היד הרכה והיד הלופתת

החברה האנושית מתפתחת במעגלים: מהיווצרות טבעית של מגוון ואי-סדר, עד בואה של סמכות ריכוזית וחוזר חלילה
X זמן קריאה משוער: חצי שעה

ההיסטוריה האנושית של 5,000 השנים האחרונות מתוארת כרצף של התפתחות תרבותית, האורג בתוכו השתנות בתחומי המחשבה – הדתית, המדעית והחברתית, השתנות בתחומי הטכנולוגיה לסוגיה, עלייה וירידה של עמים ואימפריות ועוד. לכל תחום התפתחות קיימות תיאוריות המסבירות אותו. לדוגמה, קיים מחקר רחב על דיפוזיה ואימוץ של רעיונות בתחומים שונים – על הסיבות לכך שרעיון דתי מסוים התפשט בעוד שאחר נעצר או נעלם, על הסיבות לכך שטכנולוגיה כלשהי הפכה לנחלת הכלל בעוד שאחרת, דומה או טובה יותר, לא אומצה, על התפתחות פרדיגמות מדעיות והחלפתן על ידי אחרות וכדומה. מודלים אחרים עוסקים בסיבות שאפשרו התפתחות של מגוון רעיוני בתקופות מסוימות אל מול דוגמטיות באחרות. במחקר קיימים מודלים שונים לעלייתם, התבגרותם ולבסוף דעיכתם של עמים, אימפריות ומדינות.

ה"פלא של אירופה" נבע משילוב ייחודי של חופש כלכלי, פלורליזם צבאי וחופש אינטלקטואלי

בספרו ״עליתן ונפילת של אומות גדולות״, תלה ההיסטוריון פול קנדי (Kennedy) את הצלחת האומות של מרכז אירופה החל מהמאה ה-16 בהתמודדות מול האימפריות אחרות בנות זמנן, כמו האימפריה הסינית של שושלת מינג והאימפריה העות'מנית, בתנופה הכלכלית שהחלה במרכז אירופה באותה עת והמשיכה למאות הבאות, אשר היוותה בסיס חיוני לעוצמתן הצבאית. קנדי טען כי אימפריות אלו נכנעו לעוצמה האירופית, כי כולן סבלו מתופעה דומה: שלטון ריכוזי שהתעקש על אחידות של אמונה ופרקטיקה, לא רק בעניינים של דת המדינה, אלא גם בפעילויות כלכליות ובפיתוח אמצעי לחימה. לעומת זאת, באירופה, שחסרה שלטון ריכוזי והייתה מפוצלת בין ממלכות וערי מדינה יריבות שהתחרו זו בזו, נוצר דחף לחיפוש מתמשך אחרי שיפורים בתחום הצבאי, אשר התפתחו מתוך קשרי גומלין עם התפתחויות טכנולוגיות ומסחריות. סביבה תחרותית ומעודדת יוזמה זו, הביאה לכך שחברות אירופיות חוו צמיחה כלכלית מהירה ועלייה באפקטיביות הצבאית. ה"פלא של אירופה", לפי קנדי, נבע משילוב ייחודי של חופש כלכלי, פלורליזם צבאי וחופש אינטלקטואלי.

מגדל אייפל, פריס

הפלא האירופי ניצב על חירות ומגוון. תצלום: סורוש כרימי

הביולוג ג׳ארד דיימונד (Jared Mason Diamond), טען בספרו ״חיידקים, רובים ופלדה״, טענה זהה לגבי ההבדל בין סין ושלטונה הריכוזי לעומת אירופה, על מרכזי החדשנות המתחרים שלה, אך תלה את הסברו במידת הקשירות הגיאוגרפית (connectedness) הנמוכה באירופה, בגלל רכסי הרים גבוהים ותעלת לה-מאנש המבתרים את אירופה ליחידות לשוניות, אתניות ופוליטיות עצמאיות. זאת לעומת הקשירות הגבוהה לאורך מערכות הנהר בצפון ודרום סין, שבהמשך חוברו ביניהן בתעלות. דיימונד טען כי המחסומים הגיאוגרפיים באירופה אפשרו מעבר רעיונות וטכנולוגיה אך לא השתלטות פוליטית, וכי בראיה כוללת הטכנולוגיה התפתחה באופן מיטבי באזורים בעלי קשירות גיאוגרפית מתונה.

במקרים רבים, היעדר שליטה מרכזית או קיומה של משילות רופפת, אפשרו יצירת מגוון, אשר מתוכו נברר בהמשך רעיון או טכנולוגיה, שהגיעו לדומיננטיות באזורים נרחבים בעולם

במאמר זה אטען כי מה שזוהה על ידי קנדי ודיימונד כמקרה יחודי, הוא רק דוגמה אחת לתופעה רחבה הרבה יותר, וכי קיימים מקרים נוספים שבהם היעדר שליטה מרכזית או קיומה של משילות רופפת, אפשרו יצירת מגוון, אשר מתוכו נברר בהמשך רעיון או טכנולוגיה, שהגיעו לדומיננטיות באזורים נרחבים בעולם. הטענה המוצגת כאן היא כי ניתן לזהות בהיסטוריה האנושית דפוס עקרוני, הממשיך את דפוס האבולוציה הביולוגית של פיתוח מגוון – במקרה זה לא מדובר במינים, אלא ברעיונות: רעיונות דתיים, פוליטיים, חברתיים, המצאות מדעיות וטכנולוגיות שימושיות, הנתונים לתהליך של ברירה שמביא להתרחבות התפוצה של חלופות מסוימות, תוך עצירת או הכחדת חלופות אחרות. מנגנון הברירה הזה אינו ברירה טבעית אקראית, אלא בעיקר אכיפה של רעיון או טכנולוגיה נבחרת על ידי מנגנון שליטה ריכוזי.

שתי טענות הנגזרות מהטענה היסודית הן:

תקופות שבהן ניתן לזהות התפתחות של מגוון הן תקופות שבהן הייתה רמת ריכוזיות שלטונית נמוכה יחסית, שאפשרה למספר גופים (פוליטיים, חברתיים, מדעיים, עסקיים) להתפתח במקביל תוך כדי תחרות (בתחומם).

תקופות שבהן התבצעה ברירה של מרכיבים מתוך המגוון הן תקופות בעלות רמת ריכוזיות גבוהה – לדוגמה, התפשטות אימפריות, התפשטות דתות בעלות מנגנונים פוליטיים ריכוזיים, או הגמוניה של חברות ענק טכנולוגיות. בתקופות כאלה חלק מהרעיונות נפוצים מאוד בעוד אחרים נעצרים או נכחדים.

בחירת מקרי מבחן להמחשת טענות המאמר נעשתה לפי שני פרמטרים מרכזיים: הראשון הוא תחומים שבהם נוצר מגוון והשני הוא אזורים בהם נוצר מגוון. היווצרות מגוון רחב באיזור תחום יחסית (למשל: הסהר הפורה, אירופה), תאפשר לבחון גם את תהליך הברירה, מתוך החלופות שהתפתחו.

מיוון העתיקה ועד ההלניזם

לפי ההיסטוריון משה עמית, יוון של המאות השמינית ועד השלישית לפני הספירה הורכבה ממאות קהילות עצמאיות מאורגנות כערי מדינה, ללא שלטון ריכוזי, אשר היו ביניהן קשרים מסוגים שונים, כמו התכנסויות דתיות בעלות מאפיינים תחרותיים בתחומי הספורט והמוסיקה.

מהתפישה היוונית נעדר מרכיב של "מרכז" וכי קהילות יווניות התפתחו ממקורות שונים, בזמנים ובמקומות שונים ללא גבול משותף

חוקרים שונים ציינו היבטים של העולם היווני אשר יכולים להסביר את התפתחות המגוון בו. כריסטיאן מאייר (Meier) טען בספרו A Culture of Freedom כי הסיבה לרמת הנסיינות (experimentation) החברתית הגבוהה נעוצה במנגנון השלטוני שאותו בחרה קהילת העיר, מנגנון שעורר מטבע הדברים ויכוחים חברתיים, אשר דחפו את תושבי הערים להשוות כל העת את המנגנון של עירם לאלו של ערים אחרות. עמית טען כי הקולוניזציה של חופי צפון הים התיכון ומזרחו העמידה במרכז ההתעניינות את האדם הבודד, אשר הזיקה שלו למשפחתו ולמסורת של בני יוון נחלשה, מה שדחף אותו להגות ואפשר לו לקבל רעיונות חדשים. ההיסטוריון עירד מלכין הציג את הקשרים בין הערים והמושבות היווניות כרשת מבוזרת בעלת מספר מימדים וטען כי מהתפישה היוונית נעדר מרכיב של "מרכז" וכי קהילות יווניות התפתחו ממקורות שונים, בזמנים ובמקומות שונים ללא גבול משותף. הן היו מאפיינים שונים, אך היה להם די במשותף, וכך התאפשרה יצירת הרשת.

ניקה, אלת הניצחון, הלניזם, סמותרקה

ניקה, אלת הניצחון המכונפת מסמותרקה (המאה השלישית לפנה"ס), מוזיאון הלובר, פריס. תצלום: Lyokoï88, ויקיפדיה.

המגוון שנוצר מבחינת ההתארגנות החברתית כלל את הדמוקרטיה של האריסטוקרטיה, והיו לו ניואנסים רבים אשר התיעוד של רובם לא שרד. הוא היה ייחודי לכל עיר והיה תלוי בהרכב הסיעות האריסטוקרטיות בעיר, בגודל האוכלוסייה, באיום החיצוני על עיר ועוד. המרכיבים הייחודיים כללו את צורת ההצבעה (מי היו בעלי זכות ההצבעה ומספרם), סוגי המשרות שנקבעו, משך הכהונה בהן, האפשרות להתמנות שוב לאותה משרה וכדומה. לכולנו מוכר הדגם האתונאי, שתועד היטב והותאם לאוכלוסייה הגדולה של אתונה, אך היו בו מרכיבים שונים מאלו שהיו בפוליס קטנות יותר. דגם שלטון נפוץ אחר היה שלטון היחיד (או מייצג סיעה יחידה)– הטיראניה. דגם ייחודי התפתח בספרטה, שנשלטה על ידי קבוצה אוליגרכית קטנה ופיתחה מנגנון חברתי שבראש מעיניו עמדה בניית צבא מקצועי. למרות ניסיונות השתלטות של ערים אחדות על אחרות (במלחמות הפלופונסיות, למשל) הרי שהיעדר שלטון יווני מרכזי (מהסוג שהתפתח לאחר כיבושי פיליפוס ואלכסנדר מוקדון וביתר שאת לאחר הכיבוש הרומי) אפשר מגוון מנגנונים חברתיים זה וגם שימור המגוון בתחומי המדע והאומנויות היפות.

ההתפתחות האדירה של המחשבה היוונית לא הייתה מתאפשרת אילו נהוג היה ביוון העתיקה מנגנון דתי ריכוזי ובעל עוצמה, שברצונו יכול היה לעצור את התפתחות החשיבה, כפי שקרה בתקופות מאוחרות יותר

ביטויים מוכרים אחרים של המגוון שיצרה התרבות היוונית הם בתחומי הפילוסופיה, המדע, המחזאות והשירה. לדוגמה, הפילוסופיה היוונית כללה עשרות פילוסופים ומספר זרמים מתחרים, כמו הקיניקנים, הסטואיקנים והאפיקורים. בלי לנתח את הצורך האנושי לחקור את הבלתי מובן, ברור למדי שהתפתחות זו לא הייתה מתאפשרת אילו נהוג היה ביוון העתיקה מנגנון דתי ריכוזי ובעל עוצמה, שברצונו יכול היה לעצור את התפתחות החשיבה, כפי שקרה בתקופות מאוחרות יותר, למשל תחת שליטת הכנסייה הקתולית בספרד. לא ברור מדוע הידע החדש התפתח והצטבר במקומות מסוימים, אך יתכן שערי נמל שבהן ביקרו אנשים רבים יחסית היו פתוחות יותר לרעיונות חדשים. האי לסבוס, למשל, היה מרכז של שירה והעיר מילטוס הייתה מרכז של פילוסופיה. חשובה לעניינו היא העובדה כי היעדר השלטון הריכוזי וקיומה של משילות כללית נמוכה, אפשרו למשורר או פילוסוף שהתנאים בעיר אחת השתנו לרעתו, לעבור לעיר אחרת ולהמשיך בפעלו עד יעבור זעם. דוגמאות לכך הן המשוררת סאפפו, המתמטיקאי פיתגורס, ההיסטוריון הרודוטוס והמשורר והפילוסוף קסנופאנס.

שלב הברירה מתוך המבחר שנוצר, אינו ניתן לאפיון פשוט. כיבושי אלכסנדר מוקדון איחדו את יוון תחת שלטון מלוכני אחיד אשר החיל, לדוגמה, את מבנה הפלנקס המקדוני שאותו הוא פיתח, במקום חלופות מוקדמות יותר של הפלנקס היווני, אך בשל הנטייה לכיבושים והתפשטות דרומה ומזרחה, לא עסק באופן מוצהר בהנחלת ההלניות על מגוון היבטיה בשטח שכבש. השלטון שלאחר אלכסנדר מוקדון, עסק גם בהטמעת היבטים הלניים רבים באזורי אסיה הקטנה, ארץ ישראל ומצריים, בתחומים חברתיים של פולחן האלים, ושם דגש על תחרויות ספורט, הצגות תיאטרון והפיכת היוונית לשפה הבינלאומית ובתחומים חומריים כמו ארכיטקטורה, טכנולוגיה צבאית ולבוש. קשה לקשור במקרה זה ברירה של גישה מסוימת בתחום כלשהו, שכן גם השלטון ההלניסטי לא היה ריכוזי וכלל התאגדויות רופפות יחסית של ערים בעלות עצמאות חלקית (למשל, הדקאפוליס ההלניסטי בעבר הירדן המזרחי תחת שלטון רומי). ניתן לומר כי הכובשים ההלניים הפיצו את הפלורליזם ההלני ולא בררו ממנו מרכיבים ספציפיים, תוך יצירת הרכבים שונים של סינקרטיזם באזורים שונים. הרומאים העריכו מאוד מרכיבים באמנות היוונית, כמו הפיסול, וניסו לחקותם. המוסלמים שימרו מרכיבים בפילוסופיה ובמדע היווני ואפשרו את "צליחת ימי הביניים" וחידוש העניין בתרבות היוונית על כלל מרכיביה החל מהרנסנס ועד ימינו.

ארטמיס, יוון, רומא, אלת הציד, ורסאיי

אלת הציד היוונית ארטמיס, בפסל רומי מתקופת האימפריה. מוזיאון הלובר, פריס. תצלום: Sting, ויקיפדיה

מהתערערות האימפריה הרומית ועד לצמיחת נצרות מערבית ריכוזית

שלוש המאות הראשונות לספירת הנוצרים מאופיינות מבחינה דתית בשילוב מורכב ומגוון של דת המדינה היוונית-רומית האלילית עם דתות מקומיות, לעיתים ליצירת שילוב מורכב של נצרות עם דת נהוגה מקומית – המכונה "נצרות הלניסטית". על פי ההיסטוריון אביעד קליינברג, הנצרות סבלה, או נהנתה, מחופש אמונה בהתאם לנטייתם של הקיסרים הרומים, שכללה שיקולים תועלתניים של שמירת השקט באזורים כבושים, את הצורך בהפגנת ריבונות רומית באמצעות אכיפת האמונה הרומית ועוד. הנצרות המוקדמת התאמצה להתבדל מהיהדות ונאבקה בכיתות כמו התנועה הגנוסטית שהדגישה את אחריות האלוהות לסבל האנושי, לעומת החטא הקדמון לפי הגישה הנוצרית או התנועה המונטניסטית, שטענה להמשך ההתגלות האלוהית גם אחרי ישוע ושליחיו. תנועה אחרת שאיימה על הכנסייה הייתה התנועה הדונטיסטית, שהתפתחה בצפון אפריקה, ועל פיה הקהילה הנוצרית צריכה לכלול רק אנשים נבחרים שלא חטאו, מה שאיים על היכולת להרחיב את קהל המצטרפים לדת. הכנסייה נאבקה בהצלחה יחסית בכל אלה באמצעים של גינוי פומבי והגליית ראשי התנועות.

העובדה כי המרכזים הדתיים בימי הקיסר קונסטנטינוס היו תחת הנהגות פוליטיות מקומיות שונות בעלות עוצמה ביחס למנהל הקיסרי, החלישו את השליטה המרכזית הדתית ואפשרו התפתחות של מגוון גישות תיאולוגיות

תקופה שניה של פיצול ומגוון בעולם הנוצרי החלה לאחר שהקיסר הרומי קונסטנטינוס הכריז על הנצרות כדת מותרת/חוקית בשנת 313 לספירה. המחלוקות, וההתפלגות שנבעה מהן, צצו סביב ממספר סוגיות תיאולוגיות. ההתארגנות הדתית הרשמית כללה אז ארבע פטריארכיות שוות במעמדן – באלכסנדריה, ירושלים, אנטיוכיה ורומא. לאחר שב-327 קונסטנטינוס הפך את העיר ביזנטיון לקונסטנטינופוליס, הבכורה במזרח אגן הים התיכון ניתנה לפטריארך קונסטנטינופוליס כ"רומא החדשה" ונקבע שהוא שני רק לזה שברומא. מנגנון זה, יחד עם העובדה כי המרכזים הדתיים היו תחת הנהגות פוליטיות מקומיות שונות בעלות עוצמה ביחס למנהל הקיסרי, החלישו את השליטה המרכזית הדתית ואפשרו התפתחות של מגוון גישות תיאולוגיות.

בשנת 325 כונסה הוועידה האקומנית הראשונה בניקאה כדי לקבוע את עיקרי הדת הנוצרית. האריאנים, (בראשות אריוס מאלכסנדריה), טענו כי האל-האב קדם לבן (ישוע) והוליד אותו, ולכן הבן נחות מן האב. גישה זו סתרה את הגישה האורתודוכסית שעל פיה האב והבן שווים במהותם – גישה שאותה הוביל אתאנאסיוס, גם הוא מאלכסנדריה. הקיסר קונסטנטינוס יזם את הוועידה ועמד בראשה ממניעים פוליטיים. הוא ביקש מ-300 משתתפיה להגיע להחלטה שתאפשר לאחד תחתיה את הרוב הגדול ביותר האפשרי של מאמינים, כדי ליצור אחדות פוליטית במרחב שתחת שלטונו. ועידת ניקאה החליטה נגד האריאנים, וקונסטנטינוס נתן להחלטות תוקף פוליטי, אך בהמשך הוא שינה את דעתו ותמך באריאנים. המאבק המשיך וכעבור חמישים שנה האריאניות נקבעה סופית כסטייה (מינוּת). היא אומצה על ידי שבטים גותיים בגרמניה, צפון איטליה וספרד.

נצרות, פלגים, ועידת ניקאה

הפלגים הנוצריים בועידת ניקאה (325) ובהם דונטיזם, גנוסטיות, מונותיזם, סאבליאניזם ואריאניזם ועוד. דימוי: Legal History Sources

ההתפלגות בכנסייה הנוצרית נמשכה. במאה הרביעית פרשה הכנסייה הנסטוריאנית (על שם נסטוריוס, פטריארך קונסטנטינופול) מהנצרות האורתודוכסית וקבעה את מרכזה בפרס, שם היא שגשגה עד המאה ה-13. גם הכנסיות האורתודוכסיות הסורית, הקופטית במצרים, הכנסייה האתיופית וזו הארמנית פרשו לדרכן על רקע אידיאולוגי. במקביל לדיונים הסדורים ולהדחת ההתארגנויות המוסדיות המתחרות, נאבק הממסד הנוצרי המתפתח בקבוצות נוספות, שהוגדרו גם הן ככופרות, וסופן היה הכחדה.

המגוון הזה נוצר עקב מחלוקות תיאולוגיות שעליהן התווספו מחלוקות אישיות בין בישופים, והוא שגשג בזכות שלטון שהתאפיין בקושי להחיל סמכות וניסה להגיע למכנה משותף נמוך ורחב ככל האפשר כדי לשמר שקט פוליטי. מצב זה יצר איזונים (שהשתנו לאורך השנים) בין קבוצות יריבות, שמנעו יכולת של תנועה אחת להכחיד את רעותיה.

הברירה בדוגמה זו, נוצרה על ידי המנגנון הכנסייתי ה"אוניברסלי" הקתולי, שייצג את הזרם השמרני. גורם מרכזי בהתחזקות המנגנון הקתולי היה מיסוד והתחזקות תפקיד האפיפיור. כפי שכותב רוברט לופז בספרו ״לידתה של אירופה״, הכנסיות שהקימו גרגוריוס הראשון (שהיה אפיפיור בשנים 590-604) ויורשיו היו נתונות למשמעת האוניברסאלית החמורה של האפיפיור. המנגנונים שהפעילה הכנסייה היו מגוונים, השתנו והשתכללו לאורך השנים וכללו מספר מרכיבים ובהם:

  • יצירת גבולות בין הנוצרים לבין אחרים, בצורות שנלמדו מקבוצות אחרות, כמו היהודים (לדוגמה, הקביעה למי מותר לקרוא בכתבי הקודש ולפרשם עבור אחרים) והגדרת "כפירה" כאמונה שאינה במסגרת הקביעות של הזרם המרכזי, תוך האשמת הכופרים בקבלת השראה לרעיונותיהם מן השטן.
  • יצירת מנגנון פורמלי – הוועידות האקומניות – שנועד לדון בהצעות שהציעו זרמים שונים, לפסול אותם באופן רשמי, ולהוציאם אל מחוץ ל"חוק".
  • רדיפות פיזיות, והרג המאמינים ברעיונות הכופרים (למשל, התנועה הדונטיסטית).

הניתוח הקצר שלי אינו מתיימר להציג את ההתפתחות המלאה של מנגנוני הכנסייה הקתולית, אשר המשיכו במלאכתם גם באלף השני לספירה תוך שכלול והתפתחות, עליות וירידות. מנגנונים אלה הופעלו בעיקר מול מי שהכנסייה הקתולית יכלה "לשים עליו יד", באזורים שבהם גישתה הייתה השלטת. כך, למשל, כנסיות אורתודוכסיות מזרחיות שרדו ברובן (חלק נפגעו קשה מן המוסלמים ולא מן הכנסייה הקתולית). במקרה של האריאניות אין מדובר באכיפת האמונה הקתולית בכוח הזרוע, אלה בתהליך פוליטי-חברתי. האריאניות אומצה על ידי אוכלוסיות ויזיגותיות "ברבריות" שהתפשטו בגרמניה, צפון איטליה, ספרד וצפון אפריקה (האמונה של ה"ברברים" שילבה נצרות אריאנית עם מרכיבים פאגאניים), אשר נלחמו נגד הקתולים (הוונדלים הם המקרה המוכר ביותר). כיצד הוכחדה האריאניות? בצפון אפריקה הדבר קרה עקב כיבושה מחדש מידי הוונדלים על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. במערב אירופה, מדובר היה בתהליך חברתי מורכב יותר.

לקראת העת החדשה: אירופה מפוצלת ומתגוונת בשלל תחומים

באירופה של ערב העת החדשה כאשר מרכז אחד עלה, קמה נגדו ברית של מרכזים אחרים ועצרה את התפשטותו

זהו המקרה הקלאסי שבו נתלו דיימונד וקנדי כדי להסביר את העליונות האירופית שאפשרה לעמי אירופה להשתלט על האמריקות, אפריקה, אוסטרליה ועל חלקים מאסיה. דיימונד טען כי לב העניין הוא "הבלקניזציה הגיאוגרפית של אירופה [ש]הצמיחה עשרות או מאות מדינות ומרכזי חדשנות המתחרים זה בזה. אם לא אימצה לה מדינה אחת חידוש מסוים, הרי מדינה אחרת אימצה אותו, ואילצה את שכנותיה לעשות כמותה, ולא, יכבשו או יפגרו בכלכלתן. מחסומיה של אירופה די היה בהם למנוע את האיחוד הפוליטי, אבל לא היה בהם די לעצור את התפתחות הטכנולוגיה והרעיונות. מעולם לא היה באירופה עריץ אחד שיכול היה לסגור את הברז לכל היבשת, כפי שהיה בסין". קנדי טען כי באירופה תמיד היו נסיכים או שליטים מקומיים שהיו מוכנים להיות סובלניים כלפי קבוצות של בעלי מלאכה, גם אם אלה גורשו ממקומות אחרים או איבדו את מקור פרנסתם. קנדי מביא כדוגמה סוחרים יהודים שחיו תחת מגבלות, עובדי טקסטיל פלמיים שמקור פרנסתם נהרס והוגונוטים צרפתיים שנרדפו. כל קבוצה כזו עברה לחסות שליט חדש שמוכן היה לקבלה, יחד עם המיומנויות הייחודיות שפיתחה. הניסיון של האימפריה ההבסבורגית להגמוניה ברוב אירופה נכשל, לפי קנדי, בגלל המגוון של מרכזי הכוח הצבאיים והכלכליים שאיזנו זה את זה. כאשר מרכז אחד עלה, קמה נגדו ברית של מרכזים אחרים ועצרה את התפשטותו. כך קרה גם בערי המדינה האיטלקיות ובכל ניסיון של "מונרכיה חדשה" להשתלט של שטחים של מונרכיות ותיקות. בשיא תקופת הרפורמציה נוסף למאזן הכוחות גם המרכיב הדתי. עקב ריבוי מוקדי הכוח, נוצר "מירוץ חימוש" ביניהם, שנועד להשיג עליונות צבאית, גם אם מקומית.

סן ג'ורג'יו מג'יורה, ונציה, סן מרקו

ונציה ידעה את יתרונות הגיוון וחוסר הדוגמטיות. האי סן ג'ורג'יו מג'יורה במבט ממגדל הפעמונים בסן מרקו. תצלום: סרגיי אשמאלין, ויקיפדיה

אביא שתי דוגמאות להמחשת השפעת השליטה הפוליטית הרופפת באירופה על יצירת המגוון. הן ממחישות את היכולת של מגלה או ממציא לעבור ממקום שבו לא נענו צרכיו למקום ידידותי יותר (יש בכך דמיון למעבר פילוסופים יוונים בין ערים), וניתן לראות במקרה של נדודי ליאונרדו דה-וינצ׳י, דוגמה נוספת. יכולת מעבר זו אפשרה יצירה של מגוון, אשר במידה והיה מתפתח שלטון ריכוזי, היה נעלם.

גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס

התקדים שיצר קולומבוס, שהתאפשר עקב ריבוי הפטרונים באירופה המפוצלת, הפך במהרה לנורמה ויצר תחרות בין מוקדי כוח אירופים

דיימונד מביא כדוגמה ליתרון המשילות הרופפת באירופה את קולומבוס:

"איטלקי במוצאו, העביר נאמנותו לדוכס אנז׳ו בצרפת ואחרי כן למלך פורטוגל. כשסירב מלך פורטוגל לתת לו אניות לסיור במערב, פנה קולומבוס אל דוכס מדינה-סדוניה וגם זה סירב, ואחרי כן לדוכס מדינה-סלי שסירב גם הוא, ולבסוף אל מלך ומלכת ספרד, שדחו את בקשתו הראשונה של קולומבוס, אבל בסופו של דבר נענו לו. אילו הייתה אירופה מאוחדת בראשות אחד משלושת המושלים הראשונים שפנה אליהם קולומבוס, אולי היתה התיישבותם של אירופים באמריקה בגדר רעיון נפל. דווקא מפני שאירופה הייתה מפוצלת, הצליח קולומבוס בניסיונו החמישי לשכנע את אחד ממאות נסיכיה לממן את מסעו."

הגילויים של קולומבוס, שהביאו ליצירת הקולוניות של מרכז אמריקה, דחפו הן את הספרדים והן את מתחריהם הפורטוגלים, ההולנדים והאנגלים למרוץ של כיבוש מושבות. התקדים שיצר קולומבוס, שהתאפשר עקב ריבוי הפטרונים באירופה המפוצלת, הפך במהרה לנורמה.

הנחיתה של קולומבוס, ג'ון ונרדליין

והעולם התגוון והשתנה: "הנחיתה של קולומבוס - 12 באוקטובר 1492" (1847), ג'ון ונדרליין, תצלום: ויקיפדיה

מרטין לותר והכנסייה הפרוטסטנטית

דוגמה שניה היא ההתפצלות של הכנסיות הפרוטסטנטיות מזו הקתולית. הכנסייה הקתולית שלטה באירופה (בהיבט הדתי) ביד רמה מאמצע האלף הראשון, כאשר השליטים הוויזיגותים האריאנים המירו את דתם לקתוליות. ניסיונות להתפצלות על רקע תיאולוגי נעשו לאורך כל השנים, אך הכנסייה ידעה לדכאם, כמו במקרה של הקתרים/אלביגנזים והוולדנזים שהושמדו על ידי הכנסייה במאות ה-12 וה-13.

הפצת רעיונותיו של הנזיר מרטין לותר החל מפרסומם באוקטובר 1517 בוויטנברג שבגרמניה בלי שהכנסייה הצליחה להכחידם, התאפשרה הודות להמצאת הדפוס, כשישים שנה קודם לכן. מעבר לעניין התיאולוגי ברעיונותיו של לותר, שדיברו אל ליבם של רבים אשר מאסו בדרכי הפעולה של הכנסייה, גם הפיצול הפוליטי באירופה תרם לכך שרעיונותיו של נעלמו. ב-1520 הוציא האפיפיור לאו העשירי מכתב המגנה את לותר ודורש להסגירו לכנסייה. לותר לא הוסגר כיוון שהוא חי בסקסוניה, תחת חסותו של הנסיך פרידריך "החכם", שדרש שלותר יעמוד לדין על אדמת גרמניה וכן שתהיה לו הזכות להגן על עמדתו בפני הקיסר קרל החמישי, שתמך בעמדת האפיפיור. דרישתו המתריסה נענתה על ידי הכנסייה, כיוון שנסיך סקסוניה היה אחד מהאלקטורים הבוחרים את הקיסר המיועד לרומא, וכוחו הפוליטי בקיסרות היה רב. בוועידה ("דיאט") שנערכה בעיר וורמס הכריע הקיסר קרל החמישי נגד לותר, אך הלה ברח בחסות נאמניו בחזרה לסקסוניה. בעקבות המשפט התפצלה גרמניה לנסיכויות לותרניות ונסיכויות קתוליות. נסיונותיו של הקיסר קרל החמישי לאחד את גרמניה נמשכו כל ימי שלטונו, אך נכשלו. ב"שלום אוגסבורג", שנחתם בין הנסיכויות הקתוליות לפרוטסטנטיות בשנת 1555, נקבע כי הדת המחייבת בכל אזור היא דתו של השליט. כך שרדה לותרניות-פרוטסטנטיות בגרמניה בזכות היעדר ריבונות חד משמעית של הקיסר קרל החמישי. הפרוטסטנטיות החלה להתפצל לגווני משנה בשוויץ ובאנגליה.

ההפצה של הפרוטסטנטיות לא נעשתה בחרב, אם כי היה בה מרכיב של כפייה, והייתה בעיקרה תוצר של בחירה של עמים מסוימים להסיר מעליהם את עול הכנסייה הקתולית

יש לציין כי מעבר לחולשתו המדינית-צבאית (היחסית) של קרל החמישי, גם מוסד האפיפיורות סבל מחולשה, שנבעה מכך שאיטליה הייתה מפוצלת (בפועל – מסוף ימי רומא ועד הקמת איטליה המודרנית במאה ה-19) והיוותה זירת מלחמה בין המעצמות – צרפת והאימפריה ההאבסבורגית תחת שלטון קרל החמישי. זו דוגמה נוספת למצב שבו שלטון רופף יחסית מאפשר התפתחות של מגוון, שמתוכו נבררה חלופה חדשה, שלא הייתה קיימת קודם לכן. ההפצה של הפרוטסטנטיות לא נעשתה בחרב, אם כי היה בה מרכיב של כפייה, והייתה בעיקרה תוצר של בחירה של עמים מסוימים להסיר מעליהם את עול הכנסייה הקתולית.

איטליה, פיצול, ערי מדינה

ערי המדינה והפיצול הרב של איטליה (1494). תצלום: Shadowfox Enok, ויקיפדיה

המאה ה-19 והברירה הבריטית

במקרה מבחן זה לא אעסוק ביצירת המגוון כפי שהוא התפתח לאורך ההיסטוריה הבריטית. אציג רק את הפצתם של מאפיינים שונים של התרבות ושל דפוסי המנהל הבריטיים ברחבי האימפריה הבריטית של המאה ה-,19 תוך התמקדות במושבות הבריטיות לשעבר, החולקות עם בריטניה עד היום את אותם המאפיינים ובהם את השפה האנגלית, המערכת הדמוקרטית, מערכת המשפט, הצבא המשטרה והשירותים הציבוריים, מערכת המידות והמשקל האימפריאלית, נהיגה בצד השמאלי של הכביש, ענפי הספורט וכדומה.

השפה האנגלית כשפת דיבור התפשטה יחד עם התרחבות שטח ההשפעה הבריטי במספר שלבים: בתוך האיים הבריטיים לאירלנד ולסקוטלנד, בתהליך איטי שנמשך עד המאה ה-18; לצפון אמריקה במאות ה-17 וה-18 עם המתיישבים שהגיעו ליבשת זו; לאוסטרליה, עם הפיכתה למושבת עונשין בריטית בסוף המאה ה-18; למדינות במערב אפריקה כמו ניגריה, גאנה וסיירה לאון, עם ההתפשטות הקולוניאלית בתחילת המאה ה-19, ולמדינות רבות נוספות שהפכו לחלק מן האימפריה הבריטית ואשר שפתן הרשמית השניה הפכה לאנגלית כמו הודו, אוגנדה וקניה. השפה האנגלית משמשת כיום בסיס ל-44 שפות מעורבות (הקרויות שפות קריאוליות ופידג׳ין).

חברת הודו המזרחית, פקיד בריטי

שליטה, התקרבות, כפיה והשתלבות: פקיד בריטי של חברת הודו המזרחית (1760), ציור מאת Dip Chand, עבור החברה. מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. תצלום: ויקיפדיה

התפתחות האנגלית המדעית השתלבה בהתפתחות האימפריה הבריטית והביאה לשימוש גובר באנגלית על ידי מדענים בעולם דובר האנגלית, שכלל כבר את ארצות הברית

האנגלית גם משמשת מאז המאה ה-18 כשפת המדע המרכזית. היא החליפה בתחום זה את הלטינית. הבלשן הבריטי דייוויד גראדול (Graddol) כותב כי במאה ה-17 מדענים אנגלים המשיכו לכתוב בלטינית למרות ההתפתחויות המדעיות באנגליה, משלוש סיבות: קהל הקוראים של אנשי המדע באירופה קרא לטינית, הלטינית אפשרה שמירת הידע החדש בתוך קהילה סגורה עם מאפייני שמירת סוד מקצועיים, והשפה האנגלית של המאה ה-17 לא הותאמה עדיין לצרכי המדע המתפתח וחסרה מונחים טכניים רבים. הגורם שדחף להתאמת האנגלית לצרכי המדע הייתה החברה המלכותית הבריטית למדעים, שהוציאה ב-1665 את כתב העת המדעי הבינלאומי הראשון. הבריטים איבדו את מעמדם הבכיר לגרמנים ולצרפתים אך זכו בו שוב במאה ה-19 עם התפתחות המהפכה התעשייתית, שהביאה להתפתחות המדע בבריטניה ולהקמת מגוון חברות (אגודות) מקצועיות בתחומי ידע שונים. בשלב זה השתלבה התפתחות האנגלית המדעית בהתפתחות האימפריה הבריטית והביאה לשימוש גובר באנגלית על ידי מדענים בעולם דובר האנגלית, שכלל כבר את ארצות הברית, תוך קביעת נורמת פרסום מדעי באנגלית.

הפצת דפוס התארגנות של הצבא הבריטי – השיטה הרג׳ימנטאלית – היא דוגמה נוספת לתהליך הפצה. הרעיון אינו בריטי, אך הבריטים אימצו אותו ופיתחו אותו והם נוהגים על פיו גם היום. למושג רג׳ימנט יש שני מובנים – האחד הוא גודל היחידה והשני הוא מאפייני ניהול כוח האדם והמסורת שלה. הרעיון הבסיסי היה שהיחידה מגייסת את אנשיה מאזור מסוים ולכן מתקיים קשר ארוך שנים בין אוכלוסייה מקומית ליחידה הצבאית, כך שגיוס טירונים ליחידה נעשה בעזרת קשר אישי וחברתי. בוגרי הרג׳ימנט ממשיכים להשתייך אליו כל חייהם ונוצרת אחווה בין-דורית סביב מורשת היחידה. הרעיון אומץ – בשינויים קלים – על ידי מדינות שונות שהיו בעבר מושבות בריטיות ובהן אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, פקיסטן והודו.

האימפריה הבריטית הפיצה מגוון דפוסי מנהל ותרבות בריטיים ברחבי העולם, החל בנהיגה בצד שמאל של הכביש הנהוגה כיום בבריטניה, אירלנד, הודו, פקיסטן, אוסטרליה, מלזיה, דרום אפריקה, טנזניה, קניה ועוד מדינות שהיו בעבר מושבות בריטיות, דרך משחקי ספורט ובהם כדורגל, גולף, רוגבי, טניס וקריקט ועד, כאמור, לשפתם.

עידן המידע: מגוון עצום וצמצום התחרות על ידי ענקיות הטכנולוגיה

ההאצה המשמעותית בחדשנות בתחומי החומרה והתוכנה החלה עם מהפכת המחשוב של שנות ה-70 והיא נמשכת עד היום. מכיוון שזו תופעה גלובאלית, המתקיימת במדינות מפותחות וגם במדינות מתפתחות, אסתפק באמירה כללית כי השילוב של חופש פעולה אקדמי, הרצון לחפש אפיקי השקעה מבטיחים וקהל צרכנים הולך וגדל הביא להאצה בפיתוח טכנולוגיות מידע בתחומי משנה שונים וליצירת מגוון. דוגמאות מהשנים האחרונות בתחום החומרה הן מגוון המחשבים, המחשבים הניידים, הטלפונים החכמים ובתחום התוכנה מדובר בתוכנות הפעלה של כל אלה, ובעיקר המגוון הכמעט אינסופי של אפליקציות (יישומונים) לשימוש בתחומים שונים בחיי היומיום מקנייה מקוונת, דרך ניווט ועד הכרויות והעברת כספים. מוקדי חדשנות מוכרים הם עמק הסיליקון בקליפורניה; ישראל ואזור Rhine-Main-Neckar בגרמניה.

לכאורה, הברירה בין חלופות בכל אחד מהתחומים הללו מתבצעת על ידי בחירה חופשית של צרכנים, אך למעשה יש בה מרכיב לא קטן של השתלטות חברות על השוק בתחומן, בין אם באמצעות רכישת חברות מתחרות ובין אם באמצעות השפעה על בחירות של צרכנים בעזרת מנועי החיפוש או תוכנות ההפעלה שהן מנהלות ומפיצות.

גוגל, אטבי כביסה

יש למישהו ספק מי אוחז בהגה השלטון? תצלום: Balázs

״מלחמות הדפדפנים״: מגוון בארה"ב וברירה על ידי חברת ענק

בתביעה משפטית שהגישה ממשלת ארה"ב נגד חברת מיקרוסופט ב-1998 נטען כי החברה פעלה באופן בלתי חוקי כדי לשמר מונופול בתחום המחשבים האישיים, על ידי הטלת הגבלות חוקיות וטכניות על יצרני מחשבים מתחרים ועל משתמשים כדי שיאלצו להתקין את הדפדפן אינטרנט אקספלורר בלבד ולא דפדפן של חברת נטסקייפ. כדי להשתלט על השוק מיקרוסופט אפשרה שימוש חינמי בדפדפן שלה לכלל משתמשי תוכנת הפעלה ״חלונות״ (גם במחשבי מקינטוש) ובכלל זה למחשבים עסקיים. השילוב של האקספלורר בתוכנת החלונות הביא לכך שרוכשי מחשבים ניידים לא נחשפו בכלל לדפדפנים אחרים. "מלחמת הדפדפנים הראשונה" (1995 -2002) החלה כאשר נטסקייפ שלטה בכ-80% מהשוק, האקספלורר היה בחיתוליו וכ-15% מהשוק נחלקו בין דפדפנים נוספים כמו ספארי ואופרה. בסיום ה"מלחמה" הדפדפן של מיקרוסופט שלט ב-96% מהשוק. המגוון שנוצר במהלך שנות ה-90 נגדע על ידי חברת מיקרוסופט.

"מלחמת הדפדפנים השניה" (2004 - 2017) התחילה בתחרות בין גרסאות האקספלורר המשודרגות של מיקרוסופט ובין גרסאות הולכות ומתקדמות של דפדפני Firefox של חברת Mozilla, אשר חדרו לשוק באיטיות (בעוד דפדפנים אחרים מצליחים, איכשהו, לשרוד). חברת גוגל השיקה את דפדפן שלה, ״כרום״ בסוף 2008 ועד סוף 2009 היה לה נתח שוק של 3.6%. לאחר מאבק אגרסיבי שנמשך עשור, במאי 2017 הכרום של גוגל כבר שלט יותר מ-60% מן השוק, ושנה לאחר מכן כבר ב-70%. גוגל הפכה כמעט למונופול בתחום זה תוך שהיא מצמצמת את המגוון העומד לרשות הגולשים, כפי שניתן לראות במפה:

דפדפנים, מלחמת הדפדפנים

גוגל שולט: הדפדפן הנפוץ ביותר על פי מדינות העולם בשנת 2020. תצלום: Stat Counter, ויקיפדיה

תחרות וברירה בתחום האפליקציות

ברבע האחרון של 2019 היה מספר האפליקציות (בכול התחומים) הזמינות בחנות האפליקציות של גוגל כ-2,570,000 ובזו של אפל 1,840,000. מגוון עצום זה הוא תוצאה של מספר תהליכים ובהם השתנות של תרבות הפנאי המודרנית מחד והאפשרות להתעשר במהירות כשאפליקציה צוברת פופולריות.

בתחום שירותי מפה (המיקוּם), נדמה היה בשנת 2009 כי אפליקציית המפות של גוגל עומדת לחסל ספקי שירות אחרים. ב-2013 היא תפסה כ-30-40% מהשוק וכאשר ביוני 2013 גוגל רכשה את אפליקציית Wazeהישראלית, נטען כי מהלך זה "יהרוג" את מתחרותיה.

ענקיות הטכנולוגיה החליפו את האימפריות כגופים האוכפים על האוכלוסייה את החלופה הרצויה להם, תוך צמצום מגוון החלופות

חנות האפליקציות של חברת אפל מאפשרת לכאורה העלאת כל אפליקציה שאינה חורגת מכללי החברה ולכן גם תחרות חופשית על לב הקהל. בפועל נטען כי לחברה יש מונופול על העלאת אפליקציות והיא מבצעת מגוון פעולות כדי לתעדף אפליקציות שהיא מפתחת ולצמצם את השימוש באלה שמתחרות באפליקציות שלה. נדמה כי ענקיות הטכנולוגיה החליפו את האימפריות כגופים האוכפים על האוכלוסייה את החלופה הרצויה להם, תוך צמצום מגוון החלופות.

מחשבות לסיכום

הניסיון ליצור "תיאוריות על" לצורך הסברת ההיסטוריה האנושית הוא ארוך שנים וסובל מחשש מתמיד מפשטנות יתר, שאינה מתחשבת במורכבות של תהליכים חברתיים, בשונות בין חברות שונות ובמאפיינים של תקופות שונות. במחקר העוסק בהתפשטות רעיונות ישנן מספר גישות, הקשורות לרוב בתחום העיסוק (כגון שיטות חקלאיות ותעשייתיות, דתות, גישות בענייני צבא וכדומה). איני מנסה לטעון במאמר זה כי הגישה האבולוציונית של מגוון הנוצר בתנאים של משילות נמוכה וברירה באמצעות אכיפה סמכותנית מסבירה את כל ההיסטוריה האנושית, אלא כי היא חוט שני, המקשר חלקית בין התפתחויות בתחומים שונים ותקופות שונות בהיסטוריה. מקרי המבחן שתוארו מראים כי הגישה המוצגת רלוונטית לענייני שפה, אמונה, טכנולוגיה, רעיונות מדעיים ועוד ומתקופת האימפריות של עמקי הנהר ועד ימינו. כל מקרי המבחן שתוארו התרחשו בעולם המערבי המוכר לנו, והמחקר המשוקף כאן מזמין מחקרי המשך שיבחנו האם הגישה המוצעת רלוונטית גם לתרבויות הודו, סין ואחרות.

לדעתי, הכרה בדפוס המוצג כאן אינה בעלת ערך אינטלקטואלי בלבד, אלא יכולות להיות לה גם השלכות מעשיות, בעיקר בהבנת החשיבות הגדולה של יצירת תנאים למגוון שממנו ניתן יהיה בעתיד לברור. קיימים מנגנונים חברתיים רבים הפועלים כדי ליצור האחדה וריכוז, מטעמים שונים ובהם נוחות ניהולית, יצירת לכידות חברתית, יעילות כלכלית וכדומה. טענתי היא כי לתוצר של מנגנונים כאלה יכולה להיות אפקטיביות לטווח זמן מוגבל, אך בראייה ארוכת טווח אחידות יתר, כמו זו שתוארה על ידי קנדי בספרו ״עליתן ונפילת של אומות גדולות״, מגדילה את רגישות המערכת כאשר זו נדרשת להתמודד עם שינויים – בין אם בשל איום על ידי ישות מדינית אחרת או תחרות כלכלית, ובין אם עקב שינויים חיצוניים גלובליים. המסקנה אם כן היא כי יצירת תנאים למגוון היא מגמה רצויה הדורשת מאמץ מודע, לעיתים נגד המוסכמות.

מקורות:

Bingham, Jeffery. Development and Diversity in early Christianity. Journal of the Evangelical Theological Society; March 2006; 49, 1; 45-66.Collins, Roger. Visigothic Spain 409-711. Malden Ma: Blackwell, 2004.Graddol, David Leith, Dick and Swann Joan. English- history, diversity and change. New York and London: The Open University and Rutledge, 1996.Kennedy, Paul. The Rise and Fall of the Great Powers. New York. Random house. 1987.King, Karen L. Factions, Variety, Diversity, Multiplicity: Representing Early Christian Differences for the 21st Century. Method and Theory in the Study of Religion 23. (2011), 217‐239.Malkin, Irad. A Small Greek World: Networks in the Ancient Mediterranean. Oxford Oxford University Press, 2011.Meier, Christian. A Culture of Freedom: Ancient Greece and the Origins of Europe. Oxford: Oxford University Press, 2012.Roldanus, Johannes. The Church in the Age of Constantine: the Theological Challenges. New York: Routledge:, 2006.אליאב-פלדון, מירי. הרפורמציה הפרוטסטנטית. סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1997.דיאמונד, ג'ארד. רובים חיידקים ופלדה-גורלותיהן של חברות אדם. תל אביב : עם עובד, 2002.לופז, רוברט. לידתה של אירופה. תל אביב: דביר, 1991.עמית, משה. תולדות יוון הקלאסית. ירושלים: מאגנס, 1998.קליינברג, אביעד. הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה. סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1977.קליינברג, אביעד. קריאת ביניים – מדריך קצר לימי הביניים במערב. רם הוצאה לאור. 2020.רובין, זאב. התנצרותה של אירופה. סדרת האוניברסיטה המשודרת. 1991.https://en.wikipedia.org/wiki/United_States_v._Microsoft_Corphttps://en.wikipedia.org/wiki/Browser_wars#Mosaic_Wars

תא"ל (מיל')  ד"ר מאיר פינקל הוא ראש תחום מחקר במרכז דדו לחשיבה צבאית באגף המבצעים ובעבר מפקד המרכז. היה מפקד מחלקת תו"ל ותפיסות בזרוע היבשה ומפקד חטיבת שריון במילואים מרכבות הפלדה במלחמת לבנון השניה. בעל שלושה תארים שלישיים: בביולוגיה אבולוציונית, במדע המדינה, בארכיאולוגיה פרהיסטורית. מחברם של הספרים על הגמישות- התמודדות עם הפתעה טכנולוגית ותורתית בשדה הקרב (מערכות 2007, Stanford University Press 2011); אתגרים ומתחים בבנין הכוח (מערכות 2013, University Press of Kentucky); הרמטכ"ל (מערכות ומודן, 2018); המטכ"ל- כיצד הוא לומד, מתכנן ומתארגן (מערכות ומודן, 2020).

תמונה ראשית: חומר קשה, מגוון רך. תצלום: שרון מק'קצן, unsplash.com

Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מאיר פינקל.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על היד הרכה והיד הלופתת