רועים רחוק, רואים קרוב

אילו קשרים ישנם בין בנקאי העוסק בסחר במניות בלונדון לבין רועה המוביל את עדריו בכרי המרעה במזרח אפריקה? יותר מכפי שאתם מעלים בדעתכם. הרשו לי להסביר כיצד הם קשורים, ולמה הם יכולים ללמוד זה מזה.

גם בנקאים וגם חקלאים העוסקים בפסטורליזם [רועיוּת] חייבים, כמובן, לעבוד בתנאים של אי ודאות עמוקה ותכופה – שבה הם אינם יכולים לצפות אירועים עתידיים. שניהם מתמודדים לעתים קרובות עם אי-ידיעה, כי הם אינם יודעים את מה שאינם יודעים. התנאים הללו, של קבלת החלטות חשובות בתוך אי ודאות תובעים גישה ייחודית מאוד להתנהלות בחיי היומיום וגם ביחס אל העתיד הרחוק.

ניהול סיכונים פשוט אינו מספיק, משום שההסתברות להתרחשות אירועים אינה ניתנת לחישוב והתוצאות אינן ידועות. ההתנהלות באי ודאות נרחבת היא בעלת השלכות חשובות, ולכן היא דורשת גישה ייחודית להתמודדות עם עולם שאינו יציב ובטוח.

האם הבנק של אנגליה קורא את המציאות נכונה, מציע ודאות ויציבות בעולם משתנה? האם הזהב שלו מקיים את הבטחתו? תצלום: Dark Dwarf

ממש כמו הבנקאים, הרועים מתמחים בניהול משתנים רבים. הם חייבים לעשות זאת, כי הם חיים בחלק מן סביבות הקשות ביותר על פני כדור הארץ

הפסטורליסטים [המתקיימים מרועיות] מגדלים בעלי חיים – גמלים, בקר, יאקים, כבשים, עזים ומינים אחרים – ומשתמשים בכישורי הרעייה בסוגים שונים של מרחבים בעולם. הרועיות אמנם משתמשת בשטחים ענקיים, אבל במובנים רבים היא סוג של ייצור ספציפי ואינטנסיבי מאוד. ממש כמו הבנקאים, הרועים מתמחים בניהול משתנים רבים. הם חייבים לעשות זאת, כי הם חיים בחלק מן סביבות הקשות ביותר על פני כדור הארץ, בין אם מדובר בסוואנה של אפריקה, כרי מרעה הרריים באסיה או בגבעות ובהרים של אירופה ודרום אמריקה.

אף שיתכן כי הענף ממנו הם מתקיימים מוכר פחות מן הבנקאות, הרועיות מספקת פרנסה חשובה למיליונים רבים של בני אדם ביותר ממאה מדינות, ובכלל זה תוצרת שמקורה ביותר ממיליארד בעלי חיים. ואכן, אזורי מרעה הנמצאים בשימוש אינטנסיבי מהווים בין 25-40 אחוזים משטח האדמה בעולם, וניהול הסביבות הללו מצריך ניהול זהיר של הרעייה, הכרוך תכופות במעבר בין אזורים שונים, בין עונות וגם לאורך שנים.

במשך אלף שנה, הפסטורליסטים התפרנסו תוך השלמה עם אי הוודאות כמרכזית ובלתי נמנעת בחייהם. מכות פתאומיות, כמו בצורות, שיטפונות או שלג, עלולות לחסל כרי מרעה זמינים ולאלץ רועים לנדוד למקומות חדשים. כל עונה היא שונה. באיזיולו שבצפון קניה, למשל, רועים נאלצו להתמודד לאחרונה עם בצורות, להקות של ארבה ומגבלות תנועה בגלל מגפת הקורונה. רופה בורו היא רועת עדרים בת 39 מאזור הסמוך לקינה (Kina), היא אמרה בראיון:

״ירד רק גשם, אבל היינו דרוכים למקרה של מחלות בגלל שינוי עונות. אנחנו חיים במעגל של פחד, שבו אין ודאות כיצד תשפיע העונה היבשה הקצרה על בעלי החיים, ואז, אחרי הגשמים, מגיעה האוֹלה (הבצורת). כשמובילים בעלי חיים ממקום למקום ישנם שודדים שתוקפים וגונבים את כולם. זה מצב שבו אנחנו חיים כל הזמן מול עתיד בלתי נודע״.

לאסי דילדה מאזור מֶרטי מסביר את פחדיו מן הלא נודע:

״אף שקיבלנו גשמים, אנחנו חייבם לשמור על בעלי החיים שלנו ממתקפות של סומלים וגם מחיות בר על ידי הדלקת מדורות ועל ידי כך שאנו נשארים ערים בלילות. אנחנו חייבים להיות דרוכים כל הזמן לסביבתנו״.

אי הוודאות הנפוצה בקרב רועים כאלה כוללת איומים יומיומיים, אבל גם שינוי ארוך טווח. אסטרטגיית פרנסה המסוגלת לנצל נופים מאתגרים ומשאבים משתנים מוטמעת בזהות האישית ובתרבות. כפי שאפא סולו, רועה מגולוק שבאמדו, טיבט, אמרה:

״אנחנו הפסטורליסטים, כשאנו חיים בהרים אנחנו אריות ואנחנו הופכים לכלבים משוטטים כשאנחנו מגיעים למישורים. עבור הרועים, בעלי החיים וכרי המרעה שבהרים הם מתנות מאבות אבותינו. פסטורליסטים חייבים לסמוך על כרי מרעה ועל העדרים שלהם, אלה אינם ניתנים להפרדה״.

המפתח להישרדותם של הרועים הללו ולשגשוגם הוא ניהול אקטיבי של אי הוודאות – לא רק התמודדות בתגובה למתרחש – ומודעות בלתי פוסקת לסכנות שבאי הידיעה ובהפתעה.

מומחה לאי-ודאות: רועה מבני הסמבורו, קניה, מנהל מערכת מורכבת של בקר, צאן, עזים וגמלים, ואחראי לחיי בני אדם בתנאי משתנים. תצלום: Retlaw Snellac

במשך עשרות שנים, אנשי המערב ראו ברועיות אורח חיים מפגר שיש לשנותו בהתאם למושגים ותוכניות שיובאו (לרוב) מהקשרים של חיי קבע ואזורים מתונים שמהם הגיעו המומחים

אולם, לעתים קרובות אנשים מבחוץ טעו מאוד בהבנתה של מערכת הרועיות. הנוסעים האירופים המוקדמים ואנתרופולוגים קולוניאליים ראו ברועיות פעילות אקזוטית, פראית ופרועה. הם לא העריכו את הפרקטיקות המקצועיות של הרועים והם האשימו אותם בתחזוקה בלתי נחוצה של עדרים גדולים מדי, פגיעה בסביבה, דילול משאבי הטבע ומִדבוּר. במשך עשרות שנים, אנשי המערב ראו ברועיות אורח חיים מפגר שיש לשנותו בהתאם למושגים ותוכניות שיובאו (לרוב) מהקשרים של חיי קבע ואזורים מתונים שמהם הגיעו המומחים. הרעיונות המרכזיים שנכפו הובאו מארצות הברית או מאוסטרליה – היקפי עדרים ומרעה קבועים מראש וכמוהם צפיפות בעלי החיים ליחידת קרקע, רעיה סיבובית [שבה כל חלק מן המרעה משמש בתקופה אחרת ולא ברציפות] ושטחי מרעה מגודרים, לצד שיפור בצמחיית המרעה ובזני בעלי החיים.

אולם, בשלהי שנות השבעים, מדע האקולוגיה עצמו אתגר את רעיונות ניהול האדמות ובעלי החיים המקובלים. אקולוגים החלו להדגיש את המערכות האקולוגיות הטבעיות הדינמיות, ואת ההשלכות של טיפוח מגוון לטובת תכונות כמו עמידות וקיימות – מושגים שכיחים בקרב קובעי מדיניות כיום. הגישה, שיושמה בתחילה לחרקים מזיקים ביערות צפוניים ולחיי הבר בסוואנה האפריקנית, נודעה בשם אקולוגיה ״ללא שיווי משקל״ (Nonequilibrium Ecology). לגישה זו הייתה השפעה ניכרת במחקר המדעי של הרועיות. משום שהרועים – אף שהם עצמם לא ידעו זאת – היו תמיד אקולוגים שפעלו בהיעדר שיווי משקל.

פרויקטים רבים של פיתוח, שנועדו למודרניזציה ושליטה ברועיות, נכשלו במהלך השנים משום שלא העריכו את האופן שבו פועלות מערכות דינמיות. הם כפו פתרונות טכניים קבועים, בניסיון לשלוט במשתנים באמצעות גידור, נקודות השקיה, זני בעלי חיים אקזוטיים וכן הלאה. אולם, ניסיון לייצב ולשלוח מערכת דינמית לא הוביל ליתרונות פרודוקטיביים כמקווה.

פרויקטים רבים של פיתוח, שנועדו למודרניזציה ושליטה ברועיות, נכשלו במהלך השנים משום שלא העריכו את האופן שבו פועלות מערכות דינמיות. הם כפו פתרונות טכניים קבועים, בניסיון לשלוט במשתנים באמצעות גידור, נקודות השקיה, זני בעלי חיים אקזוטיים וכן הלאה. אולם, ניסיון לייצב ולשלוח מערכת דינמית לא הוביל ליתרונות פרודוקטיביים כמקווה. הרועים לעומת זאת, לא ניסו לסלק את המשתנים; הם השתמשו בהם. לשם כך נדרשים כישורים וניסיון, ולעתים קרובות גם פרקטיקות רועיות מתוחכמות שמאפשרות לבעלי החיים לצרוך חומרי מזון מצמחים בעת גידולם, כדי למקסם את התוצר שלהם לאורך נופים שונים ומגוונים במידה עצומה. שטחים מסוימים של כרי מרעה עשויים להיות חשובים במיוחד – המפלט האחרון של רעייה מזינה בסוף העונה היבשה – ואילו תנועות הנדידה אל כרי מרעה של העונה היבשה או הרטובה או הקיץ או החורף מאפשרות לעדרים לנצל דפוסים עונתיים.

כששיטה מדויקת כל כך מופרעת, הייצור מתמוטט והפרנסה נפגעת. לעתים קרובות, מי הסיבה לכך הייתה מה שמכונה ״פיתוח״. בהרים של אמדו טיבט, הממשלה הסינית משקיעה סכומי עתק ב״מודרניזציה״ של אזורי מרעה. אבל האם זו קדמה? כבישים חדשים, כפרי קבע, אזורים שמורות ואזורים תיירותיים נרחבים, ואזורי מרעה מפורטים, מגודרים, צצים בחסות פרויקטים רבים. חלק מאלה אמנם מקודמים בברכה, כי הם מביאים צורות הכנסה חדשות ושוק נרחב יותר, בו זמנית יתכן כי הדבר יערער את מערך הייצור הרועי. כפי שאפא טסלו מקוקונור שבאמדו טיבט אמר:

״הם [הממשלה] נתנה לנו בית ליד שכונה עירונית, עם שביל מרוצף חדש המוביל עד לדלת שלנו. אבל מה עם הבטן שלנו? אין שום כר מרעה לעד שלנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להאכיל את בעלי החיים שלנו ואת עצמנו? מה מועיל בית כשאין לך איך לקיים את עצמך ואת בעלי החיים שלך ולא לרעוב?״

בכל רחבי אמדו טיבט, רועים חושבים על האופן שבו הם חייבים להתאים את דרכי הטיפול שלהם בבעלי החיים, ומתמקחים עם נציגי ממשל. בסופו של דבר, הם חייבים למצוא דרכים לאפשר לבעלי החיים לנוע, להבטיח שיהיה להם מה ללחכך ושכולם יקבלו חלב וגבינה. הובלת יאקים בין כרי מרעה של קיץ וחורף עשויה להפוך לקשה ככל שהקרקע מולאמת או שגדרות מוקמים. כפרים המסוגלים להמשיך לקיים סוג של שימוש קהילתי באדמות הללו, אפילו בתוך מגבלות חוקי הממשלה, עושים כמיטב יכולתם.

אזהרת תנועה ברמה הגבוהה של טיבט. תצלום: DaiLuo

לכן הרועים מנצלים סביבות ״ללא שווי משקל״ – שם אין לעולם יציבות או איזון, משום שתמיד מתרחש דבר מה שמפר אותם. ההפרות הללו תלויות בסביבה, והן יכולות להופיע כבצורת, שיטפון, מחלה או התפרצות של מזיקים, שלג כבד או לעתים שילוב של חלק מאלה. לא ניתן לחזות זאת, ושינוי האקלים מביא שונות ואי ודאות גדולות עוד יותר.

בעידוד נמרץ של ממשלות וסוכנויות, נעשו ניסיונות מתוחכמים לפתח מערכות ״התרעה מוקדמת״ או להכין מראש ״תגובות לסכנת אסון״, בהתבסס על מודלים של חיזוי אירועים עתידיים. אולם למרות כל אלה, הרועים עדיין אינם יודעים מתי יתרחש אסון, או מה יהיו היקפו והשפעותיו. ההפתעה והתגובה המתאימה לנסיבות המשתנות במהרה חייבים לכן להיות מרכיבים עיקריים בחיי הרועיות.

העקרונות הרועיים העיקריים של תגובה לאי ודאות ובניית יציבות, כוללים הסתגלות גמישה, למידה באמצעות חזרה ושינוי וכן ניהול קולקטיבי

העקרונות הרועיים העיקריים של תגובה לאי ודאות ובניית יציבות, כוללים הסתגלות גמישה, למידה באמצעות חזרה ושינוי וכן ניהול קולקטיבי. הרועים יודעים כי הסכנות האמיתיות אורבות באי-ידיעה המוחלטת. כדי למתן את השפעת המכות החיצוניות, הם מנצלים את השונות כמשאב פרודוקטיבי, ומקבלים את אי הוודאות כחלק מחייהם.

אם כך, מה יכולים הרועים להראות לכולנו – ובכלל זה לבנקאים – כשאנו מתמודדים עם אי ודאות ואי-ידיעה? תובנות עולות מתוכנית שכותרתה PASTRES [ראשי תיבות של ״פסטורליזם, אי ודאות, עמידות: לקחים כלל עולמיים מן השוליים], והמערבת קבוצה של מדענים, ובהם אנתרופולוגים, כלכלנים, אגרונומים ואקולוגים, העובדים עם רועים מאמדו טיבט והודו באסיה, ועד אתיופיה, קניה וטוניסיה באפריקה, וסרדיניה באירופה. אנחנו מתעניינים במיוחד באופן שבו רועים במגוון אזורים מגיבים לאי ודאות בהיבטים של סביבה, שוק, מוסדות וממשל. אנחנו משוכנעים שהם מסוגלים ללמד רבות את העולם, שעתה הוא מקושר, פועל בתלות הדדית ובמובנים רבים שברירי מאי פעם.

בסביבות של מרעה, רשתות ויחסים חברתיים ממלאים תפקיד חשוב בתגובה לאי ודאות. בעבר, אלה התמקדו במערכות יחסים מסורתיות בין קרובי משפחה – למשל, סביב חברות שבטיות במזרח אפריקה. כיום, קרבת משפחה וקשרים שבטיים אמנם נותרו חשובים, אולם נוצרו גם צורות אחרות של סולידריות חברתית – כנסיות, מסגדים, מקדשים ומנזרים הפכו למוקדים חשובים, וכך גם קבוצות לעזרה עצמית ועזרה הדדית שצמחו מתוך פרויקטים ותוכניות רשמיים בתמיכת ממשלות וסוכנויות סיוע. הזהויות עשויות להתרחק מן הקשרים לקבוצות האתניות או להזדהות חברתית מסוימת, בשל מוביליות משותפת של נשים, צעירים ואחרים. בחברות שבהן השונות הולכת וגדלה – וישנה חלוקה גדולה יותר בין עשירים לעניים – כל מוסר שוויוני שהיה קיים בעבר חייב להיות מוחלף על ידי צורות חדשות של קשרים וסולידריות.

התגובה הראשונית של הרועים לבצורת ולאסונות אחרים היא תנועה. כיום הדבר כרוך ביותר קשיים: הקרקע הופרטה, מובלעות של משקיעים או אזורי שימור חדשים אינם מאפשרים כניסה, וגדרות חוצות את מה שהיו בעבר מרחבים פתוחים. הנדודים אל מה שהיו בעבר מפלטי מרעה בעונה היבשה כבר אינם אפשריים, ועם זאת המוביליות נותרה חיונית לצורך התקיימות. מכאן עולים קשרים ורשתות חדשים, לצד פיתוח טכנולוגיות סיוע.

למשל, באיזיולו שבצפון קניה רועים של בקר מסוג זבו משתמשים בטלפונים סלולריים – שהיום הם משופרים מאוד – כדי לדבר עם אחרים על מקומות שיש בהם עשב או מים. במקום לנדוד בחיפושים במשך ימים, הם שוכרים צעירים עם אופנועים שיצאו לבדוק את השטח. כאשר, בראשית שנת 2020, הגיע הארבה וחרב את אדמות המרעה, הרועים ארגנו רוכבי אופנוע שגירשו את החרקים מכרי מרעה יקרי ערך. בקצ׳צ׳אן שבגוג׳ראט, בהודו, רועים מאנשי הרבארי מוכרחים לנדוד לעתים קרובות יותר ויותר בין שטחי מרעה יבשים לבין אדמות הכפר, שם בעלי החיים יכולים ללחך שאריות של גידולים מן הקציר. הדבר דרש השקעה בבניית יחסים עם חקלאים שאינם נודדים, המאפשרים לקבוצות מסוימות של רועים ולבעלי החיים שלהם לשהות בשטחיהם. גם במקרה כזה רשתות של קשרים הן המפתח לתקשורת, והן דורשות מבני האדם לתקשר באופן שחוצה שפות, מוצא אתני וחיי חברה.

נוודים רועים גמלים בגוג'ראט, הודו. תצלום: PeopleWatcher

בסרדיניה שבאיטליה, במהלך מגפת הקורונה, רועים התקשו למכור את חלב הכבשים שלהם. מגבלות תנועה מנעו מהם לנדוד, ומפעלים גדולים היו לרוב סגורים או שרכשו חלב במחירים מופחתים. התיירות קרסה, וההזדמנות למכור מוצרים יוקרתיים ביעדי חופשות נעלמה גם היא. הם נזקקו לשווקים חלופיים, אחרת החלב היה מתקלקל. התפתחו רשתות של שווקים מקומיים, בעיקר לגבינה, ופלטפורמות מכירה באינטרנט סייעו למוצרים להגיע לקהל רחב יותר.

התערבויות מן החוץ – בהקשר לבצורת או למגפה – מתרחשות בעקבות ״אירוע״ וכרוכות בסדרות מתוכננות של צעדים ״לניהול סיכונים״, לרוב על פי דרגות המיוצגות בצבעים או מספרים שונים. תחזיות מעריכות את הסבירות להתרחשות אירוע, ומניחות – על סמך מודלים וניסיון העבר – שאנו יכולים לחזות מה יקרה. פרספקטיבה כזו מתבססת על זמן לינארי סדור, ומובילה לתגובות מוגדרות המנוהלות בבהירות. מערכות ניהול מתכוננות באופן כזה להתערבויות מאורגנות – החל ב״תוכניות היערכות״ ועד ״צוותי תגובה מהירה״.

עם זאת, ניהול הזמן ההיררכי, האדמיניסטרטיבי והסדור של מקרי חרום ומשבר, חייב לבטא את המהלכים היותר מורכבים, מקריים של חיי היומיום בסביבות הרועיות. רועים מנהלים משאבי מרעה מגוונים ביותר לאורך טריטוריות מרוחקות מאוד, עם להקות ועדרים נודדים. חוויית הזמן שלהם, מדי יום ובעונות השונות, יכולה להיות שונה מאוד מזו של המתכננים והמנהלנים. באזורי מרעה, ארגון העבודה המכריע קשור לעתים קרובות בגברים ונערים שנודדים בעונות השונות על פני שטחי מרעה עם עדרים שכורים. נשים ונערות יכולות להישאר קרוב יותר למחנה, לעתים הן מתגוררות בכפרים ואז הן מטפלות בפרות חולבות, עגלים וכבשים ועזים ממליטות. כל אחד מהם חווה את זמן העונות וחיי היומיום בצורות שונות.

עבור הרועים, היומיום, הזמן הנפרש, הוא זרם ולא אירוע, והוא נחווה בדרכים שונות מאד מכפי שחווים אותו מתכנני הפיתוח. זיכרונות מבצורות קודמות, אירועי שלג או התפרצות של מחלות מרחפים מעל, ואילו ציפיות לעתיד מעוצבות גם על ידי קוסמולוגיות עמוקות יותר

הקצב המהיר של ״החיים המודרניים״, כפי שהוא עולה מן התקשורת ומהטלפונים הסלולאריים הנפוצים, מצטלב בתורו עם זמן הרועיות. עבור הרועים, היומיום, הזמן הנפרש, הוא זרם ולא אירוע, והוא נחווה בדרכים שונות מאד מכפי שחווים אותו מתכנני הפיתוח. זיכרונות מבצורות קודמות, אירועי שלג או התפרצות של מחלות מרחפים מעל, ואילו ציפיות לעתיד מעוצבות גם על ידי קוסמולוגיות עמוקות יותר. החזון המודרניסטי של ״שליטה״ באמצעות צווים טכנוקרטיים מתפורר בחיים האמיתיים. במקומו, מגוון של שיקולים אחרים נלקחים בחשבון – פרנסתם של אנשים, אמונות רוחניות, קשרים עם הטבע ומצבים רגשיים, כולם הופכים לחשובים. כל אלה יכולים להשפיע על מה ומתי נעשה ועל ידי מי.

רועים חייבים לשלב ידע עמוק של המערכת, השאוב מידע מרומז, שמקורו בהתנסות, עם משאבים רשמיים יותר. הם חייבים לבחון תמיד את האופק בחיפוש אחר איומים פוטנציאליים, לזכור חוויות עבר והיסטוריות עמוקות יותר, תוך שהם קשובים לאתגרים המיידיים, המעשיים, המקומיים של אותו רגע. לכן, כשמדברים על האתגרים של ניהול אזורי רעייה וקציר של ״פטריית הזחל״ – תרופה מסורתית שגדלה באזורי מרעה הרריים באמדו טיבט בסין – הרועים חייבים להכיר היטב את כלל שווקי הפטריות, את מצב אזורי המרעה ומי טוען לבעלות על כל חלקת קרקע.

הם חייבים להשתמש בידע שלהם כדי להשתמש בקרקעות על פי המקובל ולהימנע מקציר יתר. בו זמנית, הם חייבים להבטיח שלמקומיים יהיה רווח, ושהיאקים והכבשים שלהם יוכלו להמשיך ללחך. במקרה של אנשי הגולוק באמדו טיבט, המנזר המקומי ממלא תפקיד מרכזי בניהול המשאבים ותיאום הידע. כאן, ייעוץ דתי בודהיסטי משתלב בהערכות שוק נוקשות ופוליטיקה של ניהול קרקעות, כשיחידים שונים מתחרים על שליטה במשאב יקר הערך. מערכת טכנוקרטית של קבלת החלטות, המבוססת על אלגוריתם פשוט, גם אם מדובר במודל משובח במיוחד, לא תצלח כאן לעולם.

ברמות הגבוהות של טיבט, תפילה וחשבון, בודהיזם והתייעצות מעשית, משמשים ביחד מזה דורות על דורות. תצלום: ריקרדו מריה מונטרו

ממש כמו כל אדם העומד בפני אי ודאות, גם הרועים מחפשים ודאות, אף שהשונות הגדולה בתנאים הכלליים מקובלת כדבר שבשגרה. הוודאות נובעת מעיסוק במגוון הידע והפרקטיקות, שימוש בטכנולוגיות ובחינה של חלופות, שכולן נועדו לצמצמם את הסיכונים שהשונות הזו מציבה. המטרה היא להימנע ממלכודות של אי-ידיעה מוחלטת, תוך התמודדות עם אי הוודאות

ממש כמו כל אדם העומד בפני אי ודאות, גם הרועים מחפשים ודאות, אף שהשונות הגדולה בתנאים הכלליים מקובלת כדבר שבשגרה. הוודאות נובעת מעיסוק במגוון הידע והפרקטיקות, שימוש בטכנולוגיות ובחינה של חלופות, שכולן נועדו לצמצמם את הסיכונים שהשונות הזו מציבה. המטרה היא להימנע ממלכודות של אי-ידיעה מוחלטת, תוך התמודדות עם אי הוודאות. לשם כך נדרשים כישורים אנושיים, שימוש בקשרים חברתיים וניהול הפוליטיקה של פתרונות חלופיים.

אורח החיים הרועי עשוי להיראות כמו ״תשתית״ – אספקה של סחורות ושירותים לאנשים שונים בתנאי פעולה מורכבים. תפישה כזו עוזרת לנו לחשוב כיצד ליצור ודאות – ממש כפי שקורה כשמדובר בתכנון מערכות הנדסיות, למשל כדי לספק חשמל או מים לעיר. בנסיבות כאלה, ודאות עולה מתוך פרקטיקות של יחידים המקושרים אלה לאלה, ולעתים קרובות משמשים כמתווכים בין מקורות שונים של ידע. כך קורה גם בנסיבות רועיות. בין אם מדובר בנזיר במנזר טיבטי או בסוחר בשוק במזרח אפריקה, אנשים שיש להם יכולת לראות את התמונה הרחבה וגם את הידע המקומי הם חשובים ביותר. הם זוכים באמון והם מרושתים היטב בתוך הקהילה ויכולים לתקשר בין קבוצות, כך שמתאפשרות תגובות מהירות, יעילות, ומותאמות למצב. הם אינם זוכים לתהילה או הכרה, אבל הם משמשים חוליה מקשרת חיונית ביותר בשרשרת של תגובות יעילות לאי ודאות.

האיכויות המכריעות המאפשרות לאורח החיים הרועי להתקיים כשיטה עמידה כל כך מציעות מספר לקחים עבור העולם כיום, ובכלל זה עבור בנקאים העובדים במערכת הפיננסית העולמית. בתקופה שהובילה להתמוטטות הכלכלית של 2007-08 וההתרחשויות שבאו בעקבותיה, התברר כי מה שאפשר את הקריסה הזו הייתה הסתמכות יתר על אלגוריתמים ומודלים מורכבים, ברשת שהלכה ונעשתה סבוכה, ונשלטה יותר ויותר על ידי מסחר אלקטרוני מהיר. הבנקאים התעלמו מאי הוודאות, ואי-הידיעה השתלטה. הם הקריסו את העתיד אל ההווה והפכו אותו לבר חישוב באמצעות מודלים המבוססים על הנחות מוקדמות, אבל הם התעלמו מאי היציבות והמקריות. הרועים יודעים כי אלה מרכיבים בלתי נמנעים במערכות מורכבות.

בשנת 2009, אנדרו הלדיין (Haldane), הכלכלן הראשי של הבנק של אנגליה, תיאר כיצד הופיעה אי ודאות מערכתית:

״השימוש בביטחונות הגביר את הממדיות ועל כן גם את המורכבות של הרשת הפיננסית. הצמתים גדלו וכך גם הקישוריות ביניהם. עריסת החתול הפיננסית הפכה צפופה ועמומה. כתוצאה מכך, איש לא יכול היה לדעת את המקור והמקום המדויק של כל טענה. כולם התהלכו בעקבות איזה מנהיג, אך בעיניים עצומות... הדבר יצר אי ודאות גבוהה לאורך המערכת כולה״.

מערכת הרגולציה שפקחה על הבנקים לפני ההתמוטטות הניחה את היכולת לצפות, לנהל ולשלוט. אולם, עצם המורכבות של האלגוריתמים והמודלים שעמדו בבסיס המערכת הבנקאית גרמה לבעיות רציניות, והאיצה את ההתפשטות והקריסה. מאחר שהמסחר בנגזרות מורכבות בבורסות העולם התרחש בתוך ננו-שניות בעזרת מחשבים מהירים מאוד, איש לא ידע מה קורה בזמן אמת ואי יציבות בחלק אחד של הרשת התפשטה במהירות גדולה. על פי הלדיין, בתקופה שלפני ההתמוטטות, בנקאים רבים חשו ״תחושה מוגזמת של ידע ושליטה״.

המודלים הרגולטורים מדדו סיכונים, אבל לא הכילו את אי הוודאות, אי-הידיעה וההפתעה. ההסתמכות על פתרונות טכניים לשם מסחר בבורסה, על פי רשתות מאוד רחבות ומורכבות, בטווחי זמן שאיש לא יכול היה להבין, הביאה לכך שבנקאים פסקו להתייחס לבסיס האנושי חברתי של המסחר הבנקאי

המודלים הרגולטורים מדדו סיכונים, אבל לא הכילו את אי הוודאות, אי-הידיעה וההפתעה. ההסתמכות על פתרונות טכניים לשם מסחר בבורסה, על פי רשתות מאוד רחבות ומורכבות, בטווחי זמן שאיש לא יכול היה להבין, הביאה לכך שבנקאים פסקו להתייחס לבסיס האנושי חברתי של המסחר הבנקאי.

גם ברובע הפיננסי של ניו יורק חייבים לחשוב על בני האדם, הם העניין. תצלום: דה-שון קרדוק

אותם מאפיינים המרכזיים בתגובה של הרועים לאי ודאות – הסתמכות על מקורות ידע מגוונים, לימוד הסתגלות לסביבה באמצעות רשתות, והתמודדות עם אי ודאות בעזרת קשרים חברתיים, למשל – נעדרו מן הגישות לתפעול המערכת הפיננסית העולמית. מודלים עשויים להיות שימושיים, אבל רק בשילוב עם ידע מרומז וכזה המבוסס על התנסות. רשתות מורכבות של חילופים הדדיים תובעות ניסיון אישי, אינטליגנציה רגשית ולמידה קולקטיבית של תפקוד. לטכנולוגיות יש תפקיד, כדרכים של תקשור ואפשור תהליכים של תיווך, אבל הן אינן יכולות להחליף את המרכיבים האנושיים. ודאות חייבת לנבוע מאינטראקציות ומשאים ומתנים אנושיים, ולא ממערכות ניהול המוגדרות באורח חיצוני, משום שהפרספקטיבות, התרבויות והפרקטיקות האנושיות המגוונות, המבוססות על ניסיון וזיכרון, הן שמעצבות את ההחלטות. כל המשתנים הללו פועלים במערכת פיננסית גדולה ומורכבת וגם בחברות רועיות.

יצירת מרחב לתפקידם של אירועים אקראיים ובלתי צפויים יכול לעודד התבוננות בתמונה הרחבה יותר, במקום התמקדות אובססיבית צרה עם התאמה לרשימה קבועה מראש של תקנות פיקוח. תפישה יותר מקוצרת כזו, חייבת להיות מלווה בפירוק הרשת הפיננסית של הסוחרים והבנקים ליחידות קטנות יותר המקושרות ביניהן, כדי לאפשר אינטראקציות וקשרים אנושיים ולתמוך בהם, וכדי שאפשר יהיה לאתר משברים רחבים יותר העומדים להתרחש

מי שבוחנים את הלקחים מן המשבר הפיננסי, ממליצים לעתים קרובות החלפה של צורות מצומצמות של רגולציה חיצונית והסתמכות על מודלים עמומים ומורכבים מאוד המבוססים על סיכונים. הדבר יאפשר למי שמפקחים על המסחר הפיננסי מרחב החלטה ושיפוט גדול יותר ויעודד את ההכרה באי הוודאות בזמן אמת. בתורה, התחבטת בין אפשרויות שונות מול מידע שהוא בהכרח חלקי היא חיונית. יצירת מרחב לתפקידם של אירועים אקראיים ובלתי צפויים יכול לעודד התבוננות בתמונה הרחבה יותר, במקום התמקדות אובססיבית צרה עם התאמה לרשימה קבועה מראש של תקנות פיקוח. בו זמנית, תפישה יותר מקוצרת כזו, חייבת להיות מלווה בפירוק הרשת הפיננסית של הסוחרים והבנקים ליחידות קטנות יותר המקושרות ביניהן, כדי לאפשר אינטראקציות וקשרים אנושיים ולתמוך בהם, וכדי שאפשר יהיה לאתר משברים רחבים יותר העומדים להתרחש.

כל העצות המצוינות הללו, הרלוונטית לכל תגובה מורכבת לאסון, עשויות היו לחסוך חיים רבים גם במהלך מגפת הקורונה. אלה הם גם מערך של עקרונות ארגון שרועים חיים על פיהם מימים ימימה, והם מרכזיים לשגרה המתורגלת היטב שלהם בכרי מרעה ברחבי תבל.

פיננסים במציאות של שווי-משקל משתנה: שוק בהודו. תצלום: פאו קסאלס

הלקח המרכזי ממשבר הבנקים, וגם ממגפת הקורונה, הוא כנראה כי ניסיונות לשליטה כוללת נידונו להיכשל תמיד. במהלך מאות שנים, רועים למדו שגישה יותר מוטמעת וקשובה, התומכת בלימוד הסתגלותי, ושואבת ממקורות ידע רבים, כזו המובילה לתגובות קשובות וגמישות, מאפשרת להם לשרוד. לפסטורליסטים יש שיעור אמיתי ללמד את כולם בפוליטיקה החדשה של אי הוודאות. הסתמכות אך ורק על פתרון טכנוקרטי מנהלי – בין אם הוא אלגוריתם בנקאי או פתרון קסם לריסון מגיפה – היא טעות, ממש כמו הבטחון המדומה שמספקים מודלים של תחזיות, שאינם לוקחים בחשבון אי ודאויות ואי-ידיעה מוחלטת.

בנייה של צורות של אחריות דיווח כלפי מעלה, מאולם המסחר, מן האזור המתמודד עם המגיפה או מכרי המרעה, תובעת קשרים ומערכות יחסים המבוססים על אמון, ותחושה של סולידריות והדדיות. הדבר עשוי להישמע אידיאליסטי, אבל זה מה שקורה כאשר דברים פועלים

במקום אלה, בנייה של צורות של אחריות דיווח כלפי מעלה, מאולם המסחר, מן האזור המתמודד עם המגיפה או מכרי המרעה, תובעת קשרים ומערכות יחסים המבוססים על אמון, ותחושה של סולידריות והדדיות. הדבר עשוי להישמע אידיאליסטי, אבל זה מה שקורה כאשר דברים פועלים. מצבם של בנקים שהיו להם רשתות של סוחרים שהכירו אלה את אלה – ולו טלפונית – היה טוב יותר, ואילו המקומות שהתמודדו בצורה הטובה ביותר עם המגיפה נסמכו על הבנות מקומיות, פעולה קולקטיבית ותמיכה הדדית, שפעלו לאורך רשתות מקבוצות מקומיות ועד ממשלה ומדענים. הדבר נכון גם באזורי מרעה. בלי ליצור תדמית אידיאלית של חברה שוויונית, רשתות, תקשורת בין אישית, בנייה של אמון באמצעות השתתפות במוסדות מקומיים – כול אלה חשובים מאוד – אפילו אם הם נראים שונים לגמרי מאשר בעבר. המגע האנושי הוא תמיד חיוני ביותר.

כיום, אי ודאות שולטת בעולמנו. בין אם מדובר בכאוס אקלימי, מגיפה או אי יציבות כלכלית – לכל אלה יש השפעה רבה מאוד על חיי היומיום שלנו. התעלמות מכך וההנחה כי ניתן לשלוט ולנהל אי ודאות באמצעות טכנולוגיות פוליטיות של תחזית וניהול סיכונים הן מטעות ומסוכנות. במקום זאת, חייבים לקבל את אי הוודאויות כחלק מחיי היומיום;  ריחוק חברתי גדול מדי עלול להיות מסוכן. גם בלי לדחות פיתוחי מודלים חדשים או מערכות התרעה מוקדמת, אסור לנו לשכוח את חשיבות הידע והרגשות המגוונים כשאנו ממסגרים פעולה; את הצטלבויות הזמנים המנחות את ההווים והעתידים באמצעות  עדשות שונות; את התהליכים של התמודדות והסתגלות שמובילים לתגובות גמישות, ניידות המייצרות ודאות; ואת יחסי האמון והתקשורת המרושתת שמאפשרות יוזמות של שיתוף פעולה. רועים בכל העולם לימדו אותנו שאלה הם חלק מן הלקחים הבסיסיים הצומחים מן החיים עם אי ודאות.

לכל הלקחים הללו ישנה תהודה נרחבת יותר. כפי שהסוציולוג זיגמונד באומן (Bauman) ניסח זאת, אנחנו חיים ״בזמנים נזילים״; אי ודאות היא חלק מן המצב האנושי, ולדברי חוקרת מדעי החברה הלגה נובוטני (Nowotny) ״היא כתובה בתסריט החיים״. בעת שכל אחד מאיתנו מתמודד עם אי ודאות בעולם המורכב והסוער של ימינו, כולנו יכולים ללמוד דבר או שניים מן הרועים שממשיכים להתמודד עם אי ודאות בעזרת ידע עמוק ומיומנות מתורגלת היטב.

איאן סקונס (Scoons) הוא מרצה בכיר במכון למחקרי התפתחות, והוא מנהל שותף של מרכז ESRC STEPS Centre, שניהם באוניברסיטה של סאסקס בבריטניה. הוא מנהל גם את תוכנית PASTRES – שיתוף פעולה בין שש מדינות בחקר פסטורליזם (רועיוּת) ואי ודאות. בין ספריו: Land Reform in Zimbabwe (משנת 2018) ו-  The Politics of Transformation (משנת 2020) שערך ביחד עם אנדי סטירלינג.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד ל"אלכסון": דפנה לוי

תמונה ראשית: רועה צעיר מבני המסאיי, וברקע עדר הבקר שהוא אחראי עליו. תצלום: Buena Vista Images, אימג'בנק / גטי ישראל