אז עכשיו מתברר שהדמות הזו, על דלת הכניסה לשירותי הנשים, בכלל לא לובשת שמלה, אלא גלימה של גיבורת על.
ItWasNeverADress# הוא פרויקט שנולד כדי לשנות את האופן שבו נשים נתפשות בעולם ולייצר קהילה מקוונת החולקת סיפורים אבל גם מבצעת מעשים של שיבוש תרבות (מה שנקרא Creative Disruptions), כמו למשל, הצעת חלופות (מצחיקות ומעוררות השראה) לדמות הדוממת, הסטריאוטיפית, של האישה בשמלה.
באתר של It Was Never A Dress תוכלו לקרוא סיפורים של נשים ולספר את הסיפור שלכם, על נשיות, ציפיות, סטריאוטיפים וכוחות על, כמובן.
תגובות פייסבוק
פרופ' ליאור רוקח
בר חיוןפרופ' ליאור רוקח מלמד מחשבים כיצד ללמוד בני אדם ובמקרים מסוימים, גם...
X 5 דקות
יש לך דקה לסקר טלפוני?
טים הרפורדיש הרבה סיבות להתלהב מהקלות שבה אנו יכולים לאסוף ולנתח מאגרי מידע...
X רבע שעה
קורקינט עברי
למי לא היה כזה בילדות? מי לא שעט-החליק עליו במורד הרחוב, בולם בלחיצה על לשונית המתכת שהתחככה בגלגל האחורי? ומי, שנים רבות לאחר מכן, אינו נתקל בהם ברחובות הערים הצפופות שלנו, היתקלות שלא פעם מסתיימת באי-נעימות ואפילו בנזק?
הקורקינט, איך לא. והמילה, משונה לעין ולאוזן העברית, מקורה אינו עברי, אלא צרפתי. בצרפתית מוכרת ה-trottinette, והיא מציינת בדיוק את אותו כלי תחבורה קטן. מדובר בגזירה מהפועל הצרפתי trottiner, שהוא מצדו צורת הקטנה של הפועל trotter המוכר בצורתו האנגלית to trot, המציינת את ההליכה הקלה, הזריזה, של הסוס, שאינה פסיעה איטית מצד אחד וגם לא דהירה מצד אחר, צעד שיש אפשרות לכנותו בעברית ״טפיפה״ מהפועל ״לטפוף״. אלא שה״טרוט״ חדר לעברית גם לציון הריקוד הישן ״פוקס-טרוט״ ובתחום הרכיבה על סוסים מדברים בעברית על ״טרוט״, אך לעתים אומרים ״דהירה קלה״.
כל זה, אינו נקשר לכלי הרכב מילדותנו או מרחובות ערינו. בצרפתית, ה-trottinette הוא, מילולית, כלי שמאפשר לנוע בדהירה קלה, כלומר במהירות ובקלות, אך לא במהירות מרבית או פרועה. יש בדהירה הקלה הזאת מידה של חן, שמקורו בטפיפה המעודנת של הסוס, בוודאי בתרבות שבה הרכיבה היא עניין מושרש, היסטורי ומרכזי מבחינת עולם הדימויים. לפועל הצרפתי trotter, ולמקבילו האנגלי, to trot, יש היסטוריה ארוכה, והמשמעות אכן נשמרת לאורכה – ״להתקדם״, ״לרוץ״, ״לנוע אל-״, ובשלב המוקדם ביותר, ההודו-אירופי הקדום, גם ״לדרוך״, ״לעשות צעד״, כפי שמעידות מילים אנגליות הקיימות עד היום כגון to tread, ״לדרוך״, המוכרת לרבים גם בשם המורכב treadmill, המונח המציין מסלול מכני-חשמלי להליכה ספורטיבית, מסילה נעה שנועדה שירוצו עליה, ושאתרע מזלה להיקרא לאחרונה בשם הדו-משמעי להביך ״הליכון״.
דבר מכל אלו לא הגיע אל העברית עם ה-trottinette, וכל שריד או סיכוי לקשר עם העבר בוודאי נמחק סופית הם היווצרות הצורה ״קורקינט״. האקדמיה ללשון עברית מציינת ש״קורקינט״ הוא ״שיבוש״ של trottinette, ומנסה להציע ״גלגיליים״ ועבור הקורקינט החשמלי או הממונע יש לה הצעה נפרדת, ״גלגִנוע״, אותה היא מגדירה כ״גלגיליים ממונעים״. הדבר משקף בוודאי אי-נוחות מהאפשרויות הפונטיות המוגבלות של הצורה ״קורקינט״, שקשה להפיק ממנה שורש שיוכל להניב פעלים, שמות עצם ועוד. אלא שהעם, אם לומר זאת כך, בחר ב״קורקינט״ ולא נראה שהמונחים המוצעים על ידי האקדמיה יזיזו אותו מרצונו או מטעמו. תאורטית, היה יכול להיווצר שורש ״ק-ר-ק״ או אולי שורש מרובע ״ק-ר-ק-נ״ ואפילו מחומש, ״ק-ר-ק-נ-ט״, או לכל הפחות שורש על בסיס העיצורים הצרפתיים t-r-t או אולי t-r-t-n או t-r-t-n-t. העברית המודרנית (וגם שלביה הקודמים של העברית) לא בהכרח דחו אפשרויות כאלו, הרי אנחנו חיים יפה עם ״לטלפן״ (אפילו עם דגש עברי ב-ph המקורית) ועם שורשים חדשים רבים אחרים ממקור זר. אישית, איני רואה יתרון ל״גלגיליים״ על פני ״טרוטנית״, וגם פועל ״לטרטן״ היה סביר מבחינת הצורה העברית שהייתה מתקבלת.
ובכל זאת, תהייה אחת במקומה עומדת: איך ומדוע הפכה ה-trottinette ל״קורקינט״ ב-ק׳? את ה״איך״ אפשר אולי לשער. בוודאי לאור הניתוק מהסביבה הסמנטית העכשווית וההיסטורית של trot, דוברי העברית לא ראו את כל מה שמקופל במילה הצרפתית, גם לא את צורת ההקטנה שנוגעת לצעדים קטנים, להתקדמות מתונה יחסית, ולכלי שהוא מוגבל ביכולות שלו. אולי היה במילה כדי ליצור רושם של אונומטופיאה, כלומר של מילה שנשמעת כמו הצליל שהכלי יוצר. הדבר נכון ביחס לקורקינטים של ילדותי, ולא רק ביחס אליהם. ואם אונומטופיאה, אין סיבה לא לשמוע ״קרק״ במקום ״טרט״, כשהצלילים קרובים כל כך מבחינת האוזן. באשר ל״מדוע״, ובכן לרוב מוטב לא להתקרב לשאלות של ״מדוע״ בכל הנוגע ללשון (ואולי לא רק בתחומי הלשון). יקשה עלינו מאוד למצוא ראיות ברורות ל״סיבות״ לתהליך כזה, להשתכנע ולשכנע בהן. וגם אם כן, התועלת בכך נראית מזערית.
דוגמה קרובה נוספת מספק לנו חלק מהקורקינט: הכידון. המוט הרוחבי שמחובר במוט אנכי לגלגל הקדמי ושהפנייתו ימינה ושמאלה קובעת את כיוון הנסיעה, כמו באופניים או באופנוע. ״כידון״ זה אינו קשור כלל לכלי הנשק הקדום, אחיו של הרומח. מדובר בעוד ״שיבוש״ מצרפתית, של המונח guidon, שפירושו בדיוק זה – החלק המאפשר להנחות את כלי התחבורה הצנוע, כלומר לקבוע את כיוונו. הפועל הצרפתי guider, ותיק, מבוסס ורב ענפים, מוכר ליודעי האנגלית – to guide, כלומר להדריך, לכוון, לקבוע את הכיוון. איך הפך guidon הצרפתי ל-״כידון״ בעברית שלנו? המעבר הפונטי קל, והוא טבעי בתחילת מילה. באשר לסיבות, אם יש כאלה, הן חלפו על פנינו בדהרה בלי שנוכל להספיק לראותן.