דיאלוג בין תרנגול מסורס ותרנגולת מעוקרת

לא, לא מדובר כאן במשל של לה פונטן אלא במסה פילוסופית המוצגת כדיאלוג ועניינה יחסו הנורא, האכזר והצבוע של האדם לבעלי חיים – וגם לבני האדם האחרים. הפילוסוף הנאור, התבוני אך הרגשי לא פחות, מדבר כאן מנהמת ליבו וקולו נשמע צלול, חד וברור מפיהם של תרנגול שסורס ותרנגולת שעוקרה.

בשיחתם של בני הכנף האומללים, אך החכמים והגאים, עולים מעשים שעושים בני אדם בבני האדם אחיהם: סירוס בני אדם כדי שקולם יהיה צלול יותר כשהם שרים לפני האפיפיור, עקירת עיניים של יריבים, העלאה על המוקד של מי שדעתם שונה.

התרנגול והתרנגולת, קורבנות גרגרנותם של בני האנוש הרחוקים מלהיות אנושיים, קורעים את המסווה מעל פניו של המין האנושי היהיר והנכלולי, הצדקני והאכזר. וגם הדת ומי שמינו עצמם לנציגיה עלי אדמות אינם יוצאים נקיים: הסתירה בין תוכן הטפותיהם והמציאות שהם מאפשרים זועקת לשמיים.

היחיד שמוזכר לברכה הוא פילוסוף יווני אחד, יליד צור ממוצא סורי, שקרא כבר במאה השלישית לספירה – כלומר לפני כאלף וארבע מאות שנה – להימנעות מאכילת בשרם של בעלי חיים... [ר"מ].

***

התרנגול

אוי, אלוהים! חמדתי, מדוע את נראית אומללה כל כך? מה יש לך?

התרנגולת

ידידי היקר, מוטב שתשאל אותי מה אין לי. משרתת מקוללת הושיבה אותי על ברכיה, דחפה לי מחט ארוכה לתוך התחת, תפשה לי את הרחם, סובבה אותו סביב המחט, תלשה והשליכה אותו לחתול שלה, שיאכל. והנה אני לא מסוגלת לזכות בחסדי הגבר ולהטיל.

התרנגול

אבוי! יפתי, אובדני גדול מאובדנך: הם ניתחו אותי באכזריות כפולה ומכופלת. לא אַת ולא אני נוכל למצוא אי פעם נחמה בעולם הזה. הם הפכו אותך לתרנגולת מעוקרת ואותי לתרנגול מסורס. המחשבה היחידה המרככת את מצבי האומלל היא ששמעתי לאחרונה סמוך ללול שלי את דבריהם של שני אבות כנסייה  איטלקים שנותחו באותה צורה מבזה כדי שיוכלו לשיר לפני האפיפיור בקול צלול יותר. הם סיפרו שבני האדם התחילו במילת בני אדם וסיימו בסירוסם. הם קיללו את ייעודו של המין האנושי.

התרנגולת

מה?! אז זה כדי שיהיה לנו קול צלול יותר שהם מנעו מאיתנו את החלק היפה ביותר של עצמנו?

התרנגול

אבוי! חמדתי המסכנה, הם עשו את זה כדי לפטם אותנו ולרכך את הבשר שלנו.

התרנגולת

טוב! זאת אומרת שכשנהיה שמנים יותר, גם הם ישמינו?

התרנגול

כן, כי הם מתכוונים לאכול אותנו.

התרנגולת

לאכול אותנו?! הו, המפלצות!

התרנגול

כך הם נוהגים; הם כולאים אותנו במשך כמה ימים, מפטמים אותנו בפָּאטֵה כלשהו שנוסחתו הסודית נמצאת בידיהם, עוקרים את עינינו כדי למנוע מאיתנו כל היסח דעת, ולבסוף, כשמגיע יום החג, הם מורטים את נוצותינו, משספים את גרוננו וצולים אותנו. מביאים אותנו אליהם בכלי כסף גדול, כל אחד מביע עלינו את דעתו, מדברים בשבחנו המתים. אחד אומר שאנחנו מדיפים ריח אִלסָר, אחר משבח את בשרנו העסיסי, מהללים את השוקיים והירכיים שלנו, את הכרעיים שלנו – וכך מסתיים לעולמים הסיפור שלנו בעולם הזה.

התרנגולת

איזה מנוולים מתועבים! אני עומדת להתעלף. מה?! יעקרו את עיניי! יחתכו לי את הגרון. יצלו ויאכלו אותי! לפושעים הרשעים האלה אין שום ייסורי מצפון?

התרנגול

לא, יקירתי. שני אבות הכנסייה שעליהם סיפרתי לך אמרו שלבני האדם אין אף פעם שום נקיפות מצפון ביחס למה שהם רגילים לעשות.

התרנגולת

איזה גזע ארור ומתועב! אני מתערבת איתך שכשהם טורפים אותנו הם מספרים סיפורים מבדחים וצוחקים כאילו דבר לא קרה.

התרנגול

נכון ניחשת. אבל דעי לך והתנחמי – אם זאת נחמה – שהחיות האלה ההולכות כמונו על שתיים והחזקות בהשוואה לנו כי אין להן נוצות, נהגו כך לעיתים קרובות מאוד גם עם בני מינם. שמעתי את שני אבות הכנסייה אומרים שכל הקיסרים הנוצריים והיוונים לא היססו מעולם לעקור את שתי העיניים לבני הדוד שלהם ולאחיהם, ושאפילו בארץ הזאת שאנחנו נמצאים בה היה מישהו בשם דֵבּוֹנֵר ¹ שניקר את עיניו של אחיינו בֶּרנָאר. אבל במה שקשור לצליית בני אדם, דבר לא היה מקובל יותר מכך אצל בני המין הזה. שני אבות הכנסייה  אמרו שצלו יותר מעשרים אלף בני אדם בגלל דעות מסוימות שיקשה על תרנגול מסורס להסביר אותן ושאין להן כל חשיבות בעיניי.

התרנגולת

נראה שהם צלו אותם כדי לאכול אותם.

התרנגול

לא הייתי מעז לאשר זאת, אבל אני זוכר ששמעתי בבירור שיש ארצות רבות, ביניהן ארצם של היהודים, שבהן קורה לפעמים שבני אדם נאכלים על ידי בני אדם.

התרנגולת

מקובל עליי. לא פלא שבני מין מעוות כל כך טורפים זה את זה, ושהעולם יטוֹהר מהגזע הזה. אבל אני שוחרת שלום, אני שמעולם לא הרעתי לאיש, אני שאפילו הזנתי את המפלצות האלה בכך שנתתי להם את הביצים שלי, ברייה מעוקרת, מסומאת, מלוקת ראש ונצלית! כך מתייחסים אלינו גם בשאר הארצות?

התרנגול

שני אבות הכנסייה אומרים שלא. הם טוענים שבארץ ששמה הודו, ארץ גדולה, יפה ופורייה לאין שיעור מארצנו, קיים חוק עתיק יומין האוסר על בני האדם לאכול אותנו. ואפילו שמישהו ששמו פיתגורָס ² שביקר אצל העמים הצדיקים האלה, הביא לאירופה את החוק האנושי הזה שאומץ על ידי כל חסידיו. אבות הכנסייה הטובים האלה קראו את פורפירוס ³ הפיתגוראי שחיבר ספר יפה נגד הצלייה.

הוֹ, איזה אדם דגול! האיש האלוהי הזה, פורפיריוס! באיזו תבונה, באיזו עוצמה, באיזה כבוד ענוג לאלוהות הוא מוכיח שאנחנו בעלי הברית ובני משפחתו של האדם; שאלוהים העניק לנו אותם איברים, אותם רגשות, אותו זיכרון, אותו זרע לא מוכר של הבנה שמתפתח בנו עד לנקודה שנקבעה על ידי החוקים הנצחיים ושלא בני האדם ולא אנחנו לא עוברים אותה לעולם! למעשה, יקירתי, האם לא תהיה זאת התרסה כנגד האלוהות לומר שיש לנו חושים כדי שלא נחוש בדבר, ומוח כדי שלא נחשוב כלל? הדמיון הזה, המתאים, על פי דבריהם, למטורף בשם דקארט – האם לא יהיה שיא הגיחוך והבל הצדקתה של הברבריות?

וכן, הפילוסופים הגדולים ביותר בעולם העתיק מעולם לא צלו אותנו. הם ניסו להבין את השפה שלנו ולגלות את התכונות שלנו העולות לאין שיעור על אלה שבהן ניחנו בני אנוש. עימם חשנו בטוחים כמו בתור הזהב. החכמים אינם הורגים בעלי חיים, אומר פורפיריוס; רק הברברים וכוהני הדת הורגים ואוכלים אותם. הוא כתב את הספר המופלא הזה כדי להמיר את דתו של אחד מחסידיו שהתנצר מטעמי גרגרנות.

התרנגולת

ובכן! האם מקימים מזבחי זיכרון לאדם הדגול הזה שלימד את המידה הטובה למין האנושי ואשר הציל את חייהם של בעלי החיים?

התרנגול

לא. הוא היה אימת הנוצרים שאוכלים אותנו וששונאים עדיין כיום את זכרו. הם אומרים שהוא היה כופר וחוטא ושמידותיו היו שגויות כיוון שלדבריהם היה עובד אלילים.

התרנגולת

כמה דעות קדומות נלוות לזללנות! שמעתי לא מכבר איש אחד שדיבר מול אנשים אחרים באסם הסמוך ללול שלנו. הם שתקו, והוא הזדעק: "אלוהים כרת ברית עימנו ועם בעלי החיים האחרים המכונים בני אדם ואסר עלינו להיות ניזונים מדמם ומבשרם". ⁴ איך הם יכולים להוסיף לאיסור החיובי הזה את הרשות לטרוף את איברינו מבושלים או צלויים? לא ייתכן שכאשר הם חתכו לנו את הצוואר, מעט הדם שנותר בעורקינו מתערבב בהכרח עם בשרנו, כלומר שהם מפירים לגמרי את צו האלוהים בכך שהם אוכלים אותנו. יתרה מכך, האם אין זה חילול הקודש להרוג ולטרוף את אלה שאלוהים כרת עימם ברית? יהיה זה הסכם מוזר אם הדבר היחיד שיהיה אפשרי על פיו זה להמית אותנו. או שבורא העולם לא כרת כל ברית עימנו, או שלהמית ולבשל אותנו זה פשע. או זה, או זה. אין משהו באמצע.

התרנגול

זאת לא הסתירה היחידה האופיינית למפלצות האלה, אויבינו מאז ומתמיד. זה מכבר טוענים נגדם שהם לא מסכימים בינם ובין עצמם על שום דבר. הם מחוקקים חוקים רק כדי להפר אותם, והגרוע מכול זה שהם מפירים אותם בהכרה מלאה ובמצפון שקט. הם המציאו מאה תחבולות, מאה התחכמויות, כדי להצדיק את העבירות והפרות החוקים שלהם. הם אינם משתמשים בכוח המחשבה אלא כדי לאפשר את עיוותי הדין ואי־הצדק ומנצלים את כושר הדיבור כדי להסוות את מחשבותיהם. תארי לעצמך שבארץ הקטנה שאנו חיים בה, חל איסור לאכול אותנו יומיים בשבוע. הם מוצאים כמובן דרך טובה לעקוף את החוק הזה. אגב, החוק הזה, שנראה לך כמיטיב איתנו, הוא חוק ברברי מאוד. הוא מצווה שבמשך היומיים האלה יאכלו את שוכני המים. הם הולכים ללכוד את קורבנותיהם במעמקי הימים והנהרות. הם טורפים יצורים שמחירו של אחד מהם עולה לפעמים יותר ממחירם של מאה תרנגולים מסורסים. הם קוראים לזה "לצום", "להתייסר". בסופו של דבר, אני לא חושב שאפשר לדמיין מין מגוחך ובה בעת מאוס יותר; מוזר, מטורף וצמא דם יותר.

התרנגולת

הו, אלוהים! האם זהו שוליית הטבח הנבל הקרֵב ובא ובידו הסכין הגדולה?

התרנגול

זהו זה, יקירתי, שעתנו האחרונה הגיעה. נחזיר את נשמתנו לאלוהים.

התרנגולת

הלוואי שיכולתי לגרום לרשע המנוול שיאכל אותי קלקול קיבה שיהרוג אותו! אבל החלשים נוקמים בחזקים באיחולי שווא, והחזקים רק מלגלגים ולועגים להם.

התרנגול

אוי! תופסים אותי בצוואר. נסלח נא לאויבינו.

התרנגולת

אני לא יכולה. מועכים אותי, לוקחים אותי. היה שלום, תרנגול יקר שלי.

התרנגול

היי שלום לעולמים, תרנגולת יקרה שלי.

(1763)

מתוך "הסכנה הנוראה שבקריאה - ומסות קטנות אחרות", מאת וולטר. תרגם מצרפתית, העיר והקדים רקע לטקסטים: ראובן מירן. ראה אור בהוצאת "נהר", 2023.

תמונה ראשית: רבות מחשבות בלב תרנגולת, ותרנגול. תצלום: ג'ון טאוונר, unsplash.com

Photo by JOHN TOWNER on Unsplash