חברי קבוצת הפייסבוק ״עופות דורסים בשידור חי״ היו עדים השבוע לדרמה מורטת עצבים, ששודרה באינטרנט בשידור חי. אחד מארבעה גוזלי עקב עיטי, המתועדים מסביב לשעון במצלמת רשת, נחטף באישון לילה מהקן על ידי אוח! אך יש גם סוף טוב ומפתיע - המשיכו לקרוא.
הסרטון הדרמטי שמראה את חטיפת הגוזל גרם לסערה ודאגה בקרב אלפי חובבי הציפורים העוקבים אחרי הקבוצה והמצלמה. חוקרי הציפורים שהקימו את הקבוצה סיפרו כי ״בימים האחרונים אף נכנסו לאופוריה והאמנו שנצליח לתעד אירוע שקורה רק פעם אחת ב-100 מחזורי קינון... פריחה מלאה של ארבעה גוזלי עקב עיטי! אבל לטבע הישראלי תכניות משלו״.
צפו ברגע החטיפה (קצת משמאל ומתחת למרכז התמונה תוכלו לראות זוג עיניים בורקות בחשיכה. עקבו אחריהן, זהו האוח האורב ומזנק ממחבואו):
והנה ההפתעה הטובה: יומיים אחרי חטיפת הגוזל, חובבי הציפורים שעקבו אחרי המצלמה התחילו לדווח בעמוד הפייסבוק שהם שומעים ציוצי מצוקה. במשך שעות ארוכות הם עקבו במתח אחרי השידור החי, עד שהשכם בבוקר, התגברו ציוצי המצוקה של הגוזל, שהצליח לשרוד ולהתחבא בקרבת הקן ולהינצל מטורפי קרקע ואוויר. בסרטון נוסף אפשר לראות את הורי הגוזל צופים מטה מהקן בחרדה, בעוד גוזלם מטפס בזהירות. מעט אחרי שבע בבוקר, הופיע לפתע הגוזל הרעב בקן, בדיוק לארוחת בוקר דשנה שהביא אביו.
״כעת, כולנו יכולים לנשום לרווחה!״, כתבו מפעילי הדף, ״מפני שחזרנו אל נקודת האפס שבה, שוב, ישנם ארבעה גוזלים בקן. כך שיתכן שבאמת נזכה לצפות באירוע שקורה רק פעם אחת ב-100 מחזורי קינון: פריחה מוצלחת של ארבעה גוזלי עקב עיטי... ממש בימים הקרובים...״
צפו בשיבה המיוחלת בסרטון הזה, ועקבו אחר הגוזלים בשידור חי כאן:
תגובות פייסבוק
למי מגיע מזל?
אנדי אוואןהמזל מעסיק אותנו מאוד במלחמה ובמצבים קיצוניים אחרים, ומאתגר את הבנתנו את...
X 11 דקות
יצא לו
מישהי כותבת ספר. לימים, הוא רואה אור ומופץ ברבים. בעברית של ימינו, כשמדברים על האירוע הזה בחייה של מי שכתבה את הספר, אומרים "יצא לה ספר".
כל מיני "יצא לו" יש בעברית העכשווית. "יצא לי טוב", אומר מישהו כשהוא טועם תבשיל שהוא הכין בעצמו. "זה בסדר שהמנות יצאו לכם ביחד?", שואל המלצר במסעדה. "היא יצאה לה לטייל קצת", אומרים בהזדמנות אחרת. שני נושאים יש פה, ותשומת הלב הפעם תופנה לשני. הראשון הוא שלל המשמעויות של "לצאת" בעברית, עניין עשיר ורחב ומעניין. אך מהבחינה התחבירית מעניין במיוחד הנושא השני: שימושים ב"ל-" שמבטאים דקויות של משמעות שיש טעם לפרטן ולנסות להבינן מעט – הנושא גדול ורחב ומורכב, ולכן הדברים כאן הם בגדר טעימה ופתיחת כיוונים.
נחזור למחברת הספר. היא כתבה אותו. אנשים אחרים טיפלו בו, ואולי פרט לאנשים גם מערכות ומנגנונים (בית דפוס, הוצאה לאור וכדומה) והתוצאה היא שיש בעולם ספר הנושא את שמה. פרסומו הוא אירוע בחייה, הספר שלה. אבל הוצאתו לאור, פרסומו, בואו לעולם והגעתו לציבור אמנם קשורים כולם למחברת, אבל אינם מעשים שלה, או לא רק שלה. כלומר, מתקיימת זיקה בינה ובין האירוע, בינה ובין התוצאה. למעשה, יותר מסוג אחד של זיקה, שכן אין דין הכתיבה כדין הופעת הספר הנושא את שמה. וכל זיקה כזאת הדוקה או רופפת, נמצאת במקום כלשהו על קשת של עוצמות וגוונים.
כשאדם אומר "יצא לי גרעפס", כלומר שנפלט מגופו גיהוק, וליתר דיוק השתחרר אוויר שהיה כלוא בדרכי העיכול העליונות, ברור מה קרה, וברור, מההקשר הענייני, מה חלקו בדבר: חלק קטן מאוד. לרוב, הדבר קורה באורח בלתי רצוני. וכשמישהי אומרת, נוכח ציור שהיא ציירה, "יצא לי טוב", היא מביעה הערכה לתוצאה שהיא אחראית לה, אבל גם מוסיפה גוון של מקריות, אי-רצוניות או אי הבנה לגבי האופן שבו הדבר קרה בסופו של דבר. היא עשתה את הדבר, ציירה את הציור, אבל לא לגמרי ברור לה איך קרה שהוא יצא כפי שיצא, כלומר כיצד התחברו דברים ידועים ומסתוריים גם יחד לכלל התוצאה הניצבת לנגד עיניה ולנגד עיניהם של שומעיה המתבוננים בציור.
כמו "יצא לי גרעפס" יש גם "נפלט לי סוד", כלומר "אמרתי סוד בלי שהתכוונתי לכך". הדובר עשה משהו אבל מרחיק את עצמו מהמעשה ומתוצאותיו באמצעות השילוב בין פועל סביל ("נפלט") ו"לי". הסוד עצמו לא עשה דבר, ואילו על הגרעפס נטען במידה מסוימת שהוא יצא. בלי לסבך את הטיעון יתר על המידה, לאור המסגרת המוגבלת שלנו כאן, אפשר לומר שהפועל חשוב כדי להבין את הקשר בינו ובין ה"ל-". העברית העכשווית מציגה שפע עצום של צורות: "מתאים לי", "בא לי", "התחשק לי", "נראה לי", "טוב לי", "נפל לי", "בא לי בטוב" (ופה יש "בא לי" אחר לגמרי לעומת "בא לי" שמובנו "אני רוצה") ועוד ועוד. הרשימה אכן תהיה ארוכה מאוד.
לכן, אם נתרכז שוב ב"ל-", נוכל לומר שהוא מצביע על הרלוונטיות של הגוף המצוין בו, רלוונטיות של הנושא לפעולה, וזאת על פני קשת רחבה ומגוונת ביותר של אפשרויות. מידות של אחריות, דרגות של שייכות, סוגים רבים של זיקה של הנושא לפעולה, גוונים של אופי הפעולה, עמדות שונות של הדובר כלפי התוצאה. כל אלו מצביעים על ספירה אישית שהפעולה או המצב, וגם תוצאתם נוגעים לה, והנושא ("אני" במקרה של "לי") הוא הגורם שאותו הספירה מקיפה וסביבו היא נבנית. "טוב לי" מראה זאת באורח פשוט: הטוב נוגע ל"אני". "נפל לי", לעומת זאת, מתאר דבר שקרה ל"אני", לא באחריותו כמעט בכלל. "יצא לי", מראה על אחריות חלקית, חלקית מאוד, לפחות מבחינת אופן הצגת הדברים על ידי הדובר – אבל הדבר תלוי במושא. "יצא לי ציור יפה" יכול להצביע על אחריות מופחתת, על מקריות. "יצא לי ספר" מבקש לומר שהספר משויך לדוברת, שהוא שלה, אבל במידה של הכרה בכך שהיא אינה אחראית על כל ההיבטים הנוגעים לכך. בסופו של דבר, "הוצאתי ספר" עשוי להצביע על הוצאה עצמית, ואילו "יצא לי ספר" רומז שהוצאה לאור בחרה בו והוציאה אותו לאור (שהרי הספר לא נפלט מתוכה(. ואילו אנשי ההוצאה יאמרו בבעל-בתיות "הוצאנו לה ספר", ויפחיתו בכך במידה מסוימת מהתהילה המרוכזת בה בלבד, מהנגיעה הבלעדית שהיה אפשר לייחס לה בעניין הפרסום. כמה זה עלה לה? כמה זה עלה להם? אין לי מושג. כלומר, אני לא יודע על כך דבר, נראה לי.
הזיכרון שוחח איתי והסתלק
סלמאן נאטורהזיכרון שנותר נושא איתו תמונה חיה. אני פוחד שעם מותנו יישכח גם...
X 7 דקות