מולדת בעייתית

לפעמים, חסר בשפה אחת מעורר את הסקרנות לגבי מונח שקיים בהחלט בשפה אחרת.

לא מעט נאמר על כך שבאנגלית אין מונח ל״מולדת״. אם לדייק, התבטאויות על כך מתייחסות למונח הנפוץ במערב אירופה, ממקור לטיני: patria. המונח הלטיני, ששרד אלפי שנים, נחשב לקיצור של terra patria, ״ארץ אבות״ או ״ארץ שהיא ירושה״, כשביוונית העתיקה patriá מציינת ״דור״, ״אבות״, ״מורשת״, ״שבט״ ו״משפחה״. היסטורית, כל העניין קשור ל״אב״, pater. ארץ של אבות, ארץ ״אבותינו״ היה מובנו של הביטוי הלטיני בן שני החלקים, שממנו נותר המונח patria, שבתורו עשה קריירה מרשימה עד היום. למעשה, בלטינית patria הוא שם תואר, והוא מתאר את terra, כלומר הצירוף המקורי הוא ״ארץ אבות״. מ-patria נגזרים ״פטריוט״ ו״פטריוטיזם״ וכדומה. כך קרה שבשפות הרומאניות, patria ודומותיה (המילה שונה מעט בשפות השונות) הן ממין נקבה, על אף הקישור הברור לאב, הברור לדוברים באורח אינסטינקטיבי גם היום. בספרדית, למשל, מדברים על madre patria, ״המולדת האם״.

בגרמנית, לעומת זאת, המונח הבולט למולדת הוא Vaterland, ״כלומר ארץ אבות״ כעין העתקה של הביטוי הלטיני, תהליך שהתרחש בגרמנית בשלב מוקדם של תיעוד השפה, עוד בראשית ימי הביניים. אי-הנוחות שנגרמה סביבו, בלשון המעטה, בעקבות השימוש שעשה בו המשטר הנאצי, קידמה מונח מתחרה, Heimatland, כלומר ״ארץ ה-Heimat״, כש-Heimat הוא מושג בעומק התפישה העצמית של האדם הגרמני, ״בית״ במובן של המקום שיש אליו הזיקה הנפשית-רגשית הביוגרפית הקדומה. על Heimat כתבו לא מעט, ויש אף טענות שמדובר תמיד במקום דמיוני, בהבניה נפשית, כעין קן של נוסטלגיה.

אך מה שקורה באנגלית תמוה ומסקרן במיוחד. אין מקבילה ממשית ל״מולדת״, ובמילונים ובתרגומים למיניהם נפוצים המונחים fatherland וגם motherland ובשנים האחרונות homeland, המשמש בשמו של המיניסטריון האמריקני לביטחון פנים, כלומר ל-Department of Homeland Security, שם אורווליאני, דיסטופי ואפילו מביך, שבא לעולם עם הקמת המשרד בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001. בין הישגיו של המשרד רב העוצמה בהחלט אי-אפשר למנות את השרשת המונח homeland לציון מה שבאירופה המערבית מכנים ״patria״. גם האנגלים, אזרחים ואזרחיות של הממלכה המאוחדת, בריטניה הגדולה ושאר המסגרות שכוללות את האיים הבריטיים בשילוב כזה או אחר, נותרו ללא ״מולדת״, ובהחלט לא התקרבו לאימוץ homeland המוזר, המלאכותי והמפחיד. יש טעם לציין שתושבי האיים הללו חיים במצב של ערפול, טשטוש ואי-בהירות. אנגלים? בריטים? אנשים שגרים ב-UK? (והם אכן קוראים לארצם יו-קיי) או שמא אנשים שגרים ב-Great Britain? חלקם מבדילים יותר, אחרים מתייחסים למסגרות ארגוניות או פוליטיות, גאוגרפיות או היסטוריות, על פי הרגליהם ותחושותיהם. אבל ״מולדת״, כאמור, אין. לא מבחינת המצאי המילולי של השפה האנגלית.

בעברית, יש לנו ״מולדת״. המונח מתייחס בעליל להולדתו של אדם במקום מסוים. האקדמיה ללשון מגדירה ״מולדת״ כ״מקום הלידה של אדם או של אומה״, ובזאת מבצרת את עצמה נגד ביקורת לפחות מקצה המפה הפוליטית. במילונים המפרשים מונחים עבריים באנגלית, ״מולדת״ מוגדרת כ-homeland וגם כ-birthplace, וההנחה היא שב״מקום לידה״ הכוונה היא למקום לידתו של אדם. על אומה אין מדובר.

האסמכתא הקדומה שלנו היא כמובן פרשת ״לך לך״, בפסוק א׳ של פרק י״ב בספר בראשית: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״. אין צורך בחוש ספרותי מיוחד כדי להעלות על הדעת שמדובר בעדשה שעושה פעולת תקריב נפשית: ארצך -> מולדתך -> בית אביך. והיעד אינו מולדת וכמובן גם לא בית אב, אלא ארץ אחרת. אברם ולוט יוצאים מחרן ובאים ״ארצה כנען״, כלומר לארץ שיש לה שם פרטי, ״כנען״, ושם הם תרים את הארץ, כלומר את הנתח הגאוגרפי. עד מהרה יש גם רעב בארץ ומכאן ואילך ידובר על ״ארץ״. ובכן, מהי המולדת אליבא דספר בראשית? אפשר להשיב: מקום שמעמדו והגדרתו דומה למקום שהוא התבקש לעזוב. האם הייתה מולדתו חרן? יש להניח, אך איננו יודעים לומר אם התשובה הזאת שלמה. בכל אופן, הקישור לשורש ״י.ל.ד.״ ברור, בסיסי וחזק ביותר עד היום, כמובן. לכן יש לחשוד ש״מולדת״, אז וגם עתה, קשורה להולדתו של אדם, ושללא הולדת כזאת אין אפשרות לדבר על מולדת.

מעמד המונח בימינו אינו מזהיר. הוא נותר קפוא. לשונית, לא נגזרו ממנו מונחים שגורים נוספים. לא המצאנו מקבילה ל״פטריוט״ שתסתמך על ״מולדת״, ה-patria העברית. רגשית, אנו מדברים על ״הארץ״, המיודעת. זאת שעולים אליה, יורדים ממנה, חוזרים אליה ומרבים לדבר על המצב השורר בה. פרט לכך, אנו מדברים על ״המדינה״, בערבוב בין המסגרת הארגונית הכוללת והרשויות האמורות למשול בה – וגם בה שורר מצב והיא עושה, מצליחה, כושלת, דורשת ומשיבה לפניות, או לא. גם תפישה של אימהוּת (או אבהות) ביחס אלינו, שלנו או כלפינו אין ב״מולדת״. צורת המילה מזכירה מקום יותר מאשר דמות חיה, מה גם שהמילה אינה נקשרת לאב או לאם. לפחות בינתיים, ״מולדת״ היא סיפור של בלבול ואי-בהירות, קיפאון וחוסר פרודוקטיביות לשונית – ואולי אין הדבר מקרי.