ניצוץ מדליק

מאחורי הווילונות הסגורים בביתו בפאלו אלטו שבקליפורניה חיכה איל הרכבות לילנד סטנפורד (Stanford) שסוסו יתגשם לנגד עיניו. יריעת בד לבנה הייתה תלויה על אחד הקירות, ובאותה שעת בין הערביים, מקור האור היחיד היה המתקן העשוי עץ ופליז שעמד בקצה האחר של החדר. לפתע נשמע רשרוש מכני, ומנורת האוקסיאציטלן לחששה, ודמות  נעה הופיעה על המסך. היא הייתה כהה כמעט כמו צללית, אבל סטנפורד ואורחיו הנדהמים ראו בבירור את הותורן, סוסו של סטנפורד, צועד על המסך כאילו הוא נמצא שם בחדר לצדם.

אדוארד מייבְּרידג' (Muybridge) עמד גאה ונרגש ליד המכשיר שלו. לצלם הבריטי יצא מוניטין בקליפורניה הודות לעין הטכנית הנהדרת שלו ולתצלומים נהדרים של גופי מים בפארק יוסמיטי, וכן הודות לשערורייה שחולל כשרצח את המאהב של אשתו חמש שנים קודם לכן. אבל הוא ניצל מהרשעה והועסק על-ידי סטנפורד כדי ללכוד את התנועה והיופי של סוסי המרוץ האהובים שלו.

"הסוס בתנועה" (1878), סרטו של אדוארד מייברידג'. תצלום: Library of Congress Prints and Photographs Division, ויקיפדיה

אם נבחן את מסלולי חייהם של ממציאים, נוכל לרכוש תובנות לגבי אי-הוודאות של ההיסטוריה, ולגבי התנאים שצריכים להתממש כדי שאדם כלשהו ייזכר בתור "אביה" או "אמה" של המצאה מסוימת

לאחר שגוועו מחיאות הכפיים פנה סטנפורד לצלם. "אני חושב שאתה טועה בשמה של החיה", אמר. "אין לי ספק שזה אינו אופן הליכתו של הותורן, אלא של אנדרסון". התברר שצוות האורווה בחווה של סטנפורד החליף בין הסוסים. אבל המִתאר של הסוס היה חד כל כך, ותנועותיו ברורות כל כך, שסטנפורד הצליח להבחין בהבדל.

ההדגמה הפרטית הזאת בביתו של סטנפורד נערכה בסתיו 1879, זמן קצר לאחר שהוא קנה את האחוזה שהייתה עתידה להפוך לאוניברסיטה הקרויה על שמו. מאה שנים לאחר מכן ייוודעו האוניברסיטה וסביבותיה כמקום שבו החלה פריחת המחשוב של עמק הסיליקון, שמקורותיה נעוצים ב"מנוע האנליטי" שאותו חזה לראשונה ממציא בריטי אחר, המתמטיקאי ואיש האשכולות צ'רלס בֶּבֵּג' (Babbage).

בבג' ומייברידג' נבדלו במעמד, בדור ובמזג. אבל אצל שני הממציאים האלה, הדרך שעברה הטכנולוגיה שלהם מרגע שנהג ועד יישומה, התפתלה בנתיבים שהם לא יכלו להעלות בדעתם. אם נבחן את מסלולי חייהם זה לצד זה, נוכל לרכוש תובנות רבות ערך לגבי אי-הוודאות של ההיסטוריה, ולגבי התנאים שצריכים להתממש כדי שאדם כלשהו ייזכר בתור "אביה" או "אמה" של המצאה מסוימת.

"שועי העיר קאלה", פסלו של רודן, בחצר אוניברסיטת סטנפורד. תצלום: דון מק'קאלף

מייברידג' נולד ב-1830 בשם אדוארד מגרידג' למשפחת סוחרים שסחרה בתירס ובפחם בקינגסטון-על-התמזה שבאנגליה. מקום זה עורר במייברידג׳ את ההשראה לשינוי הראשון מבין רבים שביצע בשמו, בגיל עשרים, כשהוא הפסיק לאיית את שמו Edward ועבר ל-Eadweard, האיות שהשתמשו בו המלכים האנגלו-סקסים, ושהיה חרוט על אבן הכְתרה עתיקה ליד ביתו. הוא יצא לניו יורק בגיל צעיר, ב-1850, ואחר כך חצה את הארץ כולה אל עיר הסְפר סן פרנסיסקו. עם הזמן, מסיבות שהוא מעולם לא פירט, הפך שם משפחתו למייגרידג' ואז למייברידג'.

מייברידג' החל לפעול כצלם מקצועי וב-1872 נישא לפלורה שֶלְקְרוֹס סטון (Stone), גרושה צעירה שגילה היה מחצית מגילו. הוא גם מצא את עצמו בתוך המעגל הקרוב לסטנפורד לאחר שהמיליונר ביקש ממנו לצלם את סוסי המרוץ הדוהרים שלו כדי שיוכל לקבוע אם בשלב כזה או אחר בדהרתם כל ארבע הפרסות נמצאות באוויר.

מייברידג' בילה מחוץ לבית חלק גדול מהזמן, ופלורה נכנסה להיריון ממבקר תיאטרון חסר עכבות בשם הארי לרקינס. שבעה חודשים לאחר שהתינוק נולד גילה מייברידג' שהוא אינו האב. בזעמו הוא איתר את לרקינס בחווה בנאפּה ואלי. הוא קרא לו ממקום מחבואו בחשכה. וכשהמאהב של אשתו הציץ החוצה אל העלטה, מייברידג' אמר: "שמי מייברידג' ובאתי למסור הודעה מאשתי", ואז ירה בלרקינס בלב מטווח אפס. שעות ספורות לאחר מכן הוא נעצר.

חייו של צ'רלס בבג' היו שלווים הרבה יותר מחייו של מייברידג' הפרוע. הוא נולד בלונדון ב-1791 לאב שהיה צורף ובנקאי, והודות להון שירש ממנו היה יכול להעביר את חייו בחוסר מעש ובשעשועים. הוא פרח בחברה הגבוהה של לונדון, ונדמה שחלק גדול מעבודתו נעשה במטרה להרשים את העשירים והמפורסמים שבאו לנשפים הפופולריים שערך. אבל בבג' היה גם אינטליגנטי ומשכיל, ובמשך אחת עשרה שנה, מגיל שלושים ושבע, החזיק בקתדרה למתמטיקה ע"ש לוקאס בקיימברידג'.

"אלוהים אדירים, הרשל! כמה הייתי רוצה שיהיה אפשר לבצע את החישובים האלה בכוח הקיטור!"

כבר בשלב מוקדם בקיימברידג', בהשראת המהפכה התעשייתית, הוא החל להשתעשע רעיון של מכונת חישוב מכנית המבוססת על גלגלי שיניים, שמטרתה לפטור את בני האדם מהצורך לפתור משוואות מתמטיות באופן ידני. בקיץ 1821 עזר בבג' לידידו האסטרונום ג'ון הרשל (Herschel) לבדוק שורה של טבלאות אסטרונומיות. לפי הסיפורים, כשהמאמץ הכרוך בהתמודדות עם ריבוי המספרים החל להכאיב לעיניו, זעק בבג': "אלוהים אדירים, הרשל! כמה הייתי רוצה שיהיה אפשר לבצע את החישובים האלה בכוח הקיטור!"

מכונת החישוב לא הייתה רעיון חדש. העיסוק במכשירים כגון אלה החל זמן רב לפני כן, לכל המאוחר עם מנגנון האנטיקיתרה שהתגלה בשרידיה של ספינה יוונית המתוארכת למאה הראשונה או השנייה לפני הספירה, והשתמש באוסף מורכב של גלגלי שיניים כדי לחזות את תנועתם של גרמי השמיים ותופעות טבע נוספות. והייתה גם אם קדמונית ישירה יותר לעבודתו של בבג', והיא מכונת החישוב שהמציא המתמטיקאי הצרפתי בְּלֶז פסקל בשנות הארבעים של המאה השבע עשרה (מספר מכונות כאלה נבנו).

הקונספט הראשוני של בבג' נקרא "מנוע הפְרשים". כמו המכונות של פסקל גם הוא היה בנוי מאוסף של גלגלי שיניים, אבל היה מתוחכם יותר בטווח ובהיקף של חישוביו. הוא שכנע את ממשלת בריטניה להשקיע שבע עשרה אלף ליש״ט בפרויקט שלו – סכום השקול ל-1.2 מיליון ליש״ט בימינו – אבל השלים רק חלק קטן מהמכונה כולה. למרות התנגדויות הממשלה, הוא זנח את מנוע ההפרשים לטובת רעיון גדול הרבה יותר – שאותו הוא כינה "המנוע האנליטי".

משפט הרצח של מייברידג', ב-1875, משך קהל עצום. צוות ההגנה שלו ניסה להוכיח שהוא משוגע, וטען שהתרסקות עגלה שבה נפצע ב-1860 פגעה בכושר השיפוט ובשליטה העצמית שלו. אבל התביעה ריסקה את טיעון אי-השפיות. בנאום נרגש אחרון אמר עורך דינו של מייברידג' למושבעים שמעשיו של מייברידג' היו מוצדקים, ואף הביא הצדקה מהתנ"ך לרצח הנואף. המושבעים התדיינו לאורך הלילה וקבעו שמייברידג' אינו אשם.

זמן מה לאחר מכן התחדש הקשר בין מייברידג' לסטנפורד. הפעם הוא הציב סוללה של תריסר מצלמות סטריאוסקופיות איכותיות עם צמצמים מהירים וצילם את סוסו של סטנפורד בתנועה – שורה של צילומים מהירים. פריצת הדרך שאפשרה זאת הייתה המצאת הזואופְּרַקסיסקופ, המכשיר שבזכותו היה מסוגל סטנפורד לזהות את סוסו. התמונות נערכו סביב חלקו החיצוני של דיסק, שהסתובב במהירות בכיוון אחד, בשעה שדיסק אחר, עם חריצים, הסתובב בכיוון ההפוך ושימש כשער השולט בתמונות המוצגות במסך. כך נוצרה אשליית התנועה. היה זה מקרן הסרטים הראשון בעולם.

אחרי סיבוב הופעות אירופאי שנחל הצלחה אדירה ומאבק משפטי מול סטנפורד, שטען שהתמונות שייכות לו, מצא מייברידג' הזדמנות אחרת לרומם את מעמדו. הוא נפגש את ויליאם פֶּפֶּר (Pepper), מראשי אוניברסיטת פנסילבניה, שהרשה למייברידג' לבצע אלפי מחקרים על תנועה. בשנים-1884-1887, באמצעות חומרי צילום טובים הרבה יותר מבעבר, צילם מייברידג' מאות רצפי תמונות של גברים ונשים, לעתים קרובות עירומים, המבצעים כל מיני משימות ותנועות (במקרים רבים היה קשה מאוד לשכנע בנאים להניח לבנים בלי בגדים, ציין מייברידג' בעוגמה). שיא תרומתו לתחום התמונות הנעות היה התערוכה העולמית בשיקגו ב-1893, יריד ענק שנערך לציון ארבע מאות שנה להגעת כריסטפר קולומבוס לעולם החדש. מייברידג' בנה ביריד את ההיכל הזואופרקסוגרפי – אולם הקולנוע הראשון שנבנה למטרת הקרנת סרטים, מבנה ראוותני בגובה חמישה עשר מטרים העשוי חיקוי אבן.

תמונה סטריאוסקופית של בניין חברת "קרופ" בתערוכה העולמית בשיקגו (1893). תצלום: ויקיפדיה

בניגוד למחקרים הגסים והמאובקים שביצע מייברידג' בשטח אחוזתו של סטנפורד, בבג' שאב השראה מהתחכום שבאריגת משי. יצירת דפוסים מורכבים מחוטי משי דקים בעבודת יד הייתה תהליך אטי להחריד – עד כדי כך ששני מפעילי נול ייצרו פחות משלושה סנטימטרים של חומר מדי יום. בשנות הארבעים של המאה השמונה עשרה, מפקח במפעל צרפתי המציא נול המשתמש במנגנון כמו של תיבת נגינה כדי להאיץ את התהליך. כפי שהזיזים בתוף המסתובב של תיבת הנגינה "פורטים" על שיני מתכת ומנגנים תווים, כך הנול השתמש בזיזים כדי לשלוט בחוטים בצבעים השונים. אבל כל תוף היה יקר לייצור, והעיצובים היו מוגבלים על-ידי גודלו – סיבוב אחד, והדפוס החל לחזור על עצמו.

ז'וזף-מארי ז'קאר (Jacquard), בנו של אורג רב-אמן, יצר נול מסוג חדש שמחליף את התוף בשורה של חורים המנוקבים בכרטיסים. כל חור מגדיר אם המכונה תשתמש בצבע נתון באותה נקודת זמן, ומכיוון שהיה ניתן לייצר רצף של כרטיסים בכל אורך שרוצים, היה ניתן לארוג כך באופן אוטומטי כמעט כל דפוס. עד מהרה ייצרו הנולים של ז'קאר שישים סנטימרים של משי ביום – עלייה מדהימה בכושר הייצור.

הגמישות שהמערכת של ז'קאר הביאה עמה קסמה לבבג'. אחד האוצרות שהוא נהג להראות למבקריו הוא דיוקן של ז'קאר שנראה כמו תצריב, אבל בבחינה מעמיקה התברר שהוא ארוג ממשי - מספר מדהים של 24,000 שורות חוטים הרכיבו את התמונה. מוצר כזה היה בלתי אפשרי בלי הטכנולוגיה של ז'קאר, ובבג' הבין שאפשר להשתמש בגישה דומה ליצירת מכונת חישוב מהפכנית באמת – המנוע האנליטי שלו.

הוא זנח את גלגלי השיניים המקובעים שבדגם הקודם שלו כי רצה להעניק למנוע האנליטי את הגמישות המאפיינת את הנול של ז'קאר. במנוע ההפרשים היה צורך להכניס את הנתונים באופן ידני באמצעות חוגות, והחישוב עצמו בוצע בהתאם לאופן שבו גלגלי השיניים ערוכים. במנוע האנליטי, גם הנתונים וגם החישוב בוצעו לפי שורה של כרטיסים מנוקבים נוסח ז'קאר, שהעניקו גמישות רבה יותר.

הייתה רק בעיה אחת. אף על פי שבבג' תכנן את המנוע האנליטי על הנייר, הוא מעולם לא הצליח לבנות אפילו חלק ממנו. למעשה, כלל לא סביר שהיה אפשר לבנות בהצלחה את הדגם שהוא תכנן. התוכניות שלו הלהיבו את אדה לאבלייס (Lovelace), מתמטיקאית ובתו של המשורר לורד ביירון. היא הייתה להוטה לעבוד עם בבג' על המנוע האנליטי של, ותיארה מספר בעיות פוטנציאליות במכונה ההיפותטית שתכנן. אבל בבג' לא התעניין בתרומותיה של לאבלייס. חזונו הגדול נותר על הנייר.

דיוקן של אדה לאבלייס (1840), אלפרד אדוארד שאלון. תצלום: ויקיפדיה

הטכנולוגיות שבבג' ומייברידג' חזו אינן דומות כלל למקבילותיהן המודרניות. המכשירים שלהם היו בבחינת מבוי סתום אבולוציוני. סוללות הצילום של מייברידג' היו מגושמות ולא מעשיות. הסרטים שלו היו מוגבלים לאורך של כמה שניות בלבד. והמחשבים של בבג' היו אפילו גרועים יותר: מנוע ההפרשים היה מחשבון חלקי, ואילו המנוע האנליטי מעולם לא הפך משרטוט למציאות.

לחלוצי המחשוב היה רקע אקדמי, אבל הם לא רדפו אחר תהילה, אלא ניסו לפצח אתגר אינטלקטואלי כדי לעזור לצבא במלחמת העולם השנייה

הטכנולוגיות האמיתיות, השימושיות, של המחשבים והסרטים דרשו בסופו של דבר גישה שונה בתכלית. אבל האופן שבו אנו זוכרים כיום את המורשות של כל אחד מהממציאים האלה הושפע רבות ממזל, מפוליטיקה ומשאפתנות.

אבותיו הקונספטואליים של המחשב המודרני הם המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג (Turing), שרקח את המודל היסודי, וג'ון פון נוימן (Neumann), שהפך את התיאוריה המופשטת והלא מעשית של טיורינג לכדי ארכיטקטורה מעשית. לחלוצים האלה היה רקע אקדמי, אבל הם לא רדפו אחר תהילה, אלא ניסו לפצח אתגר אינטלקטואלי כדי לעזור לצבא במלחמת העולם השנייה. ראש ממשלה, וינסטון צ'רצ'יל היה נחוש לשמור בסוד את כוח המחשוב העומד לרשות בריטניה, ועל כן המחקר לא הוצג בכל תפארתו, ויורשיו של בבג' מעולם לא האפילו עליו לחלוטין.

אבל לא ריסון אקדמי ולא מעורבות פוליטית לא בלמו את יריביו של מייברידג'. לממציאים כמו האחים לומייר הצרפתים, שפיתחו מצלמה המשמשת גם כמקרן ומדפיסה עותקים מהסרטים שהיא מצלמת, הייתה סיבה טובה לרצות שיכירו בהם כפורצי דרך – הרבה מאוד כסף. על בסיס סרט הצילום למצלמות רגילות, הם פיתחו את הגרסאות המוקדמות של סרטי הקולנוע שהיו קלים הרבה יותר לייצור וארוכים הרבה יותר. ליזמים האלה לא היה צורך באב קדמון קונספטואלי – מייברידג' לא היה המוזה שלהם, אלא מתחרה פוטנציאלי.

המוניטין של מייברידג' נפגע גם מפרסומו של A Million and One Nights (משנת 1926), ספר מאת טרי רמזי (Ramsaye), שהיה העורך של מגזין קולנוע מקצועי, העוסק בשנים הראשונות של הקולנוע. רמזי הציג את מייברידג' כנוכל שדאג רק לעצמו ולקח לעצמו קרדיט על המצאותיהם של אחרים. את טענותיו חיזקו הראיות שהביא ג'ון ד' אייזקס (Isaacs), מהנדס חשמל שסייע בבניית מנגנון מהירות הצמצם שמייברידג' השתמש בו בצילומיו הנעים – אייזקס טען שהוא הוא הגאון שאחראי להישגיו של הצלם. מייברידג', שמת יותר מעשרים שנה קודם לכן, לא היה יכול להגן על עצמו. טענותיו של רמזי הופרכו בהמשך, אבל היה די בהן כדי למחוק את מייברידג' מהמפה לשנים רבות.

הישגים מדעיים וטכנולוגיים כמעט לעולם אינם מעשה ידיו של גאון בודד. את ההמצאות שפיתחו מייברידג' ובבג' לא היה ניתן ליישם בהיקף גדול, ובסופו של דבר נדרשו יוצרים חדשים, עם גישות חדשות, כדי להוציא את רעיונותיהם אל הפועל. אבל לניצוץ הראשוני יש חשיבות, וכפי שחייהם של מייברידג' ובבג' מזכירים לנו, לממציאים אין די ביכולת ליצור – הם זקוקים גם לדמיון.

בריאן קְלֶג (Clegg) הוא כותב מדע שפרסם מאמרים ב-Nature, Wall Street Journal ועוד. ספרו האחרון הוא The Quantum Physics Bible: The Definitive Guide to 200 Years of Subatomic Science (משנת 2017).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: ניצוץ חשמלי. תצלום: Vpopovic, אימג'בנק / גטי ישראל