מלכודת הביטחון

ביוני 2011, שחקן הבייסבול וייד לבלנק, מגיש בליגה האמריקנית הבכירה, הגיע לנקודת שפל בקריירה שלו. אחרי שנזרק מפה לשם בליגה, ואחרי שההבטחה שגילה בתחילת הקריירה הלכה ונשחקה, הוא חזר לשחק במועדון שבחר אותו בדראפט, סן דייגו פּאדְרֶס. בבוקר שאחרי משחק רע במיוחד הוא עצר מונית לשדה התעופה.  הוא נשלח לקבוצה האחות בליגה הנמוכה.

נהג המונית צפה במשחק של ליל אמש, והוא לא הצליח להתאפק ונתן לשחקן מספר עצות. "שמע, יש כמה דברים שאתה עושה מצוין", אמר הנהג ללבלנק, "אבל נראה לי שיש גם כמה דברים שכדאי לך לנסות. למשל, להרים את הידיים מעל הראש בהגשה". אפשר היה לסלוח ללבלנק אילו היה מחליט להכניס את האוזניות לאוזניים באותו רגע. אבל הוא ישב והקשיב.

כשהוא התייצב באותו יום בטוּסוֹן, באימון של הקבוצה האחות של הפאדרס בליגה הנמוכה, לבלנק אמר למאמן המגישים שיש משהו שהוא רוצה לנסות. מה אם הוא ירים את הידיים מעל הראש בהגשה? למרבה הפלא, זה עבד. הוא גילה שהשליטה שלו בהגשה השתפרה. במשחק הבא שבו הוא פתח, הוא השתמש בטכניקה החדשה והגיש טוב כל כך שהקבוצה היריבה השיגה מולו הקפה אחת בלבד בשבעה סיבובים, ואפס "הליכות" (התקדמות אוטומטית לבסיס הבא בגלל החמצות של המגיש). הוא שילב את העצה של נהג המונית בטכניקה שלו למשך שאר הקריירה.

קיבל החלטה נכונה או לא? היה יכול/ צריך לנהוג אחרת? בייסבול והחיים. תצלום: ברנדון מווינקל.

רבים הופתעו מכך, אבל לא הפסיכולוג דריל ואן טונגרן (Tongeren). "תמיד כדאי לצאת מנקודת הנחה שאפשר ללמוד משהו מכל מי שפוגשים", הוא אומר. ואן טונגרן, מרצה בהופּ קולג' במישיגן, הוא קול מוביל בתת־דיסציפלינה פסיכולוגית שצוברת תנופה כיום, בדיוק בתקופה שבה החיים התרבותיים זקוקים לה נואשות – ענווה אינטלקטואלית.

לענווה האינטלקטואלית יש שורשים כמעט בכל מסורת פילוסופית ודתית מרכזית, והיא גישה שקולה ומאוזנת השוכנת במקום כלשהו בין המובן מאליו ל'סוד החיים', והיא חיונית בעולם של יוהרה אינטלקטואלית גוברת

לענווה האינטלקטואלית יש שורשים כמעט בכל מסורת פילוסופית ודתית מרכזית, והיא גישה שקולה ומאוזנת השוכנת במקום כלשהו בין המובן מאליו ל"סוד החיים". "בעולם יש כיום עלייה בתופעה ההפוכה לענווה אינטלקטואלית – יוהרה אינטלקטואלית", שבגללה אנחנו מתעדפים את העמדות שלנו על פני אלו של אחרים ומסרבים בעקשנות לשקול נקודות מבט סותרות, אומר מייקל פטריק לינץ' (Lynch), פילוסוף מאוניברסיטת קונטיקט ומחבר הספר Know-It-All Society: Truth and Arrogance in Political Culture (משנת 2020).

"לדמוקרטיות", הוא טוען, "יש עניין מיוחד בהגנה על החתירה לאמת ובעידודה". אבל המנגנון התרבותי הנוכחי דווקא מבריח אנשים משביל הביניים או דוחף מומחים הרחק מתחומם ומדרבן אותם להצהיר הצהרות נחרצות בסוגיות שהם בכלל לא אמורים לדבר עליהן. אפשר לקרוא לזה נרקיסיזם קוגניטיבי. זנחנו את החקירה המשותפת המושתתת על סקרנות בריאה, לטובת ניסיונות שכנוע תוקפניים וחד־סטריים. אבל הענווה האינטלקטואלית שואפת דווקא למורכבות שנמצאת לא אחת בשביל הביניים.

יתרה מזאת, אחד ההיבטים המרכזיים בענווה אינטלקטואלית הוא כבוד: "אני מכבד אותך מספיק כדי לשקול את העמדה שלך, ויחד אנו מתחייבים לחפש את האמת", אומר ריק הויל (Hoyle), מרצה לפסיכולוגיה ומדעי המוח מאוניברסיטת דיוק. ייתכן שהשאיפה העליונה כאן היא "ענווה סוקרטית", כפי שמגדירה זאת הפילוסופית אגנס קלארד (Callard), כלומר מצב שבו אנו כמהים לחוכמתם של אחרים – חוכמה שלנו עצמנו אין. זהו דחף נדיב מיסודו. "איננו פותחים בשיחה מתוך ציפייה לשכנע או להשתכנע", כותבת קלארד. אבל אנחנו כן פתוחים להשתכנע, ואף צמאים לזה.

מלכודת הביטחון המלא אומרת לנו שיש שתי אפשרויות במקרה של דעה שאיננו מסכימים איתה: בורות ומניעים של שנאה

לאילנה רדסטון (Redstone), סוציולוגית מאוניברסיטת אילינוי אורבנה-שמפיין, יש מונח משלה ליוהרה אינטלקטואלית – מלכודת הביטחון המלא, שחוסמת את יכולתנו לראות את המצב נכוחה ולהסתדר עם אנשים אחרים. "מלכודת הביטחון המלא אומרת לנו שיש שתי אפשרויות במקרה של דעה שאיננו מסכימים איתה: בורות ומניעים של שנאה", היא כותבת. אך בפועל יש אפשרות שלישית שאנו מתעלמים ממנה: לאדם שמולנו יש סיבות עקרוניות לנקוט בעמדה שלו. "כשאנו מסרבים להקשיב או להכיר בסיבות האלה, איננו מצליחים לתקשר".

אדוארד סנודן, בוגד או לוחם חירות? יש דעות לכאן ולכאן ולשני הצדדים יש טיעונים טובים: הפגנה למען אדוארד סנודן, גרמניה, 2014. תצלום: mw238

לפי מארק לירי (Leary), פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה מאוניברסיטת דיוק, ענווה אינטלקטואלית היא "המידה שבה אנו מקבלים את האפשרות שאנו טועים" – ושמי שיוצאים נגד העמדה שלנו עשוים להיות צודקים, או לפחות שיש בדבריהם מידה של צדק שלא חשבנו שתהיה בהם. לירי אומר שלאיש אין לעולם בעלות מלאה על האמת. והמסקנה הנובעת מכך היא: ככל שאנו שוקלים מגוון רחב יותר של נקודות מבט, כך נקודות העיוורון שלנו יצטמקו וקבלת ההחלטות שלנו תהיה נבונה יותר.

הליברלים, כקבוצה, אינם ענווים־אינטלקטואלית יותר מהשמרנים, והשמרנים אינם ענווים־אינטלקטואלית יותר מהליברלים. וגם אין מתאם בין השכלה גבוהה לענווה אינטלקטואלית. אם כבר, ההיפך הוא הנכון

לירי ועמיתיו חיפשו את הגורמים והתכונות שעשויים לטעת בנו ענווה אינטלקטואלית. האם לעמדה פוליטית יש חשיבות? נראה שלא: הליברלים, כקבוצה, אינם ענווים־אינטלקטואלית יותר מהשמרנים, והשמרנים אינם ענווים־אינטלקטואלית יותר מהליברלים. מגדר? לא. וגם אין מתאם בין השכלה גבוהה לענווה אינטלקטואלית. אם כבר, ההיפך הוא הנכון.

האם אנשים בעלי ענווה אינטלקטואלית מקבלים החלטות מחושבות יותר? האם יש להם קשרים חזקים יותר עם חבריהם ובני זוגם? האם הם מאושרים יותר מאחרים? (הממצאים הראשונים מלמדים שכן, כן וכן).

על סמך הנתונים המצטברים, הנה שמונה עצות שיעזרו לכם לפתח ענווה אינטלקטואלית.

1. איננו יכולים לדעת מתי איננו יודעים על מה אנחנו מדברים

כמה מהתגליות הגדולות במדעי ההתנהגות בעשרים השנה האחרונות עוסקות בנקודות העיוורון הקוגניטיביות שלנו ובגודלן. נדמה לנו שאנחנו יודעים יותר משאנחנו יודעים באמת. האינטואיציות שאומרות לנו אם אנחנו צודקים או טועים, משובשות. "טעות אף פעם אינה נראית לנו שגויה בזמן אמת", כותבת קתרין שולץ (Schultz), מסאית זוכת פרס פוליצר ו"טעותולוגית" פורצת דרך. אז איך זה נראה לנו בזמן אמת? "נראה לנו שאנחנו צודקים. אנחנו יודעים איך הרגשנו כשטעינו בעבר, אולי אפילו שניות ספורות לפני כן, אבל לא איך זה לטעות עכשיו. הסיבה לכך היא שברגע שאנו מבינים שהדעה שלנו מוטעית, היא מפסיקה להיות הדעה שלנו".

רוב הזמן, אנחנו פשוט בטוחים בעצמנו הרבה יותר מכפי שאנחנו אמורים להיות

אחת המכשלות העיקריות בהקשר זה היא הטיית ביטחון היתר שרובנו לוקים בה – הנטייה להעריך יתר על המידה את יכולותינו, את ידיעותינו ואת השקפותינו. רוב הזמן, אנחנו פשוט בטוחים בעצמנו הרבה יותר מכפי שאנחנו אמורים להיות. "חשבו על כל המחלוקות שיש לכם עם אחרים – מהקטנות, שעוסקות בעניינים לא חשובים במיוחד, ועד לגדולות והמהותיות", כך ביקש לירי ממדגם של נבדקים בוגרים. "עכשיו אני רוצה שתעריכו באיזו תדירות – באיזה אחוז מהזמן – אתם חושבים שאתם צודקים". התשובה הממוצעת: 82 אחוז מהזמן.

לא רק שביטחון שאינו מוצדק הוא נפוץ, אלא שהוא עלול להיות מסוכן. "בתחום השיפוט וקבלת ההחלטות, אין בעיה בעלת פוטנציאל הרסני יותר מביטחון יתר", מתעקש סקוט פלאוס (Plous), פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת וסליאן. בין השלכותיו הידועות ביותר של הביטחון המופרז אפשר למנות את אסון צ'רנוביל, טביעת הטיטניק, האסונות של מעבורות החלל צ'לנג'ר וקולומביה, דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ועוד.

נודעה כספינה שלא יכולה לטבוע, ורב החובל ידע הכול, כמובן. ה"טיטניק" יוצאת מבלפסט למבחנים בים, אפריל 1912. תצלום: רוברט ג'ון וולץ', ויקיפדיה

כשמביאים בחשבון שהזיכרונות והתחזיות שלנו אינם מהימנים, שתפישת המציאות שלנו משובשת, ושאנחנו מתעקשים להיות בטוחים בכך שהתספורת החדשה שלנו נראית מד-אים, קשה להבין איך אנחנו מתעקשים להמשיך לחיות בלי ענווה אינטלקטואלית גמורה. אולי פטרון הענווה האינטלקטואלית אמור להיות ג'ורג' קוסטנזה, והפתרון שלו אמור להיות ברירת המחדל שלנו: בכל פעם שאנחנו עומדים לעשות משהו, אנחנו צריכים להניח שאנחנו טועים ולעשות את ההיפך.

2. את הדרך לענווה אינטלקטואלית יש לסלול בסקרנות

המחקר של לירי מוצא מתאם חזק: סקרנים נוטים להיות בעלי ענווה אינטלקטואלית.

סקרנות נובעת מהרצון לחקור. זה פשוט איסוף מידע – פעילות שנטועה בלי שום ספק בענווה אינטלקטואלית. אנשים סקרנים שואלים הרבה שאלות – ובתרבות שלנו, הסובלת מאובססיה לתשובות, מדובר בכוח־על חמקמק

את הכמיהה האנושית לוודאות – רצון מובן, אף שאינו תמיד מועיל לנו – עלינו לרסן באמצעות סקרנות. "ביטחון ודאי ומלא נובע מהרצון להיות צודקים", אומר טוד קשדאן (Kashdan), פסיכולוג מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, ואילו סקרנות נובעת מהרצון לחקור. וזה אינסטינקט שחורג מ״צודק״ או ״לא צודק״. זה פשוט איסוף מידע – פעילות שנטועה בלי שום ספק בענווה אינטלקטואלית. אנשים סקרנים שואלים הרבה שאלות – ובתרבות שלנו, הסובלת מאובססיה לתשובות, מדובר בכוח־על חמקמק.

מתברר שסקרנות חברתית – ההתעניינות בהתנהגויות, במחשבות וברגשות של הזולת – היא תכונה מועילה במיוחד. בניגוד למוחצנות, שהיא הרצון הטבעי להיות במגע חברתי עם הזולת, הסקרנות החברתית נובעת מהרצון להבין מה מניע אנשים. כדי לאסוף מידע חברתי, יש לדבר ישירות עם אנשים אחרים. לפי ממצאיו של קשדאן, לא רק שהסקרנים החברתיים הם אנשים נעימים יותר ופחות בודדים, אלא שהם גם בעלי ראש פתוח יותר מאחרים. הפסיכולוגיות טֶנֶל פורטר (Porter) מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, וקרינה שומן (Schumann) מאוניברסיטת פיטסבורג, מצאו שאנשים בעלי ענווה אינטלקטואלית רבה רוצים אפילו להבין את הסיבות שבגללן אנשים חולקים עליהם.

הסקרנות מרככת את המגננות מפני תגובה עוינת. ג'משד באהְרוצ'ה (Bharucha), פסיכולוג מאוניברסיטת טאפטס, קורא לזה "כלל הזהב של ההבנה הבין־קבוצתית". כשאנחנו סקרנים באמת ובתמים, קשה לנו יותר להיות שיפוטיים, וכשאנחנו שיפוטיים, קשה לנו יותר להיות סקרנים באמת ובתמים.

למבוגרים קשה יותר לשמור על סקרנות גבוהה, והם צריכים לא אחת להשקיע בכך מאמץ מודע. אבל יש לזכור שהסקרנות עשויה להיות כלי שימושי במיוחד בעימותים

ילדים הם בעלי סקרנות טבעית, אבל למבוגרים קשה יותר לשמור על סקרנות גבוהה, והם צריכים לא אחת להשקיע בכך מאמץ מודע. אבל יש לזכור שהסקרנות עשויה להיות כלי שימושי במיוחד בעימותים. "כשמישהו פותח במתקפה על תפישת עולמכם", אומר אדם גרנט (Grant), "קשה לא לשאול, 'איך הגעת לעמדה הזאת? אני באמת סקרן'". פתאום, מי שעומדים מולנו כבר אינם רואים אותנו כמטיפים או כתובעים או כפוליטיקאים. אנחנו הופכים להיות פשוט בני אדם סקרנים. והם מורידים מגננות ומתחילים לבטוח בנו מספיק כדי לשפוך את הלב בחופשיות.

סקרנות טבעית, רצון להבין מה יש מעבר למוכר. תצלום: פלוריאן בלונדו

ברור שלא מספיק להיות סקרן בסתר. צריך להפגין את הסקרנות. איזה אחוז מהאנשים אומרים, בסוף שיחה, שהם הרגישו שמקשיבים להם? מחקר שהתפרסם בכתב העת Frontiers in Science ענה על השאלה הזאת: חמישה אחוזים. רק בשיחה אחת מכל עשרים שיחות אנחנו מרגישים שבאמת הקשיבו לנו. אנחנו באמת לא טובים כל כך בלהקשיב זה לזה.

3. לא כל דבר ראוי לתגובה ענווה

רובנו מוכנים להיות ענווים־אינטלקטואלית בתחומים מסוימים, כלומר להיות פתוחים לאפשרות שהם טועים. אבל יש גם תחומים שבהם אנחנו מציבים גבול – מהגבלת הבעלות על כלי נשק או יעילותם של חיסונים ועד לקיומו של אלוהים.

ככל שהשיח המקוטב הופך לרפלקס תרבותי, יש מעין התרחבות שקטה של עמדות שאיננו מסוגלים לקבל בשום פנים

"לכל אדם יש את התחומים שבהם הוא עניו ותחומים אחרים שבהם הוא דוגמטי", אומר לירי. זה נורמלי ובריא, ולכולנו יש מספר אזורים אידיאולוגיים מסוגרים לגמרי. אבל אצל הרבה מאוד אנשים, האזורים הללו הולכים ומתרבים. ככל שהשיח המקוטב הופך לרפלקס תרבותי, יש מעין התרחבות שקטה של עמדות שאיננו מסוגלים לקבל בשום פנים.

אז חלק מהעבודה שעלינו לעשות בתחום הענווה האינטלקטואלית, הוא לנסות להפחית את "מרחב הדחייה" שלנו. לבדוק את עצמנו מדי פעם ולהבין אילו דעות – ואפילו מחשבות – הן פסולות מבחינתנו, ולשאול מדוע שמנו את הגבול דווקא שם. עדיף כנראה להקפיד על מספר מצומצם יחסית של דעות שהן בגדר ייהרג ובל יעבור: סחר בבני אדם או התעללות בילדים? בוודאי, לא לסגת. אבל אולי לא בשאלת הביטלס נגד הסטונס.

קליף ריצ'רד: יותר טוב מאלביס, או שאלביס טוב ממנו? האם זה באמת כל כך חשוב, אם בכלל? תצלום: Bradford Timeline

4. כלי ליישוב עימותים? אולי, ואולי לא

כשאנו שוקלים את מעלותיה של הענווה האינטלקטואלית ככלי לגישור על חילוקי דעות, חשוב לזכור שחילוקי הדעות בפני עצמם אינם הבעיה. איאן לסלי (Leslie), עיתונאי בריטי ומחבר הספר Conflicted (משנת 2021), ניסח זאת היטב: "ההיפך מעימות אינו הרמוניה, אלא אדישות". אנשים אמורים לחלוק זה על זה. אוכלוסייה שכולה מיישרת קו אינה אוכלוסייה בריאה. העניין הוא האופן שבו אנו חולקים זה על זה. עלינו ללמוד לחלוק זה על זה היטב.

הפרשן עזרא קליין (Klein) אמר שכשהוא כותב מאמר, בסוף התהליך הוא משוכנע יותר בעמדתו משהיה בתחילת הכתיבה, אבל כשהוא משתתף בפודקאסט, עד סוף ההקלטה הוא דווקא פחות משוכנע בדבריו. ההבדל הוא זה: מאמר הוא כותב לבד, ואילו בפודקאסט הוא בא במגע עם אדם אחר.

5. הסמיכות עוזרת

מחקרים רבים מצביעים על כך שבדרך כלל יש לנו תפישות מוטעות מאוד בנוגע ליריבינו האידיאולוגיים, והן מעצימות את העימות. לכל פרוגרסיבי אדוק כדאי לדמיין איך המסרים שלו נשמעים לבומר שמרן ממרכז ארה"ב. הנה מה שהוא שומע: המהפכה בדרך, ואתה והמשפחה שלך נמצאים בצד הלא נכון של המתרס, חבוב. לא סביר שאותו אדם יטה אוזן ויבקש, "ספרו לי עוד". מה שיכול לעזור – ואולי זה הדבר היחיד שיכול לעזור – הוא להפגיש אנשים בחיים האמיתיים, כי במפגשים האלה שכבת התעמולה נעלמת, וקל לנו יותר להבין שהאדם שעומד ממול אינו הקריקטורה המעוותת שראינו בדמיוננו.

אם מישהו מצביע ההיפך ממני, האם גם תחושותיו לגבי הנושאים שחשובים לי הפוכות מהתחושות שלי? או שאולי אני מחמיץ משהו?

מוניקה גוזמן (Guzman), עמיתה בכירה בעמותת Braver Angels מניו יורק, גייסה לא מזמן מתנדבים ממחוז הולדתה, קינג קאונטי שבוושינגטון (רובם מסיאטל), ולקחה אותם בנסיעת אוטובוס דרומה על כביש I-5 כדי לפגוש את הניגודים הפוליטיים הגמורים שלהם במחוז שרמן שבאורגון. תוצאות ההצבעה בשני המחוזות בבחירות האחרונות לנשיאות היו הפוכות בדיוק. עמותת Braver Angels פועלת לשכך את הקיטוב הפוליטי, וגוזמן התעניינה כאן בכוחה של סקרנות אמיתית.

היא עודדה את המשתתפים לשאול את עצמם את השאלה הבאה: אם מישהו מצביע ההיפך ממני, האם גם תחושותיו לגבי הנושאים שחשובים לי הפוכות מהתחושות שלי? או שאולי אני מחמיץ משהו?

הפגנה לטובת מהגרים לא חוקיים או שמסמכיהם אינם מסודרים. האם קשה להבין את החששות של מי שנרתעים מגלי הגירה גדולים של בני דתות ותרבויות שונות משלהם? תצלום: פיליפ לרואייה

לא הייתה צדקנות במפגש ההוא, רק ניסיון להבין, ואנשים הקשיבו ליריביהם הפוליטיים. המבקרים גילו שרבים ממארחיהם הצביעו לטראמפ מסיבות שהם בכלל לא העלו בדעתם. לא בגלל שינוי האקלים. לא בגלל זכויות להטב"ק (עם רבים מהם לא הייתה שום מחלוקת בעניין הזה). החקלאים במחוז שרמן חששו לאבד את הבעלות על אדמתם בגלל חוק Waters of the Unites States שטראמפ ניסה לבטל (חוק שהרחיב והסדיר את היקף ההגנה הפדרלית על גופי מים שונים).

אנחנו מניחים שאנשים מתנגדים לעמדות שאנחנו תומכים בהן כי הם שונאים את מה שאנחנו אוהבים, אבל זה ממש לא תמיד נכון

"אנחנו מניחים שאנשים מתנגדים לעמדות שאנחנו תומכים בהן כי הם שונאים את מה שאנחנו אוהבים", אומרת גוזמן. "אבל זה ממש לא תמיד נכון". אחת המשתתפות אמרה לגוזמן שהמפגש הזה שינה הכול מבחינתה. "הופתעתי מהמורכבות של הסיפורים ששמעתי", אמרה. היא הבינה אותם הרבה יותר משהייתה מסוגלת להבין ולקבל את הסיפורים שקראה ברשת.

6. יש דבר כזה "יותר מדי ענווה אינטלקטואלית"

ברור שיש "פחות מדי ענווה אינטלקטואלית". אבל יש גם יותר מדי. אם ענווה אינטלקטואלית היא קשת שבקצהּ האחד נמצאת היהירות ובאחר כניעות שפלה, אז נקודת האמצע היא המידה הבריאה של ענווה אינטלקטואלית. הסוד הוא לקחת לעצמך את המרחב שהולם את היקף הידע שלך בתחום נתון - הולם, לא פחות.

"אנשים שמקטינים את עצמם – אינם מפגינים ענווה אינטלקטואלית", אומר ואן טונגרן. לא הייתי רוצה שמנתח המוח שלי יאמר, 'לא יודע, דריל, מה לדעתך צריך לעשות?'" השאלה שעלינו לשאול את עצמנו בכל מצב נתון היא: האם אני בגודל הנכון כאן? "מבחינתי זה אומר לכייל את מידת הביטחון שלנו למידת הידע שלנו, ועדיין להכיר באפשרות שאנחנו טועים", אומר לירי. "אני שואל את עצמי: על סמך כל מה שאני יודע או לא יודע על הנושא הזה, מה הסיכוי שאני צודק?"

הישמרו מפני ענווה מזויפת, שאינה אלא יהירות במסווה

אך הישמרו מפני ענווה מזויפת, שאינה אלא יהירות במסווה. "יש אנשים שאומרים, טוב, בסדר, אני מודה שאולי אני טועה", אומר לינץ', "ובגאונותי אני אגלה אחר כך את הדברים שאולי אני טועה לגביהם".

7. ענווה אינטלקטואלית היא משהו שתמיד יהיה לבני האדם, אך לעולם לא יהיה למכונות לומדות, אפילו לחכמה ביותר

ככל שהצ'אטבוטים הולכים ופולשים לאזורים הפרטיים ביותר של חיינו, יש פינה אחת שלא סביר שהם יגיעו אליה אי פעם. בינה מלאכותית יכולה לטעון בעד עמדה מסוימת בביטחון גדול כל כך שלפעמים הוא מעצבן. אבל היא אינה מסוגלת לנהוג בענווה.

אינטליגנציה מלאכותית: ללא ספק, ללא רגש, ללא התבוננות פנימה. תצלום: GLAS8

ללמידת מכונה "אין היכולת להטיל ספק ביכולותיה שלה", אומרת אמילי טאקר (Tucker), עורכת דין של זכויות אדם ומנהלת המרכז לפרטיות וטכנולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. אמנם ישנו רושם שצ'אטבוטים מפעילים חשיבה עמוקה, אבל מה שהם עושים בפועל הוא פשוט השוואת דפוסים, בלי שום רגישות למידת החשיבות של המִתאמים שהם מזהים. והם ודאי אינם תוהים שמא יתברר שהתשובות שלהם שגויות באופן שעדיין אינו ידוע להם. "זאת יכולת שאינה ניתנת לייצוג מתמטי", אומרת טאקר.

8. אנשים מגיעים לאמת במשותף

בספרם The Knowledge Illusion: Why We Never Think Alone (משנת 2018), הפסיכולוגים הקוגניטיביים סטיבן סלומן (Sloman) ופיליפ פֶרנבַּך (Fernbach) טוענים שהבינה הפרטית מוגבלת יותר משנדמה לנו, ושכולנו בעצם חולקים זה עם זה את סיכומי השיעור שלנו. מטופש לא לחלוק אותם. יש פשוט יותר מדי חומר בסילבוס, וזה יהיה מטורף לא לחלק את העבודה.

כשאנחנו מחלקים את העבודה הקוגניטיבית, אנחנו הופכים את הענווה האינטלקטואלית למיזם קהילתי

כשאנחנו מחלקים את העבודה הקוגניטיבית, אנחנו הופכים את הענווה האינטלקטואלית למיזם קהילתי. קאנט היה מסיר את כובעו בפנינו. אם כולם ילמדו להתבונן בעולם מבעד לעדשת ההקשר, זה יהיה סופה של הדוגמטיות.

ככל שאנו יודעים יותר, כך אנו מבינים כמה איננו יודעים. אנחנו יושבים על שפת מכתש בין כל הנעלמים שאנו מודעים אליהם, ומביטים אל התהום המלאה בכל הנעלמים שאיננו מודעים לקיומם כלל.

ברומן הראשון של קורט וונגוט, Player Piano (משנת 1952), אחת הדמויות מכריזה הכרזה שיכולה לשמש ככרטיס הביקור של התחום כולו: "גם אם ביכולתנו להציע לעולם משהו מועיל, עלינו להכיר בכך שאנחנו שחקנים לקויים, ושהיעדר הידע שלנו פוגם בנו. בואו נבנה דעות כמו ארמונות בחול, בסקרנות אך ללא היקשרות גדולה". כי הגל הבא יכול למוטט אותן.

איך לפתח ענווה אינטלקטואלית

מכיוון שקשה כל כך להודות בטעות – כי אנחנו פועלים נגד דחף כמעט קדמוני להיות צודקים – נדרש משטר אימונים של ממש כדי להגדיל את הענווה האינטלקטואלית שלנו. נדרשת גישה מחושבת ושיטתית. אבל הדבר אפשרי. הנה שלוש אסטרטגיות מוכחות.

א. עמדו מאחורי המילים שלכם

עמנואל קאנט טען שאם כולם היו חייבים להמר בכסף על הדעות שהם זורקים לחלל האוויר כבדרך אגב, הם היו נסוגים מהביטחון המלא שלהם בדבריהם. מדעי ההתנהגות המודרניים ניסחו את העיקרון הזה באופן כללי יותר: אחת הדרכים להגדיל את הענווה האינטלקטואלית היא להגדיל את הסיכון.

כשאנשים נאלצים לבצע תחזית ברורה ולתת עליה את הדין, סביר להניח שהם ינקטו עמדה מתונה יותר מכפי שהיו עושים אחרת

זאת אחת הסיבות לכך שפיליפ טטלוק (Tetlock) מאוניברסיטת פנסילבניה החליט ליזום טורנירי חיזוי שבהם המשתתפים מנסים, בפומבי ולעיני כול, לחזות את תוצאותיהם של אירועים פוליטיים וחברתיים בעודם מתרחשים. כשאנשים נאלצים לבצע תחזית ברורה ולתת עליה את הדין, סביר להניח שהם ינקטו עמדה מתונה יותר מכפי שהיו עושים אחרת. אחת הסיבות לכך היא "הקטע הזה של הדיסוננס הקוגניטיבי", מסביר טטלוק. "שנית, עצם העובדה שאתם יודעים שהתחזית שלכם מתועדת, מגבירה את הביקורתיות העצמית".

ב. אתרו את היריב החכם ביותר שאפשר למצוא

אם אנחנו רוצים לזהות את נקודות העיוורון שלנו ולהתגבר על הטיותינו, לא יזיק לנו לגייס שותף למשימה. לפני שזיינפּ טופֶקצ'י (Tüfekçi), סוציולוגית מאוניברסיטת קולומביה, הפכה לבעלת טור בניו יורק טיימס, היא הזמינה בניוזלטר שלה את מבקריה הקשים ביותר לנסות לגבור עליה. זאת אסטרטגיית אשת הברזל (לעומת אסטרטגיית איש הקש המוכרת יותר, שבה מצמצמים את טיעוניך יריביך לכדי שלד רעוע ואז מפזרים אותם בנשיפה קלה).

ג. "הסבר לי את זה כאילו אני בן חמש"

לא אחת, כשלוחצים עלינו להסביר איך פועלים דברים פשוטים, נחשפת שליטתנו הדלה בחומר

נדמה לך שאתם יודעים איך שירותים עובדים? רוכסן? הסבירו את זה. לא אחת, כשלוחצים עלינו להסביר איך פועלים דברים פשוטים, נחשפת שליטתנו הדלה בחומר – זה מה שפסיכולוגים מכנים "אשליית עומק ההסבר". "אנחנו מתחילים לראות שכל העסק הרבה יותר מורכב משחשבנו", אומר לירי.

הביטו ברוכסן: האם אתם באמת יודעים איך הוא עובד? תצלום: נינה צ'וק

בסולם של 1-5, כיצד תדרגו את עצמכם ביחס להצהרות הבאות:

_ אני מטילה ספק בדעות, העמדות וההשקפות שלי כי הן עלולות להיות שגויות.

_ אני שוקלת מחדש את דעותיי כשמציגים בפניי ראיות חדשות.

_ אני מכירה בערכן של דעות שונות משלי.

_ אני מקבלת את האפשרות שהשקפותיי ותפישותיי עלולות להיות שגויות.

_ אני פתוחה לשנות את דעותיי כשמציגים בפניי ראיות סותרות.

_ אני אוהבת לגלות מידע חדש ששונה ממה שחשבתי שנכון.

התוצאה הסופית נעה בין 6 ל־30. לירי ועמיתיו מצאו שהתוצאה הממוצעת היא 22.2. תוצאות מתחת ל־20 הן ברבעון התחתון של הענווה האינטלקטואלית. תוצאות מעל 25 הן ברבעון העליון.

סולם הענווה האינטלקטואלית באדיבות מארק ר. לירי, קייט ג'. דיבלס, ארין ק. דייוויסון, קטרינה פ. ג'ונגמן-סרנו, ג'ניפר סי. אישרווד, קייטלין ט. ריימי, סמנתה א. דפלר, וריק ה. הויל.

ברוס גרירסון (Grierson) הוא עיתונאי עצמאי המתמקד במדע ובספורט. הוא מחבר הספר U-Turn: What if You Woke Up One Morning and Realized You Were Living the Wrong Life? (משנת 2007) וכן את What Makes Olga Run? (משנת 2015).

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2023 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency. The original article appeared here.

תמונה ראשית: מאובן של אמוניט באבן צבעונית. תצלום: Violetastock, אימג'בנק / גטי ישראל