כוכב הלכת הנבחר

רבים נכנעו לעוצמה של סדרת הספרים של יצחק אסימוב, "המוסד", ובראשם המשורר דוד אבידן. אבל האם האידיאולוגיה המורכבת של הסדרה אינה משל ישיר על הציונות?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

סדרת המדע הבדיוני הקלאסית של יצחק אסימוב "המוסד", הנחשבת לסדרה המפורסמת והמצליחה ביותר של ספרות המדע הבדיוני, מתארת את הקמתו של כוכב לכת קטן ועני במתכות אך עשיר במדע ובטכנולוגיה. "המוסד" מוקם בין שכנים אדירים ולוחמניים, השוקעים חזרה לפרימיטיביות, לאחר תקופה של פריחה תרבותית תחת קיסרות גלקטית.

המטרה הסופית של המוסד, "כוכב הלכת הנבחר", היא למנוע את הידרדרות הגלקסיה לימי ביניים גלקטיים שיימשכו עשרות אלפי שנים, כתוצאה משקיעתה וחורבנה הבלתי נמנעים של האימפריה הגלקטית. כמו כן, עליו להקים את האימפריה השנייה שתוביל את המין האנושי לתור זהב.

בסדרה אפשר לראות, בין היתר, גם אלגוריה או מקבילה עתידנית להיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל ושל מדינת ישראל, בהתבסס על התפיסה היהודית-ציונית-דתית של ההיסטוריה. אבל זה לא אומר שאסימוב עצמו הסכים עם אידיאולוגיה זו.

האידיאולוגיה

...."מצאתי אותם? ועוד איך" צעק ריוזה. דומה כי התאמץ שלא לחרוק בשיניו. "הם לא קוסמים אדוני האציל הם שדים. שווה בנפשך עולם בגודל של ממחטה, של ציפורן, עם משאבים כל כך זעירים, עוצמה כל כך מיקרוסקופית – כאלה שלא היו מספיקים אפילו לעולמות המפגרים של הנציבויות המאובקות של הכוכבים האפלים. ולמרות זאת הם אנשים גאים, אנשים שאפתניים החולמים על שלטון בגלקסיה כולה. הם כל כך בטוחים בעצמם עד שאפילו אינם נחפזים. הם זזים לאט. הם מדברים על צורך במאות שנים... זוחלים דרך מערכות כוכבים שלמות בשלווה מוחלטת … והם מצליחים. איש אינו מנסה לעצור בהם. הם הקימו קהיליה מסחרית מזוהמת ששולחת את משושיה למערכות כוכבים כה רחוקות שספינות הצעצוע שלהם אפילו אינן מגיעות אליהם".

במוסד עצמו סיפרו לך שהם מתכוונים לשלוט על כל הגלקסיה?

"סיפרו לי". חמתו של ריוזה התלקחה שנית. "הם לא צריכים לספר. באופן רשמי הם אינם אומרים דבר וחצי דבר אלא מדברים על עסקים בלבד. אבל אני שוחחתי עם אנשים ברחוב ,ספגתי את הרעיונות של פשוטי העם ,את "היעוד הברור " שלהם ,את השלווה שבה הם מקבלים עתיד של גדולה כמובן מאליו. זה דבר שאי אפשר להסתירו. אופטימיות כלל עולמית שאפילו אינם מנסים להסתיר".1

המוסד כעולם מקביל

יצחק אסימוב, יהודי שנולד ברוסיה אך גדל בארה "ב והפך שם למדען, היה אחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים והמצליחים ביותר במאה ה-20. הוא התפרסם הודות לסיפורי הרובוטים שלו, שבהם יצר את "שלושת החוקים" שעל פיהם רובוטים אמורים לפעול בעתיד. הוא התפרסם גם הודות לסיפור בשם "שקיעה", שנחשב לסיפור המדע הבדיוני האהוב ביותר בכל הזמנים. אך יותר מכל הוא התפרסם הודות לטרילוגיה בשם "המוסד", שהפכה לרב מכר עולמי. לא מפליא אם כך שעשרות שנים לאחר כתיבת הספרים המקוריים, הגיעו מיד ספרי ההמשך שכתב אסימוב לרשימת רבי המכר בארה"ב ובארצות אחרות - אם כי אלו מוערכים הרבה פחות מהספרים המקוריים.

יצחק אסימוב ב-1991. צילום: פרנק קפרי, "האלטון"

יצחק אסימוב ב-1991. צילום: פרנק קפרי, "האלטון"

הטרילוגיה נבחרה בידי קוראי מגזין המדע הבדיוני "לוקוס" לאחד מספרי המדע הבדיוני הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, לצד "חולית" של פרנק הרברט (שהושפע ממנו במקצת) ו"המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד.

זה שנים רבות מדברים על אדפטציה קולנועית לסדרה, אם כי בעת כתיבת שורות אלו, אף אחד לא הרים את העט. ואולם, ניכרת השפעתה של הסדרה הספרותית על סרטי "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, ובמיוחד על הטרילוגיה השנייה שלה משנות התשעים שעוסקת בנפילתה של "רפובליקה גלקטית" מושחתת המנוהלת מכוכב שכולו עיר אחת ענקית.

למי שלא קרא את "המוסד" (ומי שלא, מומלץ לו מאוד לקרוא ), הסדרה נסובה סביב הדמות המרכזית: המדען הארי סלדון. באמצעות מדע חדש, יוצר סלדון את הפסיכו-היסטוריה ובעזרתה הוא חוזה את ירידתה של האימפריה הגלקטית שבה הוא חי, וצופה בה מדרדרת לזמנים חשוכים שיימשכו 30 אלף שנה.2

על מנת לקצר את תהליך שקיעתה של הגלקסיה, יוצר סלדון שני מוסדות: "המוסד הראשון", הגלוי לכול, ו"מוסד שני" סודי לחלוטין. מטרתם של שני המוסדות הוא ליצור אימפריה גלקטית נוספת בתקופה של אלף שנה בלבד. אנשי המוסד הראשון, שמנהיגיהם הם תלמידיו של סלדון, נשלחים לכוכב לכת נידח בקצוות הגלקסיה, המוקף בכוכבים ברבריים עוינים. דווקא כאן, מכל המקומות, עליהם לבסס את עצמם וליצור את הבסיס לקיסרות השנייה בעזרת הידע המדעי והטכנולוגי של אנשיו.

במרכז הסדרה עומד רעיון מדע הפסיכו-היסטוריה, שנוגד את הרצון החופשי ואינו מאפשר פעולה רגילה לגיבורים - שהם כולם בעצם אנטי גיבורים מסוג זה או אחר, ערמומיים ומתוחכמים יותר מאשר נועזים. למרות המגבלות, מנסים הגיבורים באימפריה הגלקטית הגוועת לשמור על רוח החקירה המדעית בעידן האפל, עד שיוכלו לחדש את התרבות האנושית הנעלמה. הסיפורים כולם נסובים סביב פעולותיהם של גיבורים כמו סלבור הרדין, הובר מילו או דוורס. אך פעולותיהם, כפי שמתברר בדיעבד, מיותרות: הפסיכו-היסטוריה כבר חזתה את כל מה שיעשו ובכך התפתחות הסדרה נעשית בעייתית, כפי שהגיבורים עצמם מבינים היטב.

בדרך להקמת הקיסרות השנייה, נאבק המוסד בכוכבים שכנים עויינים שחושקים בטכנולוגיה המתקדמת שלו. על מנת להביסם, הוא הופך אותם לעולמות נלווים שרואים בו מרכז דתי קדוש. המוסד נלחם וגובר על הגנרל הגדול האחרון של האימפריה הגלקטית, בל ריוסה.3 אך אין הוא האיום הגדול ביותר על המוסד. איום זה בא מכיוונו של מוזח4 בודד: "הפרד" - אדם בעל כוחות-על בלתי צפויים.

להפתעת כולם, "הפרד" מביס וכובש את המוסד הראשון ומתחיל מיד לחפש אחר המוסד השני והמסתורי שנותר חבוי אי שם ב"קצה הכוכב" ושלאנשיו יש כוחות מקבילים לאלו של "הפרד". בקרב מוחות סוער במיוחד, גובר המוסד השני על "הפרד" ונותן לו להמשיך לשלוט כשליט בובה בידיו. המוסד השני, או "המוסד האחר" שמתגלה לבסוף כאליטה חשאית הפועלת מהכוכב המרכזי לשעבר של הגלקסיה בירת הקיסריות הגלקטית טרנטור שמשם בספריה המרכזית של אוניברסיטת טרנטור הוא מפקח ומנהל בסודיות את העניינים בגלקסיה וגם את המוסד הראשון על מנת לקצר את הדרך לקיסרות השנייה שתקום ושבה ישלוט מאחורי הקלעים של המוסד הראשון. ובכך מסתיימת סדרת "המוסד " בגירסתה הקלאסית, כפי שנכתבה בידי אסימוב בשנות הארבעים של המאה הקודמת. מעניין לציין כי מסיבות שאסימוב לקח עימו לקבר, אותן אנסה להסביר בהמשך, הוא העדיף לקטוע את הסדרה באמצע ולא לחזור לתיאור הקמתה של הקיסרות השנייה - המטרה הסופית של המוסד ושל הסדרה.

איך נולד המוסד?

סדרת המוסד צצה במוחו של אסימוב הצעיר כאשר נסע ברכבת התחתית של ניו יורק בדרך לפגישה עם עורכו ג'ון קמפבל. הוא חשב על עלייתה, שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומאית ומכאן בא לו רעיון לכתוב סיפור על שקיעתה של אימפריה גלקטית. האימפריה הגלקטית, שאותה מתאר אסימוב במוסד, בשלב הראשון לפחות, היא בבירור גירסה עתידנית של רומא הקיסרית השוקעת, כפי שתאורה בפי ההיסטוריון אדוארד גיבון. זוהי רומא השולטת בגלקסיה, הנמצאת במצב של ניוון מתקדם וזמנה קצוב.

בספרים המאוחרים יותר, זוהי אינה האימפריה הרומית, אלא יותר האימפריה הסינית או התורכית עותומאנית - מערכת בירוקרטית עצומה שבמרכזה קיסר שהוא למעשה בובה של יועצים. ואילו המוסד בקונסטלציה זו, הוא מעין מנזר-על שנועד לכונן קיסרות חדשה. בסיפורים המאוחרים אנו אף מגלים שלסלדון יש משמעות דתית עבור תלמידיו.5 במקביל, חשב העורך של אסימוב על רעיון למוסד שתפקידו לעצור את השקיעה עצמה והוא הציע לסופר לכתוב סדרת סיפורים בנושא. אסימוב קרא לשושלת הקיסרים הראשונה של האימפריה, אותה הוא מזכיר בחטף באחד הסיפורים, "קמפבל".

מיהו סלדון?

"אמרתי לך פעמים רבות ,אדוני ,שאתה אינך הפרד. אתה שולט אולי על ספינות ותותחים ,אבל אינך יכול לשלוט על מוחותיהם של נתיניך .אתה יודע אדוני במי אתה נלחם ? אתה נלחם במוסד שאינו מובס לעולם ,במוסד המוגן בידי תוכנית סלדון ,במוסד שנועד להקים את הקיסרות הגלקטית החדשה...אתה ואני אדוני ,איננו העם ,אנשי קאלאגן והעולמות הכפופים לו מאמינים באמונה שלמה ועמוקה בתוכנית סלדון ,ממש כמו כל תושבי החלק הזה של גלקסיה".6

הארי סלדון לא הופיע כלל כדמות מרכזית בסיפורי המוסד המקוריים כשפורסמו בכתב עת למדע בדיוני .הוא הופיע רק "בהופעות אורח" כדמות גדולה מעברו של המייסד. הופעותיו נועדו לרמוז כיצד ניתן לפתור את המשבר לפי חוקי הפסיכו-היסטוריה. הוא לא נועד להיות דמות מרכזית, אך עם התקדמות הסדרה, אנו למדים שסלדון הוא דמות מרכזית בעלת משמעות סמלית דתית עבור תלמידיו וממשיכיו, שאותם הוא ממשיך להדריך על ידי הופעות קבועות בצורת הולוגרמה שמסבירה את המתרחש סביבם.

ואולם, בהופעתו האחרונה של סלדון בספר "מוסד וקיסרות", מתברר כי תחזיתו שגויה. להפתעתו ולהפתעת תלמידיו, הופיע גורם שלא חזתה הפסיכו-היסטוריה - הלא הוא המוטנט הפרד - וכך דבריו האחרונים של סלדון הפכו לא-רלוונטיים. עובדה זו מרמזת על יחסו האמביוולנטי של אסימוב כלפי כל הסדרה עצמה. בשלב זה, תוכניתו המקורית של אסימוב לסיום הסדרה היתה נצחונו של הפרד. אך קמפבל הכריח אותו, כפי שמסופר, לסיים את הסדרה בנצחונו של המוסד האחר. אסימוב, שלא רצה לכתוב עוד סיפורים בסדרה, המשיך בכתיבה בחוסר חשק.

דמותו המשיחית של סלדון שימשה כמקור השראה למנהיגי תנועות שונות בהווה המאוד לא בדיוני - כמו שמראה המקרה המזעזע של הגורו היפני שוקו אשארה שהזדהה עם הארי סלדון וראה את עצמו כמי שגילה את חוקי הפסיכו-ההסיטוריה. הוא השתמש בסדרת המוסד כמודל לעתיד ועל סמך זאת ניסה להרעיל בגז את הנוסעים ברכבת התחתית של יפן. סביר להניח שמכל סיפורי המוסד, אלו שהשפיעו במיוחד על אשארה היו הסיפורים על הפצת דת טכנולוגית בידי סוכני המוסד. ישנן גם טענות שאוסמה בן לאדן הושפע מהסדרה וכי המשמעות של אל קאעדה בערבית הוא "המוסד".

כמובן שאי אפשר להאשים את אסימוב במעשיהם של אשרה ושל בן לאדן ולאורך כל הדרך הוא קורא ביצירותיו לגישה רציונלית. נראה שהוא עצמו החל לסלוד יותר ויותר מרעיונות של כוכב הלכת הנבחר ו"האליטה הבלתי נראית" שאותם תיאר בספריו. בסוף ימיו, הזדהה אסימוב עם הדמות של סלדון. אבל לא עם תורת הפסיכו-היסטוריה שלו ולא עם האידיאולוגיה המוסדית.

תקומת האימפריה השנייה

הסיבה, לדידי, שאסימוב איבד עניין בסדרה הפופולרית היתה משום שהוא מעולם לא הסכים עם האידיאולוגיה במרכז הסדרה - אידאולוגיה שגורסת כי ניתן לצפות ולתכנן את העתיד. האידיאולוגיה השלטת בסדרה היתה של ג'ון קמפבל. נוסף לכך, היה אלמנט אחר בסיפורי המוסד שנראה כאילו התבסס על מודל במציאות, וגם עימו התקשה אסימוב להזדהות - הלא היא האידילוגיה הציונית. שהרי, המוסד הראשון שנכחר להקים את האימפריה השנייה מזכיר את הישוב היהודי בארץ ישראל ואת מדינת ישראל.

המהדורות העבריות של סדרת "המוסד" בהוצאת מסדה.

המהדורות העבריות של סדרת "המוסד" בהוצאת מסדה.

השוואה בין סיפורי "המוסד" להיסטוריה של הישוב היהודי בארץ ישראל מגלה דמיון מדהים:

1. המוסד הראשון מוקם כעיר קטנה חסרת הגנה בשוליים הנדחים של אימפריה גלקטית, בין יריבים חזקים כמו אנקריאון (שהיתה פעם הפרובינציה העשירה ביותר). כך גם הישוב היהודי בארץ ישראל, שהחל להתיישב באמצע ובסוף המאה ה-19 בשוליים הנידחים של האימפריה העותמאנית, בין יריבים פוטנציאליים חזקים ובראשם מדינה אדירה מהעבר - מצרים.

2. המוסד הראשון, שהכל מזלזלים בו מאחר שהוא מורכב ממדענים ומלומדים בלבד ואין לו לוחמים כלל (כפי שבעצם היו ההתישבויות יהודיות הראשונות בארץ ישראל עד ראשית המאה העשרים), גובר על יריביו בגלל עליונותו הטכנולוגית.

3. המחסור במשאבי טבע וכוח אדם מכריח את המוסד להצטיין במדע ובטכנולוגיה. יכולותיו אלה הופכים אותו עבור העולמות השכנים לכוכב לכת קדוש שאין לפגוע בו. כפי שקרה בישראל.

4. יוצר האידיאולוגיה של המוסד הארי סלדון דומה להפליא לקארל מרקס, שהיה פופולארי מאוד בצעירותו של אסימוב, אך גם ניתן לראות בו את הגאון מוילנה7 שכביכול חזה את העתיד ושלח את תלמידיו לארץ ישראל על מנת לקרב שם את ימות המשיח - האימפריה השנייה במושגי "המוסד". גם הגר"א וגם סלדון דיברו על עתיד "משיחי" מזהיר הצפוי בעידן לא רחוק. תלמידיו של הגר"א אכן נסעו בהתאם להוראותיו לארץ ישראל הרחוקה על מנת להקים שם את הבסיס לימות המשיח.

5. מעניינת העובדה שיריביו הבולטים בסיפורים של המוסד הראשון - הגנרל בל ריוזה והפרד - הם יותר סימפטיים ממנהיגי המוסד המושחתים, שנאבקים בהם ומנצחים בזכות הפסיכו-היסטוריה של סלדון והודות למאמצים מאחורי הקלעים של "המוסד האחר". את "הפרד", דמות סימפטית שנרדפת במהלך חייה בטרם היא כובשת את הגלקסיה - אפשר להשוות לישו הנוצרי, כפי שהוא נראה במסורות היהודיות: מכשף שהביס למשך זמן מה את ראשי הישוב היהודי בירושלים עד שאלו גברו עליו לבסוף. הפרד מנצח בגדול את המוסד הראשון, שעבורו הוא מסוכן במיוחד משום שרעיונותיו חורגים מהאידיאולוגיה הסלדונית ה"קלאסית" שגורסת כי יש לאחד את הגלקסיה רק בצורה איטית והדרגתית והם בגדר מוטציה מסוכנת שלהם.. . דהיינו, האיום שהפרד מהווה על המוסד מקביל לאיום שאותו מהווה הנצרות על הישוב היהודי בתחילתו (ניתן לראות את הנצרות כמעין מוטציה על היהדות ממנה נבעה).

אני משער שאסימוב נעשה מודע היטב לדמיון בין סדרת המוסד והאידיאולוגיה הציונית בזמן הקמת מדינת ישראל ב-1948, בזמן שחיבר את מה שהפך להיות הסיפור האחרון בסדרה. לאחר מכן, הוא התקשה להמשיך לכתוב סיפורים נוספים בסדרה.

יצחק אסימוב פוגש את דוד אבידן

למרות שורשיו היהודים, אסימוב לא הביע התלהבות מיוחדת מהיהדות בכלל ובהחלט לא מהאידיאולוגיה של "כוכב הלכת הנבחר" המופיעה ב"מוסד". הוא חזר בגרסה אחרת למטפורה זאת בספרו "אבן בשחקים", בו הוא מתאר תקופה מוקדמת יותר בתולדות הקיסרות הגלקטית - שם כדור הארץ מבוסס על המודל של מדינת יהודה המרדנית תחת שלטון הרומאים (האימפריאלים) - אבל ניכר כי הסימפטיה של אסימוב נמצאת עם הקיסריים ולא עם אנשי כדור הארץ. בעיניו, הם שוביניסטים מסוכנים המעוניינים להחריב ולהשמיד תושבי עולמות אחרים באמצעות מגפה מסוכנת, אותם ניתן להשוות לקנאים היהודיים המרדנים של ימי בית שני שהמיתו אסון על עמם.

אסימוב

יצחק אסימוב בדיוקן של רוונה מוריל. הסופר נראה יושב על כס מלכות המעוטר בסמלים מיצירותיו.

את דעותיו בעניין היהדות הביע בצורה המפורטת ביותר בראיון נדיר בנושא זהותו היהודית, שהעניק בשנות ה-70 של המאה הקודמת למשורר חובב ספרות המדע הבדיוני דוד אבידן.8 "לדעתי קבוצת ההתייחסות הקטנה ביותר של בני אדם צריכה להיות המין האנושי בלבד", אמר אסימוב לאבידן בראיון שפורסם ב-1975 במוסף הארץ. הוא לא ראה כל צורך בשמירה על הבדלנות היהודית וקבע שהמחיר לכך יהיה אנטישמיות שתוביל לטבח של העם היהודי - מחיר גבוה מדי, לדידו.

הוא הגיב כמעט בלעג על שאלתו של אבידן: "האם חשבת אי פעם על היהודים כעל קבוצה אתנית המייצגת בצורת מכלול ,תורת החיים זרה על פני כוכב לכת זה בדומה אותם זרים בספרות המדע הבדיוני הבאים מכוכבים אחרים או מן העתיד והמפיצים כאן סוג זר של מנטליות? אפשרות זו עשוייה להסביר את האנטישמיות מבחינות מסויימות".

תשובתו של אסימוב היתה: "זוהי מחשבה מאוד רומנטית. מעולם לא נתקלתי ברעיון זה בספרות המדע בדיוני והוא מעולם לא עלה בדעתי. חשבתי על יחידים העשויים להיות זרים, אתה יודע, הניוטונים, הלאונרדו דה וינצ'ים, אבל קבוצות שלמות? על זה לא חשבתי".

מסקנתו הסופית של אסימוב היתה שהיהודים בארה"ב צריכים להתבולל. "אני מכיר באדם בלבד ולא בבריה המוגדרת גזעית או דתית", אמר. "מה שאני מציע היא הטמעות, לא רק ליהודים אלא לכל העמים האחרים. אינני מוכן להכיר במשהו ספציפי יותר מבן אנוש", פסק. "איני סבור שהעולם יכול יותר להרשות לעצמו לאומנות שכזו. רצונותיהם המתחרים של עמים שונים מדאיגים אותי – התחושה המתמדת שרצון של קבוצה אחת חשוב מזה של קבוצה לאומית אחרת, במקום האפשרות לאחד וללכד את המאמצים לטובת הציליביזציה כמכלול".

כאשר נשאל בעניין המצב במזרח התיכון ענה אסימוב: "הדבר הגרוע ביותר ביריבות של רבע המאה בין ישראל והערבים, הוא התוצאה שלה, שאינה בחירה בין שתי אפשרויות – השפלת הערבים או השמדת ישראל. מה שעצוב בעניין זה היא ההבנה שבתוך שלושים או ארבעים שנה זה לא ישנה, משום שגם הערבים וגם ישראל יושמדו".9

שובו של המוסד

רק בשנות ה-80, יותר מ-30 שנה אחרי שכתב את הספר האחרון בסדרה, חזר אסימוב למוסד. לא מרצונו שלו, חלילה, אלא בגלל לחץ של ההוצאה לאור. עוד בשנות השבעים החל אסימוב לכתוב סיפור חדש בסדרה, אך נתקע ועזב שוב את המוסד לעוד כמה שנים. הוא חזר לכתוב אותה רק לאחר שהוצע לו סכום עצום של כסף. אך כדי שיוכל להמשיך שוב את סיפור "המוסד", היה עליו להדחיק ולהתעלם מהסיפור המרכזי של יצירת האימפריה השנייה ואף להפוך אותו ללא רלוונטי. בספר ההמשך, "קצה המוסד", תיאר את עתיד המוסד במסע החיפוש של שני אנשים מהמוסד הראשון והמוסד האחר בעקבות מקור האיום על קיומם.

בסיפור זה יש מאבק בין שתי ואריאציות שונות של האידיאולוגיה הסלדונית, בין נציגי המוסד הראשון, התומכים בשלטון מרכזי מכוכב הלכת הנבחר טרמינוס, לבין נציגי המוסד האחר בטרנטור, התומכים בשלטון בגלקסיה של אליטה חשאית שתתפוס את מקומו של המוסד הראשון. הם מגלים לבסוף שיש ישות שמאיימת אפילו על מוסד האחר גאיה תרבות של עולם אחר שהיא כל כולה ישות קולקטיבית שעתידה להשתלט על כל החלל. ומכאן ואילך, ננטשת האידיאולוגיה הסלדונית לנצח. אסימוב עסק בדברים אחרים שעניינו אותו, גם אם הם לא עניינו את קוראיו.

בסוף ימיו נשאל אסימוב בידי העורכת שלו מדוע לא פנה לעסוק בהארי סלדון, שהפך לדמות מרכזית ביצירתו בשלב מוקדם יותר בחייו? אסימוב השיב שבצעירותו הוא לא הכיר כלל את סלדון ורק עם בגרותו הוא הרגיש שהוא מבין את מייסד הפסיכו- היסטוריה.

בספרים האחרונים בסדרה, האחרונים שכתב אסימוב בימי חייו "בטרם המוסד ו-"לקראת המוסד", סלדון הוא כבר לא הדמות המסתורית מהטרילוגיה. מעניין לציין שסלדון מוצג כמי שמתבקש בידי אנשים אחרים ליצור את הפסיכו-היסטוריה למטרותיהם ותמיד מסרב. האם היה זה שיקוף של מה שאסימוב עצמו חש כאשר התבקש שוב ושוב, הם בידי חובבים והן בידי עורכיו, לכתוב ספרים נוספים לסדרה שכלל לא הזדהה עם האידיאולוגיה המרכזית שבה. ניכר כי הדמות היחידה אותה אהב והזדהה עמה היתה דמותו של סדלון. בזקנתו הפך הארי סלדון למעין אלטר-אגו של אסימוב, שקיווה למות כמו סלדון בעת עבודה על מכתבתו. אבל זה לא קרה. ספרו האחרון, "לקראת המוסד", נכתב בימיו האחרונים, בזמן שנאבק במחלה, שנבעה מאיידס שאותו קיבל בהזרקת דם נגוע בעת ניתוח ב-1983 והדבר נשאר בסוד במהלך חייו.  הוא לא הספיק לכתוב את כל מה שרצה - למשל תיאור הקמת המוסד הראשון על טרמינוס - אבל למרות האווירה המדוכדכת שקיימת בבירור בספר, זהו עדיין אחד מספריו הטובים ביותר.

אלי אשד הוא חוקר תרבות, מרצה וסופר. ספרו "מטרזן ועד זבנג - סיפורה של הספרות הפופולארית בישראל" ראה אור בהוצאת בבל בשנת 2003. הוא בין השאר עורך את המגזין המקוון יקום תרבות. זהו מאמרו הראשון באלכסון 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלי אשד.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על כוכב הלכת הנבחר

03
עדי ברשי

ההשוואה למרות שהיא די מעניינת, אינה מראה על אידאולוגיה. בנוסף לכך, אולי קטעים מהסיפורים מתאימים לציונות, אבל כמרחיבים אותם מעט, ההשוואה נעלמת:
1. המוסד הוקם בכוונה בקצה הגלקסיה כדי שלא יושפע מהקיסרות
2. המוסד (לא זלזלו בו כלל) נאלץ להיות מורכב ממדענים כדי שהידע לא יאבד ותמיד ישמר אצלם
3. המוסד נהיה קדוש בגלל הערמומיות של מנהיגיו שגרמו למדעי הטבע שנשמרו רק אצל אנשי המוסד להפוך לדת. בנוסף לכך, היהדות אף פעם לא הייתה עם קדוש שאסור לפגוע בו!
4.אם כך, האם תקופתו של הגאון הייתה המקבילה של הקיסרות הראשונה?

ובנוסף לכך האידאולוגיה הפסיכוהיסטורית היא המוצגת הסדרה, והיא, כלל לא דומה לציונות.
הרעיון שסופר יכתוב 7 ספרים על רעיון אליו הסופר מתנגד נשמע לי מופרך ואף בהקדמה לסיפור קצר במקבץ "מחר כפול 9" אסימוב כתב שהוא מקפיד להכניס את השקפותיו לסיפורים (או שיותר נכון, השקפותיו נכנסות לסיפורים מעצמן).
ניכר שהכותב קרא את הספרים וחבל שהוא עיוות את עלילתם עד כדי כך.