והרי הזוכים בתחרות צילומי הטבע המצחיקים של 2015

אולימפיאדה - אז והיום

מאחר שהעולם כולו מהופנט למסכים ועוקב אחרי ההתרחשויות באולימפיאדת טוקיו, צמד ההיסטוריונים הבריטים טום הולנד (Holland) ודומיניק סנדברוק (Sandbrook) לא יכלו שלא להקדיש שלושה פרקים מהפודקאסט הנפלא שלהם The Rest is History לאולימפיאדות.

ההתחלה הייתה כמובן ביוון העתיקה - כנראה בשנת 776 לפני הספירה - הירואית אבל אלימה עד אימה. ההיסטוריון הרודוטוס מספר כי אחרי שהפרסים ניצחו את הספרטנים ניצחון גורף בקרב תרמופילאי, הם שאלו את העריקים היוונים שנותרו בחיים מדוע לוחמים מעטים כל כך התייצבו לקרב, ונענו שכל שאר הלוחמים נמצאים במשחקים האולימפיים. הולנד, שתרגם לאנגלית את כתבי הרודוסטוס, מביא שפע אנקדוטות מתחרויות הספורט של העולם העתיק, וכולן ספוגות דם - דם של ממש - יזע ודמעות. מאחר שהאולימפיאדות, והפסטיבל העצום שליווה אותן, נחשבו כמחווה לאלים, ההיבט הפולחני שלהן היה מודגש, ועמו, כמובן, הקרבת קורבנות וגם עונש מוות לנשים שניסו לחמוק אל תוך המתחם (ויש בפרק סיפור מופלא אחד כזה). מבחינת הצופים, מרוצי הכרכרות, הריצות, הטלת הדיסקוס וההיאבקויות (שכולם נערכו בעירום, כמובן), היה סוג של שער לעבר, עבר שהיה גדוש בגיבורים מיתולוגיים ואשר המפגנים הגופניים יוצאי הדופן היו סוג של התגשמות שלהם בבשר.

על האולימפיאדות המודרניות סנדברוק והולנד מספרים בשני הפרקים הבאים (כאן וכאן). הם יוצאים מנקודת הנחה שקשה לחלוק עליה, ולפיה המניע העיקרי הוא כסף. לא אחוות עמים, לא רוח של שלום, אלא כסף, הרבה מאוד כסף. ואם זה לא מספיק גרוע - אז גם לאומנות ואפילו פשיזם, כפי שעולה מן האופן המחושב שבו היטלר, למשל, ניצל את המשחקים האולימפיים בברלין 1936 במסגרתם נערך לראשונה המרוץ עם הלפיד האולימפי, הנמסר מאדם לאדם עד שהוא מגיע לאצטדיון. בין סיפורי חרמות פוליטיים (מוסקבה, לוס אנג׳לס), טרור (מינכן) ופשיטות רגל (מונטריאול), תככים וניצול ציני של ספורטאים - ישנם בפרקים גם סיפורים משעשעים ומעניינם, כמו הסיפור על האמריקנית הראשונה שזכתה במדליית זהב ולא ידעה על כך מעולם, הבריכה האולימפית בלונדון שהיה בה סדק שדרכו נזלו המים, השחיינים או הסיבה שבגללה קארל לואיס הצטלם בנעלי עקב. האולימפיאדות, מסתבר, הן הרבה יותר מסדרה של תחרויות ושיאים והישגים גופניים - ובמבט מקרוב הן מתגלות כשיקוף מופלא של רוח הזמן.