העם רוצה חדר כושר

אחד החידושים הדמוקרטיים הגדולים ביותר עומד לעשות קאמבק במקום שבו הומצא: בארצי, ברזיל.  וסיפור העלייה, הנפילה וההתחדשות של אותו חידוש מציע לקחים לעולם.

תקצוב משותף (Participatory budgeting) נולד בברזיל, הוכנס לשימוש לראשונה בפורטו אלגרה בשנת 1990. במסגרת תקצוב משותף, אזרחים ברזילאים מן השורה נפגשו והחליטו בעצמם על מה להוציא חלקים שונים של תקציבי הממשל המקומי שלהם. הפגישות והוויכוחים לא היו פשוטים, אבל אנשים אהבו את הכוח שניתן להם. ולכן, הרעיון התפשט במהירות לערים אחרות, בתמיכה של מפלגת הפועלים, שבה הייתי חבר.

למפלגת הפועלים לא היה אז כוח במישור הלאומי, אבל בין שורותינו היו ראשי ערים ומושלי מדינות רבים. תקצוב משותף היה חלק ממאמצינו לגרום לברזילאים רבים יותר להשפיע על המתרחש במקומות מגוריהם.

בשנות האלפיים הייתי עד לתקצוב המשותף ברסיפה, עירי שלי, בירת המחוז הצפון מזרחי פרנמבוקו. השתמשנו בשיטה לעתים קרובות ברמה השכונתית, כדי שאנשים יוכלו לקבוע סדרי עדיפויות להוצאות כספיות ולבחור פרויקטים מסוימים שהם רצו לקדם.

במצבים רבים, הנחנו שיש לאנשים סדרי עדיפויות מסוימים, אבל כשביקשנו מהם לקבל החלטות, התברר שיש להם קריטריונים שונים לגמרי

באותה עת הייתי חבר בממשלה – טיפלתי בנושאי בריאות – ובחירותיהם של האנשים הפליאו ואף הפתיעו אותנו לעתים קרובות. במצבים רבים, הנחנו שיש לאנשים סדרי עדיפויות מסוימים, אבל כשביקשנו מהם לקבל החלטות, התברר שיש להם קריטריונים שונים לגמרי.

באחד המקרים, למשל, חשבנו שקבוצה של שכונות עשויה להעדיף בנייה של לשכת בריאות או מרפאה מקומית. אבל באמצעות תהליך התקצוב המשותף, האנשים בשכונות הבהירו שבעצם הם רוצים משהו אחר: הרחבה של תוכנית קיימת הקרויה ״חדר כושר עירוני״, שסיפקה להם מרחב לבילוי בשעות הפנאי ותרגול ספורטיבי.

בנייה של חדר כושר חדש נתנה להם מקום שבו יכלו לטפח את בריאותם, לרוץ וללכת, ולפגוש חברים. התושבים רצו גם ציוד ספורט. תקצוב משותף נתן להם כוח לקבל את מה שהם רוצו. וכנראה גם שיפר את בריאותם – באמצעות הורדת המתח וצמצום הסיכוי ללקות בסוכרת. לאחר בחינה בינלאומית, תוכנית ״חדר הכושר העירוני״ הומלצה גם למדינות אחרות.

למדנו גם שאנו חייבים לדבר עם הציבור לעתים קרובות יותר, כדי לשכנע אותם להעדיף השקעת כספים בתחומים שאותם אנחנו רוצים לקדם

בעקבות הצפייה בתהליך התקצוב המשותף, אלה מאיתנו שעבדו בתחום בריאות הציבור למדו שעלינו להקשיב לאנשים. הרחבנו תוכניות אחרות שתושבים אמרו לנו שהם רוצים, כמו תוכנית לבריאות המשפחה המבוססת על צוות רופאים ארצי המציע טיפול ראשוני. למדנו גם שאנו חייבים לדבר עם הציבור לעתים קרובות יותר, כדי לשכנע אותם להעדיף השקעת כספים בתחומים שאותם אנחנו רוצים לקדם.

התקצוב המשותף זכה להצלחה רבה כל כך בקהילות המקומיות בברזיל, עד שהוא נפוץ בעולם ושימש למעלה מ-11 אלף קהילות – כך על פי אטלס שתיעד את הפרויקט.

אבל בברזיל, מקום היוולדו, נעשה שימוש הולך ופוחת בתקצוב משותף. מה קרה? נציגי ממשל שלא רצו לחלוק את סמכותם עם הציבור התנגדו לכך, או ראו קושי בהפעלת התהליך. סדר העדיפויות של מפלגתי השתנה. אחרי שניצחנו בבחירות לנשיאות ותפסנו את השלטון במדינה, איבדנו עניין בעיריות ובממשל המקומי.

דמוקרטיה היא עניין שתובע תרגול

זאת הייתה טעות חמורה מאוד. ככל שנעשה פחות שימוש בתקצוב משותף, כך פחת העניין של התושבים בנעשה וההתארגנויות שלהם התפרקו. פירוש הדבר היה שהימין הקיצוני הלך וצבר כוח, ודבר לא הניע את האנשים להתנגד. דמוקרטיה היא עניין שתובע תרגול.

מפלגת הפועלים ניצחה לאחרונה שוב בבחירות לנשיאות. אבל הפעם לא נחזור על הטעות ההיא. אני כעת סנטור, ותקצוב משותף ותוכניות דמוקרטיות כמותו הם חלק גדול ממה שאנו עובדים עליו. ואכן, הנשיא החדש שלנו, לולה, מכין תוכנית לתקצוב משותף עבור המדינה כולה. זהו נושא חשוב בדיון ברמת הממשל הפדראלי, ואנו מקווים ליישם אותו עבור תכנון התקציב הארבע שנתי.

אני אשמח לראות את התקצוב המשותף משמש לעתים תכופות בהליכי קבלת החלטות בכל מדינה ובעיריות. השתתפות כזו יכולה לעזור לקבוע סדרי עדיפויות לטיפול בנושאים רבים ובכלל זה בריאות, חינוך ובטחון הציבור. לא יהיה קל ליצור את התהליך הזה ברמה הלאומית. זה ייקח זמן. אבל זהו צעד חשוב. הגיע הזמן להניע מחדש את הרעיון הכול כך ברזילאי הזה, כדי שהברזילאים יוכלו שוב לקבוע את סדרי העדיפויות שלהם, ולקבל החלטות בנוגע לעתידם בעצמם.

הומברטו קוסטה הוא פסיכיאטר, שמייצג את מדינת פרנמבוקו (Pernambuco) בסנאט הפדראלי של ברזיל.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תצלום ראשי: שני ברזילאים משוחחים תחת דגל ארצם, באזור סלבדור דה באייה. תצלום: וילי ורהולסט