במשך תקופה מסוימת במאה ה-20, נדמה שצורות מינימליסטיות בשני צבעים השתלטו על עולם העיצוב: כרזות לסרטים בעיצוב סול בס, תקליטי ג'ז, וכמובן - עטיפות ספרים.
והיום, עטיפות הספרים האייקוניות האלו התחילו לזוז. כך הן נראות בעיבוד דיגיטלי שהקים את עיצוביהן לחיים. חמש דקות מהפנטות:
תגובות פייסבוק
להיות בלי ולהרגיש עם
פרד קפלןבשנים האחרונות הכשירה ארה"ב יותר מפעילי מל"טים מטייסים אמיתיים. האם המטוס המופעל...
X 21 דקות
מילה חסרה מאוד
איננו יודעים לומר מהי הלשון וגם לא אנסה לעשות זאת כאן. ובכל זאת, ברור שהלשון אינה אוסף של מילים – יחידות שגם אותן אנו מתקשים מאוד להגדיר. ולכן אומר זאת מעט אחרת: הלשון אינה זהה למילון שלה, בהנחה ש"מילון" הוא אוסף הפריטים שהתרבות של אותה לשון, באמצעות דובריה, מקטלגים בספרים וברשימות. עניינים קשים ומסובכים, אכן.
בנוסף לכך, איני נוטה לומר שבלשון מסוימת "חסר" משהו. דובריה של כל לשון מצליחים לבטא כל מה שהם רוצים לבטא, והדבר הוא בבחינת אקסיומה. ממאמציהם, ומשתיקותיהם, צומחות דרכי התבטאות בלשונם. תחושת החסר עולה בנו כשאנו מנסים לייבא ללשוננו מלשון אחרת מבעים, אמירות ויחידות מילוניות עם או בלי סביבותיהן המורפולוגיות, התחביריות או הסמנטיות. כלומר, אנו נתקלים במשהו בלשון שאינה לשוננו, ורוצים ש"גם לנו יהיה כזה" – ואין.
דרך הטבע היא שאם מתקיימים די רצונות כאלו ביחס לדבר כלשהו בשפה אחרת, איכשהו, משהו ממנו יופיע בשפתם של מי שמרגישים בחֶסר כזה. המעבר עשוי להיות אוסמוטי, אך הוא יכול גם לעבור דרך מוסדות, ארגונים, בירוקרטיות, מערכות המעניקות לגיטימציה לאותו "יבוא" ואולי גם מעצבות אותו או את המקבילה ה"תקנית" או ה"מקובלת" לאותו דבר שרוצים לייבא, שעל יסודו יוצרים תחדיש מקומי או מעניקים הכשר ארגוני, חברתי ותרבותי לדבר החדש.
רבות אפשר לומר, וגם אומרים, על המשמעות של "חוסרים" כאלו, והדברים הנאמרים לרוב נוגעים להיבטים אתיים, תרבותיים, פסיכולוגיים, פוליטיים וכדומה של קהילת הדוברים ש"אין לה" דבר מסוים שאפשר לראותו בלשון אחרת.
אקפוץ למים: בעברית אין לנו דרך לומר את שם התואר האנגלי "kind".
מה פירושו של "kind"? ניסיונות התרגום וההקבלה מולידים אפשרויות כגון "אדיב", "נדיב", "טוב לב", "מיטיב", "ידידותי", "מתחשב", "מסביר פנים", "נעים הליכות", "רב חסד", "נעים", "נעים סבר", "מנומס" ועוד ועוד. והחשד המוכר מתגנב מיד: כשהאפשרויות רבות, וגם מתרבות בקלות, ואף אחת אינה מותירה אותנו בתחושה משותפת של "זהו זה", כלומר של נוחות עם התרגום, משהו לא עובד. כלומר: חסר. כי בעברית, אכן, אין דרך טובה לתרגם את התואר "kind", בוודאי לא באופן שיביע וימסור את מטענו, שיאפשר לנו לחוש ממשהו ממגע ידו הרכה.
קשה לחשוב על הרבה מילים בשפה האנגלית שהן בעלות היסטוריה רחבה, עשירה ועמוקה יותר מאשר "kind". הן שם העצם והן התואר מראים זאת מיד, עד שחר ההיסטוריה עם נתיבים ארוכים המובילים אף לפרהיסטוריה.
מילים באנגלית העתיקה שמציינות "טבע מולד", "אופי בסיסי", "נטייה", "סוג", "דור", "גזע", שמקורן בין היתר ב"משפחה מורחבת", "שושלת משפחתית", "לידה", "הולדה" ועוד הביאו אותנו עד ל-kind שמובנו הבסיסי הגס הוא כיום "סוג". והדברים לא בלתי קשורים ל"kind" הנוגע ל"אדיב", "נדיב", "רחב לב" וכדומה, כשהמילים באנגלית עתיקה זהות בשני ענפי המשמעות. יתרה מכך, שני ה-"kind" הללו נקשרים יחד עם המילה הגרמנית (והיידית) "kind", שמובנה "ילד", שהוא התוצאה של ההולדה, ההמשך של השושלת, ההרחבה של המשפחה ועוד, כשהקשר האטימולוגי ברור.
כל העולם העשיר הזה מבעבע קיום ונוצרות בו מילים חדשות מאיסלנד ועד לקצה המזרחי של צפונה של אירופה, ודרומה עד למרכזה, מימי קדם, כלומר מראשית התיעוד הכתוב, על פני כל המרחב של השפות הגרמאניות, שאנגלית היא נציגתו המודרנית הבולטת אך רחוקה מלהיות נציגה יחידה. בשחר הזמנים שאנו יכולים לשער מילים שהתקיימו בהם, במה שהוא מעשית הפרהיסטוריה, כל הענפים הללו נושאי העלים והפירות בעץ הלשונות הגרמאניות נקשרים יחד למשפחת הלשונות ההודו-אירופיות, לימי בראשית שלגביהם אפשר לשער בסבירות מניחה את הדעת קיומו של צורה (המכונה בהקשר של הלשונות הללו "גזע") - שחוקרים כותבים אותה *ǵenh - ושממנה התפתחו מילים רבות מאוד, בסיסיות, הקשורות להולדה, למינים, לסוגים ועוד, אותו הגזע שנתן את genesis ואת גינקולוגיה ואת המילים ל"אישה" ביוונית ואת "גנטיקה" וכן הלאה.
ובעברית אין לנו דרך טובה לומר "kind" במובן המיטיב.
גישה פשוטה לעניין ה"חסר" הוא לומר, ובצדק רב, "למה שתהיה לנו דרך טובה לומר kind?", שהרי כל הקריירה העצומה שרק מקצתה מובא כאן היא הודו-אירופית, גרמאנית, רחוקה מאיתנו לחלוטין. אלא שהיות של"חוסרים" כאלו מחפשים, כאמור, "סיבות" או "הסברים" מתחומים חוץ-לשוניים, אפשר להביט על העניין בשתי עדשות. העדשה הוורודה, האופטימית, תאמר שדוברי העברית ודוברותיה אינם נכים רגשיים והתנהלותם בעולם אינה בהכרח חסרת kindness, ושלא קיומה של מילה "מדויקת" הוא שקובע את המציאות האנושית. העדשה השחורה, הפסימית, תדחק אותנו לאמירות (מלוות בנחרה קצרה, קטלנית) מסוג "נו, ברור, תרבות גסה, חסרת התחשבות ונעדרת נימוס, של אנשים אלימים ומיוזעים!" ומיד לאחר מכן פסק הדין: "הנה, זהו בדיוק, אפילו דרך לומר kind אין להם! איך תהיה להם מילה ל-kind? הרי כל העניין זר להם לגמרי".
הדעות תתחלקנה, כמובן, כמו בכל עניין. שורש הוויכוח הוא האם הלשון יוצרת מציאות או שהמציאות משתקפת בלשון ויוצרת אותה. הכרעה לא תהיה, ולא צריכה להיות. אפשר להיות kind, גם ללא מילה ואפילו בלי מילים בכלל. ואפשר לחכות ולראות מה יהיה, גם במישור ההתנהגות והמציאות האנושית וגם במישור המילולי. ויתכן שלא מילה חדשה צריך, וגם לא ישיבות של האקדמיה ללשון, אלא מספיקה תחושה של צורך מצדם של דוברי העברית העכשווית. ירצו, יחדשו, לא ירצו – לא יחדשו. ככה זה, כי במובן הזה כולנו מאותו kind.
העיירה ועונשה
נלסון די מאג'יוהחרבתה של העיירה גרניקה בידי הנאצים חילצה את פיקאסו ממשבר יצירתי והעניקה...
X רבע שעה