קפקא בימי מגפה

רבות ידוע על חייו ומותו של פרנץ קפקא, מהסופרים המבריקים ביותר של המאה ה-20. קפקא, הידוע בעיקר בזכות סיפוריו האבסורדים על חוסר האונים של האדם הפשוט מול מערכות הממשל והצדק בעולם המודרני, גר רוב חייו בפראג. עם זאת, פחות ידוע על התקופה הקצרה שבה הוא גר מחוץ לפראג: בברלין הסוערת בימים שבין מלחמות העולם.

אף שכבר היה חולה ותשוש, הוא נהנה מהעצמאות ומהשקט של החיים באחת מהשכונות המנומנמות של ברלין, ביחד עם זוגתו החדשה, דורה

היו אלה החודשים האחרונים בחייו, ואף שכבר היה חולה ותשוש, הוא נהנה מהעצמאות ומהשקט של החיים באחת מהשכונות המנומנמות של ברלין, ביחד עם זוגתו החדשה, דורה. מה הביא את קפקא לברלין? איך נראו חייו בעיר? כיצד השפיעו החיים בברלין על כתיבתו? ומה נותר היום כזיכרון מימיו של קפקא בברלין?

פרנץ קפקא (1923), דיוקן מתוך Franz Kafka: Pictures of a Life by Klaus Wagenbach, תצלום: ויקיפדיה

קפקא היה מוגבל לביתו ולרחובות השכונה, לא בשל המגפה, אלא בגלל מצב בריאותו המתדרדר והקשיים הכלכליים שמהם סבל. אך דווקא בתוך מגבלות אלה, זכה קפקא ליהנות ממספר חודשים של אושר

אני עצמי עברתי לגור בברלין לפני כמעט שלוש שנים, לאחר שקיבלתי מלגת מחקר באחת האוניברסיטאות שבמערב העיר. חודשים בודדים לאחר שעברתי לברלין, פרצה מגפת הקורונה. ברלין, כמו העולם כולו, נכנסה לשנתיים של סגרים, ריחוק חברתי ומגבלות תנועה. מצאתי את עצמי לבד, בעיר זרה, מנותק מכל המשפחה והחברים, כאשר הדבר הכמעט יחיד שיכולתי לעשות הוא לצאת להליכות בשכונה השקטה בה גרתי ולריצות ביער גרוּנוואלד הסמוך- מצב קפקאי מאוד. לפני מספר חודשים גיליתי שאני גר באותה שכונה שבה התגורר קפקא כמעט מאה שנים קודם לכן. גם הוא נהנה מהשלווה והשקט של השכונה הירוקה, הרחק ממרכז העיר השוקק. גם קפקא היה מוגבל לביתו ולרחובות השכונה, לא בשל המגפה, אלא בגלל מצב בריאותו המתדרדר והקשיים הכלכליים שמהם סבל. אך דווקא בתוך מגבלות אלה, זכה קפקא ליהנות ממספר חודשים של אושר - תקופה שבה הוא חי עם בת זוג שאהב וכתב לא מעט סיפורים המשקפים את החוויות שאותן הוא עבר בעיר זו. וכך, לאחר שגיליתי מי היה השכן החדש-ישן שלי בשכונה, יצאתי למסע מרתק של לימוד והכרות עם פרק זה בחייו של קפקא.

אותם חודשים בברלין בשנת 1923 לא היו הפעם הראשונה שבה שהה קפקא בעיר. הוא הרבה לבקר בה, גם בזכות קרבתה היחסית לפראג וגם משום שברלין בתחילת המאה ה-20 מרכז פורה לאמנים, הוגים, ומדענים יהודים רבים, ביניהם אלברט איינשטיין, מרטין בובר ומקס ליברמן. רוב ביקוריו של קפקא בברלין התרחשו בין 1912 ל-1917, שנים שבהן הוא ניהל מערכת יחסים מורכבת, הכוללת שתי תקופות אירוסין שנקטעו, עם פליצה באואר, קרובת המשפחה של ידידו הקרוב ומנהל עזבונו מקס ברוד. בביקורים אלה שהה קפקא בעיקר במלון אסקנישרהוף שליד תחנת הרכבת אנהלטר, אחד מהבניינים הרבים בעיר שהופצצו ונהרסו במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1917, השנה שבה הוא אובחן כחולה בשחפת, מחלה שעתידה הייתה לסיים את חייו, הסתיימה גם מערכת היחסים שלו עם פליצה. ביקוריו בברלין התמעטו בשנים שלאחר מכן, עד לקיץ 1923.

דורה דיאמנט, אהובתו האחרונה של פרנץ קפקא. תצלום: אוסף לסק, ויקיפדיה

הם שכרו דירה קטנה בשכונה הפרברית שטיגליץ, לא הרחק מהגנים הבוטניים המקסימים של העיר. הייתה זו אחת השכונות השקטות והרגועות בברלין, אף שמסביב העיר בערה

את דורה דיאמנט, הצעירה ממנו בכחמש עשרה שנים, הכיר קפקא במהלך חופשה בעיירת נופש קטנה על חוף הים הבלטי שבצפון גרמניה ביולי 1923, לשם הוא נסע עם משפחתה של אחת משלוש אחיותיו. דורה, בת ה-25, הגיעה ממשפחה יהודית אורתודוקסית בפולין. היא עברה לברלין כדי להתרחק מאורח החיים הדתי ועבדה בבית יתומים יהודי, שעם דייריו ואנשי צוותו היא יצאה לחופשת הקיץ בים הצפוני. קפקא הוזמן לבקר בבית בו שהו היתומים, ובמטבח הוא פגש לראשונה את דורה. השניים התאהבו ועד מהרה החליטו לעבור לגור ביחד. כעבור כחודשיים, בספטמבר 1923, הצטרף קפקא לדורה בברלין. הם שכרו דירה קטנה בשכונה הפרברית שטיגליץ, לא הרחק מהגנים הבוטניים המקסימים של העיר. הייתה זו אחת השכונות השקטות והרגועות בברלין, אף שמסביב העיר בערה: באותן שנים גרמניה סבלה ממשבר כלכלי חמור שלאחר מלחמת העולם הראשונה. מהומות פרצו לעיתים תכופות במרכז העיר, בעיקר בין קבוצות קומוניסטיות וחברי תנועות הקוראות להשתחרר מממשל ויימאר התבוסתני והמושפל. גם ליהודים בברלין לא היה פשוט באותם ימים. כשנה קודם לכן, ביוני 1922, התנקשו אנשי ימין קיצוני בשר החוץ היהודי ולטר רתנאו בברלין, אירוע שזעזע את הקהילה היהודית בגרמניה כולה וליבה את גלי האנטישמיות שהלכו וגברו ברחבי גרמניה.

דורה, שהייתה פעילה ציונית נלהבת, שכנעה את קפקא להשקיע בלימודי העברית שלו, והשניים אף רקמו תוכניות לעלות לארץ ישראל, שם חלמו לפתוח מסעדה בתל אביב, שבה דורה תהיה הטבחית ופרנץ יהיה המלצר

למרות המצב המתוח בברלין, קפקא נלהב מאוד מהמעבר לבירה הגרמנית. הייתה זו עבורו הזדמנות להתרחק ממשפחתו בפראג ולהתמקד בכתיבתו ובמערכת היחסים החדשה שפרחה בינו לבין דורה. דורה, שהייתה פעילה ציונית נלהבת, שכנעה את קפקא להשקיע בלימודי העברית שלו, והשניים אף רקמו תוכניות לעלות לארץ ישראל, שם חלמו לפתוח מסעדה בתל אביב, שבה דורה תהיה הטבחית ופרנץ יהיה המלצר. היה זה חלום בדיוני לחלוטין, שכן קפקא היה מודע היטב לבריאותו הרעועה ולתלאות הרבות הכרוכות בנסיעה לפלשתינה ולחיים בה.

לכל אחד הקפקא שלו: האיש היה לאייקון תרבותי. איור: Franz kafka by brunocarro on deviantART paill.fr/1z70nu0, תצלום: Paille

בספרה האוטוביוגרפי על החיים לצד קפקא, תיארה דיאמנט סיפור נוגע ללב המתרחש בתקופה שבה חיו בשטיגליץ. יום אחד טיילו השניים באחד הפארקים בשכונה, כשלפתע ראו ילדה קטנה יושבת ובוכה על אחד הספסלים. קפקא ניגש לשוחח איתה, והיא סיפרה לו שהבובה שלה הלכה לאיבוד והיא מאוד מתגעגעת אליה. קפקא ניסה לנחם אותה, וביקש ממנה לפגוש אותו שוב ביום הבא. למחרת, הגיע קפקא עם מכתב שאותו הוא קרא באוזני הילדה, קטיה. המכתב היה מהבובה שלה. הבובה סיפרה לה שהיא החליטה לצאת לטיול מסביב לעולם, והיא מאוד נהנית לפגוש אנשים חדשים ולראות מקומות מעניינים. קפקא וקטיה המשיכו להיפגש יום יום בפארק במשך מספר שבועות, ובכל פעם קרא קפקא באוזני הילדה מכתב נוסף מהבובה שלה. בפעם האחרונה שבה הם נפגשו, הבובה כתבה לה שהיא הכירה מישהו והם החליטו להתחתן ולהקים משפחה, לכן היא לא תוכל לכתוב לה יותר. לפני שהם נפרדו, קפקא הביא לה בובה חדשה במתנה. המכתבים שכתב קפקא לקטיה לא נמצאו מעולם.

קפקא היה תלוי בקצבה הקטנה שקיבל בזכות עבודתו הקודמת בחברת ביטוח בפראג, ונזקק לתמיכה כלכלית קבועה ממשפחתו וחבריו

החיים בברלין לא היו פשוטים לזוג הטרי, בעיקר בגלל קשייהם הכלכליים. באותם ימים האינפלציה הרקיעה שחקים בגרמניה, והיא באה לידי ביטוי בעליות מחירים תכופות וקיצוניות. קפקא היה תלוי בקצבה הקטנה שקיבל בזכות עבודתו הקודמת בחברת ביטוח בפראג, ונזקק לתמיכה כלכלית קבועה ממשפחתו וחבריו. הוא הרבה להתלונן במכתביו על המצב הכלכלי הקשה בברלין, כפי שניתן לראות במכתב שכתב לאוטלה, אחותו הצעירה, ב-2 באוקטובר:

״אוטלה היקרה, הרגע קיבלתי הודעה משמחת מיד לאחר קריאת מכתבך: בעלת הבית לכאורה מאושרת ממני. למרבה הצער, החדר כבר אינו עולה 20 קרונות, אלא 70 קרונות עבור ספטמבר ועבור אוקטובר לפחות 180 קרונות. המחירים מטפסים עליך כמו סנאים... אך חוץ מזה, לעת עתה, מקסים ושליו כאן. כאשר אני יוצא מחוץ לבית בערבים, עולה ניחוח מהגנים השופעים העתיקים אשר לא הרגשתי בשום מקום בכל כך הרבה עדינות ועוצמה״.

לא רק הנסיבות הכלכליות הכבידו על קפקא. הוא סבל מאוד מהשחפת, ומצבו הבריאותי הלך והתדרדר ככל שהחורף הברלינאי העמיק את אחיזתו. היציאה מהבית הייתה משימה קשה עבורו, וכל נסיעה למרכז העיר התישה אותו עוד יותר. קפקא רצה להתרחק ממוקדי המהומות במרכז העיר, ובפעמים הבודדות שבהן הוא נסע בלית ברירה למרכז העיר הוא נחרד ממראות העוני, הסבל והאלימות ומיהר לחזור לדירתו המרוחקת. כחודש לאחר הגעתו לברלין, כתבקפקא למקס ברוד:

״מקס היקר, אני בדיוק ממתין לאיימי [איימי סלבטר, זוגתו של ברוד שהתגוררה בברלין]. אנו רוצים לצאת להליכת בוקר באזור יפה זה. ביום ראשון אחר הצהריים הייתי איתה, עשיתי שוב מספר טעויות רציניות, אני כבר מתבייש לחזור על כך שוב ושוב. הסיבה העיקרית, כמובן, היא שכאשר אני מגיע לגן החיות [אחת מתחנות הרכבת המרכזיות בברלין] לדוגמה, אני מאבד חלק ניכר מהיכולת שלי לנשום, מתחיל להשתעל, נהיה יותר ויותר מתוח, רואה את כל האיומים של העיר הזו מתאחדים נגדי״.

במכתב נוסף למקס ברוד מ-25 לאוקטובר כתב קפקא:

״אתה צריך להבין שאני חי כאן חיים חצי כפריים, לא תחת הלחץ האכזרי או הפדגוגי של ברלין. יצאתי איתך פעם אחת ליוסטי, פעם אחת לאיימי, פעם אחת לפועה [המורה לעברית וידידתו של קפקא], פעם אחת לוורטהיים כדי להצטלם, פעם אחת כדי לקחת כסף, פעם אחת כדי לראות דירה – אלו היו בהחלט כל היציאות שלי לברלין בארבעת השבועות האחרונים וכמעט מכולן חזרתי אומלל ומוקיר תודה עמוקה על כך שאני גר בשטיגליץ. ׳כיכר פוטסדאם׳ שלי היא הכיכר שמול בית העירייה של שטיגליץ. שתיים או שלוש חשמליות עוברות שם, יש מעט תנועה, ומעמודי העיתון הראשונים התלויים שם אני יונק את הרעל שכמעט איני יכול לסבול (יש דיבורים על קרבות רחוב המתרחשים בכניסה) – אך אז אני עוזב את המרחב הציבורי הזה ומאבד את עצמי, אם עדין יש לי את הכוח, בשדרות הסתיו השקטות. הרחוב העירוני שלי הוא כמעט האחרון, אחריו הכול הופך לגנים שלווים ואחוזות, כל רחוב הוא מסלול הליכה של גנים רגועים, או יכול להיות כזה... הימים שלי גם כן מאוד קצרים, אני מתעורר בסביבות תשע בבוקר, אך נשאר לשכב זמן רב, במיוחד אחר הצהריים, אני זקוק למנוחה זו מאוד״.

בית העירייה של שטייגליץ, ברלין. תצלום: פלוריאן הסלר (Florian Hessler).

בדירתם הראשונה הייתה לבני הזוג בעלת בית טורדנית שהציקה לקפקא ובאה אליו בטענות על כל עניין קטן. קפקא כתב עליה את אחד מסיפוריו הקצרים

בדירתם הראשונה בשטיגליץ, במיקואלשטרסה 8 (שם הרחוב כיום הוא מוטסיוסשטרסה), הייתה לזוג בעלת בית טורדנית שהציקה לקפקא ובאה אליו בטענות על כל עניין קטן. קפקא כתב עליה את אחד מסיפוריו הקצרים, ״גברת קטנה״, שבו הוא מתאר מערכת יחסים אובססיבית של גיבור הסיפור עם אישה מרירה, עוקצנית ומלאת שנאה, שמקדישה את כל זמנה להתעללות ורדיפה אחריו. אם בגלל בעלת הבית הטורדנית ואם בגלל עליית מחירי השכירות התכופים, עברו דורה וקפקא בדצמבר לדירה אחרת בשטיגליץ, ברחוב גרונוואלד 13, שם הם שכרו שני חדרים בקומה הראשונה של וילה יפה שבה גר רופא מקומי.

הבית בכתובת ברחוב מוטסיוס, שטייגליץ, ברלין - כיום. תצלום: פלוריאן הסלר (Florian Hessler)

בברלין כתב קפקא סיפור קצר נוסף בשם ״המחילה״. סיפור זה מתאר את מחשבותיו של יצור נברן תת-קרקעי החי לבדו במחילה תחת פחד תמידי מפני פולשים מהעולם החיצון. היצור מתחזק את מחילתו באדיקות ואינו מרבה לצאת לעולם המסוכן שבחוץ. הוא מפתח אובססיה כלפי רעשי חפירה סביב המחילה, ככל הנראה יצירי דמיונו, ומחשבות טורדניות על מפלצות אימתניות המתקרבות למחילה הנוחה שלו טורפות את מנוחתו עד כדי טירוף. סיפור זה משקף היטב את חייו של קפקא בשטיגליץ השקטה באותם ימים, בעת שהוא השתדל להתרחק מחדשות העולם ומכל המולה בעולם שבחוץ.

מצבו הבריאותי והכלכלי של קפקא המשיך להתדרדר ככל שהחודשים עברו בברלין, כפי שמשתקף באחד ממכתביו למקס ברוד מתאריך 14 בינואר 1924:

״מקס היקר, בתחילה לא כתבתי לך בגלל שהייתי חולה, עם חום גבוה, צמרמורות ובחילות. ביקור יחיד אצל הרופא עולה 160 קרונות. דורה התמקחה לאחר מכן והורידה את המחיר בחצי. בכל מקרה, מאז אני מפחד פי עשר להיות חולה. מיטה ברמה נמוכה בבית החולים היהודי עולה 64 קרונות ליום, אך זה מכסה רק את המיטה והמזון, כנראה ללא השירות או הרופא... המכשול העיקרי הוא הבריאות שלי. היום, לדוגמה, הייתה אמורה להיות לי שיחת טלפון עם איימי, אך לא יכולתי לחצות את החדר הקר, בגלל שהיה לי 37.7 מעלות חום ואני שוכב במיטה. אין זה משהו מיוחד, אני סובל מזה לעיתים תכופות ללא השלכות נוספות... אנו עומדים להיות מפונים מהדירה היפיפייה שלנו באחד בפברואר, היות ואנו זרים עניים ללא יכולת לשלם״.

כאן גרו דורה דיאמנט ופרנץ קפקא - הבית ברחוב גרונוואלד, כיום. תצלום: פלוריאן הסלר (Florian Hessler)

בדירתם השלישית והאחרונה, קפקא התגורר תחת זהות בדויה, ככימאי בשם דוקטור קאזבוהרר, שמשמעותו בגרמנית ״מחורר הגבינה״ - ולא ידוע מדוע הוא בחר בזהות זו

דירתם השלישית והאחרונה של דורה וקפקא הייתה בשכונה צלנדורף הסמוכה, המרוחקת עוד יותר ממרכז העיר. בבית זה שכרו השניים מרתף קטן בביתה של אלמנה יהודייה. קפקא התגורר שם תחת זהות בדויה, ככימאי בשם דוקטור קאזבוהרר, שמשמעותו בגרמנית ״מחורר הגבינה״. לא ידוע  מדוע בחר קפקא בזהות זו. אחת ההשערות היא כי בשל האנטישמיות הגוברת, בעלת הבית לא רצתה שידעו שהיא משכירה את ביתה ליהודים, ודמות של כימאי גרמני לא הייתה צפויה לעורר את חשדם של השכנים. קצת יותר מעשר שנים מאוחר יותר, ב-1937, הפכה צלנדורף לשכונה שבה שוכנו קציני האס אס הנאצים ומשפחותיהם, ובהמשך כמעט כל תושביה היהודים של צלנדורף, ושל ברלין כולה, גורשו למחנות העבודה וההשמדה.

ממשלת אוסטריה הנציחה את ״המשורר האוסטרי״ פרנץ קפקא שחי בברלין, בשלט על בית מגוריו בשטייגליץ. תצלום: פלוריאן הסלר (Florian Hessler)

יתכן שכמו הדמויות בסיפוריו של קפקא, גם הוא היה רק גרגר קטן וחסר משמעות מול העיר העצומה וההיסטוריה העמוסה האופפת את רחובותיה

במרץ 1924 עזב קפקא בפעם האחרונה את ברלין. בריאותו הרעועה הכריעה אותו, והוא עבר לבית הבראה ליד וינה, שם הוא נפטר כעבור חודשיים. דורה הייתה שם לצידו וכמוה גם אחותו אוטלה. בצוואתו ביקש קפקא שדורה ומקס ברוד ישמידו את כל כתביו. הם לא עשו זאת. ברוד, שעבר להתגורר בתל אביב, העביר את כתביו של קפקא במזוודה לפלשתינה וכך זכה העולם לקרוא עוד רבים מסיפוריו. גורל כתביו של קפקא שהיו אצל דורה היה פחות מוצלח. ב-1933 פשטו אנשי הגסטפו על ביתה של דורה והחרימו את כתביו של קפקא. נראה כי המסמכים הועברו משם למזרח ובהמשך הגיעו לידיהם של הכוחות הסובייטים אך הם לא נמצאו מעולם, למרות כל מאמצי החיפוש. דורה עצמה נמלטה מגרמניה לפני המלחמה, תחילה לרוסיה ומשם לאנגליה. לפני שהלכה לעולמה ב-1952 היא הספיקה אפילו לבקר במדינת ישראל הצעירה. מרבית בני משפחתו של קפקא לא שרדו את השואה, וכל שלוש אחיותיו נספו במחנות ההשמדה.

התקופה הקצרה שבה חי קפקא בברלין כמעט אינה מונצחת בעיר, בניגוד חד למפעל ההנצחה הנרחב לקורבנות השואה הרבים ולזוועות שביצעו הנאצים. הזכר היחיד לימים של קפקא בברלין הוא לוח שיש דהוי על קיר הבית ברחוב גרונוואלד, שהוצב שם על ידי ממשלת אוסטריה, המציין כי בבית זה התגורר המשורר פרנץ קפקא – אף שקפקא היה, כמובן, סופר. יתכן שימיו של קפקא בברלין היו קצרים מדי מכדי להיחקק בדברי הימים של העיר. יתכן שכמו הדמויות בסיפוריו של קפקא, גם הוא היה רק גרגר קטן וחסר משמעות מול העיר העצומה וההיסטוריה העמוסה האופפת את רחובותיה.

תודה לספרייה הלאומית על העזרה והגישה לארכיון קפקא.

הערה: הקטעים ממכתבי קפקא המובאים במאמר תורגמו על ידי המחבר על פי תרגום לאנגלית.

המחבר ומערכת ״אלכסון״ מודים למר פלוריאן הסלר (Florian Hessler) על הרשות שנתן להשתמש בצילומים שלו המובאים בגוף המאמר.

תמונה ראשית: אדוארד ווטסון כגרגור סמסה בעיבוד של ״המטמורפוזה״ של קפקא בבלט של האופרה המלכותית בלונדון (2013). תצלום: רובי ג׳ק, אימג׳בנק / גטי ישראל