קטן, אלגנטי וגם טוב

אנחנו מוקפים אפליקציות, טכנולוגיה משוכללת, מערכות מידע ונתונים להתפקע. השכלול גובר מדי יום אבל העולם אינו מקום טוב יותר. אי שם לאורך הדרך השתבש משהו יסודי עד מאוד. מה קרה?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

הימים הראשונים

אם גדלתם בשנות השבעים וודאי תזכרו את הבוּם היצירתי שהביאה איתה תקופת מחשבי השמונה-ביט. עשרות יצרנים, מגוון עצום של מחשבים אישיים, משחקים ושפות תכנות. גן שעשועים כאוטי שהתקיים לזמן קצר טרם נוסחו החוקים. אין זה פלא שמתוך הכאוס נולדו חברות כמו אפל, סינקלייר  הזעירה אך רבת ההשפעה, וAcorn-, שבמרתפיה נוצרה ארכיטקטורת ARM המשמשת כיום ברוב  הטלפונים החכמים.

לכל החברות הללו היו שני דברים מרכזיים במשותף. תשוקה, והעדר מימון. בימים ההם, קשה היה לחברות כאלה למצוא משקיעים.

בשלהי שנות השבעים תעשיית הון הסיכון הייתה בחיתוליה. מספר קטן של קרנות פעל על בסיס פקודת ההשקעה בעסקים קטנים שהתקבלה ב-1958, ואלו השקיעו בעיקר בפריצות דרך בתחומי האלקטרוניקה, רפואה ועיבוד המידע. רק לקראת 1978 החלה תעשיית ההון סיכון לקטוף את פירות ההשקעה בחברות כמו אפל, דיגיטל סמיקונדקטור ועוד.

כשסטיב ווזניאק וסטיב ג'ובס הקימו את אפל הם עשו זאת במוסך הביתי. במגזין BYTE נכתב באותם ימים (1984): "אפל אינה סתם עוד חברה, כיוון שלהקמתה נקשרו תכונות של מיתוס ... אפל היא שני בחורים במוסך, שהחליטו להביא כוח מחשוב שהיה שמור לחברות גדולות, להמונים, במחירים שווים לכל נפש".

אנשי דור החלוצים חלקו סט ערכים שעתיד היה להניע את המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר שידע האדם ואת הצורך העמוק לבנות משהו חדש והתשוקה לשפר את חייהם של בני האדם

מייסדיה של חברת Acorn הצעירה מימנו את פעילותה הראשונית מההכנסות שהגיעו מחוזה ייעוץ שחתמו עם חברה לייצור מכונות מזל (ACE of Wales). ההכנסות הללו סייעו בידיהם לפתח את המחשב האישי הראשון, שלימים, בשיתוף פעולה עם רשות השידור הבריטית, ה-BBC, נודע בשם BBC Micro.

מייסדי אפל ועמיתיהם מעבר לאוקיינוס חלקו סט ערכים שעתיד היה להניע את המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר שידע האדם –  את הצורך העמוק לבנות משהו חדש והתשוקה לשפר את חייהם של בני האדם. ואז, דברים החלו להשתבש.

המדריךה רשמי לבחור מעמק הסיליקון

הימים הראשונים: "המדריך הרשמי לבחור מעמק הסיליקון", פטי בל ודאג מירלנד (1983).

מה השתבש

רק שלושה עשורים מפרידים בין החזון ההוא לבין המקום העצוב בו נמצא העולם כיום. כדרכם של דברים שכאלו, הסיבה הייתה ועודנה: כסף. הרבה כסף.

נקודת המפנה הייתה בשנות התשעים. עולם הטכנולוגיה חדל להיות מונע בכוח נרטיב של תשוקה ויצירתיות שרווח בצידן, והחל סובב כל כולו סביב הרווח.

הכנסות וצמיחה הפכו למדדים היחידים שבהן נמדדו חברות טכנולוגיה, ולמילים נרדפות לאיכות. ובשעה שהכנסות וצמיחה אינן פסולות כשלעצמן, הן אינן יכולות לשמש כמדד האוניברסלי היחיד. אבל כך היה, ולא במקרה, ולאו דווקא באשמתם של הטכנולוגים.

נפלנו קורבן לפשטנות היתר של התיאוריות הכלכליות שהובילו אותנו להקבלה השגויה בין רווח ואיכות

התאוריה הכלכלית המערבית כה מוטמעת בתרבותנו עד שנראה שהייתה קיימת מאז ומעולם. ההנחה כי יש להמשיך ולצמוח ללא קץ על מנת לפצות על האינפלציה המובנית לתוך מודל החוב שבבסיס המערכת, בנוסף לעיקרון יצירת הכסף, הם מהגורמים המרכזים לפשטנות היתר של התיאוריות הכלכליות שהובילו אותנו להקבלה השגויה בין רווח ואיכות.

אין זה מפתיע אם כך שסוכני התרבות של ההנחות הכלכליות הפשטניות הללו, כלומר משקיעי ההון סיכון, הבנקאים ובעלי ההון הפרטיים, החדירו והטמיעו את המדדים הללו בעולם הטכנולוגיה. וככל שיותר כסף זרם פנימה, כך גברה השפעתם על הטכנולוגים, ועולם הטכנולוגיה מיהר להסתגל.

שני אנשים במוסך ביתי הבונים מוצר מאפס, הפכו חיש קל לשני יזמים עם מצגת נוצצת שאין (עדיין) מאחוריה דבר וחצי דבר. במקום לבנות דבר מה חדש, מתוך התרגשות והתפעמות, ורק לאחר מכן לשקלל את ערכו הכלכלי, כיילו יזמים צעירים את חזונם כך שיתאים למסגרות שהותוו על ידי קהילת ההון סיכון, ויטיבו את סיכוייהם להשיג השקעה. מצידו השני של הרחוב (לפעמים ממש באורח מילולי) היו אנשי ההון סיכון מממנים יזמים אך ורק על בסיס החזר ההשקעה הצפוי (ROI) להם, וחוזר חלילה. מעגל קסמים משחית, שאת התוצאות ההרסניות שלו אנו חווים כיום.

התהליך הואץ עם כל גל טכנולוגי חדש: בתחילה סביב חדירתה של הרשת לכל בית במהלך שנות התשעים, תוך שהיא סוללת את הדרך לתעשיית הפרסום הדיגיטלי, ולאחר מכן, בממדים עצומים פי כמה, עם המצאת הטלפון החכם, היישומונים ויצירתן של הרשתות החברתיות.

ככל שהמרוץ אל ה-ROI הפך נפוץ ומהיר יותר, צמיחה והכנסות הפכו מילים נרדפות לאיכות, טיב ותרומה לעולם. מנהלי מכירות נמרצים המקדמים ומשבחים טכנולוגיות שמטרתן היחידה ניצול חולשות אנושיות למטרת רווח, ככאלה שבאו לסייע ולשפר את העולם, הפכו לחזון נפרץ. מימרתו הידועה של סטיב ג'ובס, "הבה נהפוך את העולם למקום טוב יותר", נישאה בפי גדודי חקיינים לבושים באפודות שחורות גבוהות צווארון ורוקנה מתוכן.

מקלדת, צבעים, קלידים

גימיקים מסחריים במקום תועלת. תצלום: חואן גומס

דבר מזה לא היה אותנטי

תעשיית האפליקציות יוצרת במכוון משחקים המעודדים התמכרות במבוגרים, וחמור מכך, בילדים

דוגמאות אינן חסרות. חברות האד-טק (פרסום דיגיטלי) עשו ועושות ככל שביכולתן כדי לאסוף, לנתח ולכוון פרסום מפולח אישית לאנשים שמעולם לא רצו בו, כדי שירכשו חפצים ושרותים שאין להם כל צורך בהם, כל זאת תחת העמדת הפנים שכך הן מסייעות לשמור את הרשת חופשיה מתשלום, בעוד שלמעשה הן עושות ככל יכולתן כדי לדכא מודלים של תוכן-בתשלום בעודם בעריסתם. תעשיית האפליקציות יוצרת במכוון משחקים המעודדים התמכרות במבוגרים, וחמור מכך, בילדים. חברות כמו Dopamine Labs מתמחות בשימור משתמשים, מושג מכובס המכסה על שיטות מתקדמות ליצור מכוון של תלות נוירולוגית במוח. פייסבוק תכננה את הפיד שלה כדי שיתגלגל לנצח, כך שיעודד את המשתמשים להמשיך לגלול ללא הפסקה וכך להיחשף לפרסומות רבות ככל האפשר. הנקודה האדומה המפורסמת של פייסבוק המציינת את מספר ההודעות החדשות הממתינות בתור, תוכננה במיוחד כדי ליצור FOMO (הפחד להחמיץ). וכמובן, הניצול הפלילי של מידע של משתמשים כדי להטות את דעת הקהל בצורה שיטתית ומכוונת כפי שנחשף בפרשת קיימברידג אנליטיקה.

אלו אינם השוליים האפורים של תעשיית הטכנולוגיה, זוהי תעשיית הטכנולוגיה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

דורון שמיע שדה הוא טכנולוג ויזם. בוגר הפקולטה למדעי המחשב ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. דורון היה שותף מוביל בהקמתם של מספר סטארטאפים, והקים אחד משל עצמו. דורון מתמחה בתחומי למידת מכונה, בינה מלאכותית וניתוח שפה טבעית, ומייעץ לחברות טכנולוגיה

תמונה ראשית: ברגים בירידה. תצלום: Anthony Bradshaw, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דורון שמיע שדה.
§ מאמר | # אינטרנט
/ ARM / BBC / FOMO / ROI
- דימוי שערברגים בירידה. תצלום: Anthony Bradshaw, אימג'בנק / גטי ישראל


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על קטן, אלגנטי וגם טוב

הכותב משתמש בהגדרה מאוד צרה ולא סבירה לחלוטין לעולם טוב יותר. מבחינתו, זה חטא גדול שחברות טכנולוגיות פועלות למטרות רווח, שומו שמיים, ולא פועלות מתוך איזו תחושה רומנטית כוזבת שהוא היה מאוד רוצה שיפעלו. בפועל, טכנולוגיה אינה טובה או רעה כשלעמה אלא תלויה באיך משתמשים בה ואם לא רוצים, פשוט לא משתמשים בה. אם עוסקים באמת בשאלה אם העולם מקום הרבה יותר טוב אז יש לכך תשובה חד משמעית מהדהדת: ללא צל של ספק. על פי כל מדד של איכות חיים, הכנסה, זמן פנוי, תוחלת חיים, חשיפה למגיפות, סיכוי למות במלחמה או תאונה ועוד, מצבנו טוב לאין שיעור ממה שהיה רק לפני כמה עשורים. הספר האחרון של סטיבן פינקר Enlightenment now מכסה את זה (כמו גם הספר הקודם שמוקדש לאלימות).

    02
    יאיר

    אתם מדברים במישורים שונים, אתה מדבר במישור הפרקטי והכותב מדבר על מהות.
    יכול להיות שמבחינת כל המדדים העולם אכן צמח והתקדם, אך האם הוא התקדם באמת? האם מקום טוב יותר הוא מקום בו תוחלת החיים גבוהה יותר אך החיים עצמם ריקים ומבוזבזים?

      אני די בטוח שאפשר לומר בצורה אובייקטיבית שהעולם מקום טוב יותר אם תוחלת החיים שלך גבוהה יותר, ואתה חי ברמת חיי גבוהה יותר מאי פעם. אולי לא כל השינויים חיוביים אבל מה אנשים עושים בזמן הפנוי תלוי בין השאר בבחירות שלהם ויש כאלו שלא מאושרים מכך. אבל זו בחירה שלרוב האנשים בכלל לא הייתה קיימת עד לא מזמן.

גיל, אי אפשר להגיד בצורה אובייקטיבית שהעולם הוא מקום טוב יותר אם תוחלת החיים גבוהה יותר ורמת חיים גבוהה גם היא עניין סובייקטיבי. לא שהפרמטרים האלה בהכרח שליליים, אבל אלו לא פרמטרים אובייקטיביים. מה גם שרמת החרדה ותחושת חוסר היציבות עלו ברמה דרסטית בעידן הנוכחי וזה קשור בין היתר גם בכיוון שאליו מתפתחת הטכנולוגיה ושאליו מתייחס המאמר. יחד עם זאת לטעמי המאמר שטחי מאוד. הוא מציג נושא חשוב מאוד ומקשר את הכישלון של ההתפתחות הטכנולוגית לשפר את חיינו בכך שהמדד היחיד לאיכות הוא המדד הכלכלי. אולם הכותב לא מציע שום מדד אחר להצלחה טכנולוגית, בין אם מדיד ובין אם לאו. לי אישית המאמר הזה מתאים כפתיח לנושא רחב יותר. זה יכול להיות מעניין מאוד אולם כשלעצמו המאמר לוקה בחסר.

08
משה

"התאוריה הכלכלית המערבית כה מוטמעת בתרבותנו עד שנראה שהייתה קיימת מאז ומעולם. ההנחה כי יש להמשיך ולצמוח ללא קץ על מנת לפצות על האינפלציה המובנית לתוך מודל החוב שבבסיס המערכת, בנוסף לעיקרון יצירת הכסף, הם מהגורמים המרכזים לפשטנות היתר של התיאוריות הכלכליות שהובילו אותנו להקבלה השגויה בין רווח ואיכות."

חבל שמפרסמים דברים כאלו במגזין שאמור להיות רציני.

אז מה היא "רמת חיים גבוהה יותר"? האם כסף היא רמת חיים? ומה עם מהות החיים? לשבת על כיסא הנדנדה שבמרפסת ולבהות בחיים החולפים ללא מעש?
ומה טעם בהיותינו בכלל? האם עצם החיים הוא המהות? ומה עם תוכן?
אני מאמין כי ישנם ערכים אוניברסליים של טוב ורע. החתירה לטוב אם מובילה את האדם בדרך ההומנית המעשירה את האנושות בתוכן משמעותי היא שיוצרת את "מותר האדם".
כי, בעצם, מה הוא מותר האדם? מותר האדם הוא, הוא העושה את ההבדל בינינו לבין בעלי החיים. בעלי חיים נולדים אוכלים "יוצאים לעבודה" בשביל שיהיה להם מה לאכול, עושים "פרו ורבו" למען המשך הדור, ישנים את "שנת הלילה" בשביל שיהיה להם כח להתחיל את יום המחר ומחר קמים וחוזרים ועושים את מה שעשו אתמול וחוזר חלילה. האם זוהי מהות חיי אדם? ומה תוכן יוצר האדם לחייו? מה עושה את ההבדל בינו לבין בעלי החיים?
במילה אחת: התחביב! תחביב הוא מה שאנחנו עושים לא כי אנחנו צריכים, אלא כי אנחנו רוצים. כאשר אני הולך לעבודה מידי יום, את מחשבותיי מעסיקה השאלה (מעבר למה שנדרש במהלך יום העבודה): מה אני עושה בסוף השבוע? בזמני החופשי? איך אני משנה דברים? איך אני אגרום לכך שהעולם שאני אשאיר לאחר לכתי, יהיה שונה (אולי טוב יותר) מזה שהיה כשבאתי אליו?
כמובן שמהות התחביב אינה רק לגרום לאחרים לטוב, אלא גם לי.
אורך החיים כשלעצמו, אינו זה שעושה לי את הטוב (לא שיש לי משהו נגד חיים ארוכים, חס וחלילה...), אלא היכולת למלא את החיים בתוכן וזוהי, בעצם, המשמעות של עולם טוב יותר. עולם שאנשים יכולים לא רק לצבור הון ונכסים אלא דוקא עולם שבו לאנשים טוב יותר.