הכול שלם וחלקים

קוֹאָן זן ידוע שואל: "מהו הקול שמשמיעה מחיאת כף אחת?"

במסורת הזן, קואן (koan) הוא פרדוקס המאתגר את ההיגיון המקובל ונראה במבט ראשון כמופרך וחסר מוצא. הוא מכוון למציאות הכרתית נסתרת, שיש בה חיבור אותנטי ליש כפי שהוא באמת, שם דברים שנדמים לנו כסותרים חיים באחדות זה עם זה כממשות שאינה תיאורטית. אין דרך מובנית ופורמלית ״לפצח״ קואן אלא בדרך האישית, האותנטית של המתמודדים אתו. לעולם התשובה לקואן תלויה במשיבים ומוריהם, שלו והיא אינה דוגמטית וסכמתית.

התשובה לשאלה היא פרדוקסאלית ואינטואיטיבית וקוראת לעצירת התנועה המחשבתית הרגילה: מחיאת כף נעשית תמיד (?) בשתי כפות ידיים ובוודאי קולה נשמע וניתן למדידה, ביד-אחת ניתן למחוא כף? ספק גדול ... ואם כן, האם יישמע קול? הדבר מזמין מדיטציה עמוקה והשתהות ולתלמידי זן עשוי לקחת שנים לפצח קואן זה באופן הווייתי.

אם עץ נפל ביער ואיש לא שמע אותו נופל האם היה לנפילה קול?

הגרסה הפיזיקלית של קואן זה נכתבת כך: ״אם עץ נפל ביער ואיש לא שמע אותו נופל האם היה לנפילה קול?״

"המיינד הזה הוא בודהה, המיינד הרגיל הוא הדרך" - מאזו (709-788), מגדולי חכמי הזן הסיניים. דיוקן מאת 下村觀山 (שיאקון), סוף המאה ה-19, המוזיאון לאמנות בבוסטון. תצלום: ויקיפדיה

אם אלקטרון עבר בקיר שבו ישנם שני סדקים ושום מכשיר לא צפה בו או מדד אותו כשהוא עבר, מה הוא אותו אלקטרון, חלקיק או גל?

או מוטב בגרסה הקוונטית: ״אם אלקטרון עבר בקיר שבו ישנם שני סדקים ושום מכשיר לא צפה בו או מדד אותו כשהוא עבר, מה הוא אותו אלקטרון, חלקיק או גל?״ היום, מאה ועשרים שנים אחרי ניסוחה של תורת-הקוונטים, נראה ששתי התשובות נכונות בו-זמנית, ובאותה מידה ממש שתיהן אינן נכונות. האלקטרון שפוגע במסך הוא חלקיק נקודתי לכל דבר ועניין, הוא משמיע קול חד וברור במונה החלקיקים או גורם לנצנוץ נקודתי במסך הפלורסנט. לעומת זאת, כאשר אנחנו משגרים עשרת אלפים אלקטרונים בזה אחר זה אל עבר אותו מסך, התבנית שנקבל היא כשל התאבכות שני גלי-ים העוברים בשובר גלים שבו שני פתחים – התאבכות בונה והורסת. באזור שבו ההתאבכות בונה נקבל נצנוצים רבים ובאזור שבו ההתאבכות הורסת לא נקבל נצנוצים כלל.

מוזר. לכאורה, כאשר שני הסדקים פתוחים משהו/מישהו מונע מהאלקטרון להגיע לאזורים שאליהם יכול היה להגיע כאשר רק סדק אחד היה פתוח.

ניסוי הסדק הכפול: פוטונים או חלקיקי חומר (למשל אלקטרונים) יוצרים דוגמת גל כשהם נורים דרך שני סדקים. תצלום: Johannes Kalliauer, ויקיפדיה

מהי התשובה המוסמכת והמדעית לקואן-הקוונטי שתיארתי?

לו יכולתי לכנס באולם אחד את טובי הפיזיקאים והפילוסופים החיים וגם המתים ולבקש את התייחסותם לשאלה, הייתי מקבל מגוון תשובות שונות מאד זו מזו, וקבוצת החיתוך של כל התשובות הייתה בוודאי קבוצה ריקה. הידע הפיזיקלי של כל אלה זהה כמעט לגמרי ועם זאת, המציאות שכל אחד מהם היה מצביע עליה, שונה לחלוטין.

האם אפשר להבין את המציאות הקוונטית? או שמא אנחנו מחכים לניסוי, לנקודת מבט חדשה, למתמטיקה חדשה, או לכולם יחד, כדי לגלות דרך להשתחרר מדטרמיניזם ומסיבתיות ולגלות את ההזדמנות הגדולה באמת של האנושות?

ננסה לצייר בדמיוננו מין מפגש כזה:

ראשון הדוברים, נילס בוהר הדני היה קם ואומר בביטחון: "המציאות-הקוונטית היא ׳קופסה שחורה׳ להכרה האנושית, גם התפתחות טכנולוגית עצומה ולא ידועה וגם גאוני עולם כניוטון ואיינשטיין לא יוכלו לתאר בנאמנות ובעקביות את המציאות שמתחת לתוצאות הניסוי הזה".  ואחריו, כתמיכה בדבריו, היה מצביע ריצ'רד פיינמן ואומר בביטחון לא פחות גדול: "אין אדם על פני הכדור שיכול לומר שהוא מבין את העולם הקוונטי בכלל ואת ניסוי שני הסדקים בפרט...". מייד היה מגיב אלברט איינשטיין בסרקסטיות ואומר: "האם אתם, אדונים נכבדים מתכוונים לומר שהירח איננו במקומו כאשר אני אלברט איני מסתכל עליו? אני מאמין שגם אם קצרה ידנו נכון להיום (2022) לתאר במפורט פרמטרים חבויים הקובעים את ההתנהגות  הסטטיסטית המוזרה של קבוצה גדולה של אלקטרונים, הם קיימים ומחכים לניסוי, או לנקודת מבט חדשה או אולי למתמטיקה חדשה ואולי לכולם יחד, שישימו על השולחן את העולם הריאליסטי והחוקיות שמתחת לתופעות הסטטיסטיות המוזרות".

אחרי אלה, ורנר הייזנברג וולפגנג פאולי היו קופצים בהתרגשות ואומרים: "בוהר צודק, בוהר צודק, האנכרוניסטים שעדיין מחפשים ריאליזם כפי שאיינשטיין ושרדינגר ודה-ברולי מחפשים אינם מבינים את ׳רוח התקופה׳ ואת החופש הגדול שהיא מביאה בכנפיה... השחרור מדטרמיניזם ומסיבתיות הם הזדמנות גדולה וחדשה לאנושות".

ורנר הייזנברג (סביבות 1927), צלם לא ידוע. תצלום: ויקיפדיה

החידוש הגדול שמביאה אלינו תורת-הקוונטים הוא התפקיד הדרמטי של הצופה-האנושי, שיש ביכולתו לשנות מציאות באופן דרמטי, לגרום לפונקציית-גל שפרושה על פני כל היקום ל'קרוס' כהרף-עין לחלקיק נקודתי, דבר המתרחש בגלל תהליכים שמקורם במוח האנושי

ואחרי דור המייסדים היו נעמדים בני הדור השני – יוג'ין ויגנר היהודי-הונגרי-אמריקני היה אומר בביטחון רב: "רבותי הנכבדים, כולכם באים מהתפישה המטריאליסטית שגורסת שהכול הוא חומר (גוף), אבל החידוש הגדול שמביאה אלינו תורת-הקוונטים הוא התפקיד הדרמטי של הצופה-האנושי (נפש), שיש ביכולתו לשנות מציאות באופן דרמטי, לגרום לפונקציית-גל שפרושה על פני כל היקום ל'קרוס' כהרף-עין לחלקיק נקודתי, דבר המתרחש בגלל תהליכים שמקורם במוח האנושי, בצופה שעד תורת-הקוונטים חשבנו שאין ביכולתו להשפיע על המציאות הפיזיקאלית, האובייקטיבית".

או אז קם ועמד ג'ון בל האירי ואמר: "הגישה של בוהר אינה מקובלת עלי, היא מצפה מאתנו הפיזיקאים למעט מידי. תארו לעצמכם שהחברים שלכם נוסעים לטייל וכשהם חוזרים, אתם מבקשים שיתארו את הנוף שראו, והם אומרים, אין לנו דרך לתאר את מה שראינו, הארץ בה היינו אינה ניתנת לתיאור... זה מה שבוהר ותומכיו מבקשים שנקבל... את הפתרון המופלא לכשל של אסכולת קופנהגן חוויתי כשנתקלתי במקרה בשני המאמרים של דיוויד בוהם שהתפרסמו ב-1952, שם הבנתי שהמציאות-הקוונטית אינה קופסה שחורה מבחינת ההכרה האנושית וישנה אפשרות לתאר באופן מפורט את מה קורה בעת שאיננו צופים באלקטרון. אלא שיש לכך מחיר, שאותו אני מוכן ומזומן לשלם כדי לא לוותר על המאמץ המדעי לתאר באופן מקיף ומפורט את היש בכלל ואת היש הקוונטי בפרט. המחיר שיש לשלם הוא עיקרון-הלוקליות שעליו מתעקש איינשטיין, ולמעשה כמעט כל הפרויקט המדעי שמאמין בנכונות תורת היחסות הפרטית".

באולם היה מושלך הס. כבוד גדול רחשו לבל כל הנוכחים. הוא היה אחראי לאחת מ"קפיצות המדרגה" בתולדות תורת-הקוונטים, הוא שלקח ויכוח פילוסופי סוער בין איינשטיין לבוהר על טיבה של המציאות-הקוונטית והצליח לתמצת אותו באי-שוויון מתמטי מבריק, שזכה להכרה המגיעה לו כאשר קלאוזר, לאספה ולזיילינגר קיבלו פרס נובל לפיזיקה.

לאחר כדקה של שקט היה בל מוסיף ואומר: "את הדילמה שהציב המאמר של איינשטיין ב-1935 כששאל אם ניתן להגיע לתיאור מציאות שהוא מעל ומעבר למה שמקופל בפונקציית-הגל הקוונטית, תיאור שנסמך על פרמטרים-חבויים פתרתי באופן-מתמטי באי-שוויון בל ובמאמר שלי מ-1966, כשמצד אחד עומדת מציאות ריאליסטית ולוקלית כפי שאיינשטיין חושב ומצד שני עומדת אינה עומדת "הקופסה השחורה" של בוהר, אלא התמונה שהציע דיוויד בוהם ב-1952, פרמטרים חבויים שמצביעים על מציאות לא-לוקלית ושזורה. למעשה, מה שהראיתי באי-השוויון ואלן אספה אישש בניסויים שלו ב-1982, שאם אנחנו רוצים להחזיק בריאליזם בעולם-הקוונטי אנחנו חייבים להניח מציאות שזורה שאינה לוקלית. המציאות העולה מהניסויים של קלאוזר, אספה וזיילינגר מצטיירת ככזו שאינה תואמת את התמונה של בוהר ולא את התמונה של איינשטיין, אלא מצביעה לכיוונים שחשב עליהם דיוויד בוהם״.

אחרי הפירגון הגורף של בל, האולם כולו היה ודאי מצפה לשמוע את בוהם אומר את דברו.

אבל לפני שבוהם קם לשאת את דבריו, לב ויידמן מאוניברסיטת תל-אביב היה ממהר לומר: "התיאוריה של בוהם היא השנייה המועדפת עלי. היא בעייתית בעיני משום שהיא אינה לוקלית, והנה למזלי הטוב ב-1957 יו אוורט (שלבטח אינו נמצא פה באולם כי הוא זנח את עולם הפיזיקה לאחר שנתקל בביקורת נוקשה על תיאוריית העולמות-המרובים שאותה הציע בעבודת הדוקטורט שלו) הציע פרשנות פשוטה שאינה חורגת מתוצאות תורת-הקוונטים, מהמתמטיקה הבסיסית של משוואת שרדינגר וגם לא מההנחה שמקובלת על אסכולת קופנהגן, אשר לפיה פונקציית-הגל הקוונטית מכילה את כל האינפורמציה על המערכת-הקוונטית (אין צורך בפרמטרים חבויים מהסוג שאיינשטיין, דה-ברולי ובוהם מציעים), ואפילו לא מעיקרון הלוקליות שמקובל כמעט על כולנו כעיקרון יסודי בפיזיקה. עלינו להשלים עם דבר אחד שהוא אולי מוזר, אבל בעיני הוא מחיר שראוי לשלם אותו כדי להמשיך לעסוק בפיזיקה דטרמיניסטית, לוקלית, סיבתית, כפי שלימדה אותנו הפיזיקה הקלאסית של ניוטון.  המחיר הוא, שממש עכשיו ברגע זה, ישנו לב נוסף, עותק מדויק של הלב הנוכחי שמדבר מולכם, שאינו מדבר עכשיו על תורת-הקוונטים. לב "התאום" נמצא בעולם מקביל לעולם שבו כולנו נמצאים, לי, ללב שמדבר כאן אליכם, אין ולא תהיה נגישות ללב ויידמן שבעולם המקביל לשלנו, ולמעשה ישנם אינספור עולמות-מקבילים שבהם נמצאים עותקים שלי, שלכם ושל האלקטרונים בניסוי שני-הסדקים. אני ׳משלם׳ בפיצול העולם הנוכחי שלנו, אבל התמורה שאני מקבל – לוקליות, דטרמיניזם, סיבתיות – ראויה מבחינתי למחיר״.

מחיאות-הכפיים הסוערות בוודאי יעידו כי"רוח-התקופה" נוטה לעבר אסכולת העולמות המרובים.

דיוויד בוהם: המציאות בכללותה וגם התודעה הם מכלול קוהרנטי שלעולם אינו סטטי או שלם. תצלום: ויקיפדיה

אם מקבלים את ההוליזם ואי-הלוקליות הקוונטיים, את אי-ההפרדה של התצפית ממושא הצפייה, כל תמונת-העולם ואולי גם ההוויה שלנו משתנה

אחרון הדוברים בכנס יהיה בוהם: "עבורי, חיפוש המשמעות העמוקה של התוצאות של מכניקת-הקוונטים הוא הפרויקט הפיזיקלי המרכזי שלי, והוא גם פרויקט הכרתי ונפשי. לטעמי שינוי של משמעות מוביל לשינוי של הוויה. בצעירותי בארצות הברית הייתי קומוניסט ואז האמנתי ששינוי ההוויה קובע את התודעה כפי שכתב קארל מרקס, אבל היום אני רואה את הדברים אחרת, ההכרה האנושית היא אחת ושינוי בנקודת המבט (למשל, כפי שאני מציע במכניקת-הקוונטים ובחקר המוח), אם הוא רחב היקף ויסודי, גורר שינוי בהוויה האנושית כולה, ממש כפי שאריסטו וניוטון שינו בזמנם את נקודת-המבט של התרבות המערבית ולא רק מן הבחינה הפיזיקלית, אלא גם מן הבחינה הפילוסופית, החברתית, הפסיכולוגית. מה שתורת-הקוונטים הציבה מולי בבירור הוא האופי ההוליסטי והלא לוקאלי שלה, שמתבטא שוב ושוב בהפרות שמתקבלות בניסויי א.פ.ר למיניהם. את ניסוי שני הסדקים שעל הבנתו כולנו "שוברים את הראש" כבר מאה שנה, אני מציע לראות כביטוי פנטסטי לאותה אי-לוקאליות והוליזם שבעיני יש להם גם אנלוגיות במוח ובהכרה האנושית. בניסוי הזה יש לנו אלקטרון שהוא חלקיק חומרי קטן והוא מלווה בגל שמבטא שדה פיזיקלי ממשי חדש, שדה גלובאלי שיכול לתקשר בין שתי נקודות מרוחקות באופן מידי. יתרה מכך, האלקטרון שמלווה בגל שמנחה אותו מושפע מיידית מהמערך של הניסוי, שני סדקים פתוחים או סדק אחד, מכשיר המודד באיזה סדק עובר האלקטרון ובאיזה אינו עובר. אם מקבלים את ההוליזם ואי-הלוקליות הקוונטיים, את אי-ההפרדה של התצפית ממושא הצפייה, כל תמונת-העולם ואולי גם ההוויה שלנו משתנה, ושינויים משמעותיים בהוויה ובהכרה מתרחשים פעמים רבות כהרף-עין בקפיצה-קוונטית״.

לאחר התיאור הדמיוני הזה, המעוגן היטב בדעות ובאמירות של הנפשות הפועלות, אתמקד בהמשך בתפישתו המטפיזית של בוהם ובהשלכות האפשריות שלה על ההכרה-האנושית ועל חקר המוח.

העולם הקוונטי על פי דוויד בוהם

לבוהם התברר שלגל הנוהג את החלקיקים יש מהות חדשה ומפתיעה. זהו גל שהעוצמה שלו אינה קטנה עם המרחק, והצורה הגלובאלית שלו והאינפורמציה שהוא מכיל חשובות יותר מן האנרגיה האפסית שלו

התמונה שבוהם הציע היא גם פשוטה מאד אבל גם בעלת פנים חדשות ודרמטיות. יש לנו בעולם-הקוונטי, כך טען בוהם, גם חלקיקים נקודתיים האחראים לנצנוצים על הלוח הפלורסנטי שבניסוי שני הסדקים וגם גל שנוהג (guiding wave) אותם. כך בוהם פותר את הקואן שהצגתי בתחילת המאמר. הגל מתגלה בצורה לא ישירה והוא מעין סדר חבוי של התופעה הנצפית. מתוך עיון בעולם התופעות הקוונטי ובמתמטיקה שמתארת ומשמשת את התחום, התברר לבוהם שלגל הנוהג את החלקיקים יש מהות חדשה ומפתיעה. זהו גל שהעוצמה שלו אינה קטנה עם המרחק, והצורה הגלובאלית שלו והאינפורמציה שהוא מכיל חשובות יותר מן האנרגיה האפסית שלו. הגל שוזר חלקים רחוקים במרחב באופן מידי, מה שהופך את תורת-הקוונטים ואת התופעות אותן היא מתארת לעולם לא-לוקאלי וקשור (שזירה-קוונטית).

לשם הבהרה והנהרה ראו תמונות של סימולציה של השדה-הקוונטי והמסלולים האפשריים של חלקיקים בניסוי שני סדקים קוונטי:

בתמונה השמאלית (a) ניתן לראות סימולציה של הפוטנציאל-הקוונטי בניסוי שני סדקים בפרשנות של הגל הנוהג של דיוויד בוהם. דרך שני הסדקים מתפשט שדה-קוונטי לא לוקאלי שיש בו "עמקים וגבעות". החלקיק הקוונטי על-פי המבנה של השדה-הקוונטי ינוע בגבעות ולא יוכל לעבור ממשטח למשטח בגלל תבנית-ההתאבכות "ההורסת" של השדה. בתמונה הימנית (b) ניתן לראות לוח ובו שני חריצים מהם יוצאים מסלולים אפשריים של האלקטרון (הצפיפות שלהם היא על-פי עוצמת השדה של הפוטנציאל-הקוונטי בכל מקום). האלקטרון ינוע אך ורק באחד מהמסלולים ומסלול זה יקבע על-פי מיקומו ההתחלתי של החלקיק ב"רובה האלקטרונים", שהוא אינו ידוע במדויק. באזורים בהם צפיפות-המסלולים גבוהה כאשר נבצע מדידות רבות נגלה יותר נצנוצים במסך הפלורסנטי. ובאזורים שבהם צפיפות המסלולים נמוכה נגלה מעט פגיעות במסך הפלורסנטי. הדבר מסביר בפרשנות של בוהם את האופי ההסתברותי של התוצאות ואת ההתפלגות שלהן.

עם הזמן, בוהם ניסח מספר מטפורות שבעיניו מאפיינות את עולם התופעות הקוונטיות, ומטפורות אלו מציגות בבירור את ההבדל הדרמטי בין תמונת העולם הקוונטית אל מול תמונת העולם שצפה ועולה מהמכניקה הקלאסית של ניוטון.

ניתן להציג מטפורות אלו באורח תמציתי, כך:

1. השלם קודם לחלקים והחלקים אינם יכולים להיות מובנים אלא מתוך הזיקה שלהם לשלם.
2. כל חלק של השלם מכיל אינפורמציה מן השלם כולו.
3. היקום שזור ואינו לוקאלי (quantum entanglement). למה הכוונה במושג הזה? ניתן לחשוב על היקום או על חלקים בתוכו כקשורים בקשר "טלפתי", כל שינוי שמתרחש בחלק אחד של היקום משפיע באופן מידי על חלק אחר של היקום, העשוי להיות רחוק מאד ממנו (מצב כזה סותר את אחד העקרונות המרכזיים של תורת היחסות הפרטית, עקרון הלוקליות, הקובע שהמהירות המקסימלית להעברת מידע היא מהירות-האור והוא מתרחש ונמדד בניסויי א.פ.ר רבים).
4. ישנם מעברים ותנועה לא רציפים, בבת-אחת. זו תופעה שמתרחשת למשל במעברים של אלקטרונים בין רמות אנרגיה שונות ב"קליפות" של אטום-המימן.
5. הצופה אינו ניתן להפרדה מן האירוע הנצפה. מצב זה מצביע על ההוליזם שמבטא בעת מדידות של חלקיקים קוונטיים.
6. ההקשר הוא שותף מכריע ביצירת התופעה ולא ניתן לדבר על תכונות של חלקיקים במנותק מההקשר שהם נמדדו ונצפו בו.

היקום הניוטוני מצטייר כמכונה ענקית המורכבת מחלקים יסודיים, אשר כדי להבין אותו יש לפרק את אותה מכונה לחלקיה היסודיים, להבין את האינטראקציות בין החלקים ומתוך ההבנה המפורקת להרכיב מחדש את השלם

תמונת העולם הקוונטית כפי שמצטיירת ממטפורות אלה – וכאן שימושי מושג שבוהם כתב עליו רבות, מושג הסדר (order) הקוונטי – שונה בתכלית ממושגי הסדר שנפרשים מהמכניקה של ניוטון ומעולם התופעות של הפיזיקה הקלאסית. היקום הניוטוני מצטייר כמכונה ענקית המורכבת מחלקים יסודיים, אשר כדי להבין אותו יש לפרק את אותה מכונה לחלקיה היסודיים, להבין את האינטראקציות בין החלקים ומתוך ההבנה המפורקת להרכיב מחדש את השלם. המטפורות עליהן מבוססת תפישת העולם הזו הן:

1. השלם הוא סך החלקים שלו והוא ניתן להבנה עמוקה באמצעות פירוקו לחלקיו היסודיים והבנת החלקים היסודיים והאינטראקציה ביניהם.
2. הצופה ניתן להפרדה מן הנצפה וההשפעה שלו על העולם הנצפה ניתנת להזנחה במקרים רבים.
3. ההקשר שבו נערך הניסוי אין לו דבר עם תוצאות הניסוי, שהן אובייקטיביות ו"מצלמות" ומשקפות את העולם הפיזיקאלי כפי שהוא.
4. מעברים ממצב למצב הם רציפים וסיבתיים.
5. היקום הוא לוקאלי ואינפורמציה בין נקודות שונות בו מועברת במהירות סופית. המושג ״לוקאלי״ בא לציין כי המעבר של השפעה מנקודה אחת במרחב ובזמן לנקודה אחרת המרוחקת ממנה, מתרחש במהירות שאינה עולה על מהירות האור ושהמעבר הוא רציף.

האם לתמונת העולם שהציע בוהם יש מקבילה דומה בהכרה האנושית? קרי, האם למוח ולהכרה האנושיים יש ״סדר-חבוי״ שהמבנה שלו דומה לעקרונות תורת הקוונטים כפי שנוסחו כאן?

את השאלה הזו בגרסאות שונות חקרתי באינטנסיביות במשך כעשר שנים, עם קבוצה של יותר ממאה אנשים. החקירה לא התנהלה בדרך האקדמית המקובלת, אלא דרך התנסויות אישיות וקבוצתיות, שלוו בדיווח כתוב מפורט ובשיחות ארוכות שכללו ממצאים, תחושות, מחשבות ושיח על אודות האפשרות של קיום אנושי שמבוסס על עקרונות שונים מהעקרונות של הפיזיקה הקלאסית, שהיא – כאמור –רציפה, סיבתית ודטרמיניסטית.

כיצד תורת הקוונטים על פי בוהם משליכה על תורת ההכרה?

ראשית, מצאתי שרבות מהתובנות האינטלקטואליות והפסיכולוגיות שלי הגיעו אלי בדרך שאינה רציפה, באופן של מראה שהתגבש בבת אחת, פעמים רבות בהפתעה וללא קשר סיבתי ברור, באופן שמהדהד ומזכיר מאד את "הקפיצה-הקוונטית" שכל כך מאפיינת את עולם החלקיקים הקוונטיים המיקרוסקופיים בתמונת-העולם של בוהם.

כשאני מנסה לצפות בעצמי, תוך כדי פעולה או בעת ישיבה בדממה, פעמים רבות הדבר נעשה על ידי פיצול שלי עצמי לחלק שמתבונן בתופעה/התנהגות שאני מעוניין לצפות בה, ולתופעה שבה אני צופה. הבעיה בדרך התבוננות עצמית זו היא שהיא משנה באופן יסודי את התופעה שבה אני מתבונן

כמו כן,  כשאני מנסה לצפות בעצמי, תוך כדי פעולה או בעת ישיבה בדממה, פעמים רבות הדבר נעשה על ידי פיצול שלי עצמי לחלק שמתבונן בתופעה/התנהגות שאני מעוניין לצפות בה, ולתופעה שבה אני צופה. הבעיה בדרך התבוננות עצמית זו היא שהיא משנה באופן יסודי את התופעה שבה אני מתבונן. זו אינה התבוננות אובייקטיבית שבה אני חוקר את עצמי היא מנוגדת בתכלית למטפורה, שכל כך שגורה בתפישת העולם המכניסטית הניוטונית, שבה הצופה ניתן להפרדה ממה שהוא מתבונן בו ואין לו השפעה משמעותית על מושא התצפית. לא פחות מכך. פעמים רבות כאשר אני חוקר תופעה מחוץ לעצמי, למשל כאשר אני מנסה להפנות את תשומת לבי לתלמידים שאני מלמד, אותה תשומת לב, אם היא מגיעה ממקום של פיצול והפרדה ביני לבינם, משפיעה באופן עמוק ומשמעותי על מושא ההתבוננות שלי ועל ההתנהגות שלו, ופעמים רבות מאד יכולתי לראות את נכונות המשפט "הצופה הוא הנצפה", מה שאני רואה בחוץ – תוקפנות, ניכור, אדישות, הם תמונת-ראי של היחס שלי אל הילד/הכיתה.

מי מביט? מי רואה? שלמות ושבר, נקודת מבט והשתקפות. תצלום: אמיר גשאני

עניין נוסף עדין יותר ששמתי אליו לב פעמים רבות, כאשר אני אומר או מרגיש משהו באופן חד-משמעי וללא ספק,  כמו: אני אוהב אותך, אני שונא אותך, אני כועס עליך,  יש בעצם האמירה שינוי של מצב העניינים. עד האמירה המצב היה מעורב בסוג של סופרפוזיציה – אני אוהב אותך וגם קצת לא, אני שונא אותך וגם קצת לא, וכאשר נאמרת אמירה חדה וחד-משמעית היא משנה את המצב וכאילו מטילה אותו למצב אחד ויחיד. יש דמיון גדול בעיני בין מצב-העניינים בתורת-הקוונטים רגע לפני שהמערכת מודדת מערכת קוונטית שנמצאת במצב של סופרפוזיציה, עד לרגע שבו המדידה מטילה את המערכת לערך אחד ויחיד (מה שקרוי בטרמינולוגיה של מכניקת-הקוונטים "קריסת פונקציית-הגל" בכל עת שאנחנו מבצעים מדידה "קשיחה").אבל יחד עם התנסויות מהסוג שתיארתי, היו לי התנסויות רבות של תשומת-לב ופרספציה, שבה הקשב שלי יכול היה להכיל בו זמנית שתי מחשבות מנוגדות ו/או שני רגשות מנוגדים ואף יותר מכך (בטרמינולוגיה הקוונטית, ההכרה שלי יכולה ואף יש לכך טעם מיוחד במינו להיות בסופרפוזיציה של מצבים שנמצאים לכאורה בסתירה זה לזה).

במדיטציה עמוקה ההכרה היא כמו נהר זורם ואני חלק מאותה זרימה. נראה שאני אינו מי שיצר את מצב ההכרה הזה אלא שבמקרה זה 'לא עשיתי' את הפעילות הפנימית הרגילה שלי - אז צף ועלה המצב 'האחר'

למשל, כאשר אני נכנס למצב של מדיטציה עמוקה או תשומת-לב לבדי או עם אנשים נוספים, פעמים לא מעטות אני נמצא במצב הכרה שבה האגו שלי מתמוסס, ואני חש את עצמי ובתוך עצמי מרחב חסר גבולות שאני נישא אתו למרחב לא ידוע, והלא ידוע הזה אינו מטיל-אימה אלא יש בו קסם ופתיחות. במצב כזה אני חש שההכרה היא כמו נהר זורם ואני חלק מאותה זרימה. בתחושה הזו יש טעם של חופש, ונראה שאני אינו מי שיצר את מצב ההכרה הזה אלא שבמקרה זה "לא עשיתי" את הפעילות הפנימית הרגילה שלי - אז צף ועלה המצב "האחר". במצב הזה מהדהדת בי המטפורה ״הכול זורם״ והתחושה באותם מצבים, במיוחד כשאני נמצא עם אנשים נוספים, היא שהמוח שלי אינו פרטי אלא שישנו שדה של אינטליגנציה, שיש בו ולו משמעות, והוא יצירתי וחדש ונוהג (נושא) אותי ואת האחרים.

לעניות דעתי יש דמיון רב בין התמונה הפסיכופיזית שאותה תיארתי ובין התמונה שבוהם הציע וחשב עליה בנוגע למצב העניינים במכניקת-הקוונטים – חלקיק מיקרוסקופי ממשי המונחה על ידי שדה קוונטי הוליסטי שפעולתו אינה לוקאלית.

זאת ואף יותר מכך. אני זוכר היטב התנסויות שהיו מנת חלקי עם קבוצה גדולה של אנשים שהייתה בקשב עמוק ובתשומת-לב, והקשב ותשומת-הלב שלהם שינו באופן דרמטי את מצב ההכרה שלי מניכור לאהבה ולמלאות ומשמעות. איש לא אמר דבר, רק הקשב העמוק וההתפנות לראות בפועל את  הסבל הפנימי שלי שינו באחת ובאופן עמוק את תחושותיי, ואת מחשבותיי. עבורי הדבר הדהד את האמירות שלפיהן כל חלק של השלם הוא כל השלם, וכאשר הצופה אינו מפריד את עצמו ממושא הצפייה נוצר מצב שעשוי להביא מזור, חמלה ואהבה היכולים לשנות לגמרי את מצב ההכרה ואת הסבל הפנימי.

התנסות מיוחדת במינה נוספת אירעה לי שנים לפני המחקרים שעשיתי בשנות השמונים עם אותה קבוצה. זה קרה בצבא, כשהשתתפתי בתרגיל מאד קשה שעורר בי חרדה גדולה, מאחר שהיה בו מרכיב של מפגש ממושך עם פחדים קלאוסטרופוביים שחוויתי מילדותי. כשהגיע רגע האמת, אני זוכר שהציפו אותי חרדות עצומות מפני הבאות ולפתע פתאום, משום מקום, כל אותן תחושות התפוגגו, ובמקומן מילאה אותי תחושה של שקט ואושר. זה היה מצב הכרתי מפתיע שלא ידעתי על אודותיו דבר לפני כן והוא נמשך ימים מספר. לא עשיתי דבר כדי ליצור את המצב הזה, פרט לכך שלא התנגדתי לגל החרדה העצומה ששטף אותי.

גם קונפליקט הוא שלמות, ושלמות אינה חייבת להיות סטטית. תצלום: כריס סאבור.

אני רוצה לחלוק התבוננות נוספת שחוויתי כשאני וחברי (פעמים רבות זה קורה לי עם רעייתי) ניסינו לנתח תופעות וקונפליקטים שהיינו מעורבים בהן, למשל מחלוקת עם אשתי בעניין כזה או אחר. השתכנעתי לאורך השנים שניסיון לנתח ולהבין את המחלוקת בדרך של סיבתיות פשוטה – הסיבה למחלוקת היא וכזו – יוצר לרוב מעין כדור שלג שרק מעצים את המחלוקת ושההתרחשות היא למעשה שלמה וייחודית. הבנתי שרק התבוננות בזמן עצמו על ההתרחשות, שבה איני מפריד את עצמי מהקונפליקט ומהסיטואציה ורואה את עצמי כאחראי להתרחשות (לא תמיד אחראי יחיד), מאפשרת מבט חדש וגילוי של "פתרון" שאין בו צודק וטועה, ונוצרת טרנספורמציה כולית של המצב. במובנים רבים הדבר דומה לקואן שהצגתי בתחילת המאמר, שכן הפתרון אינו לוגי, רציונלי, פועל יוצא של ניתוח ופירוק, אלא היותי אחד עם הקונפליקט עם הבעיה, מצב המוביל לעיתים לטרנספורמציה שלי ומתוכה הקונפליקט מתמוסס.

ישנם רגעים, שבהם התודעה שלי 'קופצת' לזרם אחר ומבנה אחר של סדר, שמפתיע בדמיונו לסדר הקוונטי ולמטפורות הקוונטיות של בוהם

במצבים אלו של תשומת-לב עמוקה או מדיטציה מצאתי שיש "סדר" אחר עבורי ועבור ההכרה של אנשים אחרים. רוב הזמן אני חי בתוך עצמי בתפישה שמתנהגת פחות או יותר בדומה לבתפישת עולם מכניסטית, תפישה שבה אני הוא מרכז והמציאות שאני חווה מבוססת על הפרדה ופיצול ביני לבינה. אבל ישנם רגעים, שבהם התודעה שלי "קופצת" לזרם אחר ומבנה אחר של סדר, שמפתיע בדמיונו לסדר הקוונטי ולמטפורות הקוונטיות של בוהם: מעברים שאינם רציפים ממצב הכרה אחד לאחר, כל חלק של השלם הוא כל השלם, התלות הגדולה בהקשר, הכוח הגדול של קשב שאינו מכוון, ההגחה של שדה-אינטליגנציה לא אישי ולא לוקאלי, האפשרות להתנהל במצב של אי-הפרדה שבו יש סופרפוזיציה של מצבי תודעה ורגש.

מקורות

Aspect, Alain, Grangier, Philippe, Roger, Gérard (1982-07-12). "Experimental Realization of Einstein-Podolsky-Rosen-Bohm Gedanken experiment: A New Violation of Bell's Inequalities". Physical Review Letters. American Physical Society (APS). 49 (2): 91–94. 

Bell, J. S. (1987) Speakable and Unspeakable in Quantum Theory. Cambridge University Press, Cambridge.

Beller, M. (1999) Quantum Dialogue the Making of a Revolution. University of Chicago press

Bohm, D. (1952) A Suggested Interpretation of the Quantum Theory in Terms of‘Hidden’ Variables I and II. Physical Review 85, 97-117.

Einstein, A. (1935) Can quantum-mechanical description of physical reality can be considered complete ?. Physical Review 47, 777-780.

Feynman, R.F. (1965) Probability and uncertainty- the quantum mechanical view of nature. In the Character of Physical Law. Cambridge, MA: MIT Press, pp.127-148

Hameroff, S., Penrose, R. (2014) Consciousness in the universe: A review of the ‘Orch OR’ theory. Physics of life reviews.volume 1,issue 1, 39-78.

Pylkkanen,P. (2010) The philosophical relevance of Bohm's interpretation of quantum theory. A lecture he gave in 2010 in conference in Italy.

Pylkkanen,P., Hiley,B.J, Pattiniemi,I. (2014) Bohm's approach and individuality. arXiv:1405.4772v3 ph.Pylkkanen,P. (2016) Can Bohmian quantum information help us to understand consciousness. From a book Quantum Interaction: 9^th international conference, QI 2015, pp.1-17.Von Neumann, J. (1932) Mathematical Foundations of Quantum Mechanics. Translated by R. T. Beyer. Princeton: Princeton University Press 1955. First published in German in 1932.

זוהר מליניאק הוא איש-חינוך, דוקטור לפילוסופיה, בעל שני תוארים בפיזיקה, מורה למתמטיקה ופיזיקה במכללה להכשרת מורים, ממקימי נאות-סמדר בסוף שנות השמונים, תושב כפר-יהושע.

תמונה ראשית: מתוך "קצב מספר 1" (1938), רובר דלונה, המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריס. תצלום: ויקיפדיה