשותיהם במהלך הלידה.

גפרורים שרופים

דומים כמו שני... - תצלום: Theilr

אבל היו גם מי שהסתייגו מהנוהג הזה. חוק הנישואים הבריטי משנת 1835 הפך את הנישואים לאחיהם של בני זוג שמתו לבלתי חוקיים. הכנסייה האנגלית ראתה במחותנים קרובי משפחה, ולכן לא מתאימים לנישואים (הפרלמנט ביטל את האיסור הזה ב-1907). ואם ללמוד מ"המלט", יתכן כי המשיכה בין אלמנה לקרובה שלה מנישואים טבועה בנו מראש.

מנקודת מבט ביולוגית, כדאי לחבור לאחיהם של בני זוג שהלכו לעולמים, אומר גאלופ. אנשים בגיל הפריון יכולים ללדת כך צאצאים הדומים גנטית לבני הזוג שמתו, וזו דרך להבטיח שהילדים שכבר נולדו יטופלו היטב, משום שדוד או דודה יחושו כלפיהם קשר עמוק משל הורה חורג. "יש לנו המון מידע שמצביע על כך שאנשים משקיעים בבני משפחה ביחס ישיר לגנים שהם חולקים איתם", מסביר גאלופ.

מרק ודידי ביקשו מילדיהם – השלושה של מרק והשניים של דידי  – ברכה לפני שנישאו ב-2010. הילדים, שכבר היו בוגרים, מיהרו להעניק אותה. הם היו בני דודים קרובים והמעבר למעמד של אחים חורגים קירב ביניהם עוד יותר. הם מכנים זה את זה "bro-co" ו- "sis-co" שילוב של אחים ובני דודים. "הילדים חשבו שזה שידוך אידיאלי", אומר מרק. "אחד מהם אמר 'זאת אפשרות הרבה יותר טובה מכל דבר שיכולתי לדמיין'".

קסם התאומים

התאומים הזהים קרייג ומרק סנדרס עושים הכול ביחד. הם אפילו הציעו יחד נישואים לנשותיהם. בשנת 1999 הם השתמשו במחשב שהם חולקים כדי לשלוח באותו רגע ממש הצעות נישואים לחברותיהם, דיאן ודרלין נטמאייר, שגם הן תאומות זהות.

הם נפגשו שנה קודם לכן בפסטיבל בטווינסבורג אוהיו, פסטיבל "ימי התאומים" השנתי, שמגיעים אליו תאומים מכל רחבי ארה"ב. קרייג נמשך מיד לדיאן, וכפי שסיפר לאחר מכן לסיגל, "לדיאן יש פנים מתוקות ועדינות יותר". דיאן גם חשבה שקרייג מתוק יותר ואילו דרלין העדיפה את מרק, שאותו היא תיארה כ"המזל או הגורל שלי".

מרבית התאומים הזהים מסכימים שמעולם לא התאהבו באותו אדם, גם אם התחתנו לבסוף עם זוג תאומים זהים

קרייג ומרק אומרים שלא היו מסוגלים לחבור לתאומה האחרת. דיאן ודרלין מסכימים. הטעם של קרייג ומרק בנשים אמנם דומה, אבל הם מעולם לא רבו על בחורה. "אני חושב שאנחנו נמשכים לבחורות מאותו סוג, אבל לא לאותן בחורות", אומר קרייג.

מרבית התאומים הזהים מסכימים שמעולם לא התאהבו באותו אדם, גם אם התחתנו לבסוף עם זוג תאומים זהים. בעיניי סיגל זה מפתיע. "אני חושבת שתאומים כן נמשכים לאותו אדם, אבל ברגע שהתאום שלהם חובר אליו, הם נסוגים", היא אומרת.

תאומות, זהות, תינוקות

אז בסוף הן יתחתנו עם תאומים, או עם שניים שונים מאוד זה מזה? תצלום: אינס דונאייבה.

אבל תאומים הם גם אנשים שונים, על אף התכונות הגופניות והנפשיות שהם חולקים. "רבים מניחים שיש בין תאומים זהות מלאה, אבל זה לא נכון. כשאנחנו בודקים מקרים כאלה, אנחנו מוצאים הבדלים דקים בהתנהגות ובתכונות גופניות שיכולים להשפיע על משיכה או אי משיכה", אומרת סיגל. "כשקרייג אומר שלאשתו יש פנים מתוקות ועדינות יותר – זה הבדל דק, שלא תמיד קל להבחין בו, אבל הוא משנה מאוד". וישנם כמובן גם הבדלים באישיות.

זוגות נוספים התאהבו בפסטיבל התאומים. בשנה שעברה נישאו התאומות הזהות בריטני ובריאנה דין לתאומים הזהים ג'וש וג'רמי סליירס, בטקס משותף. הם נפגשו שנה קודם לכן, ושני זוגות התאומים קיוו תמיד למצוא בני זוג שהם תאומים בעצמם. כשגדלו, בריאנה ובריטני שמעו על משפחת סנדרס וראו בהם מודל לחיקוי.

"במערכות יחסים בעבר עם מי שאינם תאומים, נקלענו למצבים שבהם האדם שאיתו יצאנו הרגיש מאוים או קינא בקשר התאומי", מסבירה בריטני. "אנשים מחפשים לעתים קרובות את החצי השני שלהם, אבל לי כבר יש כזה – ממש!"

האנשים היחידים שבאמת מבינים את עומק הקשר התאומי, כך הבינו, הם תאומים אחרים. ג'וש וג'רמי חולקים את ההרגשה. למעשה, הם החליטו לא להינשא אלא אם ימצאו תאומות. "זה חלק ממה שהביא אותנו לפסטיבל", אומר ג'וש. "חשבתי שאולי נמצא שם תאומות. ומצאנו".

כמו קרייג ומרק, ג'וש וג'רמי נמשכו מיד לנשים שהפכו לכלותיהן – ולהפך. "חברנו מיד", אומרת בריטני.

ארבעתם גרים ביחד בתקווה לפתוח יום אחד עסק משותף כדי שיוכלו לחיות ולעבוד זה לצד זה. הם חולקים חשבון בנק ומקווים לגדל את ילדיהם באותו בית. "יש מי שיחשבו שזה מוזר, אבל בעינינו זה טבעי", אומרת בריאנה.

מחקרי תאומים מצביעים על כך שמשיכה תלויה בגורמים זעירים שקשה להצביע עליהם – ולכן נבדלת

נישואי של תאומים עם תאומים קרויים quaternary marriage (נישואי רביעייה) והילדים הנולדים מהם הם אחים מבחינה גנטית, משום שהוריהם חולקים מטען גנטי זהה. במאמר שהתפרסם בשנת 1972 בניו יורק טיימס, הפסיכיאטר המנוח מאוניברסיטת קורנל רוברט ראביץ' (Ravich) שיבח את ה"קומונות הטבעיות" הללו כפתרון לבעיות הנישואים וגידול הילדים בעידן המודרני – וראה בהם דגם ראוי לחיקוי. "האם היתרונות הכלכליים, החברתיים והפסיכולוגיים הללו צריכים להיות מוגבלים לנישואים של תאומים זהים עם תאומים זהים?" הוא שאל. הוא חשב שמערכות יחסים קרובות ומשקי בית משותפים "מצביעים על דרך קלה יותר לניהול משפחה ונישואים וראוי שייחקרו ויישקלו ברצינות".

בפועל, מעטים התאומים הזהים הנישאים לתאומות זהות. למעשה, על פי מחקרים, מרבית התאומים נישאים לבני זוג שונים לגמרי. "זה מפתיע מאוד, משום שלתאומים זהים יש בדרך כלל טעם דומה והעדפות דומות – אפילו חברים דומים, אבל הם נוטים לבחור בני זוג שונים מאוד", אומרת סיגל. על פי רוב, מחקרי תאומים מצביעים על כך שמשיכה תלוי בגורמים זעירים שקשה להצביע עליהם – ולכן נבדלת.

כשהפכים נמשכים

לאמבר סולֶטי היה ברור איזה בן זוג היא מחפשת – בחור צעיר ממנה – ולכן היא אפילו הקימה עסק ל"ספיד דייטינג" כדי למצוא אותו.

במשך זמן רב היא יצאה עם גברים בגילה או מבוגרים יותר, אבל היא גילתה שהם פחות פעילים ודינמיים ממנה, ורבים הפגינו צורות מחשבה מיושנות בנוגע לתפקידים מגדריים. "היה לי טוב יותר עם צעירים שלא החזיקו בדעות מיושנות, והכי חשוב, הם לא חשו מסורסים ליד אישה שמצליחה יותר מהם מבחינה כלכלית", אומרת סולטי בת ה-43.

והיא נמשכה יותר לצעירים. ולכן כשפגשה את חואן קברֶרָה, בן ה-36, היא נמשכה אליו מיד. הוא היגר לאחרונה לארה"ב מן הרפובליקה הדומיניקנית. האנגלית שלו לא הייתה מושלמת והיה להם רק מעט במשותף. "אני חושבת שבהתחלה זו הייתה משיכה גופנית וכימיה", אומרת סולטי, "אבל התאהבתי בחואן בזכות טוב ליבו, אהבתו והתמיכה שלו בי". הם נשואים ויש להם תינוקת.

האם המדע יכול להסביר מדוע הפכים נמשכים לעתים זה לזה, מדוע אנשים מרקעים אתניים שונים, גבוהים ונמוכים, שמנים ורזים, מבוגרים וצעירים חוברים אלה לאלה? הביולוגים חושבים כמובן שכן.

אמנם ישנם יתרונות לזיווג עם מישהו דומה, אבל ישנם גם יתרונות בבחירה של בן זוג שמאגר הגנים שלו שונה – בעיקר אם אתם רוצים ילדים חמודים. מדענים יודעים כבר מזמן שבני תערובת נחשבים מושכים יותר מילדים שנולדו להורים מאותו גזע. הפסיכולוג מייקל לואיס מאוניברסיטת קרדיף טוען כי המשיכה הרבה מעידה כנראה על יתרונות גנטיים – לא רק מבחינה בריאותית אלא מבחינת יכולות שונות.

צ'רלטון הסטון, הארי בלפונטה, סידני פואטייה

מי הכי יפה ומוצלח? מימין לשמאל: לבן, בן תערובת ושחור (צ'רלטון הסטון, הארי בלפונטה, סידני פואטייה ב-1963). תצלום: הארכיון הלאומי של ארה"ב, ויקיפדיה

"אנשים מעורבי גזע אמנם הם אמנם חלק קטן באוכלוסייה, אבל תצפיות מראות שיש להם נוכחות מוגברת ברמה העליונה של מקצועות נחשבים (למשל: טייגר וודס בגולף, היילי ברי במשחק, לואיס המילטון במרוצי פורמולה 1 וכמובן, ברק אובמה בפוליטיקה)", כתב לואיס במאמר משנת 2010.

בלי קשר להבדלי גזע, לכם, ובסופו של דבר גם לצאצאים שלכם, ישתלם אם תבחרו בני זוג בעלי תכונות שונות משלכם. למשל נשים גבוהות היוצאות עם גברים נמוכים מהם. פולה מתארת את עצמה בכתבה בוושינגטון פוסט כ"בחורה רחבת כתפיים, כמעט מטר שמונים". היא התעקשה לצאת עם גברים בגובה שלה עד שהתאהבה בגבר נמוך ממנה בהרבה: "גבר טוב לב ושנון, שראה אותי בגובה העיניים, רק לא במובן המילולי".

מנגנוני אבולוציה ידחפו אותנו לחבור לאנשים מן הקצה השני, כדי שהצאצאים שלכם יהיו ממוצעים לגמרי

מנקודת מבט אבולוציונית, זוהי בחירה חכמה של בן זוג, אומר גאלופ. "בדרך כלל נשים גבוהות נוטות לחכות לגברים גבוהים מהן, אבל אלה נדירים וכך יש להן הרבה פחות חופש בחירה של בן זוג", הוא מסביר. "והן משלמות על זה מחיר עצום, משום שהגנים האחראים על הגובה יבטיחו שצאצאית נקבה שלה תהיה גם היא גבוהה במיוחד".

תכונות קיצוניות, ובכלל זה גובה, הן בדרך כלל חיסרון מבחינת פריון. קל יותר למצוא בני זוג הדומים לנו, כשתכונותינו ממוצעות. מחקרים מראים גם כי אנשים בעלי תכונות ממוצעות נחשבים מושכים יותר. זה אולי מסביר למה אנשים ממוצעים נמשכים לאנשים ממוצעים, ואילו אנשים יוצאי דופן במובן מסוים עשויים לבחור בני זוג שלהם תכונה יוצאת דופן אחרת לגמרי. "משיכה בין הפכים תלויה במידת ההופכיות", אומרת גאלופ. "מנגנוני אבולוציה ידחפו אותנו לחבור לאנשים מן הקצה השני, כדי שהצאצאים שלכם יהיו ממוצעים לגמרי".

אולם כפי שסוונברגן ציין, בחירה של הפכים עלולה לגרור מבטים מבחוץ. זה קשה לא רק לאישה גבוהה היוצאת גם גבר נמוך ממנה. במחקר משנת 2016, התברר כי בני זוג שיש ביניהם הבדלי משקל זוכים לביקורת ציבורית, יותר מזוגות שבהם שני בני הזוג בעלי משקל עודף ניכר או רזים מן הממוצע. החוקרים סבורים כי הביקורת מקורה לא בדעות קדומות נגד שמנים אלא באי נוחות כללית למראה בני זוג שלכאורה אינם מתאימים.

"זה לא קורה רק לבני זוג בעלי משקל שונה, אלא גם לזוגות שמתקיימים ביניהם הבדלי גזע, מעמד, גיל או כל תכונה אחרת", מסביר בראיס. "לאנשים יש דעות קדומות נגד בני זוג השונים זה מזה, בגלל שהם שונים זה מזה".

מי שבוחרים בני זוג הדומים להם, כנראה, מצפים שאחרים יעשו כמותם, כל עוד אלה לא דומים מדי. המדענים אמנם מסוגלים להבין את בחירות בני הזוג שלכאורה נראות משונות, אבל עדין לא פתרו את בעיית השיפוטיות מבחוץ. איך לרצות את כולם – זו עדיין תעלומה שהביולוגים אינם מסוגלים לפתור.

 

ג'ניפר לטסון (Jennifer Latson) כתבה עבור ה-Boston Globe, ה-Houston Chronicle ו-Time.com. היא מחברת הספר "The Boy Who Loved Too Much".

 Reprinted from Psychology Today. Copyright 2018 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article appeared here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: טנגו על רקע השקיעה. תצלום: פיטר פולי, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ניפר לטסון, Psychology Today.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על הכוח החזק באמת

    02
    יורם

    להפך, רונית. עבודה של בני אדם, ובני אדם גם טועים פה ושם. עברנו שוב על הטקסט (גם זאת לא באמצעות מכונה...) ותיקנו כמה שגיאות.
    תודה על ההערה, שגם היא ביטוי של אנושיות, ולא של מכאניות.