דרושה דת

תאולוגים טוענים לפעמים כי ללא קיומו של האל, החיים היו חסרי משמעות. ישנם חילונים שמסכימים לכך. למשל, בספרו An Atheist’s Guide to Reality (משנת 2011), הפילוסוף אלכס רוזנברג טוען, כי מאחר שלא קיים דבר מלבד העולם הגלוי לעין, חיי האדם הם אכן חסרי משמעות. בין אם אתם מסכימים עם הטענה הפילוסופית הזו ובין אם לא, מכך שרבים כנראה מאמינים שאלוהים או ישויות על-טבעיות אחרות נחוצות כדי שהחיים יהיו בעלי משמעות, נובע כי פסיכולוגית ישנו קשר חשוב כלשהו בין אמונה דתית ובין מושג המשמעות בחיים.

המחקר אישש שוב ושוב את הרעיון כי תפישת משמעות בחיים קשורה הדוקות לדת

אף שפסיכולוגים חלוקים בשאלה כיצד בדיוק להגדיר את תפישת המשמעות בחיים – יש מי שמציעים שמדובר באיזו הבנה הגיונית של החיים ואחרים סבורים שמדובר במציאת ערך וחשיבות – לעתים קרובות הם מעריכים את המשמעות פשוט על ידי השאלה עד כמה אנשים מסכימים עם אמירות כמו: ״כרגע, אני חושבת שחיי משמעותיים מאוד״. והמחקר אישש שוב ושוב את הרעיון כי תפישת משמעות בחיים קשורה הדוקות לדת. מחקר שנערך בשנות השבעים גילה כי נזירות קיבלו ניקוד גבוה יותר בשאלות כאלה מאנשים מן השורה. מחקר עכשווי יותר, שהתפרסם בשנת 2021, גילה כי אנשים המאמינים בקיומו של אל מספרים כי הם מייחסים יותר משמעות לחייהם מאתאיסטים. מחקרים רבים מאוד גילו כי דתיות מקושרת באורח חיובי לתפישה של משמעות בחיים. גם במספר ניסויים התגלו ראיות לכך שנוכח איום לתחושת המשמעות שלהם, אנשים מפגינים אמונה גוברת באירועים נסיים – ומכאן ניתן להסיק כי הם פונים לדת כדי לבצר את תפישת משמעות החיים שלהם.

"פאולוס: ההמרה בדרך לדמשק" (1600-1601), קאראווג'ו. תצלום: ויקיפדיה

ההבחנה כי דת עשויה לשמש מקור לנחמה קיומה אינה, כמובן, חדשה. מאז המאה ה-19, פילוסופים (כמו ניטשה, למשל), סופרים (למשל, דוסטויבסקי) וסוציולוגים (לדומה, אמיל דורקהיים) הניחו שהנטייה החברתית להתרחק מהדת תוביל למשבר של משמעות. מאחר שנתונים עדכניים  מצביעים כי אנשים בכל העולם הופכים לדתיים פחות, טבעי לתהות אם החברה החילונית תוכל להעתיק את היתרונות הקיומיים של הדת. כדי לעשות זאת, נהיה חייבים להבין כיצד בדיוק האמונה הדתית הופכת את החיים לבעלי משמעות.

הסבר אפשרי אחד קשור לאופן שבו דת נוטה לשמש דבק חברתי, ומקבצת את המאמינים לקהילות של אנשים בעלי צורת חשיבה דומה. לעתים קרובות אנשים מוצאים תמיכה חברתית ותחושה של שייכות בקהילות כאלה, וזו יכולה לשמש מקור רב עוצמה של תחושת משמעות בחיים. תארו לכם, למשל, את מערכות היחסים האישיות הקרובות שניתן למצוא בקבוצה לקריאה משותפת בתנ״ך. מכאן שאחת הדרכים שבהן הדת מעוררת תחושה שהחיים הם בעלי משמעות עשויה להיות על ידי התחושה שאנחנו חשובים לאחרים. אפשר לקרוא להסבר הזה ״השערת החשיבות החברתית״.

יתכן שהאמונה הדתית מסייעת לאנשים להרגיש שהם לא רק חשובים לאחרים, אלא שיש להם גם חשיבות בהתנהלות הכוללת של העולם

אפשרות נוספת היא שהאמונה הדתית מסייעת לאנשים להרגיש שהם לא רק חשובים לאחרים, אלא שיש להם גם חשיבות בהתנהלות הכוללת של העולם. היקום המוכר הוא עצום ועתיק באורח בלתי נתפש: קוטרו הוא כ-93 מיליארד שנות אור, והוא בערך בן 14 מיליארד שנה. מול נתונים כאלה, קל להבין למה יש מי שאינם מייחסים לאנושות כל משמעות. כפי שסטיבן הוקינג אמר פעם, המדע אומר לנו שהאנושות ״היא בסך הכול כתם כימי על כוכב בעל גודל בינוני, המסתובב סביב כוכב מאוד ממוצע בפרבר מרוחק של אחת ממאות מיליארדי הגלקסיות״. זו אינה מחשבה משמחת במיוחד. למעשה, בניסוי שהזכרתי קודם, ה״איום״ ששימש כדי להקטין את תחושת המשמעות של המשתתפים היה מאמר על זעירותם של חיי האדם במרחבים העצומים של הזמן והחלל.

וכאן הדת נכנסת לתמונה. ארנסט בקר (Becker), אנתרופולוג של התרבות, טען בספרוThe Denial of Death (משנת 1973), כי אמונה דתית מגוננת על אנשים מפני המסקנה כי לאנושות אין משמעות בקוסמוס, על ידי כך שהיא קושרת אותנו לישות אינסופית. מסורות דתיות רבות מספרות סיפורים על המקור והייעוד של היקום. רבות טוענות כי לאנושות יש איזה קשר מיוחד עם כוח עליון, שחיינו הם חלק מתוכנית כוללת, או אפילו שהיקום ״תוכן עבורנו״. ניתן למצוא את הרעיון הזה בתנ״ך [בספר תהילים, פרק ח]:

כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים,  אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.  מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ;  וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים;  וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.  תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו.

מחבר ספר תהילים מציע כנראה, שעל אף גודלנו הזעיר, לבני האדם יש חשיבות מיוחדת בזכות אהבת אלוהים כלפינו. קל לראות למה מי שמאמינים בכך יחשבו שלחייהם יש חשיבות קוסמית, ולכן גם שהם משמעותיים מאוד. אפשר לקרוא להסבר הזה – לרעיון כי אמונה דתית תומכת בתחושת משמעות בחיים על ידי כך שהיא מייחסת לנו חשיבות קוסמית – בשם ״השערת החשיבות הקוסמית״.

האדם הדתי מחפש משמעות להיותו חלק מהיקום העצום. תצלום: nega

שני ההסברים האפשריים הללו סוכמו היטב על ידי הרב הרולד קושנר (Kushner). בדבריו, המסבירים את חשיבות הדת, הוא כתב:

״הדת מציעה לנו מזור למגפת הבדידות על ידי כך שהיא מכניסה אותנו לקהילת בני אדם, שאיתם אנחנו חולקים את מה שחיוני ביותר בחיינו... האמונה הדתית גם מספקת צורך אנושי נוסף, עמוק עוד יותר – שהוא אולי הצורך האנושי הבסיסי מכולם. זהו הצורך לדעת שיש לנו משמעות כלשהי, שיש לחיים שלנו משמעות, שאנחנו חשובים יותר מהבהוב רגעי ביקום״.

כדי לבדוק את ההשערות שלנו, ערכתי לאחרונה ארבעה מחקרים ביחד עם הפסיכולוגיות פטי ואן קאפלן (Van Cappellen) וברברה ל. פרדריקסון (Fredrickson). במחקרים השתתפו יותר מ-3,000 בני אדם מכל רחבי ארצות הברית. השתמשנו בסקרים כדי להעריך היבטים שונים של אדיקות דתית, ובכלל זה השתתפות בטקסים דתיים, קיום מנהגים באופן פרטי (למשל, תפילה), והערכה עצמית של חשיבות הדת בחיי המשתתפים. הערכנו את תפישת המשמעות בחיים בעזרת שאלונים ששאלו באיזו מידה משתתפי המחקר מסכימים או חולקים על הצהרות כמו ״לחיי יש משמעות״ וגם ״אני מסוגלת לבלות את רוב זמני בפעילויות בעלות משמעות״. כמו כן הערכנו את תחושת החשיבות החברתית והקוסמית של המשתתפים באמצעות שאלות ששאלו באיזו מידה הם מסכימים או חולקים על הצהרות כמו ״חיי חשובים לאחרים״ (חשיבות חברתית) או ״חיי חשובים בסך ההתרחשויות ביקום״ (חשיבות קוסמית).

התוצאות שעלו מארבעת המחקרים שלנו תמכו באופן עקבי בהשערת החשיבות החברתית וגם בהשערת החשיבות הקוסמית, אבל עולה מהם גם האפשרות שהשערת החשיבות הקוסמית היא החזקה מבין שני ההסברים, במידה ניכרת מאוד. במילים אחרות: ההתאמה בין דתיות ותפישת משמעות בחיים ניתנת להסבר סטטיסטי על ידי שתי השערות החשיבות הללו – אבל התפישה שלפיה יש לנו חשיבות קוסמית מסבירה חלק גדול יותר מן הקשר הזה. מכאן עולה האפשרות כי הסיבה העיקרית שבשלה דתיות מקושרת לתפישת משמעות בחיים היא שהאמונה הדתית קשורה גם לתפישה של חשיבות קוסמית.

כדאי לחזור ולציין כי המחקרים הללו נערכו בארצות הברית, שם מרבית הדתיים מאמינים באחת משלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם. יתכן שהמצב שונה בתרבויות אחרות. אבל אם ממצאים אלה נכונים – לפחות בהקשר המערבי, שם הדתיות פירושה לרוב אמונה באלוהים בורא – הם מעלים את השאלה אם חברה מערבית חילונית מסוגלת בכלל להעתיק את היתרונות הקיומיים של הדת.

תחליפים חילוניים יהיו מקורות חלשים יותר לתפישה של משמעות לעומת אמונה דתית, כי לא סביר שהם יתמכו בתפישה של חשיבות קוסמית

לרוע המזל, מן הנתונים עולה תשובה פסימית. אילו דתיות הייתה מקושרת לתפישה של משמעות בחיים בעיקר בגלל המשאבים החברתיים שנובעים מן הדת, אז צורות חדשות של התארגנות חברתית היו יכולות להתפתח ולתפוס את מקומן של ההתארגנויות הדתיות. למעשה, מספר ״כנסיות אתאיסטיות״ כבר קמו בדיוק מסיבה זו. קהילות כאלה בוודאי מועילות לחבריהן. עם זאת, ממחקרינו עולה כי תחליפים חילוניים יהיו מקורות חלשים יותר לתפישה של משמעות לעומת אמונה דתית, כי לא סביר שהם יתמכו בתפישה של חשיבות קוסמית.

תיקון עולם ומסירות נפש, משמעות מסוג אחר. תצלום: יאן קופז'יבה

האם ניתן לטפח תחושה של משמעות קוסמית בלי לאמץ אמונות דתיות? ניתן לתרום למדע (כלומר, לנסות להבין את היקום), או לפעול להגנת כדור הארץ מפני משבר האקלים או איומים גלובאליים. אלה דברים טובים ובעלי חשיבות עצמוה שניתן לעשות בחיים. עם זאת, השפעתם מוגבלת לסדר הגודל הצנוע יחסית של הכוכב שלנו – אשר, כפי שציינתי, הוא חלק זעיר מן הקוסמוס כולו. יתרה מזאת, אפילו אם מאמצינו יניבו פרי, מקורות המשמעות החילוניים הללו ידרשו כנראה כמות אדירה של עבודה קשה, מסירות והזדמנויות שאינן זמינות לכולם. לכן, הדת היא כנראה מקור ייחודי של תחושת משמעות בחיים.

מי שמבקשים לחיות חיים משמעותיים יותר כדאי שיחפשו דרכים שבהן יכולה להיות להם חשיבות – בין אם מדובר בחשיבות בעיני יחידים אחרים, קהילות או אולי אפילו ביקום כולו

אם אינכם דתיים, יתכן שתסכימו עם קרל מרקס, שכתב כי ״הדת היא אנחתו של יצור מדוכא, לבו של עולם חסר לב, ונשמתם של תנאים חסרי נשמה. היא האופיום להמונים״. כלומר, אתם אולי חושבים שהדת מעניקה תחושה שהחיים הם בעלי משמעות על ידי אימוץ של אשליות חיוביות – כלומר, היא מנחמת, אבל היא אינה אלא פנטזיה. מצד שני, אם אתם דתיים, אתם עשויים לפרש את המחקר כאילו הוא מאשש את חשיבותה של האמונה, את התפקיד הייחודי ואולי הבלתי ניתן להחלפה שהיא ממלאת במתן ערך לחיים.

בכל מקרה, השלכה ברורה אחת של המחקר היא שהתחושה כי לחיים יש משמעות תלויה בתפישת החשיבות שלנו עצמנו. אבל אדם יכול להיות משמעותי בצורות שונות. מכאן, שמי שמבקשים לחיות חיים משמעותיים יותר כדאי שיחפשו דרכים שבהן יכולה להיות להם חשיבות – בין אם מדובר בחשיבות בעיני יחידים אחרים, קהילות או אולי אפילו ביקום כולו.

מייקל מ. פרינצינג (Prinzing) הוא פילוסוף ומדען שחוקר שגשוג אנושי. מאמריו מתפרסמים בכתב העת Greater Good ובבלוג שלו, The Practical Philosopher.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: רגע של תפילה. תצלום: קרלוס מאגנו, unsplash.com

Photo by Carlos Magno on Unsplash