זאת לא הגלובליזציה

בשבועות האחרונים, מתגבש בין אנשים אינטליגנטים הסיפור הבא: העלייה העולמית של הפופוליזם היא תגובה לגלובליזציה.

סיפורים כאלו, "נרטיבים", מגבילים את גבולות החשיבה שלנו, ומתוך כך מגבילים גם את התחשיב המוסרי שלנו. אני שמח להתבונן בהתגבשות הסיפור הזה, כי זהו צעד גדול לקראת מוּדעות. אבל המציאות מורכבת ומעודנת אף יותר מכך.

לפי הסיפור, הגלובליזציה יצרה דור או שניים של בני מעמד ביניים ממוטט, של "לוזרים", במדינות עשירות.

לא. נכון יותר לומר שמעמד ביניים ממוטט, רמת הכנסות שדורכת במקום והירידה ברמת החיים היו כולן בחירות פוליטיות.

אין שום כלל ברזל הקובע שהגלובליזציה הייתה חייבת לייצר "לוזרים". אין מדובר בגורל טבעי או במצוות-אל. למעשה, הגלובליזציה פעלה במידה רבה כפי שהיא הייתה אמורה לפעול: היא גרמה למדינות עשירות ועניות כאחד להפוך לעשירות יותר.

אם כך, מה השתבש? חלוקת העושר. הפירות של הגלובליזציה ניתנו במדינות העשירות לאלו שישבו בראש הפירמידה. העשירים הפכו לסוּפר-עשירים.

אך היה לכך מחיר: פחות מלא-כלום ניתן למעמד הביניים ולעניים. וזאת הדרך היחידה שבה אי-השוויון היה יכול לצמוח, נכון?

תנו לי להדגיש פעם נוספת: העניין היה בחירה פוליטית. אותו הכסף היה יכול, ואף היה צריך – להיות מושקע בבריאות, בחינוך, באבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרח. כלומר: הכסף היה צריך להועיל בדיוק לאותם אנשים שמצאו את עצמם בצד המפסיד של העידן החדש.

וכך, יצירתו של מעמד ביניים ממוטט הייתה בחירה פוליטית, לא גורל טבעי. ומי אחראי לבחירה הזאת? הימין או השמאל?

ובכן התשובה פשוטה: גם הימין וגם השמאל.

סדר היום של הימין היה למוטט את המדינה. אלא שרק המדינה, היא ולא אחרת, הייתה יכולה לחלק את הרווחים מהגלובליזציה באורח צודק, הגיוני ופרודוקטיבי יותר. הימין הצליח למוטט את המדינה, והתוצאה הייתה נפילה של מעמד הביניים. בחירה, לא גורל.

סדר היום של השמאל היה לתת פרס למנצחים – ורק למנצחים – בחברה. אתם רואים את הגישה הזאת בכל מקום: למוכשרים מגיעה תמורה פי מיליון מאשר מה שמרוויח האדם הממוצע, ממנכ"לים ועד לכוכבי קולנוע וספורטאים. וכך השמאל יצר מוסדות שמטרתם לתמוך בגישה של "המנצח לוקח את כל הקופה", מפּטוֹרים ממסים ועד לסובסידיות לחינוך ועד לשוק הבריאות. והתוצאה? האדם הממוצע החל לסבול באורח נורא. כי לא כל אחד בחברה יכול או אמור להיות מנצח, "ווינר". ובמיוחד לאור העובדה שכדי שיהיו "ווינרים" צריכים להיות "לוזרים". בחירה, לא גורל.

יתכן שהגלובליזציה הייתה תנאי הכרחי לעלייתו של הפופוליזם. אבל היא בהחלט לא הייתה תנאי מספיק. הסיבה המספקת לגל הפופוליסטי הנוכחי היא ההחלטות הפוליטיות שהתקבלו במדינות השונות. ההחלטות הללו היו גרועות, קצרות-רואי, מוגבלות וגם מהסוג הגורם לעימותים.

בחירה. לא גורל. ככל שחברות יאחרו להבין את ההיגיון הפוליטי-כלכלי הזה, כך תהיה ההידרדרות ארוכה וכואבת יותר.

כיום, אנו קוצרים את הפרי המר של ההחלטות הגרועות שהזכרתי. אך כתמיד, השאלה החשובה היא האם אנו זורעים זרעים שיניבו פירות טובים וצודקים יותר.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד עבור אלכסון על ידי אדם הררי.