עד שיוצא עשן

שחיקה, בעיקר בעבודה, היא תופעה נפוצה ומוכרת. מסתבר שנזקיה ניכרים במוח, וסיבותיה מגוונות ואף מפתיעות. הבשורה: יש פתרון וגם אפשרות להתאושש
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

יתכן שאחת הסכנות הגדולות במקומות העבודה היום עלולה להגיע ממקור לא צפוי: מתח. שנים מעטות בלבד לאחר שהשיקה את אימפריית התקשורת Huffington Post, נשיאת החברה והעורכת הראשית בה, אריאנה הפינגטון, הייתה כל כך מותשת מניהול העסק החדש שלה, שהיא התמוטטה.

"הראש שלי נחבט בשולחן הכתיבה, שברתי את עצם הלחי, נזקקתי לארבעה תפרים מעל לעיני הימנית", כך גילתה הפינגטון במהלך ראיון אצל אופרה ווינפרי. "היה לי מזל גדול שלא איבדתי את העין".

סקרים גלובליים על מצב עולם העבודה מראים שחלק גדול מהאנשים שותפים לחוויה שהפינגטון תיארה. אכן, שחיקה (burnout) מגיעה לממדי ענק במדינות מתועשות רבות. סקר "גאלופ" שנערך לא מזמן, למשל, הראה ש-2.7 מיליון עובדים בגרמניה מדווחים שהם מרגישים סימני שחיקה. סקר שהתקיים בקרב מנהלי כוח אדם בבריטניה ב-2013 מצא שכמעט 30% מהם דיווחו ששחיקה היא תופעה נפוצה בארגונים שלהם.

טעות היא להניח ששחיקה היא בסך הכול תגובה רגשית לשעות עבודה ארוכות או למשרה תובענית. ראיות מדעיות מצטברות מראות ששחיקה גובה מחיר גופני חמור שחוצה ללא ספק את גבולות חיינו המקצועיים

טעות היא להניח ששחיקה היא בסך הכול תגובה רגשית לשעות עבודה ארוכות או למשרה תובענית. ראיות מדעיות מצטברות מראות ששחיקה גובה מחיר גופני חמור שחוצה ללא ספק את גבולות חיינו המקצועיים. צוותי מחקר משולבים השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת כדי להראות ששחיקה אינה רק מצב מנטלי, אלא נגע שמותיר את סימניו במוח ולא רק בגוף.

בדיוק כפי שהשפעת השחיקה מתבטאת בפגיעה בצמיחה המקצועית הבריאה, המחקר מראה גם שהמתח הפסיכו-חברתי הכרוני שמאפיין שחיקה פוגע לא רק בפעילות האישית והחברתית של בני האדם, אלא שהוא עלול גם להמם את היכולות הקוגניטיביות ואף את המערכות הנירו-אנדוקריניות שלהם. בסופו של דבר התופעה עלולה להוביל לשינויים מובחנים באנטומיה ובפעילות של המוח.

רכבת, אישה ישנה, עייפות

בדרך לעבודה, בדרך מהעבודה. תצלום: אייבי ברנט

איך זה מתחיל

לפסיכולוג הרברט פרוידנברג (Freudenberg) מיוחסת הכנסת המושג "burnout" ללקסיקון המחקרי ב-1974. הוא הגדיר את המצב כאיבוד מוטיבציה, תחושה גוברת של ריקנות רגשית וכן ציניות, שאותם הוא ראה בקרב מתנדבים שעבדו במרפאה חינמית בעיר ניו יורק. עובדי בריאות נפש שקודם לכן היו אידאליסטים, חשו מרוקנים ועייפים, גילו טינה כלפי המטופלים וגם כלפי המרפאה.

שחיקה מזוהה היום כהפרעה בריאותית לגיטימית על ידי חלקים גדולים מהרפואה המקובלת, ואף זכתה לקוד מחלה משלה במסגרת שיטת הסיווג IDC-10 (הקוד הוא Z73.0 – Burnout state of vital exhaustion). רבים מתסמיני השחיקה חופפים את הסימנים הבולטים של דיכאון, ובהם עייפות קיצונית, איבוד התשוקה וכן מידה גוברת והולכת של ציניות ושליליות.

כריסטינה מסלאך (Maslach) חברה באיגוד הפסיכולוגיה האמריקני APS, פרופסורית אמריטה באוניברסיטה קליפורניה בברקלי, היא אחת החוקרות הבולטות בתחום השחיקה, והוא החלה לחקור את התופעה הגוברת עוד בשנות ה-70, באמצעות סדרה של ראיונות רחבים עם עובדים בארגוני שירות. כשמסלאך ועמיתיה ניתחו את הראיונות, הם הבחינו במגמה: עובדים דיווחו לעתים קרובות על תשישות נפשית עמוקה, על גישה שלילית כלפי מטופלים ולקוחות, ועל משבר בתחושת היכולת והערך המקצועית. בדומה לתסמינים של דיכאון, השחיקה חנקה את השאיפות, את האידיאליזם ואת תחושת הערך של האנשים.

ב-1976 התפרסם מאמרה של מסלאך "Burned-Out" בכתב העת Human Behavior, והוא זכה לתגובה ציבורית עצומה, מה שגרם גם להתבססות המונח בעיתונות הפופולרית. מסלאך קיבלה זרם בלתי ייאמן של מכתבים ושיחות טלפון מאנשים שהיו אסירי תודה כשגילו שהם אינם לבד, שהם אינם היחידים החווים שחיקה.

הסולם מעריך את השחיקה על בסיס שלוש תגובות מפתח למתח: תחושה מכריעה של תשישות, תחושות של ציניות וניתוק, ותחושה של חוסר השפעה מקצועית וכן של היעדר הישגים

"לא ציפיתי לתגובה שכזאת", אמרה מסלאך. "השפעת המאמר הייתה אדירה". המאמר הוביל למחקרים נוספים, לעוד ספרים, ולתשומת לב גוברת מצדם של כתבי עת אקדמיים.

מסלאך ועמיתת APS סוזן ג'קסון מאוניברסיטת רטגרס שיתפו פעולה במה שהיה עתיד להפוך למסגרת רבת ההשפעה ביותר לצורך הגדרה והערכה של שחיקה. המאמר שהתפרסם ב-1981 ואשר תיאר את ה-Maslach Burnout Inventory צוטט מאז יותר מ-6000 פעם, כך לפי Google Scholar. הסולם מעריך את השחיקה על בסיס שלוש תגובות מפתח למתח: תחושה מכריעה של תשישות, תחושות של ציניות וניתוק, ותחושה של חוסר השפעה מקצועית וכן של היעדר הישגים.

בעיקרו של דבר, שחיקה מתגלה כשהדרישות בעבודה עולות על יכולתו של האדם להתמודד עם המתח. אנשים העוסקים בתחומים שממוקדים בטיפול – מורות, אחים, עובדים סוציאליים ורופאות – מרבים יותר מכולם לדווח שהם סובלים משחיקה, ובסופו של דבר הנגע אינו פוסח על נציגי מוקדים טלפוניים, על אתלטיים מקצועיים ועל מנכ"לי חברות. על פני הזמן, תפקידים שדורשים יותר מדי מן העובדים יטפחו בהם תחושות שליליות וחוסר תקווה ככל שיתקשו לעמוד בדדליינים בלתי אפשריים, יתמודדו עם לקוחות גסי-רוח ויסבלו את המחיר הרגשי הכרוך במתן שירות טיפולי ברמה המקצועית.

גפרורים בוערים

בסוף, זה מה שקורה לרבים מאיתנו. תצלום: דווין אייברי

טעות נפוצה היא לחשוב שהאשמה בשחיקה היא המציאות שבה אנשים עובדים שעות רבות מדי או קשה מדי. המחקר מראה שגורמים אחרים, הן אינדיבידואליים והן ארגוניים, עלולים להיות מזיקים באותה המידה. למשל, דיווח מקיף על המתח הפסיכולוגי במקום העבודה שהתפרסם על ארגון הבריאות העולמי זיהה ראיות עקביות לכך ש"דרישות גבוהות בעבודה, שליטה נמוכה וחוסר איזון בין מאמץ ותמורה הם גורמי סיכון לבעיות נפשיות וגופניות". בסופו של דבר, שחיקה מתרחשת כשהאיזון בין דדליינים, דרישות, שעות העבודה וגורמי מתח אחרים נוטה לרעה ביחס לתמורות, להכרה ולהרפיית המתח.

ב-20 השנים האחרונות, מסלאך ועמיתיה פיתחו מודל מקיף המזהה ששה מרכיבי מפתח בסביבת העבודה אשר תורמים לשחיקה: עומס העבודה, שליטה, תמורה, קהילה, הוגנות וערכים. שחיקה מתרחשת כשאחד או יותר מששת התחומים הללו סובל מאי-התאמה כרונית מבחינת הפרט ועבודתו. מסלאך הסבירה שלאורך זמן, התשוקה נשחקת לא רק כיוון שלאנשים יש יותר מדי מה לעשות, אלא בגלל הגורמים האחרים הללו.

ריצ'רד גונדרמן (Gunderman), רופא המשמש פרופסור לרדיולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת אינדיאנה, תיאר את ההתפתחות הגוברת והמצטברת של שחיקה כ"הצטברות של מאות או אלפי אכזבות קטנות, שכל אחת בקושי ניתנת לאיתור בפני עצמה".

מעגל קסם

מחקר חדש מראה עד כמה המתח הזה במקום העבודה יכול להיות הרסני למוח.

מחקר שנעשה בידי קבוצה של חוקרי פסיכולוגיה מתחומים שונים ב-Karolinska Institutet בשבדיה מספק ראיות בולטות לכך ששחיקה במקום העבודה עלולה לחולל שינויים במעגלים עצביים, עד שבסופו של דבר נוצר מעגל קסם של אי-תפקוד נוירולוגי.

ארמיטה גולקאר (Armita Golkar), החוקרת שעמדה בראש המחקר, ועמיתיה, גייסו קבוצה של 40 נבדקים שאובחנו רשמית כסובלים מתסמינים של שחיקה, מן המכון לחקר המתח באוניברסיטת שטוקהולם. כל המשתתפים ייחסו את התסמינים שלהם לתנאי עבודה הגורמים למתח, לשנים של עבודה במקום שבו שבוע העבודה כולל 60 עד 70 שעות. החוקרים גייסו גם קבוצת ביקורת המותאמת לנבדקים מבחינה סוציו-אקונומית, ואשר כללה 70 מתנדבים בריאים ללא היסטוריה של מתח כרוני או מחלות אחרות.

כל קבוצת נבדקים השלימה שני מבדקים: משימה שתוכננה למדוד את יכולתם לווסת את רגשותיהם השליליים וכן הערכה של החיבוריות של המוח תוך שימוש ב-fMRI של מצב מנוחה (RfMRI).

כדי להעריך את התגובות למתח, החוקרים הראו לנבדקים סדרה סטנדרטית של דימויים רגשיים ניטרליים ושליליים. לאחר שנבדק התבונן בתמונה במשך חמש שניות, הופיעה על המסך סדרה של הוראות, שהורתה לכל נבדק לכבוש, להעצים או לשמור על התגובה הרגשית שלו לתמונה. מיד לאחר מתן ההוראות הללו, אותה התמונה הוצגה שוב, למשך חמש שניות נוספות.

כשהמשתתף התמקד בתמונה, קול פתאומי רם ומבהיל הושמע. אלקטרודה שהוצמדה ללחי את המשתתף רשמה את תגובות הרפלקס לגירוי גורם המתח הזה.

שתי הקבוצות הראו תגובות הפתעה חדה דומות כשהורו להן לשמור על תגובותיהן הרגשיות ברמה קבועה או להעצים אותן. אך כשהקבוצות התבקשו למתן את התגובות הרגשיות שלהן לנוכח התמונות השליליות, התגלו הבדלים ברורים.

אלו שאובחנו כסובלים משחיקה דיווחו על קושי גדול יותר למתן את התגובות הרגשיות השליליות העזות שלהם בהשוואה לחברי קבוצת הביקורת, הבריאים. הדבר זכה לאישור מצד התגובות הגופניות שלהם: חברי קבוצת הסובלים משחיקה הראו תגובות חזקות באורח דרמטי לשמע הקול הפתאומי לעומת קבוצת הביקורת.

ביום אחר, תת-קבוצה של המשתתפים באה למעבדה, שם חברי הקבוצה נסרקו בשעה שהם שכבו בשקט. החוקרים התמקדו בפעילות במספר אזורים במוח המעורבים בעיבוד ובוויסות של רגשות.

כלב, ישן, עייפות

תעזבו אותי. אני לא מסוגל להגיב. תצלום: חואן גומס

שתי הקבוצות הראו הבדלים בולטים באמיגדלה – המבנה במוח שיש לו תפקיד מכריע בתגובות רגשיות, ובהן פחד ותוקפנות. התגלה כי למשתתפים בקבוצה של השחוקים יש אמיגדלה מוגדלת יחסית, ונראה שיש להם גם קשרים חלשים באורח בולט בין האמיגדלה ובין אזורים במוח הקשורים למצוקה רגשית, ובעיקר לפיתול החגורה הקדמי (anterior cingulate cortex– ACC). ככל שאדם דיווח שהוא מרגיש יותר במתח, כך הקישוריות בין אזורי המוח הללו נראתה חלשה יותר ב-RfMRI.

מוחותיהם של מי שסובלים משחיקה הראו סימנים של מתח כרוני

בהשוואה לקבוצת הביקורת, הקבוצה שעובדת יותר מדי הראתה גם היא קשרים חלשים יותר בין פעילות באמיגדלה ובין האונה המדיאלית הקדם-מצחית (mPFC), מבנה הקשור בתפקידים הניהוליים. קשרים חלשים יותר בין מבנים אלו במוח עשויים להסביר מדוע המשתתפים בקבוצה של הסובלים משחיקה התקשו יותר לשלוט ברגשותיהם השליליים.

במחקר אחר, איוונקה סאוויץ' (Savic), נוירולוגית במחלקה לבריאות האישה והילד ב-Karolinska Institutet, אישרה שמוחות של מי שסובלים משחיקה לא רק פועלים אחרת, אלא שעצם המבנה שלהם עשוי להשתנות.

ממצאיה של סאוויץ' תומכים בממצאים הפונקציונליים של עבודתה המשותפת עם גולקאר, שכן היא גילתה ראיות אנטומיות לכך שמוחותיהם של מי שסובלים משחיקה הראו סימנים של מתח כרוני. סאוויץ' צפתה שמתח כרוני ייראה באזורי המוח שמעורבים בוויסות תגובות של מתח – האמיגדלה, ה-ACCוה-mPFC.

סאוויץ' התאימה בין קבוצה של 40 נבדקים שדיווחו על תסמינים של שחיקה ובין קבוצה של 40 נבדקים בריאים ששימשו קבוצת ביקורת. היא השתמשה ב-Maslach Burnout Inventory כדי למדוד את רמת השחיקה של הנבדקים וביצעה מדידות של עובי הקורטקס והאמיגדלה וכן של נפחי ה-ACC וה-mPFC, באמצעות MRI, כדי לאמוד את המחיר הפיזי שהשחיקה גובה מהנבדקים.

התוצאות מורות על כך שהטלטלה הנפשית הנגרמת עקב שחיקה מותירה סימנים אופייניים במבנים הללו במוח. האונה הקדמית, שהיא האזור במוח החיוני לתפקוד קוגניטיבי, מתחילה לאבד מעובייה בתהליך ההזדקנות הטבעי, אך אצל חולים הסובלים משחיקה התגלה שה-mPFC מאבד מעוביו ביחס למצב אצל חברי קבוצת הביקורת. ההשפעות הרגילות של הזדקנות היו בולטות יותר בסריקות המוח של קבוצת הסובלים משחיקה.

מבנים אחרים במוח הראו גם הם סימני פגיעה: חולים הסובלים משחיקה סבלו מאמיגדלה מוגדלת וכן מהתכווצות של הגרעין הזנבי (caudate), ממצא התואם את הדיווח שלהם ביחס למתח במקום העבודה.

מבנים של נוירונים מתחילים להראות סימנים מצוקה ושחיקה, דבר המוביל לאובדן עובי באונה הקדמית, ומתבטא בבעיות זיכרון, ירידת ביכולת ההתמקדות ותשומת הלב ובקשיים רגשיים

סאוויץ' משערת שפעילות יתר של האמיגדלה מובילה לפגיעה בבקרה של אזורי ה-mPFC, שגורמת מצדה לעירור נוסף של האמיגדלה – וכתוצאה מכך לעוד יותר פעילות של ה-mPFC. ככל שהמעגל הזה מאיץ ויוצא מכלל שליטה על פני הזמן, מבנים של נוירונים מתחילים להראות סימנים מצוקה ושחיקה, דבר המוביל לאובדן עובי באונה הקדמית, ומתבטא בבעיות זיכרון, ירידת ביכולת ההתמקדות ותשומת הלב ובקשיים רגשיים.

במחקר משותף עם קבוצה אחרת של חוקרי שחיקה מ-Karolinska Institutet, סאוויץ' ועמיתיה הגיעו למסקנה שמתח ארוך-טווח במקום העבודה קשור גם לירידה משמעותית בנפחי החומר האפור בהיפוקמפוס, בגרעין הזנבי ובפוטמן, כולם מבנים שידוע כי הם עלולים לעבור שינויים מזיקים מבחינה נוירולוגית כתוצאה מפליטה מוגברת של חומצה גלוטמית.

"נתונים מניסויים בבעלי חיים מראים שמתח גורם לפליטה מוגברת של חומצה גלוטמית, ושעלייה ברמות החומצה הגלוטמית החוץ-תאית כתוצאה ממתח גורמת להתכווצות של הקוצים הדנדריטיים באזורים הקשורים למתח, כמו ה-mPFC, פיתול החגורה הקדמי וגרעיני הבסיס", כך מסבירים סאוויץ' ועמיתיה.

ללא קשר לסיבה שביסוד התופעה, הראיות מצטברות והולכות ונראה כי הן מורות על כך שמעגלי נוירונים עלולים להינזק הן במצבים של טראומה קיצונית והן בשל מתח יומיומי מצטבר

בדיקות דימות נוירולוגיות של אנשים שחוו טראומות חמורות בראשית חייהם גילו שהמוחות שלהם מראים תבנית דומה למוחותיהם של מי שסובלים משחיקה קלינית. ללא קשר לסיבה שביסוד התופעה, הראיות מצטברות והולכות ונראה כי הן מורות על כך שמעגלי נוירונים עלולים להינזק הן במצבים של טראומה קיצונית והן בשל מתח יומיומי מצטבר.

פליקס ולוטון, ורדן

טראומה ושחיקה, שחיקה וטראומה: "ורדן" (1917), פליקס ולוטון. מוזיאון הצבא, פריס. תצלום: ויקיפדיה

המחיר הקוגניטיבי

מעבר לשינויים באנטומיה של המוח, מדענים מתחילים להבין כיצד עלולה השחיקה להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי של בני-אדם – כשהיא משבשת את היצירתיות, את היכולת לפתור בעיות וכן את פעולת זיכרון העבודה.

כדי להיטיב להבין את המחיר הקוגניטיבי של השחיקה, קבוצה של חוקרי פסיכולוגיה יוונים בראשות פבלוס דליגקריס (Pavlos Deligkaris) מאוניברסיטת אריסטוטלס בסלוניקי ערכו סקירה מקיפה את הספרות האקדמית העוסקת בשחיקה. בסופו של דבר, 15 מחקרים ענו על הקריטריונים המחמירים להיכללות בבדיקה: המאמרים היו חייבים להיות באנגלית, לכלול מדדים ספציפיים לשחיקה (ללא קשר לסולם ההערכה ששימש את החוקרים) והיה עליהם לאמוד פונקציות קוגניטיביות באמצעות מדד פסיכומטרי מתוקף.

ב-13 מתוך 15 המחקרים, השחיקה נקשרה לחסכים קוגניטיביים. דליגקריס ועמיתיו דיווחו ש"ספציפית, נראה כי מערכות התפקוד הניהולי של תשומת-הלב והזיכרון סובלות בהקשר של שחיקה, והתפקוד הקוגניטיבי נפגע באנשים הסובלים משחיקה". מתוך שבעת המחקרים המעריכים תשומת-לב נמשכת או מבוקרת, חמישה הורו על כך שאנשים הסובלים משחיקה נוטים יותר לפגיעה בתשומת-הלב הרציפה. מתוך שבעת המחקרים שכללו הערכה של הזיכרון, ששה הראו קשר בין שחיקה ובין פגיעה בזיכרון.

יחד עם זאת, החוקרים מזהירים כי כמעט כל המחקרים הללו היו קטנים והתאפיינו בכך שהם מחקרי רוחב, מה שמקשה להצביע על כך שהשחיקה היא הסיבה לאיזשהו סוג של ירידה קוגניטיבית. יתכן גם שמי שיש להם תפקודים ניהוליים נמוכים מלכתחילה סופם להיות פגיעים יותר להשפעות השליליות של מתח – מה שגורם בסופו של דבר לרמות גבוהות יותר של שחיקה.

הביומטריקה של השחיקה

כשהמתח נעשה כרוני – כמו במקרה של שחיקה – הגוף אינו מצליח לשוב למצב הנורמלי, והדבר גורם לשורה שלמה של בעיות בריאות אפשריות

בנוסף לשיבוש בפעולת המוח, הראיות הנאספות מורות על כך שכמו במצבים אחרים של מתח כרוני, השחיקה גם גורמת להפרעה בוויסות של המערכת האנדוקרינית של הגוף. ציר ה-HPA הוא רכיב חשוב בוויסות התגובה למתח, תוך שהוא שולט בשחרור "הורמון המתח" קורטיזול.

בתנאים רגילים, כשאנו קולטים סכנה – בין אם מדובר בנחש בעשב או בדדליין מתקרב – קורטיזול משוחרר בגוף.

לאחר שהקורטיזול משוחרר לזרם הדם, הוא גורם לתגובות רבות עוצמה בכל הגוף, החל בפעילות לב-ריאה ועד למערכת החיסון ולהיווצרות של זיכרונות. לאחר שהאיום חולף, רמות הקורטיזול יורדות, והמערכות הללו שבות לרמות הבסיס שלהן. יחד עם זאת, כשהמתח נעשה כרוני – כמו במקרה של שחיקה – הגוף אינו מצליח לשוב למצב הנורמלי, והדבר גורם לשורה שלמה של בעיות בריאות אפשריות.

מחשב נייד, בחור, דדליין

מתח לקראת הדדליין. תצלום: Tim Gouw

בתנאים של מתח מתמשך, ציר ה-HPA מפסיק לייצר רמות קורטיזול גבוהות מהנורמלי: כשרמות הקורטיזול נותרות גבוהות במשך זמן רב מדי, הגוף מגיב על ידי כך שהוא מפחית את יצור הקורטיזול עד לרמות נמוכות באורח חריג, מצב המכונה hypocrotisolism. רמות נמוכות אלה של קורטיזול קשורות למתח חמור ולטראומה, כאילו שמנגנון התגובה למתח עובר שחיקה בעצמו.

קבוצה בראשית ברט אוסטרהולט (Oosterholt) מאוניברסיטת רדבוד בניימיכן שבהולנד, חקרה את הקשר בין תפקוד ציר ה-HPA ובין תסמיני שחיקה. החוקרים גייסו קבוצה של חולים שאובחנו קלינית רשמית כמי שסובלים משחיקה, וכן קבוצה של חולים לא קליניים המראים סימנים של שחיקה אך לא קיבלו אבחנה רשמית. ניתוח דגימות רוק הראה ששתי הקבוצות של הסובלים משחיקה היו בעלות רמות קורטיזול נמוכות באורח משמעותי בשעות הבוקר, בהשוואה לחברי קבוצת ביקורת בריאים – סימן לכך שהגוף שלהם מגיב לגורמי מתח ארוכי-טווח.

מחקר נוסף מורה על כך ש-hypocortisolismגורם לדלקת ברמה נמוכה ברחבי הגוף כולו, מה שתורם מצדו לבעיות בריאות חמורות, כולל היווצרות פלאק בעורקים הכליליים. מחקר גדול שכלל כמעט 9000 מבוגרים עובדים גילה שהשחיקה היא גורם סיכון משמעותי לפיתוח מחלת לב כלילית, שעלולה להוביל להתקפי לב.

על אף שמאמצי הבריאות הציבורית במטרה למנוע מחלות לב ממוקדים לרוב בגורמים הקשורים לסגנון חיים כגון תזונה ופעילות גופנית, המתחים הכרוכים ביום עבודה מתיש ושוחק עשויים להיות מזיקים כמו עישון סיגריה או זלילת צ'יזבורגר כפול עם תוספת בייקון

קבוצה של חוקרים, בראשות שרון טוקר, ראש המחלקה להתנהגות ארגונית באוניברסיטת תל אביב, עקבו אחר בדיקות רפואיות שגרתיות של 8,838 עובדים במשך 3.4 שנים בממוצע. הם גילו שעובדים שדורגו ב-20% העליונים בסולם השחיקה בתחילת המחקר היו בעלי רמת סיכון גבוהה ב-79% להיות מאובחנים כסובלים ממחלת לב כלילית במהלך תקופת המחקר.

מחלת לב כלילית היא מחלת הלב הנפוצה ביותר והיא גורמת למותם של 370,000 איש מדי שנה בארצות הברית בלבד, כך לפי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDCP). על אף שמאמצי הבריאות הציבורית במטרה למנוע מחלות לב ממוקדים לרוב בגורמים הקשורים לסגנון חיים כגון תזונה ופעילות גופנית, המתחים הכרוכים ביום עבודה מתיש ושוחק עשויים להיות מזיקים כמו עישון סיגריה או זלילת צ'יזבורגר כפול עם תוספת בייקון.

האם אפשר להפוך את פגיעת השחיקה?

ברוס מק'יואן (McEwen) חבר ה-APS ואיש אוניברסיטת רוקפלר חוקר את קשרי הגומלים בין הורמוני מתח, המוח והגוף. המחקר שלו בתחום הנוירו-אנדוקרינולוגיה של המתח הראה שמתח כרוני פוגע באזורים ספציפיים במוח – וגורם לשינויים במצב הרוח, בלמידה ובזיכרון, שהם הסימנים הבולטים המורים על שחיקה.

מק-יואן, יחד עם בי. ג'יי. קייסי (BJ Casey) והפסיכיאטר קונור ליסטון (Liston), שניהם מבית הספר לרפואה באוניברסיטת קורנל, גילו ראיות ראשוניות מבטיחות לכך שיתכן שאפשר להפוך את ההשפעות השליליות של השחיקה.

קבוצת המחקר גייסה קבוצה של סטודנטים לרפואה הסובלים ממתח חמור. עשרים הסטודנטים היו עסוקים בלימוד לקראת אחת הבחינות החשובות ביותר בחייהם – המבחן האמריקני לצורך קבלת רישיון לעסוק ברפואה. סטודנטים אינם יכולים לעסוק ברפואה עד שהם עוברים את המבחן בהצלחה. כקבוצת ביקורת, החוקרים גייסו גם קבוצה של סטודנטים לרפואה שבאופן יחסי אינם סובלים ממתח.

סוריקטות

מה הן יודעות שעוד לא גילינו? סוריקטות: חיות במתח, ושורדות היטב (שמורת קלהארי, דרום אפריקה), תצלום: צ'רלס שארפ, ויקיפדיה

מחקר קודם במודלים של בעלי חיים גילה שעכברים שנגרם להם מתח כרוני הפגינו פגיעה ביכולת לבצע מטלות הדורשות שינוי בתשומת לב, וכן סימנים להתכווצות ונזק לנוירונים ב-mPFC, אזור במוח המעורב ביכולת לשנות את תשומת הלב. אך לאחר 4 שבועות של מנוחה והרפיה, התגלה כי השינויים ב-mPFC נעלמו והמצב שב לקדמותו. החוקרים שיערו שהלחצים בשל המבחן רב החשיבות הקרב ובא יובילו לשינויים דומים במוחותיהם של הסטודנטים, שינויים הקשורים למתח.

ספציפית, החוקרים ציפו לראות פגיעה בפעילות של אזורי המוח הקשורים ליכולת לשנות את תשומת הלב, כמו ה-PFC, קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית. כדי לבדוק את הדבר, הם ביקשו מכל הסטודנטים לרפואה לבצע מטלה הכרוכה בשינוי תשומת הלב, בעודם עוברים סקירה ב-fMRI.

בדומה לעכברים במצוקה, סטודנטים שסובלים ממתח התקשו יותר להעביר את תשומת לבם בין שני גירויים חזותיים בהשוואה לקבוצת הביקורת. נתונים הסריקה אשרו שהקשת הכוללת את ה-PFC הייתה עסוקה במהלך העברת תשומת הלב. אך בקרב סטודנטים הסובלים ממתח, נראתה ירידה בין החיבוריות של ה-PFC ורכיבים אחרים ברשת תשומת-הלב של המוח.

נראה כי המתח הכרוך בהתכוננות למבחן שיבש את הקשרים בין נוירונים במוח, בעיקר באזורים כגון ה-PFC, הקשורים בוויסות של ציר ה-HPA.

ארבעה שבועות לאחר שהסטודנטים נבחנו, הם שבו למעבדה לסבב נוסף של סריקות. הפעם, לא ניכר הבדל משמעותי בין הקבוצות, לא במתח הנראה וגם לא בביצועים במטלה הדורשת העברת תשומת-לב. נתונים מסריקות המוח גילו שהשיבושים שנראו בפעילות המוח בקרב הסטודנטים שקודם לכן סבלו ממתח, נעלמו אף הם. לאחר ארבעה שבועות של התאוששות, תבניות הפעילות המוחית שלהם היו דומות לאלו של חברי קבוצת הביקורת.

מובן שארבעה שבועות של התכוננות לבחינה מכרעת אינם שקולים לשנים של מתח שאנשים סובלים ממנו במקומות העבודה שלהם. יחד עם זאת, המחקר הזה מצביע על כך שאפשר להתערב במצבם של מי שסובלים משחיקה ואף לסייע להם להתאושש, ברמה הנוירולוגית.

 

מקורות

Blix, E., Perski, A., Berglund, H., & Savic, I. (2013). Long-term occupational stress is associated with regional reductions in brain tissue volumes. PLOS ONE 8: e64065. doi:10.1371/journal.pone.0064065Deligkaris, P., Panagopoulou, E., Montgomery, A. J., & Masoura, E. (2014). Job burnout and cognitive functioning: A systematic review. Work & Stress, 28, 107–123. doi:10.1080/02678373.2014.909545Golkar, A., Johansson, E., Kasahara, M., Osika, W., Perski, A., & Savic, I. (2014). The influence of work-related chronic stress on the regulation of emotion and on functional connectivity in the brain. PLOS ONE 9: e104550. doi:10.1371/journal.pone.0104550Gunderman, R. (2014, February 21). For the young doctor about to burn out. The Atlantic. Retrieved from http://www.theatlantic.com/health/archive/2014/02/for-th0e-young-doctor-about-to-burn-out/284005/Liston, C., McEwen, B. S., & Casey, BJ. (2009). Psychosocial stress reversibly disrupts prefrontal processing and attentional control. Proceedings of the National Academy of Sciences106, 912–917. doi:10.1073/pnas.0807041106Maslach, C. (2003). Job burnout: New directions in research and intervention. Current Directions in Psychological Science, 12, 189–192. doi:10.1111/1467-8721.01258Maslach, C., & Jackson, S. E. (1981). The measurement of experienced burnout. Journal of Occupational Behavior, 2, 99–113. doi:10.1002/job.4030020205Maslach, C., & M. P. Leiter, (Eds.). (2015). It’s time to take action on burnout. Burnout Research2, iv–v. doi:10.1016/j.burn.2015.05.002Morgan, C. A., Russell, B., McNeil, J., Maxwell, J., Snyder, P. J., Southwick, S. M., & Pietrzak, R. H. (2011). Baseline burnout symptoms predict visuospatial executive function during survival school training in special operations military personnel. Journal of the International Neuropsychological Society17, 494–501. doi:10.1017/S1355617711000221Oosterholt, B. G., Maes, J. H., Van der Linden, D., Verbraak, M. J., & Kompier, M. A. (2015). Burnout and cortisol: Evidence for a lower cortisol awakening response in both clinical and nonclinical burnout. Journal of Psychosomatic Research78, 445–451. doi:10.1016/j.jpsychores.2014.11.003Savic, I. (2015). Structural changes of the brain in relation to occupational stress. Cerebral Cortex, 25, 1554–1564. doi:10.1093/cercor/bht348Schaufeli, W. B., Leiter, M. P., & Maslach, C. (2009). Burnout: 35 years of research and practice. Career Development International, 14, 204–220. doi:10.1108/13620430910966406Toker, S., Melamed, S., Berliner, S., Zeltser, D., & Shapira, I. (2012). Burnout and risk of coronary heart disease: A prospective study of 8838 employees. Psychosomatic Medicine, 74,  840–847. doi:10.1097/PSY.0b013e31826c3174World Health Organization. (2010). Health impact of psychosocial hazards at work: An overview. Geneva, Switzerland: Leka, S., & Jain, A.

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: עד שיוצא עשן. תצלום: Westend61, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה מישל, APS Observer.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על עד שיוצא עשן

02
עידו

חיפוש מאמרים קצר מראה כי שחיקה חוזרת במיקרה של עבודה ולא סטודנטים (אומנם שאלון ולא MRI \9 מצורף אבסטרקט

In a quasi-experiment designed to examine the relief from job stress and burnout afforded by a vacation respite, 76 clerks completed measures of job stress and burnout twice before a vacation, once during vacation, and twice after vacation. There was a decline in burnout during the vacation and a return to prevacation levels by the time of the second postvacation measure. Comparing the two prevacation measures indicated no anticipation effects. However, the return to work showed gradual fade-out, as burnout returned part way toward its prevacation level by 3 days after the vacation and all the way by 3 weeks after the vacation. Women and those satisfied with their vacations experienced greater relief; however, both subsamples also experienced the quickest fade-out. The respite effect and its complete fade-out were detected among all subgroups analyzed. Burnout, relief, interpersonal stress crossover, and burnout climate at work are discussed.

03
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

מה ששוחק אחד לא בהכרח ישחק אחר. אישיות גמישה תאפשר לעצמה ליהנות מדברים קטנים של החיים בלי לרדוף באופן תחרותי
כדי להשתוות לאדם כזה או אחר בסביבה. מודעות למעשים , מניעים ושאיפות תסייע כדי להימנע משחיקה מכל סיבה שהיא. אם יש משהו שכדאי לחנך לקראתו זה גמישות מחשבתית ורגשית כי יש לה המון ערך מוסף בחיים האינטנסיבים שלנו.........