שמו של הפודקאסט "Seventy Over Seventy" - ״שבעים בני למעלה משבעים״ - יותר מקורץ לרשימת ״שלושים בני פחות משלושים״ של כתב העת ״פורבס״. בעוד פורבס מלקטים את הצעירים בראשית דרכם, אלה שהעיתון חוזה להם הצלחה גדולה וגם השפעה גדולה על הכלכלה, מקס לינסקי (Max Linsky) משוחח בפודקאסט שלו עם מבוגרים, בעלי ניסיון, שכבר עברו כברת דרך ארוכה בחייהם וגם הגיעו לכמה וכמה תובנות. לינסקי אינו משוחח עם מרואייניו רק על עברם, אלא גם על חייהם בהווה - איך הם מגדירים חיים טובים? איך הם בוחרים יעד ואת האמצעים להגיע אליו? מה משמח אותם בתקופה זו של חייהם?
אחד הפרקים הנוגעים ללב הוא זה שבו לינסקי משוחח עם אביו, מרטי, ביום שבו מלאו לאב שמונים. ״פתאום אתה נשמע משוכנע שאתה כבר זקן״, אומר הבן-המנחה לאביו. ״כן, זה בטח קשור לגיל שמונים, וזה בטח קשור לקורונה״, עונה האב. ״וזה בטח קשור גם לזה שיש לי פתאום המון זמן פנוי, אבל אני לא ממש עושה משהו״. השיחה הזו והעובדה שאביו עבר ניתוח לב בהול, הם שהולידו את הפודקאסט, כי כאשר מקס הגיע לבקר את אביו המחלים אחרי הניתוח, הוא גילה אותו שקוע בענייניו: עונה למיילים, שומע מוזיקה, מחייך מאוזן לאוזן. והוא ידע שהוא חייב לשוחח עם בני שבעים פלוס נוספים ולגלות את סודותיהם.
רשימת המרואיינים של לינסקי כוללת שמות ענקיים כמו מדלן אולברייט, דן ראת׳ר, דיאון ווריק, (הסופרת הנפלאה) לויס לורי, (הדוגמנית לשעבר, ובעצמה בעלת פודקאסט ראיונות מוצלח) טוויגי, ועוד. והוא רק באמצע הדרך, כך שניתן להציע לו מועמדות (או מועמדים) במייל: 70over70@pineapple.fm.
תגובות פייסבוק
תערובת טובה
בלייק סמית'ההתגברות על דעות קדומות אינה מבטיחה שוויון ויחס הוגן. בימי העבדות במושבות...
X רבע שעה
אין מקום לעבודה
קים ארמסטרונגהמגפה העולמית היא הזדמנות לחשוב על דרכים שונות להיות בעבודה ועל קווי...
X 12 דקות
לעשות את רומא ולנוח
בעברית עושים הרבה דברים, וגם העברית החדשה, העכשווית מרבה לעשות ואף מפליאה לעשות. אכן, הפועל "לעשות" משמש בסיס ליצירת פעלים מורכבים: לעשות צרות, לעשות טוב, לעשות שטויות, ובשפה המדוברת נמצא פעלים מורכבים כגון "לעשות שכל", "לעשות ש..." במובן של "לגרום" וגם לשמש בביטויים כמו "זה לא עושה לי את זה" ועוד. האופי הכללי מאוד של "לעשות" מאפשר לו להיות מין ג'וקר בחפיסת הקלפים של יצירת פעלים וביטויים בעברית, כמו פעלי "לעשות" בלשונות רבות בעולם.
הקשר, סוג הקשר, בין "לעשות" ובין חלקו השני של הפועל המורכב יכול להיות מגוון מאוד וגם מורכב. אין דין "לעשות ביד" במובן המיני (אוננות) ובין "לעשות בראש" שפירושו להניד את הראש או לבצע מחווה פיזית-הבעתית. גם "לעשות נעים" שונה מהבחינה הזאת מ"לעשות שמח", כשהראשון נוטה להיות אישי-ספציפי והשני נוטה להיות כללי, לחול על אווירה וסביבה רחבה יותר. "לעשות קוף" פירושו לעטות הבעה של קוף, כחיקוי. "לעשות צבא" פירושו לשרת בצבא, עם גוון משמעות הנוגע להשלמת השירות הצבאי, בין אם בעתיד ובין אם בהתייחס לשירות שהסתיים: "איפה את עושה צבא?", "מתי עשית צבא?"
עניין השלמת הפעולה מביא אותנו לעיון בצורות נפוצות, שבהן החלק השני בפועל המורכב, בתפקיד של מושא, הוא שם פרטי. ברמת הגולן, למשל, אפשר "לעשות את הזוויתן", ובנסיעה לאירופה רבים "עושים את פירנצה". המובן של המבנה הזה הוא ללכת לאורכו של הנחל, במקרה של הזוויתן, ולהשלים את המסלול המקובל המערב אותו ומאפשר לנו לסמן "וי" לצד שמו, ברשימה אמיתית או מדומיינת, כך שנוכל להעיד שהיינו, ראינו, סיימנו, מיצינו ואנחנו נחשבים למי שעשו את כל אלו במידה ובצורה המקובלות. זהו גם גורלה של פירנצה: מי ש"עשו את פירנצה" היו בה ובאתרים העיקריים שלה, ולא ייתפסו אומרים במבוכה "לא היינו ב..." כשמדובר על אחת מנקודות הציון העיקריות המופיעות במדריכים, באתרי האינטרנט הממליצים על אתרים בעיר האיטלקית המופלאה. למעשה, אם נקדיש את זמננו בפירנצה לביקור בבית של חברים, לביקור אצל רופא שיניים לצורך הלבנתן ולקנייה של נוזל קירור למנוע המכונית, לא נוכל לומר ש"עשינו את פירנצה". פירנצה הקנונית מורכבת מרשימה סגורה למדי של מקומות, פעילויות וסעיפי-חובה, והשלמתה הסבירה של הרשימה היא המאפשרת לנו להציב את שמה הפרטי של העיר בחלק השני של הביטוי המתחיל ב"לעשות את...", כלומר כמושא ישיר.
השימוש הזה במושא הישיר הזה מבטא מיצוי. והמושא עצמו, שם פרטי במקרה הזה, מייצג את הרשימה, את המעבר המלא בה. הדבר דומה ל"לעשות צבא", כפי ש"לעשות קורס טיס" אין פירושו להתקבל ולנשור לאחר שלב מסוים בו, אלא להשלימו עד תום, עד להסמכה. אלא שהשם הפרטי – "הזוויתן", "פירנצה" וכדומה – הוא עוד יותר ספציפי ומאפשר לקפל בתוכו את הרשימה האמורה.
ולעתים, יש ברשימה רק סעיף אחד. הדבר ניכר בכך שהמבנה שהצבענו עליו קיים גם עם שמות פרטיים של אנשים, או אם שמות עצם המציינים אנשים ספציפיים. בעברית העכשווית נפוץ המבנה "לעשות את...", כמו ב"לעשות את החברה של אחותי" במובן המיני – ולא נפלֶה כאן, כי יש גם "לעשות את דורון" ו"לעשות את מיכל" ו"לעשות את השכן מהקומה השנייה" וכו'. הפירוש של "לעשות את" במובן הזה ובמבנה הזה הוא "לקיים יחסי מין עם", "לשכב עם".
כדי להבין במה מדובר, חשוב להתבונן בפרטים. ראשית, אומר שאיני מתייחס כאן לא לאתיקה ולא לאסתטיקה של הביטוי או של הגישה שעולה מתוך השימוש בו. "לעשות את" במובן של "לשכב עם" כולל אכן סימון "וי", על רשימה שיש לה סעיף אחד. לגבי מהותו של הסעיף, כלומר מה נחשב למעשה שמתיר או מצדיק לומר שאדם "עשה את..." במובן הזה, הרי שהדברים נתונים לתפישות תרבויות ולנורמות של הזמן. בשעתו, כשביל קלינטון אמר "I did not have sex with that woman", עלה בי החשד שהוא מנסה לטעון שהמעשים שהוא עשה איתה אינם נחשבים לקיום יחסי מין. כלומר, במונחי העברית העכשווית שאנו מביטים בה כאן, הוא טען שהוא "לא עשה את מוניקה לוינסקי". בשימוש הזה ב"לעשות את..." יש בהחלט מובן של מיצוי, כלומר של עשיית הדבר עד לנקודה שבה הוא נחשב עשוי, כך שאפשר להוסיפו לרשימה דמיונית או מוחשית, מה שמכונה בשפות מסוימות, בוולגריות לא פחותה, "לסמן קו בקת הרובה".
במבנים הללו של "לעשות את...", ובוודאי במבנה האחרון שהצבעתי עליו, יש מקום לדבר על השפעתה של האנגלית האמריקנית, ועל אפשרות של תרגום-העתקה לעברית של משפטים אמריקניים שנפוצים בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות הפופולרית. יתכן מאוד שהשפעה כזאת פעלה ופועלת בחיזוק המעמד והתפוצה של המבנה העברי העכשווי. על הגסות, העדריות והנימה הפוגענית שיש ב"לעשות את פירנצה" ועוד יותר מכך ב"לעשות [מישהו]" לא ארחיב כאן, אולי כדי לא לעשות לכם את המוות.