אהבה אינסופית

מחקרים פסיכולוגיים מראים שעם הזמן, התשוקה בזוגיות דועכת. אנחנו כבר לא מצפים שאהבה רומנטית תימשך, אך ישנם זוגות שנשארים מאוהבים לעד. מה הסוד שלהם?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כנער ריתקו אותי טרגדיות רומנטיות כגון "מאדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר (1856) ו"מיכאל שלי" מאת עמוס עוז (1968). הרומנים האלה הזהירו מפני מה שעלול לקרות כשהתשוקה נובלת ואהבת האמת מתה. נבחן לדוגמה את התרסקותה של אֶמָה בובארי, שמנסה להפיג את הבנאליות של חייה בסדרה של ניאופים. לבסוף היא נדחית על-ידי מאהביה, שוקעת בחובות, ומתאבדת בבליעת ארסן. כמוה, חנה גונן (אשתו של מיכאל) מלאה תשוקה וחלומות, אך נישואיה הפרגמטיים לאדם חסר מעוף מגבילים אותה. עם הזמן נישואיה מידרדרים לעצבות ודיכאון, וחלומותיה – כמו גם שפיותה – מתרסקים.

הדעה המקובלת היא שאהבה היא שקלול בין חלופות: או שננסוק לזמן קצר לפסגות אדירות, או שנזכה בשביעות רצון בעלת עוצמה נדירה יותר למשך שנים רבות

אֶמָה וחנה הן קורבנות של מיתוס, אידיאולוגיה רומנטית מסוכנת שאנו מְקַדשים גם היום בתרבותנו: האהבה תתגבר על כל המכשולים (There is no mountain high enough); האהבה היא לנצח (till death us do part). האידיאולוגיה הרומנטית המפתה הזו מקבלת כמובן מאליו את ייחודיותו של הנאהב, ואת המיזוג שלנו איתו. נשמות תאומות שנועדו זו לזו; האוהבים הם ישות אחת; אין בעולם תחליף לבן הזוג (Millions of people go by, but they all disappear from view – because I only have eyes for you). אהבה אידיאלית היא טוטאלית, בלתי מתפשרת, ללא תנאים. לא משנה מה קורה מחוץ למערכת היחסים, אהבת האמת תחזיק מעמד.

האידיאולוגיה הרומנטית היא עדיין רעיון מפתה, אך כבר לא מקובל לחשוב שהתשוקה נשמרת לאורך כל החיים. הטיעון נגד התשוקה הבוערת תמידית נובע מעמדה הנרמזת בכתביו של הפילוסוף ברוך שפינוזה. ביסוד עמדה זו הטענה, שפיתחתי וביססתי במחקרי על רגשות, שהרגשות נוצרים כשאנו תופסים שינוי משמעותי במצבנו. מכיוון ששינוי לא נמשך לעד, הרי התשוקה הרגשית סופה להתפוגג.

מחקרים רבים הראו שתשוקה מינית ואהבה רומנטית עזה דועכות משמעותית לאורך זמן. הממצאים מראים שתדירות הפעילות המינית עם בן הזוג דועכת בהדרגה; לאחר שנת נישואין תדירות יחסי המין קטנה בחצי בהשוואה לחודש הראשון, ומשם היא ממשיכה לרדת, במיוחד לאחר שהילדים גדלים. הדעיכה הזאת זוהתה גם אצל זוגות הטרוסקסואליים שאינם נשואים ואצל זוגות הומואים ולסביות. בהתאם לכך טענו חוקרים רבים שאהבה עזה ומתמשכת אינה נפוצה; היא כמעט תמיד הופכת לאהבה חברית, כאשר עם הזמן המשיכה והתשוקה המינית דועכות. הדעה המקובלת היא שאהבה היא שקלול בין חלופות: או שננסוק לזמן קצר לפסגות אדירות, או שנזכה בשביעות רצון בעלת עוצמה נדירה יותר למשך שנים רבות. אין טעם להתייאש כמו אֶמָה וחנה, כי אף אחד לא יכול לתפוס את החבל בשני קצותיו.

אך האם זה באמת כך? לפי מחקר חדש, ייתכן שהדעה הרווחת מוטעית, ושאחוז ניכר מהזוגות הוותיקים משמרים את אהבתם העמוקה. ב-2012, באוניברסיטת סְטוֹני בּרוּק בניו יורק, ערכו הפסיכולוג דניאל אולירי (O'Leary) וצוותו מחקר שבו הם שאלו שאלה בסיסית: "עד כמה אתם אוהבים את בן או בת הזוג שלכם?" המחקר הארצי הזה כלל 274 אנשים הנשואים מעל לעשר שנים, והוא גילה כי בסביבות 40 אחוז מהנשאלים אמרו שהם "אוהבים אהבה עזה" (דירוג של 7 מתוך 7). צוותו של אולירי ערך מחקר נוסף בקרב 322 נשואים ותיקים תושבי ניו יורק, ובו ענו 29 אחוז מהם באותו אופן. בסקר לאומי נוסף משנת 2011, שערך אתר ההיכרויות Match.com, 18 אחוז מ-5,200 אמריקאים דיווחו על אהבה רומנטית עזה הנמשכת מעל לעשר שנים.

מחקרים במדעי המוח זיהו אפשרות לקיומו של מנגנון האחראי לתוצאות האלה. בשנת 2012 דיווחו ביאנקה אסבדו (Acevedo) ועמיתיה על עשר נשים ושבעה גברים הנשואים בממוצע 21 שנה וטוענים שהם אוהבים את בני זוגם אהבה עזה. החוקרים הראו למשתתפים תמונות פנים של בני זוגם בזמן שסרקו את מוחותיהם עם fMRI. הסריקות הראו פעילות רבה במרכזי תגמול חשובים במוח – דפוסים הדומים לאלה שמופיעים אצל אנשים החווים אהבה חדשה, אך שונים מאוד מאלה הנראים במערכות יחסים עם אהבה חברית בין בני הזוג.

כמו במוזיקה, כך באהבה

אני חייב להודות שהממצאים האלה הפליאו אותי. האם אנחנו באמת קורבנות של אידיאולוגיה רומנטית, או שמא אידיאולוגיה זו נכונה? האם עלינו להמשיך לחתור לאהבת אמת ולהופעתה של נפש תאומה? בימינו לא נראה שלשאלות האלה יש תשובה פשוטה. אחרי ככלות הכול, קשה עד כאב להגשים את האידיאל הרומנטי במסגרת הגבולות התרבותיים והנורמות החברתיות שלנו; רק דגים מתים שוחים עם הזרם. ובכל זאת הסכמתי עם אֶמָה וחנה – רציתי להאמין באידיאולוגיה רומנטית, ולאמץ את הנחת היסוד שלה, שאומרת כי אהבה רומנטית אמיתית מחזיקה מעמד שנים רבות. אולי נדמה שזו קלישאה של תרבות הקיטש, אך למעשה מדובר בתפיסה רדיקלית שעומדת בניגוד למחקרים פסיכולוגיים רבים ודעות מקובלות.
כדי להוכיח את טענתי, עליי לגשר בין מחקרי סטוני ברוק לתפיסה של שפינוזה ושלי, שאומרת כי רגש דורש שינוי. לשם כך הצעתי להבחין בין חוויות רומנטיות שטחיות מחד גיסא לאהבה עמוקה מאידך גיסא – קרי, בין מערכות יחסים שבהן המשיכה המינית היא העיקר, ולבין אלה המונעות על-ידי ההתנסות המשותפת של הפריחה והשגשוג האישי. טַענָתי היא ששתי צורות האהבה האלה כוללות מידה מסוימת של תשוקה, אך רק אחת מהן מסוגלת לשרוד לאורך זמן.

התחלתי את הניסוי המחשבתי שלי בהשוואת רגשות עזים, כגון כעס, לרגשות מתמשכים (סנטימנטים) כגון יגון. רגש מתמשך לא מבוסס רק על רגש עז החוזר על עצמו שוב ושוב – הוא גם מעצב את עמדותינו והתנהגותנו בצורה משמעותית יותר. התקף כעס עשוי להימשך כמה דקות, או יותר, אבל היגון שלנו על אובדן יקירינו ממשיך להדהד בנו ומשפיע על מצבי רוחנו, התנהגותנו והאופן שבו אנו תופסים את חיינו. בדומה לכך, גם בתחום האהבה אפשר להבחין בין שתי תופעות: עוצמה רומנטית ועומק רומנטי. עוצמה רומנטית מבטאת את ערכם הרגעי של רגשות עזים. עומק רומנטי מגלם בתוכו התנסויות תכופות של אהבה עזה לאורך זמן שכוללות גם פעילויות משותפות העוזרות לאדם לשגשג תוך הפעלת היכולות השונות שלו.
אבל עומק רומנטי אינו קשור רק למֶשֶׁך הזמן, אלא גם למורכבות ההתנסות. אפשר להקביל זאת למוזיקה. ב-1987 מצאו ויליאם גייבר (Gaver) וג'ורג' מנדלר (Mandler), פסיכולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שתדירות ההאזנה לסוג מסוים של מוזיקה מגבירה את ההעדפה שלנו אליו – עד גבול מסוים. שמיעה חוזרת ונשנית מעוררת שעמום, במיוחד אם המוזיקה פשוטה. ככל שהמוזיקה מורכבת יותר, כך קטן הסיכוי להשתעמם.

תשוקה מינית מתגברת בעקבות שינויים וחידושים, ודועכת בעקבות היכרות. עומק רומנטי גובר ככל שההיכרות גוברת במידה שבן הזוג, ומערכת היחסים עצמה, הם רבי-פנים ומורכבים

וכמו במוזיקה, כך באהבה. המורכבות של הנאהב והפעילויות איתו היא גורם חשוב המשפיע על עומקה של האהבה לאורך זמן: מושא פסיכולוגי פשוט נאהב פחות ככל שהחשיפה אליו רבה יותר, ומושא מורכב נאהב יותר. יש סיכוי רב יותר שאישיות פסיכולוגית מורכבת תעורר אהבה רומנטית עמוקה אצל בן הזוג, בעוד שגם התשוקה המינית העזה ביותר עלולה לדעוך. תשוקה מינית מתגברת בעקבות שינויים וחידושים, ודועכת בעקבות היכרות. עומק רומנטי גובר ככל שההיכרות גוברת במידה שבן הזוג, ומערכת היחסים עצמה, הם רבי-פנים ומורכבים.
הסופרת אורסולה קרובר לה גווין כתבה ב- The Lathe of Heaven (1971): "האהבה אינה דוממת כאבן; יש להתפּיחהּ, כמו לחם, להתפיח ללא הרף, להפיח בה רוח חדשה." כשאנו חולקים עם בן הזוג את הדברים החשובים לנו בחיים, או אז האהבה מעמיקה. פעילויות זוגיות משמעותיות נושאות בחובן השפעה ארוכת טווח על חיינו ומעצבות את אישיותנו. פעילויות שטחיות לא חודרות מבעד לפני השטח – השפעתן מידית ומצומצמת.

את ההבדל בין עומק רומנטי לעוצמה רומנטית אפשר להסביר בעזרת הבחנתו של אריסטו בין אושר עמוק (או אֶוֹדימוני, קרי הגשמת הפוטנציאל של האדם) ואושר הדוניסטי (התמקדות בהנאות מרגשות חולפות). ב-2004 בחנה קרול ריף (Ryff), פסיכולוגית מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, נתונים ממחקרים המקשרים בין אושר עמוק לסמנים ביולוגים של בריאות הלב וכלי הדם, בריאות חיסונית ועמידות למחלות והחלמה. היא גילתה שאושר עמוק מקושר לרמות נמוכות של קורטיזול ברוק, חומר שמאותת על מתח; רמות נמוכות של ציטוקינים פרו-דלקתיים, המסוגלים לעורר מחלות אוטואימוניות; ופרקי זמן ארוכים יותר של שנת REM, המקושרת למנוחה וחלומות עמוקים. אצל אנשים שהגיעו למצב של אושר עמוק היו רמות נמוכות יותר של סמנים ביולוגים המקושרים לאלצהיימר, אוסטאופורוזיס ודלקת פרקים.

אריסטו מתייחס לטיפוח כישרונותינו ויכולותינו לאורך החיים. פעילויות שטחיות, כמו סקס מזדמן, רכילות וצפייה בטלוויזיה, מסבות לנו הנאה אף על פי שהן לא תורמות הרבה לפריחה ושגשוג ארוכי הטווח שלנו

התועלות שאנו מפיקים מאהבה עמוקה הן מקור מצוין לאושר עמוק. במשנתו של אריסטו, המצב של שגשוג אישי אינו מצב זמני של הנאה שטחית; הוא מתייחס לטיפוח כישרונותינו ויכולותינו לאורך החיים. פעילויות שטחיות, כמו סקס מזדמן, רכילות וצפייה בטלוויזיה, מסבות לנו הנאה אף על פי שהן לא תורמות הרבה לפריחה ושגשוג ארוכי הטווח שלנו, ועשויות להזיק לנו אם נפריז בהן. לעומת זאת, כדי להגשים אהבה ואושר עמוקים עלינו לתפקד בצורה מיטבית, לממש באופן שיטתי את יכולותינו הפנימיות המהותיות לאורך זמן רב. זה ההבדל בין הנאה בת-חלוף לאהבה ללא הסוף. כל עוד בן הזוג פורח והתשוקה נשמרת לפחות במידה סבירה, העומק יישמר גם הוא. עומק רומנטי משמר את העוצמה הרומנטית, שאחרת תדעך עם הזמן. ובכל זאת, גם אהבה עמוקה עלולה למות. הנאהבים עשויים להשתנות, נסיבות עשויות לשנות את ההקשר, והמשיכה הכימית עלולה להתפוגג כך שאי אפשר יהיה לשמר את התשוקה.

כדי לחשב את הסיכון עלינו לחזור למתמטיקה הבסיסית של האהבה, שבמרכזה שני משתנים. המשתנה, או דפוס ההערכה, הראשון הוא משיכה (ובעיקר משיכה מינית). השני בוחן עד כמה אנו "ראויים לשבח" – קרי הערכה חיובית של מאפיינים אישיים שלרוב אנו מעריצים אצל חברינו, כגון חוש הומור, כנות או יצירתיות. אהבה רומנטית דורשת משיכה מינית מחד גיסא וחברות מאידך גיסא. הדרישות האלה מרכיבות את השורה התחתונה. בלעדיהן, אין רומנטיקה. אישה מושכת רוצה שיאהבו אותה לא רק בגלל יופייה, אלא גם בגלל מעשיה ותכונותיה האחרות. אישה מושכת פחות עשויה לרצות את ההיפך: שאהובה יעריך את הופעתה החיצונית לא פחות משהוא מעריך את אדיבותה ותבונתה. היא תיפגע אם בן זוגה יאמר: "את די מכוערת, ואני לא נמשך אלייך מינית, אבל המוח המבריק שלך מפצה על הכול." בשירו של ייטס, "For Anne Gregory" (1933), ישנה אישה שלא רוצה שיאהבו אותה בגלל הצבע הזהוב של שערה, אלא רק בזכות אישיותה. איש זקן אומר לה: "רק אלוהים, יקירתי/ יאהב אותך בזכות עצמך/ ולא בזכות הצבע הזהוב של שערך."

לא צריכים לכוון את הלב

שני דפוסי ההערכה של האהבה הרומנטית אינם בלתי תלויים: הערכה חיובית של תכונות בן הזוג מושפעת רבות מיופיו החיצוני. בספרהּ "הישרדותם של היפים ביותר" (1999, ראה אור בישראל בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן), ננסי אטקוף, חוקרת קוגניטיבית מבית הספר לרפואה של הרווארד, מוכיחה שמשיכה חיצונית משפיעה משמעותית על דירוגי האינטליגנציה, החברותיות והמוסר. זו "הילת המשיכה," שבזכותה אנשים מייחסים תכונות חיוביות נוספות לאדם יפה. לכן אנשים מושכים מצליחים יותר בראיונות עבודה ומקבלים משכורות גבוהות יותר. התופעה ההפוכה מתרחשת כשאדם נעשה מושך יותר בעיני בני זוגו בזכות תכונות ראויות לשבח, כגון חוכמה ומעמד חברתי. לכן העשירים, המפורסמים, או בעלי הכוח מעוררים לעיתים קרובות תשוקה מינית עזה יותר משהיו עשויים לעורר בנסיבות אחרות.

בעקבות ספרו של מרטין בובר, "אני ואתה", טוענת אנגליקה קרבס שמהות האהבה אינה לראות את בן הזוג כאובייקט שלך; מהות האהבה היא מה שקורה בין בני הזוג: האהבה היא דיאלוגית

מובן שעם הזמן דירוגו של הנאהב במדדים אלה עשוי להשתנות. למשיכה מינית יש משקל רב יותר בטווח הקצר, ותכונות ראויות לשבח נעשות חשובות יותר בהמשך. בכל שלב במערכת היחסים, ירידה בדירוג תוביל לאי שביעות רצון – ולתחושה של "פשרה רומנטית". גם אם בעבר הייתה בין בני זוג אהבה עמוקה, הרגשה חזקה של פשרה עלולה לעורר בהם רצון למערכת יחסים חדשה. בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "האישה הטובה" (The Good Wife), אלישיה פלוריק נשאלת איך היא משמרת את האהבה גם לאחר שהתשוקה נעלמת. "אני חושבת שזה לא רק עניין של הלב," היא אומרת "לפעמים הלב צריך קצת הכוונה." הזוגות ברי המזל שאהבתם עמוקה ביותר, לא צריכים לכוון את ליבם; כל שעליהם לעשות הוא ללכת בעקבות לבם האוהב, כי הוא יוביל אותם היישר אל מערכת יחסים שהם רוצים לשמר ממילא. אבל כל שאר האנשים צריכים לשמר את מערכות היחסים שלהם בעזרת פשרה. אנשים מוותרים על ערך רומנטי, כמו חופש רומנטי ותשוקה עזה, תמורת ערך בלתי רומנטי, כגון חיים נוחים ללא חששות פיננסיים. ככל שהדירוג המשולב של משיכה ותכונות ראויות לשבח נמוך יותר, כך הפשרה גדולה יותר, ואנו משתוקקים לדרך אחרת, שלא בחרנו בה – דרך שנמצא בה חופש רומנטי או בן זוג אחר.

פשרה רומנטית מציבה שתי משוכות גדולות בדרך לשימור האהבה. הראשונה היא קבלת הצדדים השליליים של בן הזוג, מבחינת מראה חיצוני או כל דבר אחר; זה נדבך מהותי בכל פשרה, ולעתים קרובות קל להשלים איתו כי לכל אחד יש פגמים, ולגבי זה אין לנו מה לעשות. המשוכה השנייה – ויתור על הסיכוי למצוא בן זוג מוצלח יותר – עלולה להקשות עלינו יותר, כי נדמה לנו שהיא בשליטתנו. לאור כמות האפשרויות המפתות בחברה המודרנית (כפי שאמרה מיי וסט: "כל כך הרבה גברים, כל כך מעט זמן"), בעיית הפשרה הרומנטית, וכפועל יוצא אי יכולתנו להיות שמחים בחלקנו, הלכה וגברה עד שהפכה למכשול מרכזי בדרך לאהבה עמוקה.
בשנת 2012 בחנו ג'סטין לבנר (Lavner) ועמיתיו מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס נשים שדיווחו על ספקות לפני החתונה – דבר המעיד על תחושת פשרה.

לנשים אלה היה סיכוי גדול פי 2.5 להתגרש מאשר נשים שלא היססו להתחתן, והן היו מרוצות פחות במהלך נישואיהן. ספקות לא מובילים תמיד לביטול חתונות; הרי אין ודאות מוחלטת. אך עלינו להביא בחשבון את טבעם והיקפם: בתחילת מערכת היחסים, הספקות נסובים על עוצמה רומנטית, משיכה ותשוקה מינית. עם השנים, מוקד הפשרה עובר לתכונות שעוזרות לנו לפרוח, כגון אדיבות וחוכמה. אלה ספקות מדאיגים יותר, כי בני זוג שלא עוזרים זה לזה לפרוח מתפתים לאנשים אחרים שמסוגלים לספק את הצורך הזה.

בגיאוגרפיה של האהבה, פני השטח תמיד מלאים במהמורות. אחרי כל המראה מוצלחת אנחנו נקלעים למערבולות. גם כשהאוהבים לא מתפשרים, ואפילו כשהם פורחים, אהבתם עלולה להתנפץ בגלל הציפייה המוגזמת והבוגדנית הטמונה באידיאולוגיה הרומנטית: התפיסה השגויה לחלוטין שאומרת כי על האוהבים להתמזג זה עם זה. במובן מסוים, לתפיסה הזו אחראי אפלטון, שציין את האפשרות שהאהבה היא תהליך של חיפוש החצי השני. אך מודל התאומים הסיאמיים הזה מרמז על אובדן חירות אישית ואובדן הזהות העצמית – שני נדבכים מהותיים של אהבה עמוקה. בעקבות ספרו של מרטין בובר, "אני ואתה", טוענת אנגליקה קרבס שמהות האהבה אינה לראות את בן הזוג כאובייקט שלך; מהות האהבה היא מה שקורה בין בני הזוג: האהבה היא דיאלוגית. האוהבים חולקים את הדברים שנדרשים להם כדי לפרוח בחייהם הרגשיים והמעשיים.

שביעות רצון רומנטית עמוקה אינה עניין של בעלות, אלא של שגשוג; האדם האחר אינו חלק ממך, אלא בן זוגך בחיים דינמיים ומספקים

הזיקה בין האוהבים האלה יוצרת הרמוניה שבה הזהות האישית לא רק פורחת ומשגשגת, אלא גם מתפתחת עם הזמן. האוהבים עשויים לפתח העדפות משותפות במוזיקה ובתיאטרון, ואף להתחיל ללבוש בגדים דומים. לעתים קרובות, אוהבים אלה מעידים על מחשבות דומות, או הבנה הדדית ללא מילים. אבל גם במקרה כזה, זהויותיהם לא מתמזגות – אלא יש בהן הרבה מהמשותף. שביעות רצון רומנטית עמוקה אינה עניין של בעלות, אלא של שגשוג; האדם האחר אינו חלק ממך, אלא בן זוגך בחיים דינמיים ומספקים.

יצירה ספרותית המדגימה את הנאמר פה היא "אנה קארנינה" של לב טולסטוי (1877). אנה מתענה כל כך באהבתה האומללה לוורונסקי, שהיא משליכה את עצמה מתחת לגלגלי הרכבת. אך לעומתם, לוין וקיטי פורחים ומשגשגים באהבתם. לוין, בעל היכולת הייחודית להרגיש רגשות עמוקים ופתוחים, מאמין ש"אין עוד ברייה בעולם שכל עולמו שלו ופשר חייו מתמקדים בה ככה. כן, זו היתה היא. זו היתה קיטי.1" ובכל זאת, סיפור אהבתם אינו פשוט: קיטי דוחה תחילה את לוין בציפייה למאהב אחר. ואחרי שקיטי ולוין הופכים לבסוף לזוג, הם רבים. המסר ברור: גם כשהאידיאולוגיה הרומנטית מנצחת, בספרות או בחיים האמתיים, היא תמיד עומדת על סף הפסד. כדי שבני הזוג ינצחו, עליהם להיות כנים ומלאי חמלה, אך בה-בעת להיות באופן מוחלט הם עצמם כדי שלא ירצו לעולם לשלוט באחר. אהבתם המורכבת היא עמוקה ופתוחה; הם חולקים את חייהם ותשוקתם, ולכן הם פורחים.

למרות הציניות הרבה השוררת בשנים האחרונות, אהבה רומנטית יכולה לנסוק על כנפי העומק. כדי להשיג אהבה עמוקה, אין צורך בבן הזוג בעל התכונות האישיות המפתות ביותר – דרושה רק הרמוניה. כשיש התאמה, אפשר ללבות את התשוקה בעזרת עומק ובכך לשמר את הרומנטיקה.

 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

31 תגובות על אהבה אינסופית

05
לילי

האם למעשה הפסקה המסיימת, לא דומה לאהבה של בני זוג מהחברה הדתית? שם יש תשוקה ראשונית אך עוד לא ממומשת לפני נישואים, ובעיקר החיבור נסוב על התאמה. ואז למעשה עם הנישואים יש העמקה ובניה של הקשר הספציפי- מתוך ידיעה שזה מה שיש לי וזה טוב לי?

08
חנוך ב.

מאמר לעניין.
לדעתי זה דומה פחות או יותר גם ליחס בין האדם לאלוהים.
בגלל תפיסה רומנטית מוגזמת, אנשים מתאכזבים מכך שאינם חשים התרוממות רוח בכל תפילה יומיומית. מצד שני, אם כל התפילות שלך הם ככה, כנראה אתה אדם משעמם.

אין נוסחה לאהבה. הנסיון לפרק אהבה למרכיבים ולתתי גורמים, משול לנסיון לנתח את הסיבות שבגינם אנשים צוחקים מבדיחות. אסימוב אמר פעם שביום שיגלו מדוע צוחקים מבדיחות, אף אחד כבר לא יצחק יותר מבדיחות. העתיד כנראה יזמן לנו "כדורי אהבה", "אימון לאהבה", "טיפול התנהגותי באהבה", "סטייליסטים של אהבה" ועוד הרבה מאמרים מלומדים ורבי מלל, על משהו הגדול פי אלף מכול מילה נאמרת.

10
זהר ארנון

אהרן בן-זאב מתנה את קיומה של אהבה בזוגיות, מה שהוא קורא, בטעות, כנראה, "אהבה רומנטית". יש הקוראים לזה "אהבת בשרים", או בשפה מדוברת, "זיונים". ואם לקחת דוגמה מהראיון עם הקולנוענית מיה דרייפוס ב"גלריה" של "הארץ" היום, שם היא מעידה על עצמה "כוסית", שהביטוי "הסלוני" שלו הוא "חתיכה". מה שלא יהיה כינויה של התחושה, "אהבה" היא לא רק מימושה של התשוקה המינית, ומימוש התשוקה הזאת בודאי ראוי לכינוי מוצלח יותר מ"אהבה רומנטית", ביטוי ששאוב ממה שכונה "רומנים למשרתות". כמו שאין "אהבה נכזבת", כך אין "אהבת עומק", ו"אהבה שטחית", או "אהבה כואבת". "עוצמה רומנטית" ו"עומק רומנטי" וכול התארים שמדביקים ל"אהבה", לא שייכים אליה. לו הכותב היה מנסה להגדיר "אהבה מהי?", היה מגיע למסקנה שהתארים שהשתמש בהם אינם שייכים לנושא. ברור גם שלמלים "כעס" ו"יגון" אין קשר לאהבה. כדאי לזכור שהמושג "אהבה" הוא הרבה יותר פשוט מ"החשיבות" שמנסים ליחס לו. כדאי להפנות קצת זמן ולחשוב מה היא, באמת ה"אהבה" הזאת שדנים בה בלי לנסות להבין אותה. נידמה שבתור התחלה כדאי לבחון את משמעותה של האמירה: "ואהבת לרעך כמוך". נדמה שזה עשוי להיות מפתח להבנת הנושא.

11
אלדר

תודה. הדברים מהדהדים מבפנים בצורה שמאותת על חשיבותם. יחד עם זאת, אני תוהה לגבי האמרה שדווקא באהבה, עמוקה ככל שתהיה (!), אין אלמנטים ברורים של פשרה. מניסיוני האישי, אין תחום בחיינו האנושיים והמודרניים, וביניהם אהבה רומנטית, שתחושת הפשרה לא חודרת אליו לפחות בצורת ביקורים מזדמנים. הרי כולנו מונעים מאמביציות רגשיות (בעלות ניחוח רומנטי) ונעים לעבר אידיאלים חמקמקים ביותר (לאורך זמן) - אושר, תשוקה, אהבה, הרמוניה ועוד ועוד. השאלה המרכזית היא אופן התייחסותנו אליה, לפשרה. האם בזמנים שבהם ישנו תסכול ואף אכזבה, אנו יכולים לקבל זאת בשל היותנו אנושיים? הבהלה והביקורת האוטומאטיות (כלפי העצמי וכלפי האחר) שעולות בעקבות תחושת הפשרה, אשר כאמור היא בלתי נמענת לפעמים, עלולות לערפל ולמסך את ערכו של הקשר. ערנות וקשיבות למידת הסיפוק שחווים בקשר עם אדם אחר, לצד חמלה והבנה של מגבלות הקשר הבינאישי, מחייבת "עבודה" אינסופית. אולם עבודה זו הינה מכרעת לגבי המשכיותו של הקשר. מצד שני, יכול להיות שזו עמדה פושרת מדי..

12
אדם

מאמר מענין ומאלף!
תודה רבה!!

אני חושב שבדיון על אהבה ראוי לעסוק בין השאר גם במושג 'אהבה של דבקות' כפי שהוא מפורש ומוסבר בספרות החסידית היהודית. בספרות היהודית כבר נעשתה מחצית העבודה – רבות נכתב על הדבקות בה' כביטוי הנשגב ביותר והעמוק ביותר של האהבה כלפיו (ואולי של אהבה בכלל). מה שנשאר לנו לעשות זה בסה"כ להעביר את הדיון למישור היחסים הרומנטיים בין בני זוג, ולהבין איך מגיעים לחוויית עומק של אהבה בלי להזדקק לאפלטון שיספר לנו על החצי השני שלנו. בשונה מההתמזגות, חוויית הדבקות איננה פוגעת בחירות האישית ובזהות העצמית וגם לא מכריחה קיומו של רגש ההיצמדות (הידוע לשמצה בפילוסופיה הבודהיסטית). אולי הדוגמה הכי טובה שעולה לי כעת בזיכרון היא אהבתו של גראנט לפיונה בסרט "הרחק ממנה". אין בה לא רצון לשלוט ולא אובדן של זהות או חירות, אלא אהבה עמוקה, שלדעתי יכולה להיות מובנת טוב יותר במונחים של דבקות. צפייה מהנה!

16
אדם בן זאב

מאמר מקסים, אני מאמין שככל שהזמן עובר הזוגות יותר מתעסקים במרחב האישי שלהם בתוך מערכת היחסים לעומת תחילתו של הקשר בו הם בעיקר מתעסקים במרחבו של בן או בת הזוג, בקיצור הופכים לאגואיסטים.
אני מרגיש שבגלל שאהבה היא דבר כל כך אינדווידואלי אין טעם לנסות לחקור אותה אלא רק לחוות אותה ולספר עליה באמצעים אומנותיים כמו שירים,סרטים וכ׳ו...
אם הייתי חיב להגדיר אהבה אז הייתי מגדיר אותה כמו ברידג׳- אם אין לך פרטנרית טובה, כדאי מאוד שתהיה לך יד טובה.

17
דליה יאירי

אין כמו אהרון בן זאב -חוקר המבקש להתחקות אחרי סודות הנפש ה''נורמלית'' ולבקש להבין את טווח ועומק רגשותינו.
יש , לדעתי, להדגיש יותר את העובדה שזוגיות מתמשכת ומספקת אינה תמיד אהבה מתמשכת ומספקת. זוגיות בחברות רבות אינה זהה לאהבה. נישואין בחברות ומגזרים רבים הם תוצאת אינטרסים. אינטרס חברתי, אינטרס כלכלי, דתי, - הנובעים ממבנה החברה המבקשת לשמר את זהותה הייחודית. שלב ההתחלה בזוגיות כזו רחוק מאד מאהבה ניצתת בין שניים ויש בה משיכה מינית , סקרנות ומגוון יצרים ותשוקות הנובעים מאלה. ובכל זאת אנחנו יודעים ולומדים על אהבה רבת שנים המתפתחת ומתייצבת אצל זוגות שהתחילו דרכם מאילוץ . בימינו נוסף לסקאלה גם האינטרנט הרווי באתרי הכרויות שבחלקם ממלאים תפקיד של שדכן עם כל הסממנים ה''קלאסיים''. ניתן לבחור בן זוג לחיים על סמך גילו, השכלתו, עשרו, יופיו, ולעשות כל פשרה שבעולם כדי לקבל את האחד או האחת.. [ואיני מדברת על לוחות המודעות לסטוצים].הרבה זוגות אתרי ההכרויות מצהירים כי מצאו את אהבתם. האהבה , לדעתי, תלוית ערכים חברתיים , קני מידה שונים להגדרה. זוג בחברה דתית שמרנית מתייחס אחרת לאהבה- המציאותית כמו גם הנחלמת . אין ספק שאהבה היא נושא מדהים לכל חוקר נפש ולעולם לדעתי לא יימצא כלי מדידה שיצליח להשוות בין אהבה לאהבה.

18
זהר ארנון

את הבדיחה בה מנסה אדם בן זאב להדיר אהבה מספרים על סקס, ואז הוא "עושה גם שכל". כי אז יש סיבה ל"יד טובה" אם אין לך בן/ת זוג טוב/ה.
*
לא היה צריך לקרוא את דברי דליה יאירי עד הסוף כדי להבין שהיא משתמשת ב"אהבה, מבלי שיש לה הגדרה על מהותה. היא גומרת כך:
"לדעתי לא יימצא כלי מדידה שיצליח להשוות בין אהבה לאהבה". השאלה היא, מה יש כאן להשוות? למה צריך לעניין מישהו עד כמה מישהו אחר אוהב מישהו או משהו? למה זה אכפת לו? אני כותב "משהו" כי בני אדם (ולא רק הם) אוהבים לא רק להזדווג. יש עוד כמה דברים שהם אוהבים. מישהו מעלה על הדעת שיש הבדל בין אהבת השתגלות לאהבת תפוז? תמהני.

19
דליה יאירי

זהר ארנון,
לא אני מבקשת להשוות בין אהבות. חוקרי הרגשות הם המנסים לענות לשאלה הפואטית ''מה זאת אהבה'' ומבקשים לפרוט למרכיבים את המושג הכללי כל כך המכיל פרשנויות רבות ושונות. ''נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים'' - האין כאן השוואה ? ''טובים דודיך מיין''- יש הבדל בין אהבת יין לאהבת דודים? אני מתקשה להאמין שגם אחרי שיהיו אמצעים טכניים המסוגלים לבדוק גלי מוח מסומנים - אכן תמצא דרך למדידת ולתיוג אהבה.

20
זהר ארנון

אתם שם סותמים "מדפסות"? התעוררה הצנזורה? מה פירוש "כבר כתבת"? כתבי משהו אחר. הגבתי על תגובות. "תקשורת" זה העניין. אם אדם בן זאב מסרס בדיחה על שחקני בריג', וכותב שאבה דומה לבריג' "אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך יד טובה" זה יכול להישאר ללא תגובה? מה קשר ל"אהבה" ול"יד"? הבדיחה מתיחסת ל"סקס" ושם, אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך "יד טובה". שם היד רלוונטית. באהבה, שאף לא אחד מבין כול הכותבים לא התייחס להגדרתה, אלא נתלו באגדות של "ספרות למשרתות", לא שמותר לי לבקר את הגישה הזאת, חובה לבקר אותה. אבל את מה שכתבתי כתגובה לאדם ולדליה, דחיתם כ"חזרה" על... ואילו חזרות ה"מה יפית" טובות בעיניכם. אינני יודע מי "אתם", אבל אם זאת הגישה, אינני רוצה להיות חלק מכם.

21
זהר ארנון

אתם שם סותמים "מדפסות"? התעוררה הצנזורה? מה פירוש "כבר כתבת"? כתבי משהו אחר. הגבתי על תגובות. "תקשורת" זה העניין. אם אדם בן זאב מסרס בדיחה על שחקני בריג', וכותב שאבה דומה לבריג' "אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך יד טובה" זה יכול להישאר ללא תגובה? מה קשר ל"אהבה" ול"יד"? הבדיחה מתיחסת ל"סקס" ושם, אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך "יד טובה". שם היד רלוונטית. באהבה, שאף לא אחד מבין כול הכותבים לא התייחס להגדרתה, אלא נתלו באגדות של "ספרות למשרתות", לא שמותר לי לבקר את הגישה הזאת, חובה לבקר אותה. אבל את מה שכתבתי כתגובה לאדם ולדליה, דחיתם כ"חזרה" על... ואילו חזרות ה"מה יפית" טובות בעיניכם. אינני יודע מי "אתם", אבל אם זאת הגישה, אינני רוצה להיות חלק מכם.
איך, לעזאזל אתם יודעים שזה "כבר קיים"? קראתם את זה

22
זהר ארנון

אתם שם סותמים "מדפסות"? התעוררה הצנזורה? מה פירוש "כבר כתבת"? כתבי משהו אחר. הגבתי על תגובות. "תקשורת" זה העניין. אם אדם בן זאב מסרס בדיחה על שחקני בריג', וכותב שאבה דומה לבריג' "אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך יד טובה" זה יכול להישאר ללא תגובה? מה קשר ל"אהבה" ול"יד"? הבדיחה מתיחסת ל"סקס" ושם, אם אין לך פרטנר טוב כדאי שתהיה לך "יד טובה". שם היד רלוונטית. באהבה, שאף לא אחד מבין כול הכותבים לא התייחס להגדרתה, אלא נתלו באגדות של "ספרות למשרתות", לא שמותר לי לבקר את הגישה הזאת, חובה לבקר אותה. אבל את מה שכתבתי כתגובה לאדם ולדליה, דחיתם כ"חזרה" על... ואילו חזרות ה"מה יפית" טובות בעיניכם. אינני יודע מי "אתם", אבל אם זאת הגישה, אינני רוצה להיות חלק מכם.
איך, לעזאזל אתם יודעים ש"התגובה הזאת כבר קיימת"? או ש"אסור" להתייחס פעמיים לנושא גם אטם ההתייחסות שונה?

23
זהר ארנון

לדליה יאירי:
הבעיה שלא מגדירים "אהבה". ואם לא יודעים מהי, אז אין מה ועם מה להשוות. דוד משווה את מה שמכנים "אהבה" איתו עם "אהבה" עם אישה. הנושא מוגדר. אהבה היא "סקס". כאן אנחנו לא יודעים מהי "אהבה", אבל ברור שמדובר במין מפני שהמילה "הסלונית" להזדווגות היא "אהבה". כמו "עשו אהבה לא מלחמה". אבל אהבה באה לידי ביטוי לא רק ב"אהבה". ולכן, חיוני להגדיר מה היא האהבה הזאת. פשוט. לא?

25
אהרון בן-זאב

תודה לכל המגיבים על המילים החמות שריגשו אותי, ועל ההערות המאירות שגרמו לי לחשוב שוב על נושאי המאמר.
לא אוכל כמובן להתייחס לכל הנאמר, אך אשתדל להתייחס להערות מרכזיות.
דליה (וירצברג-רופא), אינני בטוח למה את מרימה ידיים לגבי אושר עמוק. נראה שישנם יותר אנשים שמאפיינים את עצמם כמאושרים, מאשר כמאוהבים. נראה שהאושר תלוי בנו, במידה לא פחותה ואולי אף יתרה) מאשר אהבה עמוקה שבה נדרש למצוא בן-זוג מתאים.
לילי, אהבה עמוקה יכולה לצמוח בדרכים שונות; אחת מהן היא הדרך שבה התשוקה לא ממומשת לפני הנישואים. אך ישנם מקרים רבים, שמימוש זה קיים, ובכל זאת מתפתחת אהבה עמוקה.
חנוך, אתה צודק שאהבה עמוקה אין פירושה עוצמה רגשית גבוהה בכל רגע ורגע; אך העדר מוחלט של עוצמה שכזו היא לא סימן טוב לאהבה.
אסף, אכן אין נוסחה, או הגדרה חד-משמעית לאהבה, אך בהחלט אפשר לנתח את האהבה ולהסבירה. אינני מסכים לטענה שהבנת מהות האהבה, או הבדיחה, יבטלו את ערכן. באופן כללי, ידיעת טבע הרגשות מאפשרת העצמת הרגשות החיוביים ומיתון הרגשות השליליים. אני מסכים שאי-אפשר לצוות על הלב לאהוב, וזו גם לא המטרה של חקר האהבה; אבל אפשר בהחלט להבין את הנסיבות שבהן האהבה מתחזקת ולפעול בהתאם.
זהר, אינני מתנה את האהבה בזוגיות באהבת בשרים; ישנן אהבות בזוגיות שלא כוללות אהבת בשרים. אך באהבה רומנטית טיפוסית, צריך להיות יסוד של משיכה (שבדרך כלל מתבטא במשיכה מינית). לשיטתי, האהבה שונה בהחלט ממימוש התשוקה המינית. ישנם סוגים שונים של אהבה, ובמחקרי אני מבחין בינם.
אלדר, נושא הפשרה בכלל, והפשרה הרומנטית בפרט, הוא אכן מעניין (והוא נושא ספרי הבא). אין ספק שבכל זוגיות וסוגי האהבה השונים ישנה פשרה. הפשרה מבטאת את עובדת קיומנו ביחד עם אנשים אחרים ואת הצורך להתחשב גם בהם. אתה בהחלט צודק שהנושא המרכזי הוא כיצד אנו מתייחסים לפשרה. בהקשר הרומנטי, וויתורים שנעשים לטובת בן-הזוג אינם בהכרח פשרה רומנטית; לעיתים אנו שמחים על ויתורים אלו, ולפעמים ההרגשה הלא נוחה של התפשרות על פחות ממה שאתה רוצה, שקיימת עם ההסכמה לפשרה, נעלמת במרוצת הזמן. זה המצב באהבה עמוקה. ויתורים שנעשים לשגשוג הזולת והיחסים לא נתפסים כפשרה רומנטית, ובני הזוג מאושרים במצבם. ה"עבודה" על הזוגיות היא אכן רכיב מרכזי בטפולים זוגיים, אך לא תמיד עבודה כזו יכולה להועיל. כאשר אתה צריך לעבוד עד אין קץ על הזוגיות, סביר להניח שבמקרים רבים בסופו של דבר זה לא יעבוד.
אדם, רעיון הדבקות הוא מעניין ואכן יש לו מקום בסוגי אהבה, כולל אהבה רומנטית עמוקה. דבקות, בכל אופן, יכולה להיתפס כמשהו פסיבי יותר המדגיש יתר על המידה את החד-כיווניות שבאהבה. באהבה עמוקה, היבט ההדדיות חשוב ביותר. היבט זה יכול לאבד מחשיבותו עקב נסיבות חיצוניות קשות, כמו למשל מחלת האלצהיימר של פיונה שלא מנעה מגראנט להמשיך לאהוב אותה. אך לאהבה רומנטית, שהיא חד-כיוונית בגלל שבן הזוג לא אוהב, יהיה קשה להתפתח לאהבה עמוקה.
שלי, אין בגישה המוצגת הנחה סמויה של מונוגמיה. ההנחה היא שבהעדר כל סוג של בלעדיות, או טוב יותר, ייחודיות, יהיה קשה לפתח אהבה עמוקה.
אדם (בן-זאב), ביסוד אהבה עמוקה אך עומד גם הרצון למלא את הצרכים האישיים של כל אחד מבני הזוג, אך זה לא עושה את בני הזוג אגואיסטים. אתה צודק שחקר האהבה הוא מורכב למדי, ושלעיתים קרובות, האהבה מתוארת בצורה הברורה ביותר על ידי אמנים, אך זו לו סיבה שלא לנסות לחקור אותה בכל התחומים האפשריים, כמו למשל, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ומדעי המוח.
דליה (יאירי), טוב לשמוע אותך שוב. אני בהחלט מסכים שזוגיות מתמשכת יכולה להיות ללא אהבה מתמשכת ומספקת. הכנסת גורם האהבה לנישואים היא חידוש שהחל להיות רווח רק לפני כמאתיים שנים. דרכים רבות מובילות לא רק לרומא, אלא גם לאהבה עמוקה. הרשת, היא אחת דרכים הפופולריות היום. אכן קשה להשוות בין סוגי אהבה שונים, אך אינני חושב שאי אפשר למדוד (או לפחות להעריך זאת). פסיכולוגים רבים משתמשים במדדים שונים להערכת עוצמת האהבה.
שושי, אני בהחלט מסכים שלהכרת תודה חלק חשוב באהבה עמוקה.

29
רועי מי

כתבה מקסימה, מעוררת מחשבה וספקות ותקווה... בדיוק מה ש׳משפט סוקרטי׳ טוב אמור לעשות, וכך הכותב נהג לעשות בתבונתו. כרופא הייתי שמח לשמוע עוד קצת על הביולוגיה של האהבה ולתת קצת ׳בסיס מוצק׳ יותר להסברים הביולוגיים של האהבה. הייתי גם שמח לקרוא על ההבדלים הבין תרבותיים של האהבה ובכך אולי לאפשר תהייה האם המנגנונים הביולוגיים שונים או שמא כל העסק הזה תרבותי. יישר כוח:)

30
הילה אורנג'

אושר עמוק
נשארתי עם צמד המלים המתוק הזה.
טוב שיש מי שמנסה להמשיג את זה עבורנו.

אבל אושר עמוק אינו נמצא בתחום או בטווח השגת המלים. הוא הרבה מעל, או מתחת או לפניהן..

31
א. ב

נוטה להסכים: "לעומת זאת, כדי להגשים אהבה ואושר עמוקים עלינו לתפקד בצורה מיטבית, לממש באופן שיטתי את יכולותינו הפנימיות המהותיות לאורך זמן רב".
יש זוגות שהסיבה היחידה שנשארות ביחד הוא כדי שלילדים יהיו לחיים טובים יותר ואין שם באמת איזשהו אהבה או חיבה. כלומר, המאמר יוצא נגד אותם החושבים שיצירה לבדה של בני הזוג *ביחד* הוא הגורם לחיבה עזה וארוכה יותר בין בני הזוג. אלא באמת חשוב שבן זוגך יגרום *לך* להיות שלם יותר, וממילא תאהב אותו/ אותה.