העיר שמסרבת לעזוב אותנו

האם האינטרנט היא מקום? האם אנחנו אכן נמצאים בה? מבט על עשרות שנותיה מראה שהיא שיקוף של מבנים אנושיים, לטוב ולרע
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כשהאינטרנט נולדה, מתוך פרויקטים של הפנטגון האמריקני בשנות השישים, המחשבים המסורבלים והבודדים של אמצע המאה העשרים יכלו אמנם להתחבר לחומרה דומה כדי ליצור רשת, אבל הם לא יכלו להתחבר למכשירים דומים ברמה הגלובלית. לשם כך צריך היה להקים רשת של רשתות (Internetwork). זה קרה רק בשנת 1974, כשפרוטוקול בקרת ההולכה העולמי קיצר את המונח לזה שבו אנחנו משתמשים כיום: Internet. שני מדעני המחשב שהפכו את האינטרנט לרשת הגלובאלית – הלא היא ה- World Wide Web, טים ברנרס-לי הבריטי ורוברט קאילאיו הבלגי, הם שהעלו את הרעיון לשנות את הדרך שבה המידע ההיררכי מאורגן באינטרנט. במאמרו של ברנרס-לי משנת 1989 ״ניהול מידע: הצעה״, הוא השתמש במטאפורה של רשת, כדי להדגים כיצד המערכת החדשה מאפשרת גישה קלה, מידית ושוויונית בין פונקציות ממוחשבות שונות שעד לאותה עת, לא היה ביניהן שום קשר. הרשת של ברנרס-לי לא רק שינתה את העולם הפיזי, אלא גם הולידה את הדמוקרטיזציה של המרחב הדיגיטלי. היא הביאה איתה שאלות של אתיקה, פילוסופיה וכלכלה התוהות על מהות הקשר בין אותם קשרי הרשת, ובין המרחב הדיגיטלי לעולם הפיזי.

טים ברנרס-לי

מהפכן בחליפה: טים ברנרס-לי מקבל את אות החירות של העיר לונדון (2014). תצלום: פול קלרק, ויקיפדיה

אולם הרשתות שאותן עיצב ברנרס-לי היו כחרב פיפיות. הן אכן נתנו למשתמשים בהן יכולות שליטה חדשות ויוצאות מן הכלל, אך נותרו בלתי נראות ועמומות לקהל הרחב אשר השתמש בהן, וכך יכלו גופים – בעיקר בנקים ותאגידים – להשתמש ברשתות דיגיטליות רחבות ומורכבות דווקא משום שאלה לא היו גלויות לעין.
הסופר ויליאם גיבסון תיאר את התהליכים הללו בסדרה של ספרים טעונים שכתב בתחילת שנות השמונים. גיבסון נתן שם לעולם חדש ומרושת זה, אותו עולם אשר תיאר כמסוכן ומטיל אימה: עולם הסייברספייס. לפי גיבסון, בסייברספייס, העמימות הדיגיטלית ביטלה את החוק או את הפוליטיקה, שאמורים היו להגן על מי שנמצאים במרחב הזה. כל מה שהתקיים בו בפועל, היה אך ורק כוח תאגידי גולמי וברוטאלי.
אלא שלצד הדיסטופיה שתיאר גיבסון, דבר שונה קרה בקצה השני של ארצות הברית. קבוצה חדשה ואידיאליסטית קמה בקליפורניה, אשר לקחה את רעיונותיו של גיבסון והפכה אותם על ראשם – סיוטו הקולקטיבי הפך בידי אותה קבוצה להזדמנות לחלום על אוטופיה חדשה. במקום שהסייברספייס יתקיים כמרחב מאיים, אשר נשלט על ידי תאגידים בעלי עוצמה, קבוצה זו ניסתה להמציא אותו מחדש כעולם בטוח, שבו יוכלו להתגשם רעיונות רדיקליים של הרמוניה ושיתוף, עולם שיחליף את המציאות הקשה והמאכזבת של העולם הגשמי. הסייברספייס שלהם היה אמור להיות מקום שבו המשתמשים יוכלו להשתחרר מההיררכיות הישנות והמושחתות של פוליטיקה וקפיטליזם, ולהציע דרכים חלופיות לחקר העצמי.

פרי ברלו הטיף לרשת שאינה נשלטת על ידי תאגידי ענק אלא מתפקדת כמרחב חופשי וליברלי, מקור אלטרנטיבי למערכות השליטה בעולם ״האמיתי״

אחד ממובילי התנועה הסייבר-אוטופית היה המשורר האמריקני ג׳ון פרי ברלו (Perry Barlow). כדי להמחיש את החשיבות הפוליטית של התנועה, פרי ברלו כתב את המניפסט ״הצהרת העצמאות של הסייברספייס״, שנועד לעודד את תומכיו ולשמש אזהרה לפוליטיקאים ולקפיטליסטים. פרי ברלו הטיף לרשת שאינה נשלטת על ידי תאגידי ענק אלא מתפקדת כמרחב חופשי וליברלי, מקור אלטרנטיבי למערכות השליטה בעולם ״האמיתי״. החזון הדיגיטלי הזה עדיין פועם באינטרנט. בהצהרת העצמאות, פרי ברלו כתב:

״ממשלות העולם התעשייתי, ענקיות הבשר והפלדה, באתי מן הסייברספייס, משכנה החדש של הרוח. בשם העתיד, אני קורא לכן, נציגות העבר, להניח לנו. אינכן רצויות בקרבנו...אנו יוצרים עולם שבו כל אדם, בכל מקום, יוכל לבטא את אמונותיו ואמונותיה ללא חשש להיות כפוף לשקט או קונפורמיזם...אני מכריז על המרחב החברתי והגלובלי אשר אותו אנו בונים להיות עצמאי באופן טבעי מהרודנות שאתם מעוניינים להטיל עלינו. אנו נקים ציוויליזציה של הרוח בסייברספייס. מי ייתן והיא תהיה יותר אנושית והוגנת מהעולם אשר ממשלותיכם יצרו לפנינו״.

בניין עסקים, עיר

שליטה תאגידית בעיר. תצלום: צ'רלס פורארנר

המניפסט של ברלו מציע לא רק אוטופיה קולקטיבית, אלא גם חזון אינדיבידואלי המגובש על ידי יצירת מרחב אשר לכאורה יעודד התפתחות אישית וסקרנות, וישמש מראה לדמיון וליצירתיות של משתמשיו. במילים אחרות, כל פיסת מידע באינטרנט יכלה כעת להיסחר למטרות רווח מסוגים שונים:כלכלי, רגשי, אינטלקטואלי וחברתי. המחשבה על מרחב רחב ממדים, אשר מארגן מערכות מידע שונות ויוצר גישה לסחר במערכות מידע אלו, כבר הועלתה על ידי רבים ממשתמשי הרשת בעולם שמחוץ למסך. היא הייתה קיימת בדמותה של העיר – שכן העיר הייתה ועודנה הדוגמה הבולטת למרחב רחב ממדים, אשר מארגן מידע ומגיש אותו למשתמשיו באמצעות מערכת מקיפה של תקשורת. ומתוך הלך רוח זה, ובניסיון די נאיבי ליצור הגיון בחזית הדיגיטלית הסבוכה והמורכבת, משתמשי האינטרנט המוקדמים של שנות התשעים עשו את מה שרוב בני האדם עושים לנוכח חידוש – הם השתמשו במטאפורה. ובמקרה זה, המטאפורה של האינטרנט כעיר הייתה אטרקטיבית ונשמעה הגיונית.

מרחבים דיגיטליים בשנות ה-90 יצרו סוג של קהילה אלטרנטיבית, שבה המשתמשים למדו וחוו חיי קהילה המושתתים על ערכים, עקרונות ודו קיום, בפלטפורמה שניתנה להם ונוצרה על ידם

אין אתר אינטרנט מוקדם שחיבק את המטאפורה הזו בצורה פשוטה וישירה יותר מאשר מ-GeoCities, אשר הושק בשנת 1994 והפך לאחת הפלטפורמות הפופולריות ביותר באותה עת. בשיאו, הוא אירח 38 מיליון ״דפי בית״ – מספר יוצא דופן ומרשים ביותר, אם לוקחים בחשבון שבשנת 1995 היו באינטרנט רק כ-40 מיליון משתמשים. האינטרנט, שלבשה צורה של עיר דיגיטלית, התאכלסה אט אט במתיישביה החלוציים, שדפי הבית שלהם, ממש כמו בתים אמיתיים, היו בראשיתם בתהליך בנייה. המשתמשים החלוציים ראו בעצמם אזרחי האינטרנט (Netizens) רמז לכך שלא מדובר רק במרחב דיגיטלי, אלא בסוג של קהילה אלטרנטיבית, שבה המשתמשים למדו וחוו חיי קהילה המושתתים על ערכים, עקרונות ודו קיום, בפלטפורמה שניתנה להם ונוצרה על ידם. כך משתמשי גיאוסיטיז יצרו את דפי הבית שלהם בתוך ״ערים״ אשר חולקו לפי נושאים, אבל האנלוגיה המגושמת למדי קטלגה את הערים בצורה שרירותית ורדודה. לדוגמה, משתמשים שרצו ליצור אתר אינטרנט על קולנוע, יצרו אותו בעיר ״הוליווד״. חובבי מוזיקת קאנטרי יכלו ליצור את דפי הבית שלהם ב״נאשוויל״, לעומת חובבי הפילוסופיה אשר ניסו את מזלם בעיר ״אתונה״. שירות החינם שגיאוסיטיז הציע, כלל חלקת אדמה וירטואלית בגודל שווה לכל דף בית בהתאם לחזון השוויוני שפרי ברלו הטיף לו. לאחר מיזוג כושל עם ענקית האינטרנט Yahoo! תמורת סכום צנוע של 3.5 מיליארד דולר, המודל השוויוני הזה הופר וגיאוסיטיז חרב. עם זאת, הוא עדיין נחשב לרשת החברתית הראשונה של האינטרנט, שהשפיעה על הרשתות שבאו אחריה. למשל, על האתר eWorld, שהופעל על ידי אפל בשנת 1994 וגם הוא תרגם תרגום ישיר ומגושם את מטאפורת האינטרנט כעיר. רוב השירותים שניתנו באתר יוצגו על גבי מפה מאוירת של מרחב עירוני מערבי וקפיטליסטי. אלה כללו את שירותי האימייל שניתנו למשתמשים בסניף הדואר של העיר, את שירותי הסחר בקניון המקומי ואת מערכת הפורום במרכז הקהילתי. יותר מארבע מאות חברות מדיה וטכנולוגיה יצרו מוצרי מידע דרך השירותים השונים שניתנו במבני העיר – במהלך שחידד את מערכת היחסים בין העולם התאגידי לעולם הדיגיטלי, למורת רוחה של התנועה הסייבר-אוטופית. משתמשי האתר כינו את עצמם ePeople, וכמו אזרחי האינטרנט של גיאוסיטיז, השימוש בכינוי ויצירת שפה משותפת העידו על העושר הרוחני האדיר אשר שפע בימים הראשונים של הקהילות הדיגיטליות ובאתרי הבית אשר נבנו בערים אלו.

eWorld של Apple: אשליית עיר דיגיטלית של כל אזרחיה.

שירותי eWorld נסגרו רשמית על ידי אפל אחרי 22 חודשי פעילות בלבד. התושבים לא רק איבדו את קהילתם, זהותם הקהילתית ותרבותם, אלא גם חזרו לאותה מציאות שהם דחו, ושבו להיות בני אדם בלבד. מה שהביא להכחדת הפלטפורמה היה קיצוץ עלויות תאגידי. אפל סגרה מספר פרויקטים בניסיון לשמור על רווחי החברה, ורבים מאזרחיה הדיגיטליים שהוצע להם להשתמש בשירותים דיגיטליים אחרים, חשו נבגדים, סירבו ונשבעו לא להשתמש יותר בשירותי החברה.

כיום איננו חושבים על האינטרנט כמקבילה ברורה כל כך של עיר, כפי שעשו משתמשיה בשנות התשעים. אף שפלטפורמות דיגיטליות פופולריות שונות נוספות עשו שימוש באנלוגיה המרחבית – למשל, Myspace, נטסקייפ ו-Second Life, האנלוגיה הזו הוכיחה את עצמה לאחר זמן מה כלא מדויקת מספיק לקהל הרחב. משתמשי האינטרנט התרגלו במהירות לחוויה הדיגיטלית ולא נזקקו כלל לדמות אותה למרחב עירוני. ניתן רק לדמיין את אכזבת המשתמשים הראשונים כאשר הבינו כי האינטרנט דומה יותר לתיקיית מידע, אשר לשדרה דיגיטלית.

מאחורי החירויות הרדודות של הרשת, ניצבו תאגידי ענק ששלטו – ללא שקיפות – במה שאנשים ראו, ובכך עיצבו את הדרך שבה הם חושבים

מתוך התבוננות בתהליכים אלה, ברור כי לא כולם הסכימו למסר האוטופי שהוצג במניפסט של פרי ברלו. היו מי שתיארו את חזונו האנרכיסטי כניסיון כושל, שכן בפועל, האינטרנט הפכה קרובה יותר לחזונו של גיבסון מאשר לזה של פרי ברלו. נדמה היה שמאחורי החירויות הרדודות של הרשת, ניצבו תאגידי ענק ששלטו – ללא שקיפות – במה שאנשים ראו, ובכך עיצבו את הדרך שבה הם חושבים. לדוגמה, מערכות שלמות של אשראי וחוב, אשר אספו נתונים על מיליוני אנשים וקבעו את דירוג האשראי שלהם על ידי הבנקים, הדגימו את הכוח העולה של הסקטור הפיננסי בסייברספייס. החברות שהפעילו את רשתות האשראי הדיגיטליות החדשות ידעו יותר ויותר על המשתמשים באינטרנט והשתמשו במידע זה כדי לחרוץ גורלות. המערכות שאפשרו לזה לקרות היו רשתות המידע החדשות והענקיות שהפכו את האינטרנט לכלי קפיטליסטי יותר מפרויקט חברתי אוטופי.

למרות זאת, פן אחד בחזונו של פרי ברלו אכן התגשם. האינטרנט הפכה ליקום מקביל לעולם הפיזי אשר יצר אותה. יותר ויותר משתמשי רשת הפנו את גבם לפוליטיקה אשר שלטה בחייהם ופנו לאינטרנט כאמצעי שחרור הדוניסטי, שנתפש כנטול צביעות או שחיתות.
האינטרנט היא כיום מערכת יותר מתוחכמת משהייתה כאשר פרי ברלו כתב את הצהרת העצמאות. הרשתות אשר בנו את הסייברספייס נשענות כעת על אלגוריתמים רבי-עוצמה, אשר יכולים לנתח ולנבא התנהגות אנושית גם על סמך מידע חלקי. כדי לנבא התנהגות אנושית, מדעני מחשב השתמשו במודלים אשר רווחו בכלכלה הקפיטליסטית המערבית, ובכך הרחיבו את הקשר של האינטרנט כעוד זירה פיננסית שבה המשתמשים הם המוצר. אחד המודלים אשר פותחו לשימוש האלגוריתמים באינטרנט הוא מה מודל ״הסוכנים הרציונליים״. מודל זה קובע כי הסוכן (במקרה זה, משתמש האינטרנט) תמיד ינהג בצורה רציונלית בכדי להשיג את מבוקשו, ולא יותר. אחד ההוגים הסייבר-אוטופיים, ג׳רון לנייר, הזהיר מפני ההשלכות הכרוכות בשימוש במודל זה:

״המודל של הסוכן הקובע במה אנו מתעניינים, יהיה תמיד קריקטורה. ובתמורה אנו נראה קריקטורה של העולם דרך עיני הסוכן... לעולם לא יהיה ברור בשביל מי הסוכנים פועלים – בשבילנו, או בשביל גורם חיצוני״.
אחד הגורמים החיצוניים אשר לנייר הזהיר מפניו הוא ממשלות העולם התעשייתי. שכן, בניגוד להצהרת העצמאות של פרי ברלו, ענקיות הבשר והפלדה אכן הגיעו לסייברספייס, והפעם בכדי להישאר. מכיוון שהאינטרנט זוהתה כמרחב אנרכיסטי גלובלי אשר אתגר רגולציות ממשלתיות מקומיות, התעורר חשש רב בקרב פוליטיקאים מרחבי העולם.

וכך, בכנס הסייבר הבינלאומי אשר התקיים בלונדון בשנת 2011, פוליטיקאים רבים מן העולם ניסו להתמודד עם מה שאפילו מארגני הכנס הודו שהוא משימה שאפתנית: ״לפתח הבנה קולקטיבית כיצד להגן ולשמר את ההזדמנויות האדירות אשר הסייברספייס מציע לכולנו״. מגוון רחב של דוברות ודוברים בכנס הציגו לא רק את העתיד הפוטנציאלי של האינטרנט, אלא גם עשו שימוש רטורי עקבי במטפורות של מרחב פיזי וממשי בהתייחס לאינטרנט. כך לדוגמה, ראש ממשלת בריטניה דאז דיוויד קמרון אמר כי ״איננו יכולים להשאיר את האינטרנט פתוחה לרווחה לפושעים״. סגן נשיא ארה״ב דאז ג׳ו ביידן קרא לאינטרנט ״שטח חדש לחלוטין״, לעומת שר התקשורת הרוסי, איגור שחיגולוב, אשר דאג וביקש שהאינטרנט יכבד את גבולותיה וריבונותה של מדינת הלאום.

ג'ורג'יו דה קיריקו, הגאונות הרעה של המלך

"הגאונות הרעה של המלך" (1914-1915), ג'ורג'יו דה קיריקו, מוזיאון MOMA, ניו יורק. תצלום: ויקיפדיה

כיוון שהכלכלה הגלובלית כבר השתרשה בעולם האוטופי של האינטרנט, הגיע תורן של הפוליטיקה והרגולציה לדגור על ביצת הזהב הדיגיטלית. במובן מסוים, דווקא מתוך תהליכים אלו האינטרנט התקרבה למודל העירוני יותר מאי פעם

הכנס הציג קו ברור: כיוון שהכלכלה הגלובלית כבר השתרשה בעולם האוטופי של האינטרנט, הגיע תורן של הפוליטיקה והרגולציה לדגור על ביצת הזהב הדיגיטלית, ובכך לחסל סופית את האוטופיה הווירטואלית. במובן מסוים, דווקא מתוך תהליכים אלו האינטרנט התקרבה למודל העירוני יותר מאי פעם. החדירה של מנגנוני המדינה למרחבים הציבוריים בעזרת כוחות השוק הפכו את האינטרנט מפרויקט אנרכיסטי לעוד פלקט ניאו-ליברלי בנאלי. וניסיונות האכיפה האחרונים, כמו ניטרליות הרשת בארה״ב ורפורמת הצנזורה הדיגיטלית של האיחוד האירופאי, מוכיחים בדיוק את הטענה הזו. ההתפתחויות הפוליטיות הללו, אשר משמשות דוגמה למגמת התפתחות עולמית, מעלות באוב את השיח הדיכוטומי על שאלת האזרחות, זו שבמציאות האמיתית לעומת זו המקוונת. הפיקוח הרופף על האינטרנט בימיה הראשונים נתן מזור לפרדוקס תיאורטי, כיוון שהמשתמשים ראו את עצמם כאזרחים אשר דחו כל משטור, משטר ופיקוח. באירוניה חמוצה, מתוך דחיית הפוליטיות שבאינטרנט, הפוליטיקה כיום היא זו אשר מעניקה למרחב הדיגיטלי את אופיו העמום והסתמי ומשתמשיו של הסייברספייס מצאו את עצמם מול פנאופטיקון מפקח בדמות תאגידי ענק וממשלות, אשר ידעו כיצד לבסס את יחסי השליטה כבר במציאות הקיימת. פנאופטיקון זה הוא כל יכול. לא רק בשל יכולות האינסופית לפקח טכנולוגית, אלא גם כי נתיניו קיבלו את כבילותם כתנאי הכרחי לחופש שבו הם מוצאים את עצמם במרחב הכלוא.
רבים מחלוצי התנועה הסייבר-אוטופית הגיבו להתפתחויות הללו. הפילוסוף האנרכיסטי חכים ביי (Bey) כתב כי מה שנשאר מהאוטופיה הדיגיטלית כיום הוא ״עולם רפאים שבו כמה אלפי קליקים נחשבים לפעולה פוליטית ו'קהילות וירטואליות' מועדפות על פני נוכחות אנושית. הרשת הפכה למראה המושלמת של הקפיטליזם הגלובלי: חסרת גבולות, בת חלוף, מתנצחת, בעלת פשיטת רגל אסתטית, חד תרבותית, אלימה – כוח לבידוד ולריסון, להיעלמות ידע, מיניות ועדינות״.

אמסטרדם, פרחים, תעלה, אופניים

עיר היא גם מה שאנו עושים בה, מה שאנחנו עושים ממנה. תצלום: ניק סחירברט.

כתמיד, ישנם כוחות חיצוניים אשר מרוויחים מהחלוקה השרירותית בין העולם הדיגיטלי לעולם החיצוני. שהרי האינטרנט אינה רק מראה לתהליכים פיננסים ופוליטיים – היא יוצרת אותם, ולתהליכים אלו יש תוצאות אמיתיות. הדוגמאות לכך מגוונות – מן השימוש במטבעות מבוזרים בכלכלות מתפתחות ועד מסחור העצמי ברשתות החברתיות באינטרנט. הופעת תקדימים לא סובלניים למרחב הליברלי והאוטופי של האינטרנט אינה רק מציגה ויוצרת תהליכים אשר מתרחשים בעולם כעת, אלא גם מצביעה על זהות הכוחות אשר יוצרים את התהליכים הללו ועל המרוויחים המרכזיים משמירת הדימוי של האינטרנט כמרחב עמום, חופשי וא-פוליטי לכאורה. מסיבה זו, השיח על האינטרנט לעולם לא יוכל להתקבע. לעולם לא נדע אם מדובר בפוליס או במטרופול, בפרבר או בכפר גלובלי, ביבשת עולמית או בממד אלטרנטיבי, בשיקוף של האזרחות הלאומית שלנו או בהסתעפות נאיבית ממנה.
יחד עם זאת, אין פירושו שעלינו להספיד את הסייבר-אוטופיה. שהרי כמו רוב האשליות, גם אם האינטרנט אינה ״קיימת״ במובן המקובל, עצם העובדה שאנשים מאמינים בקיומה הופך אותה לקיימת בתודעתם. ואף שהאינטרנט לא נולדה יש מאין והיא נוצרה מתוך תנאים אשר התקיימו במציאות ״האמיתית״, ואין לאפיין אותה רק במבנה בינארי ומגביל כזה. הפרדת שתי מציאויות אלו תגבה מחיר: קהילות ואינדיבידואלים הופכים להיות יותר ויותר מרוחקים מעיסוק בפוליטיקה ובשוק, אשר תלויים זה בזו ברשת ובעולם החיצוני. אולי כדי להגיע לסייבר-אוטופיה הנכספת, הכרחי יהיה ליצור שיח חדש סביב האינטרנט. ליצור מיתוסים חדשים לרשת ולהציע מודלים חדשים וקריטיים לכלכלתה. עלינו להפנים את הרעיון כי אין מדובר בעולם נפרד, אלא בממד שכרוך במציאות היומיומית שלנו – עיר עולמית שכולנו אזרחיה.

ביבליוגרפיה

Bey, Hakim. The Temporary Autonomous Zone, Preface to the Second Edition, 2011

Barlow, John Perry. The Declaration Of the Independence of Cyberspace, 1996

Stefik, Mark. Internet dreams: archetypes, myths, and metaphors. Cambridge, MA: MIT Press, 1996.

Gibson, William. Neuromancer. New York: Ace Books, 1984

Gibson, William. Memory Palace, 2003

Lanier, Jaron. Agents of Alienation

עידו נהרי הוא בוגר תואר במדעי הרוח, אמנויות ותיאוריה חברתית בגרמניה, ופירסם מאמרים באירופה ובארצות הברית העוסקים בתופעות סוציולוגיות המאפיינות את הקשר בין העולם העכשווי למדומה. נהרי משמש כחוקר בקוורטט לענייני המזרח התיכון וארגונים חוץ ממשלתיים באירופה.

תמונה ראשית: נוף של לגו. תצלום: גלן קארי, unsplash.com

Photo by Glen Carrie on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עידו נהרי.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על העיר שמסרבת לעזוב אותנו

01
טל

מרתק ומעלה מחשבה בדמות המרחבים שיש לנו באינטרנט היום - פייסבוק לעומת ויקיפדיה, למשל.
איך מייצרים יותר מודלים אוטופיים גם במרחבים הממשיים הפיזיים וגם במימדים הוירטואליים? שאלה מעניינת ביותר, שאולי אחת מהתשובות לה היא האפשרות והיכולת לשתף תוכן וידע.
תודה!