יעמדו באדום?

בשלב כלשהו באבולוציה האנושית, בני אדם למדו לתת אמון בזרים, אפילו להפקיד בידיהם את חייהם. קודם לכן, החיים החברתיים היו הקיום בשבט המוכר. אדם יכול היה להיות באינטראקציה עם קבוצות אחרות, אבל הדבר היה עלול להיות כרוך באלימות באותה התדירות כמו, למשל, בסחר. בני אדם נתנו אמון במי שהם הכירו, אף שמדי פעם הם נתנו אמון גם בזרים.

איכשהו, בני אדם למדו להסתדר עם אנשים שהם אינם מכירים ולא יכירו לעולם

ככל שהחברות האנושיות גדלו, לבני האדם היה מגע רב יותר עם זרים, בעיקר בסביבות עירוניות חדשות. איכשהו, בני אדם למדו להסתדר עם אנשים שהם אינם מכירים ולא יכירו לעולם. לא כל סוחר מארץ אחרת היווה איום. ולא כל נוסע היה פושע.

היכולת שלנו לתת אמון במי שאיננו מכירים התרחבה גם היא. כעת אנו באים במגע עם אנשים שאת זהויותיהם לא נדע לעולם, וכן עם אחרים, אלמונים, במערכות שאיננו מבינים. לחיים החברתיים יש רכיב חיוני חדש: אמון חברתי.

אמון, המון אמון, בין זרים, בין המון זרים. תצלום: רנטה ונאגה

אמון חברותי הוא האמונה שלנו שזרים ינהגו על פי נורמות שנקבעו. אין מדובר באמון אינטימי, כמו האמון בין חברים ובני משפחה, אך גם אין מדובר באמון מוסדי, כמו האמון שלנו בדמוקרטיה או בצבא. אמון חברתי פירושו אמון באחרים דיפוזיים.

המחקר בתחום האמון החברתי רב מאוד. חוקרים מאמינים שאמון כזה מוסיף אנרגיה במוסדות אפקטיביים ומניב נכסים חברתיים רבי ערך. האמון החברתי הוא התשתית למערכות חוק אפקטיביות וגם לקונצנזוס הדמוקרטי, והוא גם מעצים את הצמיחה הכלכלית, את השוויון הכלכלי ואת הרווחה הפסיכולוגית.

בארצות הברית מתעדים ירידה דרמטית באמון החברתי בחמישים השנה האחרונות. דמוקרטיות צעירות מסוימות, כמו פולין, צ׳ילה ורומניה, חוו ירידה באמון החברתי, אך מעטות הדמוקרטיות הוותיקות יותר שחוו ירידה כזאת

בארצות הברית, ה-General Social Survey (הסקר החברתי הכללי) וה-American National Election Survey (סקר הבחירות הלאומי האמריקני) מתעדים ירידה דרמטית באמון החברתי. בראשית שנות השבעים של המאה ה-20, כמחצית מהנשאלים אמרו שהם נותנים אמון ברוב בני האדם, אך כיום המספר קרוב יותר לשליש. השינויים הם אפקטים דוריים. נראה שכל דור נותן פחות אמון מקודמו, לפחות עד לא מזמן.

ארה״ב היא הדמוקרטיה הוותיקה היחידה, מבין אלה המתקיימות כבר יותר מחמישים שנה, שעבורה יש לנו נתונים שמראים ירידה משמעותית באמון החברתי. דמוקרטיות צעירות מסוימות, כמו פולין, צ׳ילה ורומניה, חוו ירידה באמון החברתי, אך מעטות הדמוקרטיות הוותיקות יותר שחוו ירידה כזאת.

אלא שהמשמעות של אמון חברתי אינה מובנת מאליה. תחומי מחקר אקדמיים רבים חוקרים את האמון החברתי, אך הם אינם בהכרח שותפים בהבנת המושג. ניתוח מושגי יכול לקדם מידה של בהירות. הבה נתחיל בהגדרת אמון בין-אישי ומשם נעלה ונרחיב לאמון באחרים כלליים.

אני חושב על אמון כעל יחס הכולל שלוש נקודות. א' נותן אמון ב-ב' על פי התנהגות ג'. אם כן, לתת אמון באחר משמעו שמי שנותן אמון מצפה ממי שזוכה לאמון להתנהג באורח מסוים. מי שנותנים אמון חייבים לחשוב שמי שהם נותנים בהם אמון רוצים או נוטים לעשות מה שנותני האמון מאמינים שהם יעשו. שנית, אמון דורש לחשוב שמי שאנו נותנים בו אמון מסוגל ומיומן לבצע את הפעולה שאנו נותנים בו אמון שהוא יעשה אותה. שלישית, אם יוסף נותן אמון ברחל, הוא צריך להיות פגיע להתנהגותה או תלוי בה באופן כלשהו. במקרים האופייניים הנוגעים לאמון, אנו חושבים שמי שנותן אמון נוטל סיכון שכן שהוא סומך על אחרים. הסתמכות היא חשיפה לאכזבה.

א' נותן אמון ב-ב' על פי התנהגות ג' - ללא ספק! תצלום: אקי פאטל

פילוסופים מבחינים בין אמון ובין הסתמכות ותו-לא. אני יכול להסתמך על מכונות, אך איני נותן בהן אמון. כדי לסייע בהבהרת ההבחנה הזאת, פילוסופים פונים לעתים לרעיון של סטרוסון (P.F. Strawson) בדבר "עמדה השתתפותית". לפי סטרוסון אנו מכירים בכך שאחרים פועלים מתוך סיבות ושאפשר לראות בהם אחראים לפעולותיהם בפרקטיקה מוסרית משותפת. וכך, אמון הוא הסתמכות מתוך העמדה ההשתתפותית כלפי האדם שאנו נותנים בו אמון.

מי שנותן אמון צריך גם לחשוב שמי שהוא נותן בו אמון הוא בעל מוטיבציה מוסרית מתאימה

מי שנותן אמון צריך גם לחשוב שמי שהוא נותן בו אמון הוא בעל מוטיבציה מוסרית מתאימה ל-X. פילוסופים העוסקים בשאלת האמון חלוקים בשאלה כיצד ניתן להבין את משמעותו של המניע המוסרי הראוי. פילוסופים מסוימים חושבים שמדובר ברצון טוב, אך אני טוען שהתנאי הזה ספציפי מדי. אני חושב שיוסף יכול לתת אמון ברחל כל עוד הוא חושב שרחל פועלת, או מוכנה באורח כללי לפעול, מתוך שיקולים מוסריים בנסיבות אמון רלוונטיות.

אנחנו יכולים לראות את המניעים האופייניים לאמינות כסיבות מוסריות להישמע לנורמות חברתיות (נורמות שמגובות בציפיות משותפות שחברי קהילה אמורים לקיים את הנורמה). יוסף אינו סומך על רחל בעניין ג' אם הוא מאמין שהיא מקיימת את ג' רק כיוון שהיא פוחדת להיתפס לא מקיימת את ג'. הוא גם אינו יכול לתת בה אמון אם היא מקיימת את ג' כדי לזכות באמונו של יוסף רק כדי לבגוד בו. אם כך, כדי לתת אמון עלינו לחשוב שהנורמה הרלוונטית מספקת למי שאנו אמורים לתת בה אמון סיבה מוסרית מספקת כדי לפעול. למי שאנו נותנים בה אמון יש מחויבות פנימית לעמוד בנורמה החברתית. היא חושבת שמבחינה מוסרית היא חייבת לקיים את הדבר. או שאחרים חושבים שמוסרית עליה לקיים את הדבר והיא חוששת מתגובתם אם היא תפר את הנורמה.

כעת אנו יכולים לקבוע מספר תנאים הכרחיים לאמון:

אמון: א' נותן אמון ב-ב' שהוא יעשה ג' כאשר ל-א' יש מטרה והוא מאמין (1) שהעובדה ש-ב' עושה ג' נדרשת או מסייעת כדי להשיג את המטרה ו-(2) ש-ב' מוכן ומסוגל לעשות ג' על ידי עמידה בנורמה החברתית ח', שבה סיבות מוסריות מספיקות כדי להניע את ב' לעמוד ב-ח'.

עמידה ב-ח' מסייעת או דורשת את הפעולה ג' ש-א' סומך על ב' שהוא יבצע. הדבר דורש גם שהסיבות המוסריות תהיינה מספיקות כדי להניע את ב' לקיים את הנורמה החברתית. אחרת, עלינו להניח ש-א' יכול לתת אמון ב-ב' אפילו כאשר א' מאמין ש-ב' מתעלם ללא קושי מהסיבות המוסריות שלו.

בני-אדם מצייתים למוסכמות כיוון שהם מאמינים שהציות להן יסייע להם; עמידה בנורמות מתרחשת לעתים כשאדם אינו מצפה לכל תועלת מכך. ציפיות נורמטיביות משמען שאנשים חושבים שאחרים מאמינים שכולם חושבים שעליהם להישמע לנורמה

כדי להעלות ברמה לקנה המידה של האמון החברתי, עלינו לפנות לסוג של נורמה חברתית שעל יסוד התיאור של הפילוסופית כריסטינה ביקיירי (Bicchieri) את הנורמות החברתיות אני מכנה "כללי מוסר". נורמות כוללות התנהגויות חברתיות שגרתיות שתואמות סטנדרט ציבורי ומולידות, עם הזמן, גישות מוסריות. בני-אדם מצייתים למוסכמות כיוון שהם מאמינים שהציות להן יסייע להם; עמידה בנורמות מתרחשת לעתים כשאדם אינו מצפה לכל תועלת מכך.

נורמות רבות מבוססות על ציפיות שאחרים יעמדו בנורמה – ציפיות אמפיריות. עבור ביקיירי, נורמות חברתיות עולות מתוך ציפיות אמפיריות ומתוך ציפיות נורמטיביות גם יחד. ציפיות נורמטיביות משמען שאנשים חושבים שאחרים מאמינים שכולם חושבים שעליהם להישמע לנורמה. בתסריטים מסוימים, הפרות של נורמות חברתיות מניבות סנקציות חברתיות. אנשים יאשימו או יענישו את מפרי הנורמות.

לציפיות נורמטיביות רבות יש אופי מוסרי. אנו רואים זאת כשהפרות של נורמות מחוללות סנקציה מוסרית ציבורית. עם ההבחנה בהפרות אלה, אנשים לרוב מאשימים ומענישים את המפרים, בהסתמך על הכעס והזעזוע של מי שמקיימים את הנורמות (או שאנשים לפחות יצפו לאשמה ולענישה). אני מכנה את הנורמות החברתיות הללו שעברו למישור המוסרי, "כללי מוסר".

כללי מוסר: הפרה וסנקציה, וסיפור נצחי על הפרה וסנקציה - "קין הורג את הבל" (1600), ברתולומאו מנפרדי. המוזיאון לאמנות בווינה. תצלום: ויקיפדיה

[הפילוסוף האמריקני] ג'רלד גוס מפתח את הרעיון בדבר כללי מוסר באופן הבא: כללי מוסר ספוגים ברגשות מוסריים, אנשים מתייחסים אליהם כלא מקריים וכקטגוריים, הם מקדמים תועלת הדדית, והם נוגעים לאופן שבו אנו מתייחסים לאחרים, הם נאכפים מכוח האיום בהוקעה ונידוי חברתי, וההפרות נתפשות כמצדיקות ענישה. אמון חברתי הוא האמון בכך שאחרים, למיניהם, יקיימו כללי מוסר מסיבות מוסריות.

באורח אופייני, לחברות גדולות אין מטרות משותפות מהותיות. לכן, אמון חברתי משמעו רק שאנשים מאמינים שאחרים נדרשים או חשובים כדי להשיג את המטרות השונות של כל אדם או קבוצה

אמון חברתי הוא אמון שהוא כולל והדדי: חברי הקהילה מחילים אותו על כל חברי הקהילה או כמעט על כולם. באורח אופייני, לחברות גדולות אין מטרות משותפות מהותיות. לכן, אמון חברתי משמעו רק שאנשים מאמינים שאחרים נדרשים או חשובים כדי להשיג את המטרות השונות של כל אדם או קבוצה. יתרה מכך, אנשים מאותתים את יכולתם ונכונותם לפעול בדרכים מסוימות על ידי כך שהם מקיימים כללי מוסר. וחשוב ביותר: האמון החברתי אינו תלוי באמון שאנשים יקיימו כלל מוסר אחד בלבד אלא טווח רחב של כללי מוסר. לכן, אמון חברתי נושא ציפייה גנרית שמי ששייכים לחברה יקיימו כללי מוסר. אמון חברתי אינו דורש ביטחון בפועל בכך שאחרים יפעלו כראוי, אלא רק שנאמין שרוב האחרים יקיימו קבוצה גדולה של כללי מוסר.

כדי לתת אמון בחֶברה שלו, יוסף צריך להאמין שחברים אחרים יפעלו על פי כללי מוסר משותפים, ושהכללים הללו יאפשרו לו לממש את הפרויקטים והתוכניות שלו. יוסף יכול לפעול על יסוד ציפיותיו הסבירות באשר לאופן שבו אחרים יתנהגו. אמון חברתי כשלעצמו מגיע לכלל מציאות אם רוב מי שהם חלק מהציבור אוחזים בציפיות הללו.

כך, אם כן, אני מגדיר אמון חברתי כפי שהוא קיים בקהילה או בציבור. ציבור מגלה אמון חברתי במידה שחבריו המשתתפים מאמינים באופן כללי שמשתתפים אחרים דרושים או מסייעים להשגת המטרות של הזולת ושכל החברים (או רובם) מוכנים באופן כללי וגם מסוגלים לעשות את חלקם כדי להשיג את המטרות הללו, בידיעה או שלא בידיעה, על ידי קיום כללי מוסר, כשהסיבות המוסריות מספיקות כדי להניע לעמידה בכללים.

ללא קיום המוני של כללי מוסר משותפים, אין אמון חברתי. קרבן לינץ' בידי המון בארצות הברית (1925). תצלום: ספריית הקונגרס, ויקיפדיה

חברות יוצרות אמון חברתי על ידי קיום המוני של כללי מוסר. אם אנו חושבים ומבחינים שאחרים מקיימים כללי מוסר, הציפיות האמפיריות הנדרשות אכן קיימות. ציפיות נורמטיביות המגובות בענישה נדרשות גם הן. ברגיל, ענישה ממלאת תפקיד מרכזי בייצוב כללי מוסר. אמון חברתי דורש אמונה בכך שלאנשים יש לרוב מניע מוסרי לקיים כללי מוסר. הם מתעלמים מהמוטיבציה הזאת רק כפגם מוסרי.

אנו נותנים אמון חברתי כשאנו מאמינים באופן כללי שאפשר לתת אמון באחרים

התפישה שהצגתי מספקת סיבה לצפות לכך שהאמון החברתי יהיה יציב על פני הזמן. אנו נותנים אמון חברתי כשאנו מאמינים באופן כללי שאפשר לתת אמון באחרים. האמון החברתי אינו צריך להשתנות אם אנו עדים להפרה מוסרית בודדת. התעלמות מנורמה של התנהגות בכביש לא תפחית את האמון החברתי. במקרים כאלו, אנחנו עשויים לנתח את האמון שלנו על פי ההקשר: התעלמות מנורמות בכביש לרוב לא תאתגר את האמון שלנו בכך שרוב האנשים יקיים את רוב כללי המוסר. לכן, האמון החברתי מצטמצם כאשר אנשים עדים לעריקה רחבת-היקף מכללי המוסר המרכזיים. חוקרי אמון מסוימים סבורים שמדדים אמפיריים של אמון חברתי מראים שאמון אינו מגיב לתצפית. אך אני טוען אחרת.

חוקרים במדעי החברה מסכימים שאמון חברתי מניב תוצאות חברתיות חיוביות רבות. אך אני סבור שאנו יודעים הרבה פחות ממה שאנו חושבים על אודות הסיבות לאמון חברתי

חוקרים במדעי החברה מסכימים שאמון חברתי מניב תוצאות חברתיות חיוביות רבות. אך אני סבור שאנו יודעים הרבה פחות ממה שאנו חושבים על אודות הסיבות לאמון חברתי. מוסכמות מוכרות מסוימות על אודות אמון חברתי עלולות להיות שגויות. מגוון אתני גדול יותר נמצא בהתאמה נמוכה בלבד עם אמון חברתי, שכן האשם במקרה הזה היא ההפרדה החברתית. ובעוד שישנה התאמה בין אי-שוויון חברתי לבין  אי-אמון חברתי, החץ הסיבתי אינו ברור. אי-שוויון חברתי עשוי לגרום להפרדה בין מעמדות כלכליים. או שיתכן שארצות שבהן רמת האמון גבוהה דורשות רמה גבוהה יותר של חלוקה מחדש מן הבחינה הכלכלית, שכן הן סומכות על העניים שיעשו שימוש טוב בכספי ההעברה שמגיעים אליהם. עניין אינטואיטיבי יותר הוא ששחיתות ממשלתית גורמת לאי-אמון חברתי, במיוחד כלפי מערכת המשפט.

אך האמת היא שאיננו יודעים כיצד אנשים לומדים ומשדרים אמון חברתי ברמת המיקרו. פסיכולוגים חברתיים שפכו מעט אור על הסיבות לאמון, אך הם עשו זאת ביחס למצבים חברתיים מוגבלים ולא פעם מלאכותיים. מושג ברור יותר יאפשר לנו לשפר את חקר האמון החברתי על ידי חיבור פורה בין מי שעוסקים בפילוסופיה ומלומדים ומלומדות מתחומים אחרים.