אלכסון קלאסיק ראיתי שמרנים מאושרים

האם אדם נולד שמאלני או ימני? ואם ההבדל בין נצים ליונים הוא בעיקרו מוּלד, כיצד אפשר לאלץ אותם לקיים דיאלוג?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

"אונקייה של אלגברה שוקלת כמו טון של מילים בוויכוח," נהג המהנדס והמתמטיקאי מיינרד סמית לצטט מדבריו של חוקר הטבע והביולוג האבולוציוני ג' ב' ס' הלדיין. סמית הוכיח שהוא עומד מאחורי הדברים, כשהתגייס לנסות ולהשיב בכלים מתמטיים על שאלה שהטרידה חוקרי התנהגות של בעלי חיים בשנות השישים של המאה הקודמת: כיצד ניתן להסביר התנהגות טקסית, אבירית כמעט, של חיות המעדיפות לפרוש מעימות עם חיות אחרות. סמית בחר לנסח את השאלה במונחים של תורת המשחקים: הבה נניח כי שני תת-מינים של מין מסוים בטבע מתמודדים על משאב זהה, מזון לדוגמה.

האחד, שסמית כינה נץ (את עבודתו השלים בזמן מלחמת וייטנאם), מאמץ אסטרטגיה לוחמנית שעל פיה בכל מפגש הוא מפגין בשלב ראשון סימני אגרסיה, ואחר כך עובר למאבק ובו הוא זוכה או נפצע אנושות. המין האחר, שסמית קרא לו יונה, בוחר אסטרטגיה של הימנעות מעימות. בראשית המפגש היונה אמנם מפגינה אגרסיביות, אבל אם היריב מחליט להתעמת, היא נמלטת למקום בטוח. אם נץ פוגש יונה הוא יזכה בכל המזון. אם הוא פוגש נץ אחר, הוא זוכה במחצית מהמקרים ומפסיד במחציתם. אם יונה פוגשת נץ, היא בורחת מבשורה ואינה מקבלת דבר, אך גם אינה נפגעת. אם יונה פוגשת יונה, הן מחלקות ביניהן את המזון. שני המינים יפגשו במשחק זה את זה על פי שכיחותם היחסית באוכלוסייה.

תרומתו החשובה של סמית הייתה ההבנה שקיומה של אסטרטגיה שמבטיחה יציבות אבולוציונית בין המינים (ESS) תבטיח גם את שרידותו של כל אחד מהם. סמית גם הצליח לחשב את נקודת שיווי המשקל בין מספר הנצים והיונים שמבטיחה איזון מושלם בין התועלות (מזון) וההפסדים (פציעות ובזבוז זמן) של כל המשתתפים במשחק. גם מי שאינו בקיא בתורת המשחקים יכול להבין שללא היונים יחסלו הנצים עוף את רעהו, וללא הנצים יתרבו היונים עד שהמזון לא יספיק לכולן, וכי טובתה של אוכלוסיית בעלי הכנף מבקשת שנצים ויונים יתקיימו בה זה לצד זה.

שמרנים נבדלים מליברלים במאפיינים שונים, מטעמם באמנות ועד הרגלי הסדר שלהם (שמרנים משאירים שולחן נקי בסוף היום). ליברלים אולי אופטימיים יותר, אך שמרנים, מתברר, נוירוטיים פחות ומאושרים יותר

גילם של הנצים והיונים במחשבה המדינית הוא כגילה של הדמוקרטיה. תבנית פוליטית בסיסית זאת מתועדת לאורך כל ההיסטוריה, מימי ספרטה ואתונה ועד למפלגות המרכזיות של כמעט כל הדמוקרטיות כיום. ויכוחים סביב מסורת וחדשנות, קידמה מול יציבות או "אנחנו והם", צפו מאז ומעולם וימשיכו לצוף בתרבות שבה דעות פוליטיות נידונות בפתיחות. המשותף לנסיבות פריצתן של מלחמות ולארוחות חג שהשתבשו הוא הוויכוח האידיאולוגי העתיק בין שמרנים לליברלים, נצים ויונים או ימניים ושמאליים, ואלה רק כמה מהכינויים השכיחים לשני המחנות. אך השאלה מדוע אנשים מסוימים מאמצים ראיית עולם ליברלית ואחרים שמרנית נותרה פתוחה.

נצים ויונים

״דרך חדשה לפתור ויכוחים בין יונים לניצים״, תחריט צבע אנגלי מ-1809, אוסף פרטי. ארכיון בריג׳מן לאמנות.

שמרנים נבדלים מליברלים במאפיינים שונים, מטעמם באמנות ועד הרגלי הסדר שלהם (שמרנים משאירים שולחן נקי בסוף היום). ליברלים אולי אופטימיים יותר, אך שמרנים, מתברר, נוירוטיים פחות ומאושרים יותר. חוקרי מדעי המוח מספרים לנו כי שמרנים וליברלים משתמשים באזורים שונים של מוחם לקבלת החלטות הנוגעות לסיכון וכי כמות החומר האפור במוחם של ליברלים גדולה יותר. גם אם היינו רוצים להאמין כי עמדותינו האידיאולוגיות התפתחו בעקבות תהליך של הערכה רציונלית של עובדות ודעות של אחרים, מוכיח לנו גוף מחקרי שהולך ונערם כי אנו טועים.

אף שפוליטיקה וגנטיקה נראות לכאורה בלתי תלויות זו בזו, נדמה שהניסיון לקשור בין השתיים הוא צעד מחקרי טבעי בעידן מדעי שהצליח לפצח את סודות הגנום האנושי. סקירת התפתחות המחקר הצעיר יחסית בתחום מגלה כי נקודת הציון הראשונה נרשמה כבר ב-1974, במהלך ניסיון לתלות את הדמיון בין עמדותיהם של תאומים זהים בנושאים כמו עונש מוות, אבטלה, איגודים מקצועיים והפלות בבסיס גנטי משותף. שלושים שנה לאחר מכן הוביל ג'ון אלפורד קבוצת חוקרים שטענה כי ניתן לייחס לגנטיקה לא פחות מ-43 אחוזים מהשונות באידיאולוגיה הפוליטית בארצות הברית. אמנם החוקרים מודים כי אין בנמצא גן שאחראי ישירות לגיבוש עמדות פוליטיות, אך מעריכים כי לגנטיקה השפעה עקיפה עליהן – היא משפיעה על התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים שמעורבים בגיבוש עמדות אלה. תוצאות המחקר התקבלו בהסתייגות בקרב פסיכולוגים וסטטיסטיקאים כאחד, והם מטילים בספק את אמינותם של מחקרי התאומים - הכלי השכיח במחקרי גנטיקה. לדעתם של המבקרים, התייחסות הסביבה לתאומים זהים שונה בתכלית מההתייחסות לתאומי אחווה (שאינם זהים), המשמשים במחקרים אלה קבוצת הביקורת.

הפסיכולוג החברתי ג'ון ג'וסט הציע ב-2003 מודל שונה להבנת ההבדל בין שמרנים לליברלים. בעקבות מחקר השוואתי (מטא-מחקר) שערך, וכלל 88 מחקרים שפורסמו בתחום, קבע ג'וסט כי שמרנים מתאפיינים ברמת חרדה גבוהה מפני המוות, בצורך בוודאות ובהיעדר יכולת לשאת עמימות: "שמרנות," כך אמר, "היא מערכת אמונות אידיאולוגיות שמורכבת משני יסודות מרכזיים: התנגדות לשינוי והתנגדות לשוויון כדי לצמצם אי-ודאות ואיום". הטיעון הרחב יותר בהקשר הפסיכולוגי היה שיציבות והיררכיה מספקות לשמרנים חיזוק מרגיע ומבנה עמיד בפני זעזועים, ואילו שינוי עשוי לבשר על אי-סדר ועל הבלתי צפוי המאיים.

מחקר מצא כי חדריהם של שמרנים מאורגנים ונקיים יותר ומוארים היטב, לעומת חדרי השינה של הליברלים, שהכילו ספרים רבים, מפות, מסמכי נסיעות ופריטי מוסיקה רבים, בהם מוסיקת עולם

המחקר של ג'וסט ועמיתיו זכה לקיתונות של ביקורת כשפורסם, אך ג'וסט התעקש. בעבודת המשך שפרסם עם עמיתים ארבע שנים לאחר מכן הוא חזר וטען כי הצורך הפסיכולוגי לצמצם אי-ודאות ואיום מונח בבסיס הנטיות הפוליטיות שלנו. בשאיפתם להימנע ככל האפשר מאי-ודאות בעולם שהם תופשים כמאיים, השמרנים זקוקים לסדר ואינם פתוחים לניסיונות חדשים. הרצון לצמצם את אי הוודאות הוא גם הסיבה לכך ששמרנים נוטים להחליט מהר יותר, ללא קשר ליכולתם הקוגניטיבית.

בשלב הבא ניסו החוקרים לעמוד על הקשר בין עמדותיהם האידאולוגיות של שמרנים וליברלים ובין מאפייני האישיות שלהם. לצורך כך הם בחרו בהגדרה מקובלת של האישיות המורכבת מחמישה ממדים עיקריים, המוכרים גם בשם "חמש התכונות הגדולות" (The Big Five). על פי מודל זה, ניתן לתאר את אישיותו של האדם על פי דירוגו היחסי בכל אחת מחמש התכונות הבאות: מוחצנות, נועם הליכות, פתיחות מחשבתית, מוכוונות (נכונות לעבודה קשה, אחריות ויכולת מיקוד) ומידת הנוירוטיות. התברר כי שתי התכונות הרלוונטיות ביותר לאוריינטציה פוליטית מתוך רשימה זאת הן פתיחות לניסיונות חדשים ומוכוונות.

בשם המדע, רחרחו החוקרים גם בחדרי המגורים ובמשרדיהם של הנבדקים וחיפשו רמזים להעדפותיהם האידאולוגיות על פי אופן שבו עיצבו את החלל הפרטי שלהם. המחקר מצא כי חדריהם של השמרנים היו מאורגנים ונקיים יותר ומוארים היטב. משרדיהם קושטו בפשטות והיו, בדרך כלל, נוחים פחות בהשוואה למשרדיהם של הליברלים. שמרנים, בקיצור, יותר מוכוונים. לעומת זאת, חדרי השינה של הליברלים הכילו ספרים רבים, מפות, מסמכי נסיעות ופריטי מוסיקה רבים, בהם מוסיקת עולם. משרדיהם היו צבעוניים יותר ואוסף הספרים שבמשרדם עשיר יותר. ליברלים, אישרו החוקרים, פתוחים יותר לניסיונות. לקורא התמים של עבודת החוקרים נדמה לרגע שאם שמרנים מפחדים מעולם שבו שולט כאוס, הליברלים חוששים מעולם ריק מרגשות וחוויות.

הבחנה חשובה במיוחד בדרך לגיבוש תפישה מחקרית כוללת יותר של הנושא זכתה לפרסום ב-2008 בכתב העת הנחשב Science. באמצעות ציוד למעקב אחר תנועת העיניים והמוליכוּת החשמלית של העור הצליחו החוקרים לגלות כי מי שהגדירו את עצמם שמרנים בשאלון מוקדם, מגיבים באינטנסיביות יתר לגירויים שליליים. תמונות של עכביש על פנים מפוחדות, אדם המום שפניו מדממות ותמונותיהם של אנשים האוכלים תולעים ששולבו בין תמונות ניטרליות הקפיצו יותר את מחט המכשירים הרגישים שאליהם חוברו הנבדקים השמרנים. גם רפלקס רתיעה בעקבות שמיעת רעש חזק היה מובחן יותר אצלם.

שמרנים, סיכמו החוקרים, ממהרים להבחין בשלילי, מאריכים להתבונן בו ודעתם מוסחת ביתר קלות בגללו. שורשיה של התופעה אבולוציוניים ומעוגנים בתקופה הקדומה שבה תגובה מהירה לאיום הייתה ההבדל בין שמרן חי לליברל מת. כאן גם טמון ההסבר לעובדה שמי שמוכוונים ביולוגית להדיפת איומים מעדיפים עמדות מדיניות התומכות בחיזוק צבאי, הגבלת הגירה (הנתפשת כנושאת מחלות), מלחמה בהתבוללות ואכיפה נוקשה של החוק. עם זאת, חשוב להבין שמבחינה מדעית אין, כמובן, יתרון לאף אחת מהגישות. יתרה מזאת, אם איינשטיין צדק כשאמר כי איננו יכולים לפתור את בעיותינו באמצעות אותה צורת מחשבה שיצרה אותן, הרי שהחיפוש אחר חדשנות נעשה חשוב לא פחות להישרדותנו מאשר הרגישות לאיומים - נחלת עברנו האבולוציוני.

מאמר חדש שפורסם באחרונה ממשיך מנקודה הזאת ומבקש להציע תשובה חותכת לשאלה מה הגורם המרכזי המבדיל בין שמרנים לליברלים. עורכי המאמר (שאחדים מהם השתתפו במחקרים הקודמים שהוזכרו כאן) טוענים כי אף שקיימים מאפיינים רבים המבחינים בין תגובותיהם הפיסיות והפסיכולוגיות של חברי שני המחנות, הרי ש"הגורם המארגן" - אותו מאפיין מרכזי שהגורמים האחרים מסתדרים סביבו - הוא אכן תגובתם הפיסיולוגית והפסיכולוגית השונה למאפייני סביבה שליליים. שמרנים מושפעים מהם הרבה יותר והם נוטים להגיב יותר לגירוי שלילי ולהשקיע בכך משאבים פסיכולוגיים רבים יותר. על הליברלים, לעומתם, השלילי מאיים פחות, תבנית התנהגותית העולה בקנה אחד עם נטייתם לנסות ולבחון גישות חדשות לחיים ולניהולם גם במחיר רגישות חברתית לאיומים ואי-סדר.

פיוס

סבסטיאנו ריצ׳י (1734-1659), ״האפיפיור מצליח לפייס את מלך צרפת פרנסואה הראשון עם מלך ספרד קרלוס החמישי, שמן על בד, באדיבותMuseo Civico, Piacenza

החוקרים מסכמים את עבודתם: "סביר להניח כי מי שמגיבים יותר מבחינה פיסית או פסיכולוגית לגירוי שלילי נוטים לתמוך במדיניות ציבורית הממזערת את האיומים המוחשיים, כיוון שהיא מעניקה חשיבות לפתרונות מסורתיים מהעבר ומגבילה את שיקול הדעת האנושי (תומכת ברעיונות כמו שוק חופשי, שאינם כרוכים בגילויי נדיבות, שיקול דעת או אלטרואיזם). לשם כך היא גם מקדמת קבוצות פנים ("אנחנו") על פני קבוצות חוץ ("הם") ומאמצת מדיניות תקיפה ומאחדת שקובעות דמויות סמכותיות." אחת הסיבות ההופכות את הטיית השליליות לגורם מבחין נוח מבחינה מחקרית היא השונות הרבה המתגלה בקרב אנשים ביחס אליה.

לכתב העת שבו פורסם המאמר, Behavioral and Brain Sciences, נוהג מרענן שעל פיו מפרסמים עורכיו לצד מאמר מעניין במיוחד או מעורר מחלוקת את דעותיהם של חוקרים אחרים על מסקנותיו. 22 מתוך 26 המאמרים שפורסמו בתגובה למאמר הנ"ל תומכים במסקנותיו. ארבעת האחרים, המקבלים גם הם את טענתו המרכזית, מבקשים לשפר את הגדרת המונח "הטיית השליליות" ואת ההבדלים שבין שמרנים לליברלים בהקשר המסוים שבו מתייחס אליהם המאמר. מי שמכיר מעט את התחרות בעולם המחקר המדעי מבין כי מדובר בתמיכה גורפת. המכנה המשותף לכותבי המאמר ולמעירים עליו הוא ההבנה כי אפשר להבחין בין שמרנים לליברלים על יסוד הבדל אישיותי ביניהם המתבטא לא רק במאפיינים פסיכולוגיים אלא גם במאפיינים פיסיים ולעתים אף גנטיים. בין המגיבים השונים בלט ג'ון ג'וסט, שהמתין יותר מעשר שנים לאישור ממצאיו המוקדמים.

ג'ון היבינג ועמיתיו, שכתבו את המאמר, סיכמו את הבחנותיהם בספר Predisposed: Liberals, Conservatives, and the Biology of Political Differences, שראה אור בשנה שעברה. בראיון שהעניק היבינג לרגל הופעת הספר אמר: "שמרנים נהנים לומר כי 'ליברלים אינם תופשים זאת', ואילו האחרונים משוכנעים כי השמרנים רק מגבירים את תחושת האיום. שניהם צודקים," הוא קובע על פי העדויות המחקריות המבססות זאת. "אם רק נוכל לגרום לאנשים לראות נטיות פוליטיות באור זהה לזה שבו הם רואים נטיות מיניות או את הנטייה לכתוב ביד מסוימת," הוא אומר, " יהיה קל יותר לקבל את דעתו של הזולת."

מקום לאופטימיות

עבודתם של היבינג ושותפיו היא בבחינת ההשתקפות הפסיכולוגית של שיווי המשקל הביולוגי שמצא מיינרד סמית במודל הנצים והיונים שפיתח. החברה זקוקה לשניהם. שמרנים שומרים עלינו כחברה לבל ננוצל או נותקף, וליברלים מצעידים אותנו קדימה באמצעות החדשנות שהם מעודדים ונכונותם להתנסות. חבָרות יוצאות נשכרות מהשילוב בין אלה שפתוחים להשפעתן של קבוצות חיצוניות ובין אלה שמנסים לחסום כל קשר איתן, בעולם שבו אפילו קהילת עכבישים מפיקה תועלת מדו-קיום בין עכבישים חברותיים יותר ובין אחיהם החברותיים פחות.

מתברר כי כמעט בכל מדינה דמוקרטית השפעתם של הנצים על מקבלי ההחלטות המדיניות גדולה יותר מזו של היונים. הסיבה נעוצה בהשפעתן של הטיות קוגניטיביות שונות על מקבלי ההחלטות, הבאה לידי ביטוי מטריד במצבי מלחמה 

מי שהפנים זאת בוודאי יוכל גם להבין כי אדם שאינו מסכים אתנו אינו בהכרח רדוד, בור או תוצר של הכוונה מוטעית. הוא פשוט חווה את העולם בדרך שונה מזו שלנו, מעבד את התנסותו ומגיב בהתאם. לכולנו העדפה ערכית של הדרך שבה יש לבנות חברה - חלקנו מעדיפים מבנה היררכי, אחרים מעדיפים שוויוניות, יש בנו התומכים בענישה חמורה של מפרי חוק, ויש סלחניים יותר, מקצתנו רואה בקבוצות חיצוניות מקור לסקרנות ועניין, ואילו אחרים רואים בהם איום. עם זאת, הרעיון ששמרנים וליברלים יגיעו להסכמה באמצעות דיאלוג אינו מציאותי. מעשי ומפוכח יותר להכיר בהבדלים בינינו ובמקורותיהם ובעובדה שאנו שמים לב לדברים שונים. אז אולי נהיה מוכנים להתפשר, מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר לממש את האינטרסים שלנו.

בנוסף, חשוב להבין כי עמדותינו האידיאולוגיות מייצגות נקודות ברצף יותר מאשר השקפת עולם חדה וברורה המתאימה לכל הנושאים שעל סדר היום הלאומי והאישי. ואמנם, כמה מחקרים מתמקדים דווקא במשותף לחברי שני המחנות. אחד מהם התחקה על ציפיותיהם של שמרנים וליברלים משירותי אתר שידוכים שאליו נרשמו. מתברר כי כולם מחפשים אותו דבר: בן זוג שדומה להם. במחקר אחר, שנערך באוניברסיטה של ויניפג, נמצאו תחומי דמיון נוספים ומפתיעים. אם חשבתם כי שמרנים מקדשים את הצייתנות בשעה שליברלים נוטים למחאה ומקדשים פחות את הסמכות, טעות בידכם. על פי המחקר, שני הצדדים מעריכים ציות לסמכות במידה שווה, אבל נבדלים בהגדרה של הסמכות שראוי לציית לה.

תכונה אחרת שבה שמרנים וליברלים דומים זה לזה היא נטייתם להגזים בעוצמת עמדותיהם הערכיות של הקבוצה היריבה. אמנם קיימים הבדלים אמיתיים בדרך שבה ליברלים ושמרנים תופשים נושאים ערכיים שונים, אך אלה גם אלה מגזימים בהערכה של ממדי ההבדלים הללו ובכך מבססים סטראוטיפים מנוגדים של כל אחד מהצדדים. העובדה שליברלים ושמרנים קרובים יותר איש לרעהו ממה שעולה בדעתם היא עוד אבן בדרך לגישור אפשרי על חוסר האמון והעוינות שביניהם.

אלא שמשהו חשוב השתבש בדרך לתרגום ההבחנות של המחקר הפסיכולוגי המעודכן לכלל מהלכי פיוס בין שמרנים לליברלים במישור החברתי והלאומי. מתברר כי כמעט בכל מדינה דמוקרטית השפעתם של הנצים על מקבלי ההחלטות המדיניות גדולה יותר מזו של היונים. הסיבה נעוצה בהשפעתן של הטיות קוגניטיביות שונות על מקבלי ההחלטות ועל יועציהם, הבאה לידי ביטוי מטריד במצבי מלחמה דווקא. אלה גם אלה נוטים להגזים בכוונותיהם העוינות של יריבים, לטעות בהערכה של תפישת היריב בנוגע אליהם עצמם, לגלות אופטימיות בלתי מבוססת כאשר פעולות האיבה בראשיתן ולסרב בעקשנות לכל ויתור במשא ומתן לאחר שוך הקרבות. הטיות אלה מעודדות את התלקחותן של מלחמות ומונעות סיום מהיר שלהן.

קבלת החלטות היא תהליך רציונלי רק אם אתם מתעקשים להתעלם ממה שהפך לאחד התחומים הלוהטים ביותר של המחקר ההתנהגותי: הטיות קוגניטיביות. דניאל כהנמן, הקולומבוס של הענף המחקרי הזה, פירט במאמר שהתפרסם ב-Foreign Policy בשנת 2007 רשימה ארוכה של הטיות שבהשפעתן מקבלי החלטות מעניקים משקל יתר לדעתם של יועצים נציים (הוא חזר על הדברים בהרצאה שנשא בניו יורק לפני שנה). נצים, טוען כהנמן, בטוחים בעצמם, אינם נותנים אמון ב"צד האחר" והסיפור שהם מספרים הוא קוהרנטי ופשוט יותר מכל סיפור שתמצאו בעולם האמיתי. זהו סיפורם של הקיפודים בעולם שבו "שועלים יודעים דברים רבים, בעוד הקיפוד יודע דבר אחד גדול," כמאמרו המפורסם של ישעיהו ברלין משנת 1953.

הטיה מרכזית שמעניקה רוח גבית לנציות משתקפת בנטייתנו לשפוט את מעשיהם של האחרים כייצוג של טבעם (הם קבוצה דתית שלא בוחלת באמצעים כדי להשיג את מטרותיה), בעוד מעשינו שלנו הם תמיד מענה לנסיבות (העמידו אותנו עם הגב אל הקיר, אז נאלצנו להגיב). הבעיה היא, כמובן, שגם הצד השני חושב כך. מי בכלל זוכר היום כי כל המעורבים במלחמת העולם הראשונה נטו להתייחס אל עצמם כעוינים פחות מאשר יריביהם.

הטיה מוכרת אחרת, שכבר גבתה מהאנושות קורבנות רבים, מגולמת באופטימיות האנושית. מקורה של היוזמה לפתוח במלחמה הוא בהטיה זו, המתגלה אצל יועצים, מנהיגים ואנשי צבא. כל הצדדים במלחמת העולם הראשונה האמינו כי יחזרו הביתה עד חג המולד. הם רק לא ציינו באיזו שנה. מפקד הצבא הצרפתי, גנרל נואל דה קסטלנאו, הצהיר לפני המלחמה ההרסנית ביותר בתולדות האנושות: "תנו לי 700,000 חיילים ואכבוש את אירופה."

אם מוצגת לנו האפשרות לקבל רווח בטוח או לחילופין סיכוי מסוים לרווח גדול יותר הכרוך בסיכון לאבד את כולו, נעדיף את הרווח הבטוח. אך כשהדבר נוגע להפסדים אנו מוכנים להמר כי נצליח לצמצם את הפסדינו גם במחיר הסיכון

נוסף על האופטימיות אנו לוקים בעודף ביטחון ובתחושת שליטה מוגזמת בסיטואציות שונות. כאזרחים הבטוחים כי אנו נהגים טובים מהממוצע, כעורכי דין המשוכנעים כי התיק שלהם "חזק" יותר מהתיק של יריביהם, נוכל להבין בקלות כיצד יועצים ומנהיגים מאמינים כי יחסי הכוחות נוטים לטובתם וכי יצליחו לשלוט במהלכי המלחמה לאחר שיפתחו בה. עוד בטרם הסתיים הקרב ושני הצדדים מתחילים לאמוד את נזקיהם מתאפשרת לנצים לבטא הטיה אנושית נוספת. אם מוצגת לנו האפשרות לקבל רווח בטוח או לחילופין סיכוי מסוים לרווח גדול יותר הכרוך בסיכון לאבד את כולו, נעדיף את הרווח הבטוח. אך כשהדבר נוגע להפסדים אנו נוהגים אחרת: כאן אנו מוכנים להמר כי נצליח לצמצם את הפסדינו גם במחיר הסיכון כי נגדיל אותם מאוד. מאחר שמקבלי ההחלטות בשני הצדדים חשופים להטיה הזאת (Loss Aversion), מלחמות מתמשכות שלא לצורך בשל הקושי של היריבים לוותר על ההימור בשדה הקרב שייתכן כי יצמצם את הפסדיהם.

ההטיה האחרונה שמזכיר כהנמן עוסקת בקושי לשים קץ לסכסוכים באמצעות משא ומתן עקב היחס השונה שלנו להפסדים ולרווחים. על פי תורת הערך (Prospect Theory), שהוא עצמו ניסח, אנו זקוקים לרווח כפול מהפסד נתון כדי לפצות על הכאב הרגשי הכרוך בהפסד זה. כיוון שאנו רואים בדבר שוויתרנו עליו במשא ומתן הפסד ובדבר שקיבלנו רווח, אנו זקוקים לקבל פי שניים לפחות ממה שאנו מוותרים עליו כדי שנרגיש נוח. הבעיה היחידה היא שגם הצד השני מרגיש כך.

כהנמן מבין שאין בכל אלה כדי לקבוע שהנצים טועים תמיד. הוא רק חושב שהם משכנעים יותר מן הראוי. נראה שבוויכוח המתמשך בין נצים ויונים כולנו זקוקים דווקא לנשרים -- מנהיגים שמסוגלים לראות מבעד להטיות את האיומים הממשיים, אך בה בעת להבחין גם בהזדמנויות, אפילו כשהן כרוכות באי-ודאות. הבעיה היא שהנשרים נדירים, והם אינם עפים בלהקות.

 

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-28  באוגוסט 2014

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

27 תגובות על ראיתי שמרנים מאושרים

01
עופר

נראה לי שזה גם קשור לשבט בו אתה גדל. לדוגמא אחוז הדתיים (כיפה סרוגה) שהם ימניים הוא עצום למרות שאפשר להניח שיש שם מגוון גנטי גדול.
אבולוציונית החברה האנושית עדיין מאוד שבטית (אני מניח שזה בגלל שהאבולוציה "קנסה" פרטים שהתרחקו מהשבט שלהם) ובגלל זה רוב הסיכויים שאדם ישתייך גם פוליטית לעמדה הפוליטית של כלל השבט.

בהקשר הזה אולי התכונה שהכי מאפיינת שמרנים זה שבטיות גדולה יותר (המשיכה לדת ולטקסים, שנאת זרים, שנאה של מי שלא בשבט שלהם (שמאלנים למשל), לאומנות וכו'. הליברלים אמנם מקובצים ב"שבט" שלהם אבל אחד המאפיינים שלהם זה התנהגות פחות שבטית, יותר ספקנית, יותר מרידה בקונבנציות וכו'.

    02
    עדית

    ודווקא בגלל שהשמרנים נוטים יותר לשבטיות והליברלים נוטים ליותר התבדלות ואינדבדואליות, הסיכוי של הליברלים להוביל נמוך יותר, כי הם פלגנים ופחות לויאליים למחנות.
    זו הטרגדיה של הליברלים
    מאמר מעניין מאד, עוד לא החלטתי אם הוא אופטימי או פסימי

    03
    חנוך

    אתה מבחין יפה בין שמרנות/ליברליות לבין שבטיות, אבל מפספס חלק ניכר מהמשמעות.
    למשל, רבים מה'שבט של הדתיים' הם ליברליים בנטייה שלהם. לכן תמצא אותם בתנועות רוחניות יותר, נמשכים למיסטיקה או חסידות, הפונים יותר לרגש. יש גם שלוקחים את זה לכיוון הפוליטי כמו נאמני תורה ועבודה, אבל משום שמדובר גם בפנייה נגד השבט זהו מיעוט.
    מצד שני, גם בשבט שמאל-פרוגרסיבי מצויים הרבה שמרנים. כלפי חוץ הם יביעו דעות 'מתקדמות' והכל, אבל הנטייה הטבעית תהיה חשדנות עד כדי עוינות למי משלא מחזיק בדעות כאלו. דוגמאות יש למכביר בתגובות פה באתר.

04
אלעד

מרוב שיצאנו נשכרים מהימין הישראלי, רצחנו 2000 עזתיים חפים מפשע בערך , פתחנו מחנה ריכוז לילדים אריתראים בדרום, חופש האינטרנט בסכנה, חופש הביטוי חלקי ומוגבל על ידי תביעות סרק של מירי רגב וחוקים דרקוניים של יריב לוין, ודוסים שורפים נערים פלשתינאים מעת לעת. ממש תענוג לחיות במדינה שבה מתקיים דיאלוג תרבותי בין הימין ה"נאור" למעט השמאל השפוי שעוד נשאר כאן

    05
    אחד

    ומה עם חופש האינטרנט והביטוי במדינות קומוניסטיות, כמו שהשמאל ה'שפוי' רוצה להקים כאן?
    ממש לא תענוג לחיות במדינה עם אנשים כמוך, ששונאים כל מי שחושב אחרת מהם ועושים לו דמוניזציה לא מוצדקת בעליל.
    מעבר לכך אין לך באמת טענות ענייניות שניתן להתייחס אליהן , מלבד הנביחות הרגילות של 'פשיסטים' , 'נאצים' , 'רקב' וכו'.

06
חוצפית המתורגמן

תודה, יעקב, על מאמר מעניין, מעורר מחשבה ומאיר עיניים.

ראשית נדמה לי שיש מקום לתת יותר משקל לקיומו של ספקטרום. לא רק שמאל וימין אלא גם מרכז.

שנית ובהמשך להערתו של עופר, נראה שגם לקבוצות השיוך שלנו יש השפעה על עמדתנו. האוכלוסייה הדתית היא דוגמה לצד אחד. אנשי אקדמיה, סופרים ויוצרים אחרים (ואולי גם אנשי תקשורת) הם דוגמה לצד השני.

שלישית יש קושי מסוים להבין כיצד אנשים משנים את דעותיהם הפוליטיות אם הדעה מעוגנת במאפיינים אישיותיים עמוקים (או גנטיקה).

לבסוף, משום מה חשבתי שהיחס בין רווח להפסד בתורת הערך אינו מגיע לכדי פי שניים. אם אפשר לקבל הפניה/אסמכתה לקביעה הזו ממש אשמח.

בהזדמנות זו תודה ליעקב על האתר הכל כך מיוחד הזה. חגיגה של ממש!

10
שיתופית

נסיון להבהרה - לדני ברזילי ממגן:
אמנם אבות אבותינו חלוצי התנועה השיתופית היו ליברליים/יונים/שמאלנים וחיפשו שינוי אל מול הנורמות הקיימות, אך בהמשך הפכה התנועה למוצר קיים ושמרני מאד מאד מאד. במצב זה, כמו שכתוב במאמר - "שיציבות והיררכיה מספקות לשמרנים חיזוק מרגיע " - ובעצם הדורות הבאים שגדלו לתוך המערכת הקיימת - היו שמרניים למדי יחסית להוריהם - כתפיסה ולא כרעיון ספציפי. בהמשך, התפתחו (כנראה לאור המציאות הסובבת, דבר שלא כל כך מוזכר כפקטור במאמר) ליברלים חדשים - כאלה ש"בעטו" באידיאולוגיה של אבותיהם, שהפכה מן הסתם לשמרנית - ברגע שהתקבעה.
וגם כאן, במודל הקיבוץ המתחדש/מופרט/נופל וקם קצת אחרת - ניכר כי...
"שמרנים שומרים עלינו כחברה לבל ננוצל או נותקף, וליברלים מצעידים אותנו קדימה באמצעות החדשנות שהם מעודדים ונכונותם להתנסות."

11
בתיה דונר

יעקב,
מרתק ומעורר מחשבה. אני תוהה אם אכן מדובר כאן על סוג של גזרת גורל (סטטיסטית, כמובן)? אנחנו נולדים עם מטען גנטי מסוים, מתחנכים בסביבה כזו או אחרת, האומנם זוהי החתמה? מה עם האנשים, המעטים אומנם, שמשנים את עמדותיהם באופן קוטבי במהלך השנים והאירועים?
בתיה

12
איילה

מאמר מעניין וכתוב היטב! ועוד נקודה קטנה למחשבה -
מעניין מיקום האדם במשפחתו ונטייתו לעבר שמרנות/ליבראליות. נדמה סביר שאחים בכורים יהיו שמרנים לעומת בני זקונים ליבראליים (ואם אני לא טועה, יש מחקרים שמדברים על נטיות דומות בהקשרים אלו).
אם זה המצב, אז לא רק הסביבה והגנטיקה מהוות פקטור, אלא גם דברים אזוטריים כמו סדר לידה.

    13
    יעקב בורק

    ממש כך. פרנק סאלו'ויי התייחס להשפעת סדר הלידה על האישיות בספרו Born to Rebel. הוא ניתח שם את תולדותיהם של 3,900 מדענים וחוקרים במאות ה-19 וה-18 ביניהם כמה עשרות צמדי אחים. הוא מצא כי בנים שאינם בכורים תומכים בתיאוריות חדשניות פי שבע ויותר מבנים בכורים. הם גם מרבים בנסיעות לצורך מחקריהם יותר מאחריהם הבכורים בתקופה שבה נסיעות גילמו סיכון ממשי.
    בפרק שכולו הקשר פוליטי הוא מנתח את דפוסי ההצבעה של חברי האספה הלאומית בצרפת שנקראו להכריע אם תוענק למלך לואי ה-16 חנינה אחרי שכבר הורשע בבגידה. הוא מראה כי הסיכוי של בן בכור להצביע בעד ההוצאה להורג היה כמעט פי שניים מזה מאלה שאינם בכורים. גורלו של המלך, אגב, הוכרע על חודו של קול אחד מבין 721 חברי האספה.

16
זהר ארנון

מעניין מי קבע שזמן קריאת הכתבה הוא רבע שעה. לי לקח יותר. הרבה יותר. בסוף הקריאה עלתה לי תמונת מפרסם משקפיים שמעיד שחבריו אומרים לו: "יעקב, אתה חופר".
אני לא אומר כך לכותב, כי בניגוד לאחדים מהמגיבים על כתבתו, לי אין "פמילייריות" אתו. מה שאני כן מרשה לעצמי לומר, שהכתבה היא ארכנית גם ללא קפיצות עיון אל עשרות הפניותיו של בעל הכתבה. הסתפקתי בגוף הכתבה. לא חשבתי שיש צורך בתמיכה חיצונית. לא מעניין אותי שמינרד סמית, מי שיהיה הסמית הזה, מסתמך על ג' ב' ס' הולדן שאמר "שאונקיה של אלגברה שוקלת כמו טונה של מלים בויכוח". אז הוא אמר. זה אומר שניתן יהיה לשקול אותם?
אינני יודע אם בעת הכתבה יודע, אבל אני יודע שאדם לא נולד שמאלני או ימי (מה שלא יהיו "השמאל" ו"הימין" האלה בתקופתם). לו תכונות "הנץ" ו"היונה" היו מולדים, מה גורלו של "היונץ" או "הלייט-נץ"? התכונות האלה מתפתחות כתוצאה מתנאים מסוימים. לולא כן, איך אפשר להסביר ש"מולדי" ויימר "היונים" הפכו ל"נצים" נאצים? הם הרי לא נולדו מחדש.
מה ניתן להשיג ומה לא, בתנאים מסוימים, אלה שיקולים שמבצעים כול ילד וכול ילדה מיום היוולדם. החל בקורס מכ"ים בצבא, אח"כ בכול הרמות האחרות מלמדים "הערכת מצב" ויש המכנים גם כ"שיקולים והחלטות". אפשר לומר ש"תורת המשחקים" מלווה את האנושות בכול מקום, גם אם לא מחלקים להם "פרס נובל". ולכן, השענותו של סמית אינה אלא "הערכת מצב". אגב, כול סוחר סוסים מצוי מכיר את הטכניקה, אם לא את "התורה". כמוהו גם שחקן "קוביות המזל" על מדרכות הערים הגדולות. הוא מוחכם יותר מסוחר הסוסים, להוא נעזר ב"סייד קיק" ש"מרוויח" ומגרה את העומד מהצד להצטרף למשחק. ולהפסיד, כמובן.
ב"תורה" הזאת, בלי שקרה לה "משחקים", השתמשה גרמניה כשעשתה הסכם עם ברית המועצות לחלוקת פולין. העסקה, אם גם זמנית, השתלמה לשני הצדדים. הצדדים אומנם "שיחקו" את המשחק אבל בלי ללא התואר "תורה".

18
ארי א

היונים יסתדרו מצויין ללא הניצים,
אם מושכים את האלגוריה הזאת לאנשים אז מבינים שהבחירה בשיתוף פעולה מובילה ליכולת המצאה ויצירה שבסופו של דבר פותרת גם משברים שנחשבים לבלתי פתירים מנקודת מבט לינארית
בגלל זה ההיסטוריה והאבולוציה תמיד בוחרת ליישם מדיניות שמאלנית וליברלית ולקדם רגישות לזכויות הפרט בסופו של דבר
האבולוציה מצביעה שמאל
מי שלא קולט את זה הוא כנראה מאוד טיפש
זאת אומרת נץ
ימני

    19
    אמיר

    א. ע"פ תורת המשחקים "חברה" של שיתוף פעולה תמיד חשופה לניצול.
    תאור פשטני. אני יודע
    אפשר לקרוא יתר על דילמת האסיר רב פעמית (אני קראתי את זה במוצא המידות הטובות )
    ב. השמאל כבר היה בשלטון גם כאן וגם בעולם יותר מפעם אחת.
    ובכל זאת הימין מתחזק.

20
ארי א

ההסבר של ההטייה של המדינה וארגונים אחרים לטובת שמרנות הוא פשוט חסר בסיס,
הארגון המדיני נוטה לשמרנות כי בדיוק כמו השמרנים הוא היררכי.

כהנמן דווקא מסביר יפה מאוד מה שמוכר לכל יונה, ולכן אדם שפוי, שדווקא השמרנים שתמיד מציגים את עצמם ומוצגים כמי שמחוברים יותר למציאות לעומת הליברלים המעופפים ויפי הנפש המנותקים ממנה הרבה יותר פגיעים להטיות קוגנטיביות.

להנחה של בורק ושל החוקרים האחרים המצוטטים כאן ממש אין על מה לסמוך
חץ ההיסטוריה והאבולוציה מצביע בצורה שאין ניכרת ומפורשת ממנה על דעיכה הדרגתית, אם כי כמובן גם עוויתית, במשקל המבנה ההיררכי לארגון החברתי והאישי.

בסופו של דבר לטווחים ארוכים שהם המשמעותיים הפתיחות לשינוי ולאחר תמיד מנצחים וגוברים על הסגירות והאלימות.
מגמה זאת גם מובילה להתרחבות מתמדת של קבוצות ההזדהות ( לא במקרה האנושות הפכה מאוסף של שבטים ונסיכויות למדיניות ומהן לכפר גלובלי) מה שבתורו מעצים את הפתיחות כלפי הזר והשונה ומאפשר בנייה של תשתית לשיתוף פעולה פורה יותר,
כזה שיכול לפתור בעיות שהשמרנים לא מסוגלים לדמיין שאפשר לפתור אותם בדיוק ורק בגלל שהם שמרנים (כמו למשל בעיית המשאבים)

מי שלא מבין שהיונים מנצחות, תמיד, ולמה, לא מבין דבר בנפש האדם ובדרך שבה החברה והעולם מתפתח.
הבעייה אם אנשים שדוחפים לנו איזון הזוי בין ניצים ליונים שבסופו של דבר הם בעצמם מזינים מדיניות ציבורית שבה הוצאות הבטחון עולות בהרבה על הוצאות הבריאות הרווחה והחינוך מה שמסכן את הקבוצה האנושית הרבה יותר מכל האיומים המדומים של השמרנים

היום אפילו עם ישראל המטומטם לומד את העובדות האלה בצורה שאין מוחשית וכואבת ממנה על בשרו

21
ארי א

הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו הם מנהיגים. השמרן, כאדם היררכי, תמיד יחפש מישהו גבוה וחזק ממנו שיתן לו פקודות והוראות. ההסבר להטייה הזאת של המדינה וארגונים אחרים לטובת שמרנות הוא פשוט, הארגון המדיני נוטה לשמרנות כי בדיוק כמו השמרנים הוא היררכי.

כהנמן מסביר יפה את אשר מוכר לכל יונה: דווקא השמרנים, שתמיד מציגים את עצמם ומוצגים כמי שמחוברים יותר למציאות לעומת הליברלים המעופפים ויפי הנפש, מנותקים ממנה והם הרבה יותר פגיעים להטיות קוגנטיביות.

בסופו של דבר לטווחים ארוכים, שהם המשמעותיים, הפתיחות לשינוי ולאחר תמיד מנצחת וגוברת על הסגירות והאלימות.
מגמה זאת גם מובילה להתרחבות מתמדת של קבוצות ההזדהות (לא במקרה האנושות הפכה מאוסף של שבטים ונסיכויות למדיניות ומהן לכפר גלובלי), מה שיעצים את הפתיחות כלפי הזר והשונה ויאפשר בנייה של תשתית לשיתוף פעולה פורה יותר,אשר יוכל לפתור בעיות שהשמרנים לא מסוגלים לדמיין שאפשר לפתור (כמו למשל בעיית המשאבים).

לכן העולם לא זקוק למנהיגים, העולם זקוק לאנשים שמסוגלים להפסיק לצפות לאבא גדול וחזק שיציל אותם ויקחו אחריות על איך שהם מתנהגים אחד לשני, זה הכל.

שלום,

מצאתי את המאמר המעניין הזה רק עכשיו. בשם שלך נתקלתי מזמן כאשר קראתי את סיפרך מעורר המחשבה 'רעש'.
אני כותב ספר בשם 'להבין את האחר' בו אני עוסק בין השאר בנושא של המאמר הזה. שלחתי מאמר 'מערכות חיים פרקטליות' המבוסס על כמה פרקים מהספר לדניאלה סגנית עורכת 'אלכסון'.
במאמר (ובספר בצורה מורחבת יותר) אני מנסה לחקור את הסיבות העמוקות של הדרך בה אדם חושב ופועל. כתבתי גם מאמר שני 'מנגנוני המוח' המנסה להסביר איך אדם חושב. אך לא שלחתי אותו. שני המאמרים וגם בעצם הספר כולו, מנסים להסביר מנקודת מבט מיוחדת את ההבדלים בין אנשים ואיך אפשר להבין אותם. לדעתי אי אפשר להגדיר אדם כליברל או כשמרן, בייחוד לא לפי המוסכמות של שמאל וימין. אני מעדיף להגדיר אדם לפי המקום בו הוא נמצא בסקלה של התמקדות באני האישי (המשויך בדרך כלל לשמאל) מול השתייכות לקהילה (ימין) . אגואיזם מול אלטרואיזם. גם כך אותו אדם יכול להתקרב לאחד הקצוות או לאחר בנסיבות שונות. אדם ליברל או שמרן הרבה בזכות בסיס הנתונים (שלפעמים נקרא סטראוטיפים) המולד והנרכש הצרוב במוחו.

הגדרות של שמאל וימין משתנות לפי הנושא ואף משתנות בזמן ובסביבה התרבותית.
השמאל והימין מוגדרים היום בישראל בעיקר לפי המשקל שהם נותנים לזכויות אדם מול חובותיו למדינה. בעבר אנשי השמאל (בקיבוצים למשל) היו הפטריוטים שהעדיפו טובת המדינה על הפרט, מול אנשי הימין שהעדיפו את טובתם האישית. היום המצב הפוך השמאל מעדיף את זכויות האזרח על חובותיו למדינה.
בנושא הכלכלי לעומת זאת, השמאל מעדיף דווקא ריכוזיות המשק בידי המדינה.
כאשר אנשים עומדים בפני סכנה לאומית הם נוטים יותר לוותר על טובתם האישית למען המדינה.
אפשר להגדיר אדם לפי המקום בו הוא נמצא באותו רגע, בסקלה של התמקדות ב 'אני' האישי מול הסולידריות לקהילה . אגואיזם מול אלטרואיזם.
לדעתי אדם ליברל או שמרן הרבה בזכות מערך סטראוטיפים המולד והנרכש הצרוב במוחו. לכן צודקים המגיבים האומרים שהסביבה משפיעה על הדעות (נרכש) וגם צודק המאמר הטוען שחלק מהאופי השמרן/ליברל של האדם מולד.
לדעתי יש צורך (שרידותי) באיזון בין תרומה למדינה ובין זכויות הפרט.

24
ליאור

הגנטיקה והנוירולוגיה של ימנים ושמאלנים היא נושא מעניין.
עם זאת, נוסחא אלגברית היא חסרת משקל, נץ מפגין רוך בעונת הקינון, יונה מסוגלת להיות מאד אגרסיבית בשביל אוכל, והשימוש באנלוגיות כאלה דוקא מחזק את כוחה של המילה וכך סמית במידה רבה סותר את הנקודה שלו. קולומבוס גילה את אמריקה אבל טעה בפרשנות, ואכן כמוהו כיום יש רמזים שגם כהנמן לעתים טעה. וכל זה עדיין לא העיקר. העניין החשוב הוא שעדיין חסר כל כך הרבה מידע, רעיוני - ובטח מחקרי - לגבי ההבדלים בין מה שקרוי ימנים ושמאלנים, שלא לדבר על איזו מטא- אנליזה מינימלית למחקרים כאלה, שכל שיחה בנושא חייבת, כדי להיות רצינית, להיצמד לתיאור בעל רזולוציה מאד מאד נמוכה. בכל מקרה נושא מגניב ותודה.

25
דן פלד

מאמר מעניין אך גם מעורר מחלוקת. בגדול אני מצטרף להארות של יורם הר-לב
לי אישית היו מספר נקודות שצרמו מאוד.
ההתייחסות למתמטיקה בתחילת המאמר היא מטעה ואפילו דמגוגית. אין אפשרות להכיל את המתמטיקה על מושגים לאקוניים כמו ניצים ויונים כיוון שאלו מושגים נזילים שאין אף יצור שמהווה אידיאל מושלם שלהם. גם התאור של אישיות שמרנית לעומת אישיות ליברלית הוא בעייתי מאוד. ניסיתי במהלך הקריאה לעשות הפוגה בין קריטריון לקריטריון וגיליתי שברוב הקריטריונים אני מתאים לשניהם, לפעמים אני מסודר ומאורגן ולפעמים כאוטי, לפעמים יש לי תשובות חדות וברורות ולפעמים התשובות שלי פילוסופיות ומתפתלות. קיימת גם השאלה כלפי מה אני שמרן וכלפי מה אני ליברלי. או כפי שנובע מדוגמה שאתה בעצמך הבאת במאמר, אם במהלך ארוחת החג אני נעמד על שתי רגלי האחוריות ונלחם על עמדותיי הליברליות, משמע שאני מאוד שמרן לגביהן. לכאן מצטרפת המסקנה המאוד בעייתית של החלק הראשון של המאמר, נטייה פוליטית היא לא תכונה מולדת. אני אומר את זה פשוטו כמשמעו וכל אמירה אחרת היא מסוכנת מאוד. אין ספק שיש צורך באיזון, אבל הנחה דטרמיניסטית כמו זו שהנחת בתחילת המאמר לא מובילה בשום דרך שהיא לכיוון הזה.

    26
    ענת

    בדיוק בגלל שיש פה צד יחסי, ושמרן הוא שמרן ביחס למשהו כמו שליברל הוא ליברל ביחס למשהו, צריך לשמור על ראש פתוח ועל גמישות, וזה האתגר ולדעתי גם המסר של המאמר. אי אפשר לצד אחד בלי חברו, הכל במסגרת ההסכמה והסבירות, כמובן. לא רק שאלות של שוליים הזויים עולות אלא יותר מזה שאלת שיתוף הפעולה בין צדדים רחוקים מאד זה מזה. אולי יותר חשוב מ"אחדות לאומית" פוליטית זה שתהיה תחלופה מדי פעם, עם הזנה מרעיונות בלי קשר לסוג המפלגה או הזרם שהציעו אותם. כאמור, אתגר. בדיוק בזמן, אלכסון.

27
סמדר זאבי

בס"ד
מאמר ברור המשלב בתוכו תפיסות חברתיות- כלכליות, תורת המספרים, פסיכולוגיה, מדעי המדינה, מדעי המוח ועוד.
בעיקרון, יש לתת את הדעת בעניין משפחתיות-לא כל פרט גנטי הכל תלוי אירוע.
בנוסף לכך, מנהיגות איננה גנטית. גם בעבר לא כל יורש ירש את הכיסא בשל אי התאמה לתפקיד עלול להיפסל למלוכה.
החכמה היא לדעת להשפיע זה על זה, כך שניצים ויונים יוכלו לדור בכפיפות זה לצד זה.