שנה חלפה מאז משאל העם שקבע כי בריטניה תעזוב את האיחוד האירופאי. הקרע החברתי-פוליטי שנודע בשם 'ברקזיט' ממשיך, כמובן, לעמוד בלב סדר היום הציבורי בבריטניה, והוא מניב גם יצירות אמנות.
ה'גארדיאן' הזמין כותבים ויוצרים לחבר דרמות קצרות העוסקות בשסע הזה, שבין מצדדי ההישארות באירופה לבין הדוחפים להינתק. התוצאה: סדרת סיפורים ומחזות קצרים ומשובחים. תסריטאים, סופרים, שחקנים ובמאים מהשורה הראשונה עוסקים בדרמה של הברקזיט.
דייוויד הייר, מירה סיאל, א.ל. קנדי, ג'יימס גראהם, אבי מורגן ואחרים, בתגובה ראשונה ועזה לברקזיט - כאן.
והנה דוגמאות:
תגובות פייסבוק
כמה חכם הכלב שלך?
דניאל זילברברגכולם אוהבים את פרופ' בריאן הייר. האקדמיה אוהבת אותו (הוא ראש מכון...
X 2 דקות
הראשון להבקיע
הבלשנות התיאורית המשתמשת אך ורק בנתונים אמפיריים, נסמכת על טקסטים. שם מתגלה, מתבטאת, מתקיימת ומתגלמת הלשון. יש סוגים רבים של טקסטים: כתובים ודבורים, כשאת הכתובים אפשר למיין לשורה ארוכה של סוגים, בוודאי בעידן הממוחשב, האינטרנטי שלנו. גם טקסטים דבורים ניתנים למיון דק, לסוגים רבים מאוד. אישית, לצורך ניתוח תופעות, אני מעדיף טקסטים כתובים, כאלה שהייתה להם הזדמנות לעמוד במבחן ראשון בדמות זמן מינימלי. אין הדבר נוטל דבר מערכם של טקסטים דבורים, מוקלטים או מרחפים באוויר. מדובר במזג האישי של החוקר. במסגרת לא מחקרית כמו הדברים הקצרים שאני מביא כאן, אני מקפיד להביא דוגמאות שמצאתי בפועל, וכמעט כולן מתוך טקסטים כתובים.
יחד עם זאת אני מודה שיש לי נטייה לבחור טקסטים מתוך מדורי ספורט עבריים. הגם שאין מדובר בסוג בלבדי של מקור לדוגמאות, יש מקום לומר שמדורי הספורט (ולא רק בעברית) מקיימים מתח מרתק, אפילו משעשע ומצחיק, בין יומרה לגבהות לשון או לפחות לרשמיות המבטאת חשיבות-עצמית, ובין דיבוריות שאינה מפוקחת, ולא רק בעת ציטוט ישיר לכאורה. הלשון הפחות מפוקחת, הרישול הבסיסי בעריכה, מאפשרים אינספור חרכים שדרכם מסתננת הלשון החיה. קשה, בכל זאת, למיין תופעות חיות לעומת טעויות של היסח הדעת, והמשוואה מסתבכת עוד יותר נוכח החשד שלא פעם נעשה שימוש בתרגום אוטומטי שלאחר מכן מלוטש אך בקושי בידי אנשים שאינם משקיעים זמן או תשומת לב בעבודתם. מי שסבור שיש פה השמצה לעובדים ועובדות (הם תמיד יכונו "מסורים", כמובן), יקרא את התגובות של רבים המלינים בדיוק על כך, על תרגום אוטומטי שמופעל ושתוצאתו אינה נבדקת. יש גם לא מעט טעויות גסות, פשוטות, שמקורן כמעט בוודאות הוא השימוש בתוכנות תרגום.
לכן, אחד הדברים הבסיסיים הוא לא להסתמך על דוגמה בודדת בבואנו לאתר תופעות, צורות ומבנים. בנוסף לכך, כשאנו חושבים שאיתרנו משהו חשוב מאוד, כדאי להרים מעט את המבט ולבחון את ההקשר, את המשפטים שמופיעים לפני ואחרי מה שמשך את עינינו: אולי שם יימצא רמז, מפתח להבנת מה שנדמה לנו שגילינו?
כל הדברים הללו אינם אלא הקדמה להצגת תופעה חוזרת, שכבר מצויה הרבה מעבר למדורי הספורט, הגם שהדוגמאות כאן נשלפו אכן מאותם מדורים. הנה:
"אבוקסיס מימש את האופציה על הקשר, שיהפוך לשחקן הראשון לחתום..."
כך, ולא "...שיהפוך לשחקן הראשון שיחתום".
ובדומה:
"באנגליה החמיאו. הארווי אליוט הפך לצעיר ביותר לכבוש שני שערים רצופים באלופות"
וגם:
"קשר פולהאם הפך לישראלי הראשון לכבוש בפרמיירליג מאז כיאל ב-2018", עם ההרחבה:
"בכך הפך לישראלי ה-12 שכובש בפרמיירליג אחרי רוני רוזנטל, אייל ברקוביץ', יוסי בניון, וואליד באדיר, עידן טל, אבי נמני, תמיר כהן, טל בן חיים, איתי שכטר, תומר חמד ובירם כיאל. אבי כהן ז"ל היה השחקן הישראלי הראשון להבקיעבליגה האנגלית הבכירה, בטרם נוסדה הפרמיירליג.
אגב, השחקן הישראלי האחרון שכבש בפרמיירליג הוא כיאל שעשה זאת במדי ברייטון מול ניוקאסל באוקטובר 2018 (0:1)."
אפשר להבחין שלעתים משמש מקור הפועל ("לכבוש") כהרחבה לשם העצם שהוא הגרעין, הבסיס: "הישראלי הראשון...", ולעתים ההרחבה נעשית באמצעות "ש-" ואחריו פועל נטוי. המאמץ התיאורי ממוקד בניסיון לאפיין מתי משמש כל אחד משני המבנים. העיקרון היסודי הוא שאם יש שתי אופציות "מתחרות", יש להן שני תפקידים ויש ביניהן הבדל.
ואכן, הרמתי את המבט, בדקתי את ההמשך, עם ההקשר, ואולי יש פה רמז למה שמתרחש. במבט פשוט, אפילו שטחי, אפשר לראות שאחרי "הראשון" ו"ה... ביותר" מופיע מקור הפועל, "לכבוש", ואילו לאחר "ה-12" ו"האחרון" מופיע "שכובש" או "שכבש". אלו עובדות ישירות שמצויות בטקסטים שלפנינו.
אך האם משמעות הדבר היא שעלינו לומר רק שהבחירה תלויה בשאלה אם יש לפני ההרחבה "הראשון" או "ה... ביותר" לעומת אם יש לפניה "ה-12" או "האחרון"? האם מדובר בחוקיות הפועלת על פי התואר המסוים שמופיע בדיוק לפני המקום שבו נבחר במקור הפועל או ב"ש-" ופועל נטוי?
לדעתי, אפשר לחשוב על אפשרות כללית, מעניינת, עמוקה ודקה יותר. מדובר במבנה הסיפורי של הקטע כולו. כאשר מבליטים את הדבר העיקרי שרוצים לספר, אולי את הסנסציה, את ההישג התקדימי, את מה שמצדיק את הידיעה, ההרחבה נעשית באמצעות מקור הפועל. ואילו כאשר מוסיפים מידע של רקע, מידע כללי יותר, שמנגיד את הידיעה הבולטת, משתמשים ב"ש-" ואחריו פועל נטוי.
מדובר בהשערה, ויש לבדוק אותה באמצעות קריאה זהירה של טקסטים רבים. במקרה כזה, נבחר בטקסטים מן העיתונות העכשווית, בהחלט ממדורי הספורט, אך גם מאזורים אחרים בעיתונים או באתרי החדשות, וננסה לראות אם היא מתקיימת. כך יתכן שנגלה הבדלים דקים יותר, עידונים בשימוש. ברור שטקסט עיתונאי שמדווח על התרחשות חשובה מבחינת העיתון וקהל הקוראים, יש בו מימד סיפורי מובהק, וככזה יהיו בו דברים מובלטים ודברים של רקע ותוספת מידע. התחביר משמש בדיוק גם לצורך ההבחנה הזאת.
בתוך כך, לא אמנע מלומר שהשימוש הזה במקור הפועל מדיף ריח חזק של תחביר אנגלי-אמריקני. יתכן שריבוי המופעים שלו קשור להשפעה של האנגלית האמריקנית, בין אם דרך הכותבים בעברית, אולי מבלי דעת, ובין אם דרך תוכנות לתרגום אוטומטי, שבוודאי אין להן "דעת", אלא שהן משקפות הטיות של מי שיצרו אותן. כך או אחרת, הטקסט הוא הקובע, והוא מונח לנגד עינינו, ומספק דוגמאות. במקרה של התופעה שהצבעתי עליה כאן, הדוגמאות רבות, ולכן מקריות או רישול אינם הסברים מספקים.
אמת במשרה מלאה
לורין טיילורממקום העבודה ועד לחיים הפוליטיים: פחד, כוח והרגלים רעים מקדמים תרבות של...
X 8 דקות