יש קידמה, אין עבודה

בהתחשב בסגנון האקדמי השָׁלֵו והשקול שלו, קל לא לשים לב עד כמה הטיעונים של אריק בריניולפסון פרובוקטיביים. בריניולפסון, מרצה בבית הספר סלואן למִנהל עסקים ב-MIT, ושותפו לעבודה ולכתיבה, אנדרו מקאפי, טוענים בשנה וחצי האחרונות שהישגים מרשימים בתחום המחשוב – מרובוטיקה תעשייתית ועד שירותי תרגום אוטומטיים – הם הסיבה העיקרית להאטה בגידול מספר מקומות העבודה בעשר עד חמש עשרה השנים האחרונות. לאקדמאים מ-MIT יש תחזית מאיימת אף יותר בשביל העובדים האנושיים. הם חוזים רעות לסוגי משרות רבים בעקבות האימוץ ההולך וגובר של הטכנולוגיות החדשות ורבות-העוצמה האלה, לא רק בייצור, במכירות ובתחום המנהלי, אלא גם בתחומים כגון משפטים, שירותים פיננסיים, חינוך ורפואה.

לכל מי שעבד בייצור כלי רכב או בסוכנות נסיעות נראה מובן מאליו שרובוטים, אוטומציה ותוכנות יכולים למלא את מקומם של אנשים. אבל טענתם של בריניולפסון ומקאפי מטרידה ושנויה במחלוקת אף יותר. הם מאמינים שהשינוי הטכנולוגי המהיר חיסל משרות יותר מהר משיצר משרות, וכך תרם לקיפאון בהכנסה החציונית ולעלייה באי-השוויון בארצות הברית. והם חושדים שמשהו דומה קורה גם בעוד מדינות מתקדמות טכנולוגית.

ייתכן שהראיה המרשיעה ביותר, לפי בריניולפסון, היא תרשים שרק כלכלנים אוהבים. בכלכלה, פריון – מידת הערך הכלכלי שמתקבלת על יחידת ייצור נתונה, כגון שעת עבודה – הוא מדד מהותי של צמיחה ויצירת עושר. הוא מדד לקדמה. בתרשים שבריניולפסון אוהב להראות, קווים נפרדים מייצגים את הפריון ואת מספר מקומות העבודה בארצות הברית. במשך שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, שני הקווים התקדמו בצמוד זה לזה; עלייה בתעסוקה תאמה את העלייה בפריון. הדפוס ברור: ככל שעסקים הפיקו יותר ערך מעובדיהם, המדינה כולה נעשתה עשירה יותר, מה שהניע פעילות כלכלית רבה יותר ויצר אף יותר מקומות עבודה. ואז, החל משנת 2000, הקווים התפצלו; הפריון המשיך לעלות במהירות, אבל התעסוקה דעכה לפתע. בשנת 2011 כבר הופיע פער משמעותי בין הקווים. היה ברור שהצמיחה הכלכלית לא מְלֻוָּה בצמיחה של כמות מקומות העבודה. בריניולפסון ומקאפי קוראים לזה "הפירוד הגדול" (great decoupling). ובריניולפסון בטוח שהטכנולוגיה אחראית גם לצמיחה היפה של הפריון וגם להאטה בצמיחה של מספר מקומות העבודה.

זאת טענה מטלטלת כי היא מאיימת על האמון של כלכלנים רבים בקדמה טכנולוגית. בריניולפסון ומקאפי עדיין מאמינים שטכנולוגיה מגדילה את הפריון ועושה חברות עשירות יותר, אבל הם חושבים שיש לה גם צד אפל: הקידמה הטכנולוגית מחסלת את הצורך בסוגי משרות רבים ומותירה את העובד הטיפוסי במצב גרוע יותר מבעבר. בריניולפסון מזכיר גם תרשים נוסף שבו אפשר לראות כי ההכנסה החציונית לא עולה אף על פי שהתמ"ג מרקיע שחקים. "זה הפרדוקס הגדול של תקופתנו," הוא אומר. "הפריון בשיא, החדשנות מעולם לא הייתה מהירה יותר, ובה בעת ההכנסה החציונית נופלת ויש לנו פחות מקומות עבודה. אנשים נמצאים בפיגור כי הטכנולוגיה מתקדמת מהר מאוד והכישורים והארגונים שלנו לא עומדים בקצב".

"מנהיג הלודיטים". פורסם ב-1812.

בריניולפסון ומקאפי אינם לוּדיטים. לפעמים אף מאשימים אותם באופטימיות יתר לגבי היקף ומהירות ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות. בריניולפסון אומר שהם התחילו לכתוב את ספרם משנת 2011, Race Against the Machine, שבו הם שוטחים בפירוט את הטיעון הזה, כי הם רצו להסביר את התועלות הכלכליות של הטכנולוגיות החדשות האלה (בריניולפסון בילה את רוב שנות התשעים בחיפוש אחר ראיות לכך שטכנולוגיית המידע מגדילה את הפריון). אבל התברר להם שאותן טכנולוגיות שעושות עבודות מסוימות בטוחות, קלות ופרודוקטיביות יותר, גם מפחיתות את הביקוש לסוגים מסוימים של עובדים אנושיים.

כמובן שלא קשה למצוא ראיות נקודתיות לכך שטכנולוגיות דיגיטליות מאיימות על משרות. רובוטים ואוטומציה מתקדמת מופיעים במערכי ייצור רבים כבר עשרות שנים. בארצות הברית ובסין, ענקיות הייצור העולמיות, עובדים פחות אנשים בייצור מאשר בשנת 1997, תודות, בין השאר, לאוטומציה. מפעלים מודרניים לייצור כלי רכב, שרבים מהם השתנו בשנות השמונים בגלל רובוטיקה תעשייתית, משתמשים דרך קבע במכונות שמרתכות וצובעות חלקי מכוניות באופן עצמאי – מטלות שנעשו בעבר על-ידי בני אדם. לאחרונה נבנו רובוטים תעשייתיים כגון בקסטר של Rethink Robotics. הם גמישים וזולים יותר מקודמיהם ומטרתם לבצע משימות פשוטות בשביל יצרניות קטנות במגוון מגזרים. באתר של חברת הזנק מעמק הסיליקון בשם Industrial Perception מופיע סרטון ובו נראה רובוט שהיא בנתה לשימוש במחסנים, מרים וזורק קופסאות כמו פיל משועמם. וסנסציות כמו המכונית ללא נהג של גוגל מראות מה תוכל אוטומציה להגשים בזמן הקרוב.

שינוי דרמטי פחות, אבל בעל פוטנציאל להשפעה גדולה הרבה יותר על תעסוקה, מתרחש בתחום המנהלי ובתחום השירותים המקצועיים. טכנולוגיות כמו האינטרנט, בינה מלאכותית, "ביג דאטה" ו"אנליטיקס" – שכולן התאפשרו תודות לזמינותם של כוח מחשוב וקיבולת אחסון בזול – מבצעות באופן אוטומטי מטלות שגרתיות רבות. אינספור משרות צווארון לבן מסורתיות, למשל בדואר ובשירות לקוחות, התפוגגו. ו' בריאן ארתור, חוקר מבקר במעבדת מערכות הבינה שבמכון המחקר של Xerox בפאלו אלטו, ומרצה לכלכלה לשעבר באוניברסיטת סטנפורד, מכנה זאת "הכלכלה האוטונומית". זה הרבה יותר מעודן מהרעיון שרובוטים ואוטומציה ממלאים משרות אנושיות, הוא אומר: זה כולל "תהליכים דיגיטליים שמדברים עם תהליכים דיגיטליים אחרים ויוצרים תהליכים חדשים," המאפשרים לנו לעשות הרבה דברים עם פחות אנשים, ומבטלים את הצורך במשרות אנושיות אחרות. מתקפת התהליכים הזאת, אומר ארתור, היא ההסבר העיקרי לכך שהפריון צמח בלי מספר מקומות העבודה יצמח באופן משמעותי. בנוסף, הוא אומר, "גרסאות דיגיטליות של בינה אנושית" מחליפות עוד ועוד משרות שבעבר דרשו אנשים. "כל המקצועות ישתנו בדרכים שכמעט ולא מוכרות לנו," הוא מזהיר.

מקאפי, מנהל עמית של המרכז לעסקים דיגיטליים בבית הספר סלואן למִנהל עסקים ב-MIT, מדבר במהירות ובהשתאות מסוימת כשהוא מתאר פיתוחים כמו המכונית ללא נהג של גוגל. ובכל זאת, למרות ההתלהבות הניכרת שלו לגבי טכנולוגיה, הוא לא חושב שהמשרות הנעלמות יחזרו. לטענתו, הלחץ על התעסוקה, ואי-השוויון שינבע ממנו, רק יחריפו ככל שהטכנולוגיות הדיגיטליות – שמתאפשרות בזכות "מספיק כוח מחשוב, נתונים וחנונים" – ימשיכו להתפתח בצורה מעריכית במהלך העשורים הבאים. "אני מקווה שאני טועה," הוא אומר, "אבל עם כל טכנולוגיות המדע בדיוני האלה, בשביל מה צריך אנשים?"

כלכלה חדשה?

אבל האם הטכנולוגיות החדשות האלה באמת אחראיות לעשור ללא צמיחה תעסוקתית? כלכלני עבודה רבים אומרים שהנתונים, במקרה הטוב, אינם חד-משמעיים. כמה הסברים אפשריים אחרים, כולל אירועים הקשורים לסחר עולמי ולמשברים הכלכליים של תחילת וסוף העשור הקודם, יכולים להסביר את האטיות היחסית ביצירת מקומות עבודה מאז תחילת המאה העשרים ואחת. "אף אחד לא ממש יודע," אומר ריצ'רד פרימן, כלכלן עבודה מאוניברסיטת הרווארד. זאת מפני שקשה מאוד לבודד את השפעותיה של הטכנולוגיה מהשפעות מאקרו-כלכליות אחרות, הוא אומר. אבל הוא בספק שטכנולוגיה מסוגלת לשנות מגוון רחב של מגזרים עסקיים במהירות גדולה מספיק כדי להסביר את נתוני התעסוקה האחרונים.

מאז שנות השמונים, הוא אומר, מחשבים משתלטים יותר ויותר על משימות כגון ניהול חשבונות, עבודה פקידותית ועבודות ייצור חזרתיות – שכולן, באופן מסורתי, נעשו על-ידי אנשים ממעמד הביניים

דיוויד אוטור, כלכלן מ-MIT שחקר לעומק את הקשרים בין משרות לטכנולוגיה, מפקפק גם הוא בכך שטכנולוגיה היא הסיבה לשינוי פתאומי כל כך בשיעורי התעסוקה. "בתחילת העשור הקודם הייתה דעיכה גדולה בתעסוקה. משהו אכן השתנה," הוא אומר. "אבל אף אחד לא יודע מה הסיבה." יתרה מזו, הוא בספק שהפריון עלה מאוד בארצות הברית בעשור האחרון (כלכלנים עשויים לא להסכים על הסטטיסטיקות כי יש דרכים שונות למדוד תשומות ותפוקות כלכליות). אם הוא צודק, עולה האפשרות שהעדר הצמיחה בתעסוקה נובע פשוט מדעיכה כלכלית. ההאטה הפתאומית ביצירת מקומות עבודה "היא חידה גדולה," הוא אומר, "אבל אין הרבה ראיות שמוכיחות כי היא קשורה למחשבים."

מרכזניות ב-1952. צילום: הארכיון העירוני של סיאטל

יש לציין, אומר אוטור, שטכנולוגיות מחשוב משנות את סוגי העבודות הזמינים, והשינויים האלה "הם לא תמיד לטובה." לפחות מאז שנות השמונים, הוא אומר, מחשבים משתלטים יותר ויותר על משימות כגון ניהול חשבונות, עבודה פקידותית ועבודות ייצור חזרתיות – שכולן, באופן מסורתי, נעשו על-ידי אנשים ממעמד הביניים. בו בזמן, עבודות בשכר גבוה יותר שדורשות יצירתיות וכישורים של פתרון בעיות, שלרוב נתמכות על-ידי מחשבים, התרבו. וכך גם עבודות שלא דורשות כישורים רבים: עלה הביקוש לעובדי מסעדות, שרתים, עובדים סיעודיים פרטיים ואחרים שמספקים שירותים שכמעט אי אפשר לעשות להם אוטומציה. התוצאה, אומר אוטור, היא "קיטוב" של כוח העבודה ו"ריקון" של מעמד הביניים – משהו שמתרחש במדינות מתועשות רבות בעשורים האחרונים. אבל "זה מאוד שונה מהאמירה שהטכנולוגיה משפיעה על המספר הכולל של המשרות," הוא מוסיף. "משרות עשויות להשתנות מאוד בלי שינויים גדולים בשיעורי התעסוקה."

יתרה מזאת, גם אם הטכנולוגיות הדיגיטליות של היום מונעות את יצירתן של משרות חדשות, ההיסטוריה מלמדת שככל הנראה זה זעזוע זמני, גם אם כואב; כשעובדים ישכללו את הכישורים שלהם ויזמים ייצרו הזדמנויות בהתבסס על טכנולוגיות חדשות, מספר המשרות יעלה שוב. ככה היה תמיד. ולכן השאלה היא אם טכנולוגיות המחשוב של ימינו יהיו שונות וייצרו אבטלה בלתי רצונית ארוכת טווח.
לפחות מאז תחילת המהפכה התעשייתית במאה השמונה עשרה, שיפורים בטכנולוגיה תמיד שינו את אופי שוק העבודה והרסו על הדרך כמה סוגי משרות. בשנת 1900, 41 אחוז מהאמריקאים עבדו בחקלאות; בשנת 2000, רק 2 אחוזים עבדו בחקלאות. בדומה לזה, שיעור האמריקאים שעובדים בייצור צנח מ-30 אחוז בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה לכ-10 אחוזים כיום – בין השאר בגלל העלייה באוטומציה, במיוחד במהלך שנות השמונים.

אמנם שינויים כאלה פוגעים בעובדים שכישוריהם כבר לא חשובים למעסיקים, אבל לורנס כץ, כלכלן מהרווארד, אומר שאין דפוס היסטורי שמראה כי השינויים האלה יובילו לירידה במספר המשרות הנקי בטווח הארוך. כץ חקר לעומק את האופן שבו פיתוחים טכנולוגיים השפיעו על משרות בכמה המאות האחרונות – והראה, למשל, איך בעלי מלאכה מוכשרים באמצע המאה התשע עשרה הוחלפו על-ידי עובדים בעלי כישורים מעטים יותר במפעלים. אמנם עלולות להידרש לעובדים עשרות שנים לרכוש כישורים חדשים שנדרשים לסוגי משרות חדשים, אבל לדבריו, "אף פעם לא נגמרו לנו המשרות. אין מגמה ארוכת טווח של ירידה בכמות העבודה בשביל אנשים. בטווח הארוך, שיעורי התעסוקה יציבים למדי. אנשים תמיד הצליחו ליצור משרות חדשות. אנשים מוצאים דברים חדשים לעשות."

ובכל זאת, כץ לא שולל את הרעיון שיש משהו שונה בטכנולוגיות הדיגיטליות של ימינו – משהו שעלול להשפיע על טווח רחב אף יותר של עבודה. השאלה, הוא אומר, היא אם ההיסטוריה הכלכלית היא מדריך אמין. האם השיבושים שגורמת הטכנולוגיה הם זמניים, וכוח העבודה יסתגל, או שמא נראה תרחיש של מדע בדיוני שבו תהליכים אוטומטיים ורובוטים עם יכולות על-אנושיות משתלטים על מגוון רחב של מטלות אנושיות? אף על פי שכץ מאמין שהדפוס ההיסטורי יחזור על עצמו, זאת "שאלה אמתית," הוא אומר. "אם הטכנולוגיה תיצור שיבוש חריף מספיק, מי יודע מה יקרה?"

דוקטור ווטסון

כדי לרדת לעומק השאלה של כץ, כדאי לבחון איך משתמשת התעשייה בטכנולוגיות המתקדמות ביותר של ימינו. אמנם אין ספק שהטכנולוגיות האלה השתלטו על משרות אנושיות מסוימות, אבל בכל זאת קשה למצוא ראיות להדחה של עובדים על-ידי מכונות בקנה מידה גדול. סיבה אחת שקשה לקבוע במדויק את ההשפעה על מספר המשרות היא שפעמים רבות נעשה שימוש באוטומציה כדי לייעל עבודה אנושית, ולא בהכרח כדי להחליף עובדים אנושיים. העלייה בפריון משמעותה שעסקים משיגים את אותן תוצאות עם פחות עובדים, אבל היא גם מאפשרת לעסקים להרחיב את הייצור עם מספר העובדים הקיים, ואפילו להיכנס לשווקים חדשים.

הנה לדוגמה Kiva, הרובוט הכתום, נכס אמתי לחברות מסחר אלקטרוני. הרובוטים האלה מיוצרים ונמכרים על-ידי Kiva Systems, חברת הזנק שנוסדה בשנת 2002 ונקנתה על-ידי אמזון תמורת 775 מיליון דולר בשנת 2012. הם נועדו להתרוצץ ברחבי מחסנים גדולים ולהביא כונניות של סחורה מסודרת היטב אל בני אדם שאורזים הזמנות. במחסן ההדגמות ומתקן ההרכבה הגדול של Kiva במטה שלה ליד בוסטון, צִיים של רובוטים נעים להם במרץ אינסופי לכאורה: חלק מהמכונות שרק הורכבו עוברות מבחנים כדי להוכיח שהן מוכנות לשליחה ללקוחות ברחבי העולם, בעוד שאחרות ממתינות כדי להדגים למבקרים איך הן מגיבות באופן מידי להזמנה אלקטרונית ומביאות את המוצר המבוקש לתחנה של העובד.

מחסן המצויד ברובוטים של Kiva מסוגל להתמודד עם פי ארבעה הזמנות מאשר מחסן לא אוטומטי, שבו מבלים עובדים עד 70 אחוז מזמנם בהסתובבות בין המדפים והבאת סחורות (במקרה, או שלא, אמזון קנתה את Kiva אחרי שדיווח עיתונאי חשף שהעובדים במחסניה של ענקית הקמעונאות הולכים יותר מ-16 קילומטרים ביום).
למרות החיסכון הפוטנציאלי בעלויות עובדים, מיק מאונץ, המייסד והמנכ"ל של Kiva, אומר שהוא לא מאמין שהמכונות גורמות לאבטלה רבה או יגרמו לה בעתיד. רוב הלקוחות של Kiva, הוא אומר, הם קמעונאיות אלקטרוניות, וחלקן צומחות במהירות כל כך גדולה עד שהן לא יכולות להעסיק אנשים מספיק מהר. הרובוטים מורידים את העלות של מערך הייצור ומייעלים אותו, וכך הם עוזרים לרבות מהקמעונאיות האלה לשרוד ואף להתרחב. לפני שמאונץ ייסד את Kiva, הוא עבד ב-Webvan, חברה מקוונת למשלוחי מזון שהייתה אחת מההתרסקויות הידועות ביותר לשמצה של בועת הדוטקום של שנות התשעים. הוא אוהב להראות את המספרים שמוכיחים כי Webvan נועדה לכישלון מהתחלה; שליחת הזמנה של 100 דולר עלתה לחברה 120 דולר. הנקודה של מאונץ ברורה: משהו בנאלי כמו עלות הטיפול בחומרים עלול לגזור מוות מהיר על עסק חדש. אוטומציה יכולה לפתור את הבעיה הזאת.

Kiva עצמה מעסיקה אנשים. בלונים כתומים – אותו צבע של הרובוטים – מרחפים מעל עמדות רבות במשרד הרחב שלה ומסמנים מי העובדים שהגיעו בחודש האחרון. רוב העובדים החדשים האלה הם מתכנתים: אמנם הרובוטים הם הפנים של החברה, אבל החדשנויות הידועות פחות שלה שוכנות באלגוריתמים המורכבים שמנחים את תנועותיהם של הרובוטים ומזהים איפה במחסנים נמצאים המוצרים. האלגוריתמים האלה מאפשרים למערכת להתאים את עצמה. היא מסוגלת ללמוד, למשל, שמוצר מסוים לא מוזמן הרבה ולכן יש לאחסן אותו באזור מרוחק.

אף על פי שפיתוחים כאלה מראים כיצד אפשר לעשות אוטומציה של חלקים מסוימים בעבודה, הם מראים גם שאנשים עדיין מצטיינים במטלות מסוימות – לדוגמה, אריזת כמה פריטים יחד. חלק גדול מהבעיות המסורתיות ברובוטיקה – כמו איך ללמד מכונה לזהות אובייקט, למשל, ככיסא – עדיין אינן פתורות, וקשה במיוחד לפתור אותן כשרובוטים חופשיים להתנועע בסביבה בלתי מובנית יחסית, כמו מפעל או משרד.

טכניקות שמשתמשות בכוח מחשוב רב עזרו מאוד לרובוטים להבין את סביבתם, אבל ג'ון לנארד, מרצה להנדסה ב-MIT וחבר במעבדת מדעי המחשב והבינה המלאכותית שלה, אומר שנותרו עוד קשיים מוכרים רבים. "מצד אחד אני רואה האצה בהתקדמות; מצד שני אני רואה את אותן בעיות שתמיד היו," הוא אומר. "אני רואה כמה קשה לעשות עם רובוטים כל דבר שלא יהיה. האתגר הגדול ביותר הוא אי-ודאות." במילים אחרות, אנשים עדיין הרבה יותר טובים בהתמודדות עם שינויים בסביבתם ובתגובה לאירועים בלתי צפויים. מהסיבה הזאת, אומר לנארד, קל יותר לראות איך רובוטים יוכלו לעבוד עם אנשים ולא לבדם. "שיתוף פעולה של אנשים ורובוטים יכול לקרות הרבה יותר מהר מאשר החלפה של אנשים על-ידי רובוטים," הוא אומר. זה לא יקרה במהלך תקופת חיי בקנה מידה רחב. למונית החצי-אוטונומית עדיין יהיה נהג."

החתונה בין בינה מלאכותית לביג דאטה מתחילה לתת למכונות יכולת אנושית יותר לנמק החלטות ולפתור סוגים רבים חדשים של בעיות

אחד הרובוטים הידידותיים והגמישים ביותר, שנועד לעבוד עם אנשים, הוא בקסטר של חברת Rethink. בקסטר הוא יצירתו של רודני ברוקס, מייסד החברה, והוא צריך אימון מינימלי כדי לבצע מטלות פשוטות כמו הרמת חפצים והכנסתם לקופסה. הוא נועד למתקני ייצור קטנים יחסית, שבשבילם רובוטים תעשייתיים רגילים הם יקרים מדי ומהווים סכנה גדולה מדי לעובדים. הרעיון, אומר ברוקס, הוא שהרובוט יטפל במשימות משעממות וחזרתיות שאף אחד לא רוצה לעשות.

קשה לא להתאהב בבקסטר כבר מהרגע הראשון, בין השאר כי נראה שהוא להוט לרצות. ה"גבות" שעל התצוגה שלו מתרוממות בהתלבטות כשהוא מבולבל; הזרועות שלו נסוגות בכניעה ובעדינות כשנתקלים בהן. וכשעולה השאלה לגבי האפשרות שרובוטים תעשייתיים יחסלו מקומות עבודה, ברוקס עונה בפשטות שהוא לא רואה את הדברים ככה. רובוטים, הוא אומר, יכולים להיות לעובדי המפעל מה שמקדחות חשמליות הן לעובדי בניין: "הן עושות אותם יעילים יותר, אבל לא לוקחות להם את מקום העבודה."

המכונות של Kiva ו-Rethink תוכננו ונבנו בחוכמה לעבוד עם אנשים ולחסוך מהם את המטלות שבני אדם בדרך כלל לא רוצים לעשות או לא טובים בהן. הן מתוכננות במיוחד להעצים את התפוקה של העובדים האלה. וקשה לראות איך אפילו הרובוטים האלה, המתוחכמים מתמיד, יחליפו בני אדם ברוב משרות הייצור והתעשייה בזמן הקרוב. אבל ייתכן שמשרות מנהליות ומקצועיות מסוימות הן פגיעות יותר. זאת מכיוון שהחתונה בין בינה מלאכותית לביג דאטה מתחילה לתת למכונות יכולת אנושית יותר לנמק החלטות ולפתור סוגים רבים חדשים של בעיות.

בפרברים הצפוניים האופנתיים של ניו יורק, מביא המחקר של IBM מחשבים סופר-חכמים לתחומים כמו רפואה, כספים ושירות לקוחות. מאמציה של IBM הולידו את ווטסון, מערכת מחשב הידועה בעיקר בכך שניצחה אלופי אנושיים במלך הטריוויה בשנת 2011. הגרסה ההיא של ווטסון יושבת עכשיו בפינת מרכז נתונים גדול במתקן המחקר ביורקטאון הייטס, ומסומנת בלוחית נוצצת שמנציחה את ימי הזוהר שלה. בינתיים, החוקרים שם כבר בוחנים דורות חדשים של ווטסון ברפואה, שם תוכל הטכנולוגיה לעזור לרופאים לאבחן מחלות כמו סרטן, להעריך את מצבם של מטופלים ולהחליט על טיפולים.

IBM קוראת לזה מחשוב קוגניטיבי. ביסודו של דבר, ווטסון משתמש בטכניקות של בינה מלאכותית, עיבוד מתקדם של שפה טבעית ואנליטיקס, לצד כמויות עצומות של נתונים שנשאבו ממקורות הקשורים ליישום מסוים (במקרה הזה מדובר בשירותי בריאות, ולכן המקורות הם מגזינים רפואיים, ספרי לימוד ומידע שנאסף מרופאים או בתי חולים שמשתמשים במערכת). תודות לטכניקות החדשניות האלה ולכמויות עצומות של כוח מחשוב, הוא מסוגל לתת במהירות "עצות" – למשל, המידע העדכני והרלוונטי ביותר שיכול להנחות רופא באבחון מחלה וקבלת החלטות על הטיפול בה.

למרות יכולתה המדהימה של המערכת לעשות סדר בכל הנתונים האלה, עדיין מדובר בימיו הראשונים של דוקטור ווטסון. אמנם יש לו יכולת בסיסית "ללמוד" מדפוסים מסוימים ולהעריך אפשרויות שונות, אבל הוא עדיין רחוק מכושר השיפוט והאינטואיציה שרופאים צריכים. אבל IBM גם הכריזה שהיא תתחיל למכור את שירותיו של ווטסון למרכזי מענה טלפוני של שירות לקוחות שכמעט ולא דורשים כושר שיפוט אנושי מתוחכם. IBM אומרת שחברות ישכרו גרסה מעודכנת של ווטסון לתפקיד "סוכן שירות לקוחות" שעונה על שאלות הצרכנים; הוא כבר חתם בכמה בנקים. אוטומציה אינה דבר חדש במרכזי שירות לקוחות, כמובן, אבל כישוריו המשופרים של ווטסון בעיבוד שפה טבעית ויכולתו לגשת לכמויות נתונים גדולות אמורים לאפשר למערכת הזאת לדבר בבירור עם מתקשרים ולהציע להם פתרונות מסוימים גם לשאלות טכניות ומורכבות. קל לראות איך הוא מחליף משרות אנושיות רבות בתחום החדש שלו.

לוזרים דיגיטליים

מישהו שיוצר תוכנת מחשב למילוי אוטומטי של טפסי החזרי מס, עשוי להרוויח מיליוני או מיליארדי דולר ובה בעת לחסל את הצורך באינספור רואי חשבון

הטענה שאוטומציה וטכנולוגיה דיגיטלית אחראיות במידה מסוימת למחסור מקומות העבודה של ימינו, נוגעת ללא ספק בעצב רגיש אצל אנשים רבים שחוששים לגבי עתידם. אבל זאת רק השלכה אחת של מה שבריניולפסון ומקאפי רואים כמגמה רחבה יותר. ההאצה המהירה של הקדמה הטכנולוגית, הם אומרים, הרחיבה מאוד את הפער בין המנצחים והמפסידים הכלכליים – אותו אי-שוויון בהכנסות שכלכלנים רבים חוששים ממנו כבר עשרות שנים. טכנולוגיות דיגיטליות נוטות להעדיף "כוכבי-על," הם מציינים. לדוגמה, מישהו שיוצר תוכנת מחשב למילוי אוטומטי של טפסי החזרי מס, עשוי להרוויח מיליוני או מיליארדי דולר ובה בעת לחסל את הצורך באינספור רואי חשבון.

טכנולוגיות חדשות "פולשות לתחום הכישורים אנושיים בצורה חסרת תקדים לחלוטין," אומר מקאפי, ומשרות רבות של מעמד הביניים נמצאות בקו האש; גם משרות בחינוך, רפואה ומשפטים שדורשות לא מעט כישורים. "נראה שהאמצע הולך ונעלם," הוא מוסיף. "החלק העליון והחלק התחתון מתרחקים בבירור זה מזה." אמנם ייתכן שטכנולוגיות הן רק גורם אחד לזה, אומר מקאפי, אבל הן גורם "שלא מוערך כראוי" וצפוי להיעשות יותר ויותר משמעותי.

לא כולם מסכימים עם המסקנות של בריניולפסון ומקאפי – ובמיוחד עם הטענה שההשפעה של השינויים הטכנולוגיים האחרונים עלולה להיות שונה מכל מה שנראה בעבר. אבל קשה להתעלם מהאזהרה שלהם בנוגע לכך שהטכנולוגיה מרחיבה את פערי ההכנסות בין אנשים טכנולוגיים לכל השאר. וגם אם הכלכלה רק נמצאת בתקופת מעבר כמו אלה שהיו כבר במהלך ההיסטוריה, זאת עדיין תקופת מעבר כואבת מאוד לעובדים רבים, וצריך לתת לה מענה כלשהו. לורנס כץ מהרווארד הראה שארצות הברית שגשגה בתחילת המאה העשרים, בין השאר, כי החינוך התיכוני נעשה נגיש לאנשים רבים בזמן שבו התעסוקה והחקלאות נפגעו. כתוצאה מזה, לפחות במהלך שנות השמונים, התרחשה עלייה במספר העובדים המשכילים שמצאו משרות במגזרים התעשייתיים, העלו את רמות ההכנסה וצמצמו את אי-השוויון. הלקח של כץ: השלכות כואבות וארוכות טווח על כוח העבודה לא מגיעות באופן בלתי נמנע לאחר שינויים טכנולוגיים.

בריניולפסון עצמו אומר שהוא לא מוכן להסיק חד-משמעית שההתקדמות הכלכלית והתעסוקה נפרדו לנצח. "אני לא יודע אם נוכל להתאושש, אבל אני מקווה שכן," הוא אומר. אבל זה, לטענתו, יהיה תלוי בזיהוי הבעיה ונקיטת צעדים כגון השקעה רבה יותר בהכשרת וחינוך עובדים. "היה לנו מזל, והפריון שהמשיך לעלות מנע מרוב הספינות לשקוע במהלך המאה העשרים," הוא אומר. אנשים רבים, ובמיוחד כלכלנים, מיהרו להסיק שזו פשוט דרכו של העולם. גם אני נהגתי לומר שאם נדאג לפריון, כל השאר יסתדר מעצמו; זה היה הנתון הסטטיסטי החשוב ביותר. אבל זה כבר לא נכון." הוא מוסיף, "זה אחד הסודות המלוכלכים של הכלכלה: הקדמה הטכנולוגית אכן מעודדת צמיחה כלכלית ויוצרת עושר, אבל אין חוק כלכלי שאומר שכולם ירוויחו מזה." במילים אחרות, במרוץ נגד המכונה, אחדים ינצחו, ורבים אחרים יפסידו.

דייוויד רוטמן הוא עורך ב-MIT Technology Review
©2013 Technology Review, INC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.