יפי הנפש עושים לייק

שיטוט מהיר ברשתות חברתיות מגלה כי מרבית בני האדם אוהבים להציג את עצמם כטובים. בין אם הם מביעים חמלה כלפי קורבנות אסון, חולקים פוסט תמיכה בתנועה חברתית או מביעים תרעומת על הערה גזענית של אדם מפורסם, רבים להוטים להכריז ברבים על מוסריותם הרבה.

מי שמאותתים על סגולתם נהנים מהאפשרות להרגיש טוב ביחס לעצמם אף שהם עושים מעט מאוד

מבקרים מזלזלים לעתים בפעולות כאלה, כאילו מדובר בסך הכול ב״איתות סגולה״ (virtue signaling). כפי שהעיתונאי הבריטי ג׳יימס ברתולומיו (שהפך את הביטוי לפופולרי לאחר שהשתמש בו במאמר בשנת 2015) מעיר, מי שמאותתים על סגולתם נהנים מהאפשרות להרגיש טוב ביחס לעצמם אף שהם עושים מעט מאוד. להבדיל מעזרה מהסוג התובע מכם ממש לעשות משהו – לעזור לקשישה לעבור את הכביש, להתנדב בחלוקת ארוחות לנצרכים, לעבור מדלת לדלת כדי לגייס כספים למטרה ראויה – איתותי סגולה כרוכים לעתים קרובות בפעולות שאין להן כל מחיר, כמו שינוי תמונת הפרופיל ברשת החברתית או הסתייגות מעמדתו של פוליטיקאי בנוגע להגירה. ברתולומיו מתלונן כי ״לומר את הדברים הנכונים בנימה אלימה בטוויטר, זה הרבה יותר קל מלהפגין טוב לב של ממש״.

איתותי סגולה עשויים להיות קלים ביותר – אבל למה נראה לנו שזה רע?

כדי לענות, וכדי להבין איתותי סגולה בכלל, אנו צריכים לצעוד מספר צעדים לאחור. בשיח היומיומי, מי שמאשימים אחרים באיתותי סגולה אינם מעוניינים לרוב לבצע ניתוח מוסרי של ממש – בדרך כלל, הם רוצים לפגוע באמינות של יריביהם הפוליטיים. בני בריתי פועלים בהרואיות לקידום מטרה צודקת, אנשים מן הצד השני עסוקים באיתותי סגולה. יתכן שניתן ללמוד יותר אם נבדוק מה יש למדע לומר בנושא. למה מתעוררים בנו רגשות עזים בקשר לאיתותי סגולה, והאם הם בעצם טובים או רעים?

במהלך העשורים האחרונים, חוקרים במגוון תחומים פיתחו שיטות ניתוח מתוחכמות של איתותים כתופעה כללית – האופן שבו בני אדם (ובעלי חיים אחרים) משגרים סימנים שנועדו למסור מידע ליחידים אחרים. התובנות של תאוריית האיתותים עשויות להיות מנוגדות לאינטואיציה, ויש להן השפעה אדירה על חקר הביולוגיה ועל מדעי החברה. הן גם אומרות לנו כי איתותי סגולה מכילים יותר ניואנסים והם יותר מעניינים מכפי שמקובל לחשוב ומן התמונה המצטיירת לפי הרטוריקה הפוליטית. מתברר שישנם דברים רעים וטובים בנוגע לאיתותי סגולה – אבל הסיבות שונות כנראה מאלה שאתם מעלים בדעתכם.

גרטה טונברי מאותת סגולה ופועלת למען האקלים, מול הבונדסטאג (ספטמבר 2021). תצלום: תומאס מילר.

למה אנו נוזפים במאותתי סוגלה על כך שקל להם? הדחף לזלזל במעשיהם של אחרים בגלל שאלה לא תבעו מאמץ הוא דחף עז. אבל האם לא הגיוני יותר להתמקד במה שהמעשים הללו משיגים בפועל? למה אנחנו מתמקדים לעתים קרובות במחיר שאנשים משלמים במקום במידה שבה הם הופכים את העולם לטוב יותר?

למה נקבות הטווס נמשכות כל כך לזכרים בעלי הזנבות המפוארים ביותר – שאותם קשה מאוד לתחזק, אבל נדמה שאין להם כל תכלית אחרת?

לפני עשורים מספר, ביולוגים וכלכלנים התמודדו עם שאלות שונות. למה נקבות הטווס נמשכות כל כך לזכרים בעלי הזנבות המפוארים ביותר – שאותם קשה מאוד לתחזק, אבל נדמה שאין להם כל תכלית אחרת? למה מעסיקים מתפעלים מכך שלקחתם על עצמכם חובות בסך מאות אלפי דולרים כדי ללמוד באוניברסיטה יוקרתית ולהשלים תואר בסוציולוגיה שאין לו שום קשר ברור למשרתכם?

בשנות השבעים, הזואולוג אמוץ זהבי והכלכלן מייקל ספנס  הציעו תשובה פרובוקטיבית. הם טענו שהמחיר שמשלם הטווס (או בוגר הקולג׳) הוא העניין המהותי כאן. הטיעון שלהם (שזיכה את ספנס בפרס נובל לכלכלה בשנת 2001) הוא מתוחכם מעט, ולכן כדאי לבחון אותו בזהירות. תקשורת היא קשה משום שליחידים יש סיבות טובות לשקר. מעסיקים מעוניינים בעובדים בעלי  מעלות מסוימות (אינטליגנציה, מצפוניות, שאפתנות). הם יכולים לשאול מרואיינים למשרה אם הם אינטליגנטים ומצפוניים, אבל למה שהמועמדים לא ישקרו פשוט?

במקום זאת, המעסיקים בוחרים מועסקים על בסיס איתותים שקשה לזייף, כמו תואר אקדמי. בדרך כלל, התכונות שהמעסיקים מעריכים מקלות על השלמת תואר. אנשים שאינם מחוננים בתערובת של אינטליגנציה, מצפוניות ושאפתנות יתקשו יותר בקולג׳, ינשרו מהלימודים או ישלימו את התואר לאט יותר. אנשים שסבורים שהמחיר שהתואר גובה מהם גבוה מדי, יבחרו לא ללמוד.

אפילו אם דבר מכל מה שלמדתם אינו רלוונטי למשרה שאתם מעוניינים בה, השלמת התואר עדיין שולחת אות רב ערך למעסיקים פוטנציאליים: אתם אנשים שקל להם להשקיע מאמץ רב כדי להשיג הישגים

לכן, בעיקרון, אפילו אם דבר מכל מה שלמדתם אינו רלוונטי למשרה שאתם מעוניינים בה, השלמת התואר עדיין שולחת אות רב ערך למעסיקים פוטנציאליים: אתם אנשים שקל להם להשקיע מאמץ רב כדי להשיג הישגים. מאחר שמדובר באות חשוב מאוד, כדאי לכם להשלים את התואר, וכדאי למעסיקים לשכור אתכם בזכות התואר.

טיעון דומה מתאים גם בתחום הביולוגיה, אלא ששם מנהלת את העניינים הברירה הטבעית. צימוח זנב מנקר עיניים גובה מטווס בריא מחיר מסוים – אבל חייו של טווס חולה יעמדו בסכנה אם הוא יבזבז כל כך הרבה אנרגיה על צימוח הקישוט הזה. לכן, רק טווסים שמצבם הגופני טוב יכולים להרשות לעצמם לגדל זנב מפואר. הברירה הטבעית מעדיפה את הטווסיות שמעדיפות טווסים עם זנבות ארוכים, כי הטווסיות הללו מזדווגות עם טווסים בריאים, וכתוצאה מכך יש להן צאצאים בריאים.

"תראו כמה אני בריא, יפה וראוי לזיווג ולצאצאים", אומר הטווס. תצלום: סידהרט קומאר.

איתותים יקרים – איתותים שהם כנים בזכות העובדה שהם יקרים – הם נפוצים. למה אנשים מעניקים פרחים למי שהם מעוניינים בקשר רומנטי איתם, או מזמינים אותם למסעדות יקרות? כנראה משום שמעשים כאלה הם בעלי מחיר גבוה: למחזרים שאין להם עניין במערכת יחסים ממושכת, אין תמריץ להשקיע מאמץ כזה. המתנות הללו ממלאות את תפקידן לא משום שוורדים הם שימושיים במיוחד, אלא מאחר שהן איתות יקר המעיד על מחויבות.

זו הסיבה שבגללה איתותי סגולה הם חשובים.  חוסר יושר הוא בעיה חמורה בתחום המוסר. אנשים רוצים לעורר רושם שהם טובים, כי כך הם רוכשים חברים ומעמד חברתי. החוש המוסרי שלנו התפתח כי אנשים שמשכנעים אחרים במעלותיהם המוסריות זוכים בתגמולים חברתיים. אבל מה מונע מאנשים להעמיד פנים שהם טובים, לזכות בתגמולים החברתיים ולא לקיים את ההבטחות שלהם?

מאחר שהמחיר שאנשים מוכנים לשלם הוא סימן אמין למחויבות שלהם, אנחנו שמים לב במיוחד למחירים הללו כשאנחנו מעריכים בני אדם אחרים

במהלך האבולוציה של בני האדם, היכולת להבחין בין בני ברית של ממש (מי שנשארים לצדכם בכל מצב) לבין חברים ארעיים לזמנים טובים בלבד (שנוטשים אתכם במצבי מצוקה), הייתה כלי שיכול היה להכריע בין חיים למוות. משום כך, בני אדם פיתחו אובססיה בכל הקשור לצביעוּת מוסרית. אנחנו מחפשים בתשומת לב, אצל בני זוג רומנטיים פוטנציאליים, חברים או חברי קבוצה, סימנים לכך שהם לא איתנו מסיבות אחרות לגמרי. ועל פי ההיגיון של איתותים יקרים, מאחר שהמחיר שאנשים מוכנים לשלם הוא סימן אמין למחויבות שלהם, אנחנו שמים לב במיוחד למחירים הללו כשאנחנו מעריכים בני אדם אחרים. פסיכולוגים חברתיים גילו שכאשר אנחנו רואים מישהו עושה מעשה אלטרואיסטי, אנו חושדים שמא הם בעצם מנסים להרוויח משהו מכך. ניסויים מתוחכמים בפסיכולוגיה קוגניטיבית אפילו מראים כי אנחנו מקטלגים אנשים אחרים על פי המחיר שהם מוכנים לשלם למען הקבוצה שלהם – אבל לא על פי התועלת שהם מביאים לה בפועל.

זו כנראה הסיבה לכך שמאותתי-סגולה מעצבנים אותנו. הם עושים מעשים שעשויים להביא להם מעמד חברתי – הערכה, מקום בצד הנכון של ההיסטוריה. אבל האם הם באמת מחויבים למטרות שהם תומכים בהן? או שהם פשוט מעוניינים בתגמולים החברתיים? כשהם אינם משלמים מחירים משמעותיים, מאותתי-סגולה מפעילים את פעמוני האזעקה שמיליוני שנים של אבולוציה שתלו בראשינו כדי להגן עלינו מפני חברים שאינם נאמנים ושאר צבועים מוסרית.

אז בואו נסכים כי מקרים שבהם איתותי הסגולה מזויפים, אבל האם פירושו שזה רע? כאן כדאי להתרחק לרגע מצורת החשיבה השגרתית שלנו. האבולוציה תכננה את המוח שלנו כך שנוכל לתפקד היטב באינטראקציות בקנה מידה קטן, אבל פחות טוב (או בפחות אכפתיות) בהערכת השפעתם של דברים בקנה מידה חברתי גדול. לכן קל לווכחנים לפקפק במי שעוסקים באיתותי סגולה, פשוט על ידי ציון העובדה שאין כל ערובה לכך שאותו אדם באמת חולק את ערכי המוסר שלנו. אבל האם זהו האמצעי הנכון להערכת האיתותים הללו?

לזכותם של מאותתי הסגולה יש לציין כי מחקר בתחום תאוריית האיתותים מראה כי אפילו דיבורים ללא מחויבות עמוקה יכולים להועיל.

החיים שופעים בעיות של תיאום. דמיינו את עצמכם חולפים ברחוב על פני מישהו שצועד בכיוון השני. לשניכם כדאי באותה מידה לתאם באיזה צד של המדרכה תלכו, כדי שלא תיתקלו זה בזה. אף שהאדם האחר הוא זר גמור, אין סיבה מיוחד לכך שהוא ינסה לרמות אתכם. בנסיבות כאלה, אנשים יאותתו (למשל, יעצרו לפני שיבצעו פנייה חדה הצידה) כדי לתאם בהצלחה. מודלים מתמטיים מראים כי האיתותים הללו, שאינם גובים מחיר, עשויים להיות חשובים ביותר בסיוע לאנשים בפתרון בעיות תיאום, העלולות להיות מציקות מאוד.

דמיינו שאתם חיים בחברה שבה נהוגה עבדוּת, ואתם חושבים שאתם האדם היחיד שהדבר מעורר בו דחייה מוסרית. האם עליכם להביע את הסתייגותכם?

תיאום הוא עניין מכריע גם בתחום המוסרי. דמיינו שאתם חיים בחברה שבה נהוגה עבדוּת, ואתם חושבים שאתם האדם היחיד שהדבר מעורר בו דחייה מוסרית. האם עליכם להביע את הסתייגותכם? אם אתם חושבים שכולם אדישים, יתכן שתפחדו שאחרים יחשבו שאתם מוזרים, שהאנשים שמרווחים מהשיטה יענישו אתכם, ושאין לכם ממילא סיכוי לגרום לשינוי.

הפרדוקס הוא, שאפילו אם אנשים רבים נמצאים באותו מצב – כולם מוטרדים אבל משוכנעים איש אינו חושב כמותם – הם עלולים לא לעשות דבר, על אף שזו דעת הרוב. אבל הדיבור עשוי לעורר תגובת שרשרת. ככל שיחידים רבים יותר ישמיעו את קולם נגד מה שנראה בעיניהם כבעיה מוסרית, כך יותר אנשים ששתקו בתחילה יבינו שהם אינם לבד וידברו גם הם.

איתותים רמים ופומביים משפיעים במיוחד על הפצת הנורמה המוסרית בציבור, כי מביאים אותה לידיעת הכול, מוודאים שכל האחרים יודעים שכולם מכירים את הנורמה המוסרית, שכולם יודעים שכולם יודעים שכולם מכירים (וכן הלאה). ניסויים בפסיכולוגיה הראו כי למה שידוע לכל יש כוח לקבוע התנהגות בחברה: אנשים נוטים הרבה יותר לתאם פעולה משותפת כשכולם יודעים שכולם יודעים שפעולה משותפת תניב תוצאות טובות.

אוגוסט לנדמסר מסרב ומאותת על כך: הוא היחיד שאינו מצדיע במועל יד בטקס השקת ספינה לצי המלחמה הנאצי, המבורג, יוני 1936. תצלום: ויקיפדיה

בנוסף לכך שהדברים הידועים לכל מאפשרים תיאום, הם גם מונעים מאנשים להסתתר מאחורי הטענה שהם לא ידעו. כדי להתנהג בצורה אנוכית בלי לשלם על כך מחיר, אנחנו לעתים קרובות מעמידים פנים שאנחנו מתעלמים מן ההשלכות של מעשינו. אם אתם יכולים לשכנע אחרים שלא ידעתם באיזה תנאים קשים עובדים אנשים בסדנאות יזע, אנשים ישפטו אתכם פחות בחומרה על כך שאתם רוכשים בגדים זולים. אבל אם רבים יבצעו איתותי סגולה באמצעות קריאה למתן זכויות לפועלים, המודעות לנושא בציבור תגבר – וכאשר כולם סבורים שסביר כי כולם יודעים, קשה יותר להתגונן בטענה שלא ידעתם.

מן התפישה של המוסר כמשחק של תיאום נובע כי דעת הציבור עשויה להשתנות במהירות, בעת שהחברה מתאמת נורמות מוסריות חדשות. וזה אכן מה שניתן לראות בפועל: דעת הציבור במגוון נושאים – כמו גזענות וזכויות להט״בים – השתנתה באורח דרמתי והפכה לפרוגרסיבית יותר בעשורים האחרונים (ולעתים אף בתוך שבועות בודדים).

איתותי סגולה יכולים להוות כוח חזק לשינוי חברתי, על ידי יצירת ידע נפוץ על אודות נושאים מוסריים שאנשים עלולים היו להתעלם מהם (מתוך שאננות או אנוכיות)

לסיכום, איתותי סגולה יכולים להוות כוח חזק לשינוי חברתי, על ידי יצירת ידע נפוץ על אודות נושאים מוסריים שאנשים עלולים היו להתעלם מהם (מתוך שאננות או אנוכיות). חשוב לציין, שכך קורה אפילו כאשר אין ערבון לכך שהאנשים אשר מאותתים הם אנשים מוסריים במיוחד או מחויבים למטרה.

אבל האיתותים היעילים ביותר בשכנוע של אחרים במעלותינו, אינם תמיד אלה שמשפיעים בצורה הגורפת ביותר.

מרק ובוב תרמו כל אחד לצדקה אלף דולר. לפני שתרם, מרק קרא רבות על מגוון ארגוני צדקה, וחיפש את הארגון שיבטיח את התמורה הגבוהה ביותר על השקעתו – הארגון שמנהל תוכניות שיש להן את ההשפעה הגדולה ביותר על חיי בני אדם לכל דולר שמושקע בהן. במהלך החיפוש, מרק נתקל שוב ושוב בארגון שעושה דברים נפלאים, אבל הסיר אותו מהרשימה כי לא היו ראיות לכך שהוא ישתמש בכספו בצורה הטובה ביותר האפשרית. לבסוף הוא בחר בארגון שמספק טיפול יעיל מאוד מבחינה כלכלית נגד תולעים טפיליות שפוגעות ברבים באפריקה.

בוב צפה ערב אחד בטלוויזיה וראה מודעה של ארגון צדקה שמעניק דובוני פרווה לילדים המחלימים בבתי חולים. בוב התרגש מאוד למראה מצוקתם של הילדים ומיד תרם את הכסף לארגון.

לתרומה של מרק תהיה השפעה גדולה בהרבה על חייהם של בני אדם. אבל הוא מעורר רושם קר ומחושב, ואיננו יכולים להדחיק את הספק המכרסם בנו בנוגע לאישיותו. האם הוא היה תורם גם אילו גילה שאף אחד מהארגונים שעליהם הוא קרא אינו יעיל מספיק? בוב, לעומת זאת, אינו מותיר ספק בנוגע לאופיו הטוב: הוא נתן מכספו באופן ספונטני בלי להתחשב ולו לרגע בשיקולים חומרניים גסים כמו יעילות כלכלית.

הסיפור על מרק ובוב מדגים את אחת התובנות הקודרות של תאוריית האיתותים: ההשפעה הקונקרטית של מעשה אלטרואיסטי (המידה שבה הוא עוזר בפועל לאחרים) מנותקת לעתים קרובות מהאיתות שהיא משגרת בנודע למהותנו כבני אדם. פירוש הדבר הוא, שכדי לשכנע אנשים שאתם טובים, לעתים קרובות האיתות המשכנע ביותר שתוכלו לאותת אינו זה שיניב את התוצאה הטובה ביותר.

תרומת של דובי למחלקת ילדים בבית חולים, לא ממיסה את הלב מיד? תצלום: כריסטיאן טריברט.

מנקודת מבט כזו, אין זה מפתיע שהאלטרואיזם האנושי אינו אפקטיבי מאוד – כפי שמתברר מסוג ארגוני הצדקה שאנשים בוחרים לתרום להם, וכפי שעולה מניסויים בפסיכולוגיה. במחקר שנעשה לאחרונה, חוקרים נתנו למשתתפים סכום כסף קטן, ואמרו להם שהם יכולים לתרום כל חלק ממנו לארגון צדקה לפי בחירתם. הם גם אמרו למשתתפים שכל סכום שיתנו יוגדל – במכפלה שתשתנה ממשתף למשתתף. המשתתפים שלהם נאמר כי התרומה שלהם תוגדל פי עשרה נתנו כמעט את אותו חלק זעיר מהסכום שניתן להם כמו משתתפים שלהם נאמר שתרומתם לא תוגדל בכלל. לא משום שאנשים אינם טובים מספיק במתמטיקה: בניסוי בקרה שבו, במקום לתרום, המשתתפים יכלו לחסוך חלק מהכסף, הם חסכו הרבה יותר כשנאמר להם שהכסף שהם חסכו יוכל להיות מוכפל במספר גבוה יותר.

תרומה אפקטיבית לא שולחת איתותים טובים יותר בנוגע לאופיים הטוב של התורמים

החוקרים גילו גם הסבר אפשרי לשאלה מדוע המשתתפים לא התעניינו ביעילות התרומה שלהם: תרומה אפקטיבית לא שולחת איתותים טובים יותר בנוגע לאופיים הטוב. משתתפים שנתנו כסף לצדקה כשידעו שהוא יוגדל פי עשרה לא נתפשו (בעיני שאר חברי הקבוצה) כאנשים טובים יותר מאנשים שנתנו את הכסף ללא הבטחה שתרומתם תוגדל.

אנה ושרה הן שתי פעילות למען איכות הסביבה, שפועלות למען שימוש באנרגיה מתחדשת. אנה רוצה לשכנע את הממשלה להחליף את דלקי המאובנים בטורבינות רוח ולוחות סולאריים. שרה רוצה להרחיק לכת עוד יותר: כל מקורות האנרגיה (כולל, למשל, אנרגיה גרעינית) צריכים להיות מוחלפים באנרגיה מתחדשת. מי מהן מסורה יותר לאיכות הסביבה?

בדיוק כמו במקרה של מרק ובוב, האיתותים שמאותתות אנה ושרה עשויים להיות נפרדים מעצם ההשפעה של מעשיהן. אנשים עלולים להתבונן באנה בחשדות – האם היא בעצם משוחדת בחשאי על ידי מפיקי האנרגיה הגרעינית? – ואילו המסירות של שרה למטרה אינה מותירה ספק. אבל ההתנגדות של שרה לאנרגיה גרעינית עשויה בעצם לגרום נזק לסביבה, במקרה שהממשלה תיאלץ להשתמש באופן זמני בדלקי מאובנים כדי להחליף את תחנות הכוח הגרעיניות שהיא תסגור, ובכך להגדיל את פליטת דו תחמוצת הפחמן.

שופוני יש לי מכונית חשמלית, אני תורם לסביבה ומציל את כדור הארץ. תצלום: פרנק שמידט

מה גורם לאנשים לאותת איתותים קיצוניים הנוגעים למחויבות שלהם למטרה? התשובה נמצאת בעובדה שכאשר אנחנו עוסקים באיתותי סגולה, רבים מהדברים שאנחנו מנסים להשיג – כמו חברים ומעמד חברתי – הם מטרות סותרות. יש גבול למספר החברים שיכולים להיות לאנשים שאתם רוצים להתחבר אליהם, וכלן אתם רוצים לשכנע אותם שהם צריכים לבחור בכם. בקבוצות החברתיות שאליהן אתם משתייכים יכול להיות מספר מוגבל של מנהיגים, וכדי לצבור השפעה, כדאי לכם להראות שאתם מחויבים יותר מן החברים הממוצעים לאידיאולוגיה של הקבוצה.

כאשר יחידים מאותתים בניסיון לשכנע אחרים שהם טובים מן הממוצע, לעתים קרובות התוצאה היא מה שתאורטיקן של האיתותים מכנים בשם ״אובדן שליטה״ (runaway): מרוץ חימוש של איתותים ההולכים ומקצינים. אם נקבות הטווס רוצות להזדווג עם טווסים שזנבותיהם מפוארים יותר משל הטווס הממוצע, הברירה הטבעית תעדיף בכל דור טווסים עם זנבות יותר ויותר מפוארים. אם לכולם יש תעודת בגרות, תלמידים צריכים להתחיל לרכוש תארים ראשונים כדי להיחשב למיוחדים בעיני המעסיקים. תלמידים בדור הבא יצטרכו, כמובן, להשלים תואר שני כדי להיבדל מהמון בעלי התואר הראשון.

כולם מתנגדים לרצח בני אדם: אם תאמרו שאתם חושבים שאסור לבני אדם להרוג אלה את אלה, האמירה לא תבדיל אתכם מאחרים. אבל לא כולם מתנגדים לאכילת בעלי חיים, ולכן צמחונות או טבעונות יכולה להאדיר את מעמדכם המוסרי ביעילות

בתחום המוסר, איתותים חסרי שליטה מתרחשים כאשר בני אדם מנסים לרומם את מעמדם המוסרי על ידי עשייה או אמונה בדברים שלא כולם מאמינים או עושים. למשל, כולם מתנגדים לרצח בני אדם: אם תאמרו שאתם חושבים שאסור לבני אדם להרוג אלה את אלה, האמירה לא תבדיל אתכם מאחרים. אבל לא כולם מתנגדים לאכילת בעלי חיים, ולכן צמחונות או טבעונות יכולה להאדיר את מעמדכם המוסרי ביעילות.

איתותים חסרי שליטה יכולים להיות גם בעלי השפעה חיובית (כמו למשל בצמחונות), כשהם מרחיבים את התחום שאנו מחילים עליו את ערכי המוסר שלנו, במקום להתעלם ממנו ברוב נוחות. אבל לעתים קרובות הם גם עלולים לגרום לאנשים להאמין בדברים יותר ויותר מנותקים מן המציאות. דמיינו שאתם מאמינים בדת שמעודדת שלום, אבל כל האחרים במדינה שלכם מאמינים גם הם שהשלום הוא טוב, בלי קשר להשתייכות הדתית שלהם. אם תביעו את אמונתכם בערכו של השלום זו לא תהיה הדרך הטובה ביותר לאותת כי אתם מאמינים חסודים, כי אפילו אנשים שאינם בני דתכם יאמרו את אותו דבר. במקום זאת, יעיל ביותר יהיה להביע את האמונה שלכם בנורמות מוסריות שאינן עדיין ברורות מאליהן לכולם: למשל, הנורמה שלפיה לבני אדם אסור להשתמש באמצעי מניעה, כי הדבר נוגד את רצון האל. אמונות אקזוטיות הן איתותים מעולים של נאמנות לקבוצה שלכם, כי סביר להניח שאנשים מבחוץ לא יחלקו אותן. לרוע המזל, הגדרת אידיאלים כאלה כערכים מוסריים עלולה לגרום נזק רב, למשל כאשר דתות אוסרות על שימוש באמצעי מניעה המסייעים למניעת הפצתן של מחלות מין.

כשאנחנו מבחינים באנשים העוסקים באיתותי סגולה, מתעוררות בנו תכופות תגובות עזות – לפעמים הערצה, לפעמים רוגז או בוז. אבל האינטואיציות הללו הן תוצר של מנגנונים פסיכולוגיים שנועדו לעזור לנו להעריך אם אדם יכול להיות חבר טוב או בן ברית טוב, ולא כדי לעזור לנו להעריך אם מעשיו של האדם ישפיעו באורח חיובי על העולם. חקר האיתותים ההולך ומתפתח מראה כי לעתים קרובות ניתן להפריד בין הדברים. חשוב לזכור את התובנה הזו, כדי למצוא את דרכנו בעולם ההולך ונעשה רועש יותר.

טאדג קיליאן (Tadeg Quillien) עורך את מחקר הפוסט-דוקטורט שלו בביולוגיה אבולוציונית וחקר הקוגניציה החישובית באוניברסיטת אדינבורו, בסקוטלנד.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: מפגינה נגד ציד שועלים, לונדון (2017), תצלום: EYE DJ