מצא לך אל מצרי

אי אפשר להכחיש את העובדות: חלק מדוברי העברית ודוברותיה מכנים את המאפה הידוע בצורת חצי סהר, פחות או יותר, בשם "קרואסון" ואילו חלק אחר מכנים את אותו מאפה בדיוק בשם "קוראסון". ודאית באותה המידה היא החלוקה של אוכלוסיית הדוברים, באורח כמעט חותך, לשתי קבוצות בכל הנוגע לדג הוורוד שבמיטבו מגיע אלינו מנורבגיה: יש המכנים אותו "סלמון" ויש המקפידים לומר "סולומון".

התחושה החברתית, האתנוגרפית, האנתרופולוגית, של מי שחי בקרב דוברי העברית בימינו הוא כי לגבי כל אחת מהמילים מדובר במה שמכונה באנגלית טובה shibboleth. משמעות המונח האנגלי הוא מילה או ביטוי, אולי צורת התבטאות, מבטא או הגיה המבדילים בין שתי קבוצות של בני אדם. המונח האנגלי מקורו עברי, כמובן, "שיבולת", והוא לקוח מהסיפור בפרק י"ב של ספר שופטים המתאר סכסוך בין אנשי גלעד ובין בני שבט אפרים. בני אפרים איימו על יפתח הגלעדי, ובתגובה אנשי גלעד הרגו בהם. בני אפרים נמלטו מערבה, וחצו את נהר הירדן. הדבר לא צינן את דמם של הגלעדים, שהציבו משמרות במעברות הירדן, כלומר בנקודות המעבר, וסיננו את מי שחצו את הנהר: כל בן שבט אפרים שנפל לידיהם נרצח מיד. וכיצד זיהו הגלעדים את בני אפרים? הם דרשו מהם לומר את המילה "שיבולת", אותה נהגו בשבט אפרים להגות "סיבולת". הקריטריון הופעל בקפידה ובאורח מסיבי, והסוף היה עקוב מדם: "וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף". לא ניכנס כאן לדיון המדעי המרתק על הגיית העיצורים במרחב השמי וכיצד היא יכולה להסביר את הסיפור, דיון שגם מציע את ההגייה האפריימית המדויקת. לענייננו חשוב רק ששתי צורות הגיה הבדילו בין שתי קבוצות: בני אפרים והאחרים.

בחברה מסוכסכת ומפולגת על צירים רבים – מעמדיים, כלכליים, אתניים, דתיים, פוליטיים ועוד – ייחוס הבדל שיטתי מהסוג הזה עלול להיגמר רע. לכן, במסגרת העדינות המתבקשת, נציין רק שיש בהחלט קולות בחברה הישראלית שמאפיינים, גם בהתרסה ובלעג, איזו קבוצה אומרת "סלומון" ואיזו "סולומון". נראה כי הטענה היא כי אומרי "סולומון" נוטים גם לומר "קוראסון", ואומרי "סלמון" דבקים ב"קרואסון". מהדרין גם מדביקים לקבוצה הראשונה את "לרשום" ולשנייה את "לכתוב", במובנים שבהם הפעלים הללו מחלקים את המשמעויות של to write.

כאמור, מדובר בעניין פוליטי, אתני-עדתי, כלכלי, שהוא כנראה אחת הלהבות במדורת העוינות הפנים-ישראלית, שאינה מענייננו כאן. להפך, הצעתי כפולה. ראשית, במידת האפשר טוב לדעת את מקור המילים כשמדובר במילים זרות, כפי שטוב לדעת כל דבר. ושנית, עיון ברעיון בדבר מילים וביטויים שהם shibboleth עשוי לאפשר לנו גישה מתונה ומרחיבה בכל הנוגע למילון, או למה שאנו מקבלים כ"עברית".

"קרואסון", הצורה העברית הקרובה יותר למונח הצרפתי המקורי, croissant, הוא מאפה שפירוש שמו, במקור, הוא "צומח" או "גדל", והמונח מתייחס לירח. חצי הסהר מכונה croissant כיוון שהוא הירח בצמיחתו. מאפה בצורה הזאת, כך מספרת אגדה אורבנית (ככל הנראה), נאפה בווינה לציון הדיפתם של התורכים העות'מאנים משערי העיר. בכל אופן, עלילה מסובכת הקושרת את אפיית המאפים המתוקים בווינה עם אימוצם על ידי הצרפתים, שבמאפים שלהם יש מחלקה שלמה בשם viennoiserie, כלומר "אוסף דברים מווינה", כנראה מספקת דלק למדורה לא קטנה בפני עצמה. המאפה עצמו נדד בעולם והפוטנציאל לתקריות קולינריות-פוליטיות גדל בהתאם. בארגנטינה ובאורוגוואי מאפה בצורה דומה, שונה מאוד מבחינת הבצק והתוספות, מכונה media luna, "חצי ירח", ולא כדאי לבלבל בינו ובין cruasán, שזאת הדרך להגות ולכתוב croissant בארצות דוברות ספרדית, אלא אם מישהו רוצה להתהדר בצרפתיות עם ניחוח סנובי. העניינים מסתבכים. ולא, אין לשער ש"קוראסון" העברי, שבמקרה הגמור תואם למלה "לב" בספרדית, corazón, נוצר בגלל ההתאמה הזאת.

הדג, לעומת זאת, לוט בערפל מבחינת מקור שמו. בשפות רבות באירופה הוא נקרא salmon או salmón או saumonוצורות דומות. המקור לכל אלו, אומרים, הוא הפועל הלטיני salmo שפירושו "לקפוץ", והרי מדובר בדג שקופץ כשהוא שוחה נגד הזרם בנהר. באשר למילה הלטינית, לא נמצא לה מקור ודאי ויש הטוענים שהיא ממקור קלטי. מה שברור הוא שאין בנמצא שפה רלוונטית, אירופית מבחינה גאוגרפית או לשונית, שבה הדג הוורוד נקרא "סולומון". והרי "סולומון" הוא הצורה הלועזית ל"שלמה", השם הפרטי העברי. ההברות "סולומון" סודרו או הסתדרו להן על פי צרכי היוונית ומנהגיה, עוד מתרגומי המקרא הקדומים, ואין לכך כל קשר לדג ובוודאי לא לדג צפוני כל כך.

אך יש משותף בין "קוראסון" ו"סולומון" העבריים. מערך ההברות דומה מבחינת ההעדפה להברות פתוחות במקום צְברים של עיצורים: "קור-" במקום "קְר-", "-לומו-" במקום "-לְמ-". יתכן מאוד שיש פה עדות להתניה פונטית בפיהם של דוברי עברית. האם יש בקרב קבוצה מסוימת דוברת עברית בחברה הישראלית משהו משותף, לשוני, שמתנה זאת? יתכן. עניין לבדיקה מסודרת דרך מילים אחרות והגייתן בפועל.

אך העניין המשותף הנוסף בין "קוראסון" ו"סולומון" הוא ששתיהן כבר מילים עבריות בהחלט. הן אינן רק נאמרות אלא קל למצוא אותן כתובות כך. התוצאה היא שיש לנו שתי מילים לציון המאפה הווינאי-צרפתי ושתי מילים לציון הדג הוורוד מנורבגיה. מה שאין לנו הוא מילון שיאסוף את המידע הזה, ועוד פחות מכך מילון שיהיה לו העוז לאפיין מי אומר מה. עד אז, נסתפק בקרואסון סלמון.