אם חשבתם שניתן ללמוד להיות יזם מבריק כמו מייסד אפל, אתם עומדים להתאכזב
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
בשלוש השנים שחלפו מאז מותו של סטיב ג'ובס, פרטיהם של הישגיו החלו להישכח מזיכרוננו הקולקטיבי, והדבר הביא לעלייתו של נרטיב מסוים (בחוגים אחדים) בדיון לגבי חשיבותו. בעידן שבו נדמה שחברות טכנולוגיה בשווי מיליארדי דולרים צצות בן לילה, ומובילים טכנולוגיים ממארק צוקרברג ועד ג'ף בזוס ואיילון מוסק נחשבים לדמויות הראויות להערצה, דרך נפוצה להמעיט בערכו של ג'ובס היא לטעון שהוא היה בסך הכול בנזונה חכם ושתלטני, איש מכירות מבריק, אבל שלא היה שונה או טוב מאף אחד ממובילי הטכנולוגיה או כוכבי המדיה החברתית כיום. לא מזמן שמעתי איש עסקים מצליח מצהיר שהוא לא שונה מסטיב ג'ובס, ולכן ג'ובס לא מעניין אותו. זו הייתה הערה אגבית, אבל היא הטרידה אותי, וביליתי די הרבה זמן מאז בתהייה מדוע.
מעולם לא הבנתי באמת את הקיבעון לגבי כישרונו של ג'ובס כפרזנטור וכאיש מכירות. אין ספק שמרתק לצפות בו מציג גרסאות ראשונות של מוצרים חשובים, והכריזמה וכישרון הבמה שלו מוצגים במלואם. אבל קשה לי להאמין שהכישרון הזה תרם יותר מתרומה שולית להצלחת המוצרים שלו. אני חושד שאנשים שמייחסים משקל כה רב לשיווק של מוצרי אפל הם אותם אנשים שמציבים את המפרט הטכני של מוצרי אפל ושל מקביליהם מתוצרת אנדרואיד/ווינדוס זה לצד זה, משווים את המגה-הרצים והג'יגה-בייטים, ומסיקים לפי זאת שהמתחרים משתווים להם או טובים יותר במחיר זול יותר. ההבדל היחיד הוא מגע הקסם השיווקי של אפל, שהומצא על-ידי סטיב ג'ובס ודבק ביורשיו היום.
היכולת להגיש פרזנטציות אלגנטיות ומשכנעות, להשתמש בקסם אישי כדי לסחוף את הקהל, הוא מיומנות נדירה וחשובה, אבל בסופו של דבר אין מחסור באנשים כאלה. אפשר למצוא את התכונות האלה אצל אנשי עסקים, פוליטיקאים, גורואים של עזרה עצמית, יחצני אגרוף, בוסים במאפיה ומוכרי שמן נחשים רבים. אילו כל מה שהיה צריך כדי ליצור חברה דומיננטית, מובילת-תעשייה, היה איש מכירות מבריק בראש, HP הייתה ממנה את ג'ון האם למנכ"ל שלה כבר מזמן, וכולנו היינו שולפים את ה-HP Pavilion PhonePad 12s מכיסנו. מוצרים כושלים אינם זרים גם לאפל. על עברה מאפילים מוצרים לא מוצלחים שהקסם השיווקי של ג'ובס לא היה יכול להציל.
https://www.youtube.com/watch?v=-3gw1XddJuc
החשיבות האמיתית של סטיב ג'ובס, מה שהפך אותו לסמל, היא שהוא הצליח לאחד תכונות שאנחנו מזהים באופן מסורתי עם מנהיגות עסקית – הכרת השוק, חוסר רחמים, ניהול פיננסי, וגם יכולות שיווקיות – עם מסירות חסרת פשרות לאסתטיקה ולחוויית המשתמש במוצריו. ג'ובס היה ידוע בדקדקנותו לגבי הפרטים הקטנטנים ביותר, מציפוף התווים ועד צבע האייקונים, כי הייתה לו אמונה דתית כמעט שהדברים האלה קובעים את איכותה של חוויית המשתמש, ולכן יש להם השפעה על חייו. הגישה שלו לא הסתכמה באוצרות; מדובר באדם שהגה ורשם פטנט על עיצוב מדרגות הזכוכית בחנות הדגל של אפל, לצד תרומות רבות אחרות.
המסירות חסרת-הפשרות הזו לשיפורים מזעריים בעיצוב המוצר הם מה שיצר בסופו של דבר את ההיקשרות הרגשית של מיליונים רבים של "מעריצי אפל". אפל בהנהגתו של סטיב ג'ובס העדיפה באופן עקבי את שיפור המוצרים ולא התפתתה לרווחים בטווח הקצר. מדוע, אפילו כאשר אפל כמעט פשטה את הרגל, מחשבי המק לא התמלאו בתוכנות זבל ממומנות, שבלי ספק היו מספקות תוספת נאה להכנסות? ג'ובס היה מעדיף להרוג את המוצרים שלו מאשר להתפשר על חוויית השימוש בהם.
קשה לדמיין שלמישהו מהמנהיגים העסקיים של היום יש יכולת או רצון לעצב את המוצרים שלו לשלמות כזו. האם אכפת לג'ף בזוס שקינדל נראה כמו חתיכת פלסטיק, שיש לו גופנים מכוערים ואלגוריתמים איומים ליישור שורות? ברור שההצלחה של אמזון עצומה, אבל כמה מלקוחותיה הנאמנים יישארו איתה אם המחירים יעלו או זמני המשלוח יתארכו, אפילו בהדרגה? האם למישהו יש רגשות כלפי אמזון? האם מישהו יכול לומר שפייסבוק תחת מארק צוקרברג השקיעה יותר בחוויית משתמש מאשר בחליבת דולרים מהתוכן האישי של גולשיה?
כאנשים שעוסקים בתחומים יצירתיים, רבים מאיתנו חשים שהכישורים שלנו כמעט מנוגדים למה שדרוש להצליח בעסקים. היינו רוצים שיהיו לנו תכונות כמו קידום עצמי, קפדנות פיננסית, חשיבה ניהולית ותחרותיות, אבל הן זרות לנו לחלוטין. מקרה כזה, שבו כל התכונות האלה מתקיימות אצל אדם אחד ברמה הגבוהה ביותר, לצד יצירתיות מבריקה, חוש עיצובי שאין שני לו ומסירות חסרת-גבולות לאכיפת הסטנדרטים האסתטיים שלו, הוא כמעט חד פעמי. זו תאונה קוסמית, מוטציה נדירה ביותר. ולכן כל מה שאני יכול לומר לאלה שנדמה להם שהם משתווים לכך הוא: אין לכם כזה מזל.
המחשבה פורסמה לראשונה ב-Medium.
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על לעולם לא תהיו סטיב ג'ובס
מדויק - רק שאני לא בטוח שזה יותר מזל מקללה
כשאלכס פגש את יולי
יורם רבובסקיתעמולה היא כלי רב-עוצמה בידי שליטים ותופעה תקשורתית בולטת, אך היא לא...
X 12 דקות
נקניק בקיטבג
מילים נושאות זיכרונות קדומים. לעתים, הללו נבלעים בענני הזמן, ופעמים אחרות הם עדיין מבצבצים במילה עצמה, בגלגוליה בשפות השונות, כך שאפשר לקלוט רמזים מימי קדם וממה שאירע במהלך חייה.
ניגש ישר לנקניק. כלומר למילה "נקניק". צורתה אינה מרמזת על מקור עברי, על שורש שהיא נגזרה ממנו. ואכן, מדובר במילה ממקור זר. המקור הוא המילה היוונית הקדומה "לוּקָנִיקָה" (λουκάνικα) שמשמעותה בדיוק "נקניק". בעברית המילה מתוארת בצורה קרובה עוד בתלמוד הירושלמי, "נקוניקה", צורה המשקפת את הקירבה ליוונית. המעבר מ-ל' ל-נ' הוא דבר נפוץ ומקובל, שכן כל ארבעת העיצורים ברביעייה l-m-n-r (הזכורה לטוב מימי בית הספר כ-למנ"ר) מראים נטייה להתחלפות ביניהם.
אך בכך רק החל המסע בזמן ובמרחב. "לוקניקה" ביוונית קיימת גם בלטינית, וקשה לקבוע איזה משתי השפות אימצה את המונח ראשונה. מה שברור למדי הוא ש-lucanica היא מילה שמתקשרת לשטחה של איטליה של ימינו, וליתר דיוק בדרום המגף, ממש בין העקב לסוליה. שם נמצא כיום חבל בזיליקטה, שבחוף הרחב שלו הייתה התיישבות יוונית הרבה לפני התקופה הרומית, ושבכפרים בו מדוברים עד היום דיאלקטים יווניים. בכל אופן, אותה lūcanica מתייחסת לשם הקדום של חבל בזיליקטה, שם המשמש עד היום בפי אנשי דרומה של איטליה: חבל לוקאניה. כלומר, ה"לוקניקה" הייתה משהו שמקורו בחבל לוקאניה הקדום – מעדן הבשר המעובד הנדחס לתוך גרב דקיק העשוי מעי של בעל חיים. במילים אחרות: נקניק כפי שאנו מכירים עד היום.
לוקניה, ארצם של ה-lucani, בני העם הקדום שישב במקום ודיבר שפה הודו-אירופית משלו, שנעלמה בהדרגה עם השתלטות הלטינית, קיבלה את שמה בגלל מונח קדום מאוד, luc, שמובנו היה "אור", והוא קרוב מאוד ל-lux הלטיני (מקור שמו של פנס ה"לוקס" הארץ-ישראלי הידוע). כלומר "ארץ האור" ואולי "מזרח", כלומר מקור האור, מנקודת המבט של בני המקום הקדומים. בני לוקאניה הותירו אחריהם לא מעט שרידים, כמו ציורי קיר מרהיבים מהמאה הרביעית לפני הספירה, ויש לנו כל הסיבות להניח שהם ייצרו נקניקים גם מאות שנים קודם לכן, די זמן כדי שארצם תזוהה בלטינית וביוונית לא רק כארץ המזרח והאור העולה, אלא גם כמקור למעדן בשרי נחשק.
הצלחתו של הנקניק אינה מוטלת בספק. המילה מצויה במרחב גאוגרפי ולשוני אדיר. לא רק לעברית ולארמית היא הגיעה, אלא גם לערבית – "נָקאניק" ולפעמים גם "לָקאניק" (עוד עדות לחיוּת הרבה של המעתק הפונטי בקבוצה l-m-n-r) – ואף לפרסית (נָקָאנָק). לא מפתיע לגלות את המילה, בשינויים קטנים, ברחבי הבלקן וגם בשפות הרומאניות.
באלו האחרונות, מתגלים מספר פרטים מעניינים. באיטלקית lucanica אינה מציינת כל נקניק אלא סוג מסוים מאוד: נקניק עבה, כפרי, מבשר חזיר, שמיוחס למטבח הרומאי הקדום. בפורטוגזית של פורטוגל linguiça הוא נקניק ספציפי: שוב, מבשר חזיר, אך ארוך ודק יותר. ואילו בספרדית longaniza היא נקניק שצורתו ותכולתו המדויקות משתנות מארץ לארץ, אם כי הוא כמעט תמיד יהיה מבשר חזיר. עוביו ואורכו, התבלינים הכלולים בו וגם הצבע ומידת היובש הם עניין לגאווה מקומית, אם כי המונח נותר זהה, ואפילו הגיע לפיליפינים, עם הכיבוש הספרדי הארוך, שם הוא מוכר כ-longganisa, בשתי השפות העיקריות של ארץ האיים הגדולה, טָגָאלוֹג וסֶבּוּאָנוֹ, הנשמעות כיום ברחבי מדינת ישראל.
באלפי השנים מאז דחסו בשר מעובד וקצוף לשרוולים דקיקים ותלו אותם לייבוש בארצם של הלוקאנים, נעלמו בני העם ששמם הונצח בנקניק הבינלאומי, נעלם ההקשר הנוגע לאור ולעלות השחר בנוף של לוקאניה שהייתה לבזיליקטה. אמנם נוצרו אינספור גרסאות של המאכל, אך כולן שומרות על המאפיינים הבסיסיים מהתקופה היוונית הקדומה בדרום הרחוק של איטליה. המילה עצמה השתנתה אך מעט, הרבה פחות מהזיכרון הקולקטיבי של בני האדם שמשתמשים בה מהפיליפינים דרך בולגריה, ארץ הבאסקים ועד ברזיל ומקסיקו.
במבט רחב, יתכן שיש טעם להשוות מילים כמו "נקניק" לחומר גנטי שממשיך להתקיים בנו גם כשהאבות והאימהות הקדומים נעלמו וזכרם התפוגג. מילים כאלה מגלות עמידות מרשימה, וגם ממשיכות לפתח זרועות לכיוונים חדשים. הרי בעברית המדובר נוצר הפועל "לנקנק", ונוצר גם כינוי הגנאי "נקניק". וביוונית חדשה, מסתבר ש"לוקניקה", במובן מושאל, פירושה גם תיק רך וארוך, מהסוג המשמש חיילים. מה שנקרא במקומותינו "צ'ימידן" או "קיטבג", מילים עם גלגולים משלהן.
88
סיון שיקנאג'ימטבע אני אוהבת להסתכל על דברים משני הצדדים שלהם. למשל, הצד הירדני....
X 5 דקות