לפני שנתיים, צוות האתר The Pudding, העלה לרשת מצגת נפלאה, המנתחת דיאלוגים בקולנוע.
האנה אנדרסון ומאט דניאלס ניתחו 2000 תסריטים, על פי מגדר וגיל - הם הקדישו עמודה מיוחדת לסרטי דיסני, בדקו בכמה תסריטים יש לנשים תפקיד ראשי, מי מזדקן טוב יותר בהוליווד (גברים, גברים,כמובן) וגילו, בין השאר, שגם סרטים העוברים את מבחן בצ'דל דוחקים את הנשים לאותן פינות מוכרות ולא חביבות.
אבל, כמו שכותבים אנשי הפודינג בהקדמה למצגת החדשה שלהם, "המצגת ההיא הייתה כולה מילים" - ולכן הם חוזרים עתה ובוחנים 2000 תסריטים, ודולים מתוכם את הוראות הבימוי.
מניתוח הנתונים עולה תמונה מוזרה. בכל כך הרבה מקרים מתבקשות שחקניות "לצחקק בעיניים חולמניות", "להתכרבל", "ליבב", "לצווח באימה" או "לחבק", ולעומתן שחקנים מצווים "להבין", "לשעוט", "להרוג", "לצרוח", "לקשור". גברים אמורים לפעול, נשים אמורות להגיב.
כל הנתונים, המקורות, הבדלים בין הוראות של במאים ובמאיות ומידע נוסף כאן.
ואם את בסביבה, נברו עמוק יותר בפודינג - שהוא אתר המצליח להבהיר מושגים ורעיונות באמצעים גראפיים ולהפוך נושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים סבוכים לשקופים.
האיור הראשי: מתוך האתר של אחת מיוצרות הפרויקט, אמבר תומאס.
תגובות פייסבוק
גם לסבל יש עיניים
רהב גבאיכולנו קורבנות, ברגע מסוים, לאור אירועים שקרו לנו, מתוקף ההשתייכות הקבוצתית שלנו....
X 19 דקות
לעשות טוב, בכל מקרה?
רחל מראניאנשים נוטים לחוסר הגיון, והם מרוכזים בעצמם; אהוב אותם, בכל מקרה. ...
X 4 דקות
הלהיט המוזיקלי של ה-CIA
״קיבלנו מידע על כך שבשנת 1989 או 1990 התנהל מבצע סודי, שבמסגרתו נכתב שיר ללהקה מסוימת, שישודר מאחורי מסך הברזל, שיר שיעודד שינוי, שיר שיעורר השראה לבצע מהפכה״ - כך מספר הנרי מולופסקי (Molofsky), מאנשי הפודקאסט ״Winds of Change".
הפודקאסט, בעל כותרת המשנה המושלמת ״מרגלים, סודות, סובייטים ומכנסי עור צמודים״, עוסק בשינויים שהתרחשו בראשית שנות התשעים כשחומת ברלין נפלה ומזרח ומערב התמזגו שוב בעיר שחוברה לה יחדיו. הלהקה האמורה היא לא אחרת מאשר הסקורפיונס, להקה מערב גרמנית שהלהיט שלה ״רוחות של שינוי״ נתן לסדרת התוכניות הזו את שמה. אבל האם הסוקרפיונס הם שכתבו את השיר המצליח? ואולי, כמו שטוענות השמועות שהחלו נפוצות שנים רבות אחרי נפילת החומה, הוא נכתב על ידי ה-CIA?
כתב הניו-יורקר פטריק ראדן קיף (Patrick Radden Keefe) יוצא לברר את השמועות, שבתחילה נשמעו לו אבסורדיות לגמרי. הוא נודד ברחבי אירופה, פוגש רוקיסטים במוסקבה ובקייב, ולומד דברים מוזרים ומפתיעים על תעמולה, ריגול, תככים של ממשלות ומסרים נסתרים במוזיקת פופ. את הסיפור שחשף הוא מביא בשמונה פרקים. מומלץ להאזין לכולם, ולהקדיש תשומת לב מיוחד לפרק השמיני, Hello Klaus, המוקדש לראיון עם קלאוס מיינה (Klaus Meine) סולן להקת ההאבי מטאל. תחקירני הסדרה שמרו את הראיון איתו לסוף, מטעמי חשאיות. הם חששו שמיינה יורה לאחרים שמעורבים בדבר לשתוק ואפילו יותר מכך - הם חששו שלו עצמו אין מושג על מה שהתרחש מאחורי הקלעים.