סטפן צווייג: מכתב ההתאבדות

מכתב ההתאבדות של סטפן צווייג, באדיבות הספרייה הלאומית, ירושלים

הצהרה

בטרם אפרוש מן החיים מרצוני החופשי ובצלילות דעת, אני מרגיש צורך למלא חובה אחרונה: להודות מקרב לב לארץ הנפלאה הזאת, ברזיל, שהעניקה לי ולעבודתי אכסניה טובה כל כך. בכל יום למדתי לאהוב יותר ארץ זו, ולא הייתי מבקש לבנות את חי מחדש בשום מקום אחר, לאחר שעולמה של לשוני שלי שקע ואבד ומולדתי הרוחנית, אירופה, איבדה את עצמה לדעת.

אולם כדי להתחיל הכול מחדש, אחרי שנת הששים בחייו של אדם, נחוץ כוח מיוחד, וכוחי שלי כלה לאחר שנים של נדודים בחוסר בית. לכן מעדיף אני לסיים את חיי בזמן הנכון ובקומה זקופה, כאדם שעבודה רוחנית הייתה תמיד שמחתו הזכה ביותר והחירות האישית – המעולה שבנכסים על פני האדמה הזאת.

אני מברך את כל ידידיי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר אחרי הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם

סטפן צווייג

פטרופוליס

22/2/1942

תרגום מגרמנית: שלמה צוקר

מערכת "אלכסון" מודה לד"ר סטפן ליט, ארכיונאי במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים על שהעמיד לרשותה את המכתב ואת התרגום.