אבא ואמא של המידע

יש פרדוקס של ידע שמשחק תפקיד מרכזי בדמוקרטיות הליברליות לנו, שמתאפיינות בקישוריות-על. ומדובר בפרדוקס שלרוב אינו מוערך במידה הראויה: ככל שמידע רב יותר מסתובב, כך אנחנו מסתמכים יותר על מה שמכונים אמצעי המוניטין שלנו כדי להעריך את המידע. הסיבה שמדובר בפרדוקס היא שהגישה האדירה שיש לנו כיום למידע ולידע, אינה מעצימה אותנו ואף אינה מעניקה לנו את היכולת להיות יותר אוטונומיים מבחינת קוגניטיבית. להפך, היא הופכת אותנו לתלויים יותר בשיפוטים ובהערכות של אנשים אחרים ביחס למידע.

האופן שבו סמכות הידע מובנית כיום, גורמת לנו להיות תלויים בשיפוטים מוטים-בהכרח של אחרים, שאת רובם איננו מכירים כלל

כלומר, אנחנו חווים שינוי פרדיגמה יסודי במערכת היחסים שלנו עם ידע. מ"עידן המידע", אנו נעים כעת לעבר "עידן המוניטין", שבו המידע יהיה בעל ערך רק אם הוא כבר מסונן, מוערך ומלווה בהערות ופרשנויות של אחרים. לאור זאת,המוניטין הפך כיום לעמוד התווך של האינטליגנציה הקולקטיבית שלנו. המוניטין הוא השומר הניצב בשער הידע, ואילו המפתחות לשער מוחזקים בידי אחרים. האופן שבו סמכות הידע מובנית כיום, גורמת לנו להיות תלויים בשיפוטים מוטים-בהכרח של אחרים, שאת רובם איננו מכירים כלל.

אתן לכם דוגמאות אחדות לפרדוקס הזה. אם שואלים אתכם מדוע אתם מאמינים שמתרחשים שינויים גדולים באקלים, ושהם עלולים להזיק דרמטית לחיים העתידיים בכדור הארץ, התשובה הסבירה ביותר שבוודאי תתנו היא שאתם סומכים על המוניטין של מקורות המידע שאליהם אתם נוהגים לפנות כדי לקבל מידע על מצבו של כדור הארץ. בתסריט האופטימי ביותר, אתם סומכים על שמו הטוב של המחקר המדעי ומאמינים שביקורת-עמיתים היא דרך הגיונית לסנן את "האמיתות" מההשערות המופרכות ומה"בולשיט" המוחלט ביחס לטבע. בתסריט הממוצע, אתם סומכים על עיתונים, כתבי עת וערוצי טלוויזיה שמקדמים עמדה פוליטית שתומכת במחקר מדעי, שיסכמו עבורכם את הממצאים. במקרה השני, אתם רחוקים בשתי דרגות מן המקורות: אתם נותנים אמון באמונם של אחרים במדע מכובד.

או קחו למשל את האמת שאין עליה מחלוקת, שעסקתי בה באריכות במקום אחר: אחת מתאוריות הקונספירציה הידועות לשמצה ביותר היא שאיש לא צעד על הירח ב-1969, ושכל תוכנית "אפולו" כולה (כולל שש נחיתות על הירח בין 1969 ו-1982) לא הייתה אלא זיוף מבוים. מי שהחל להפיץ את תאוריית הקונספירציה הזאת היה ביל קייזינג (Kaysing), שעבד בתחום הפרסום של חברת Rocketdyne – שם ייצרו את מנועי הרקטה Saturn V עבור פרויקט אפולו. ב-1976 קייזינג פרסם ספר – במימונו העצמי – "We Never Went to the Moon: America’s $30 Billion Swindle" ("מעולם לא הגענו לירח: ההונאה של אמריקה בעלות של 30 מיליארד דולר"). לאחר הפרסום, צמחה תנועה של מטילי ספק שהחלה לאסוף ראיות להונאה כביכול.

באז אולדרין מצדיע לדגל ארה"ב על הירח, במסגרת הנחיתה של אפולו 11. צילום: ניל ארמסטרונג, נאס"א, ויקיפדיה

לפי ה-Flat Earth Society, אחת הקבוצות שעדיין מכחישה את העובדות, הנחיתות על הירח בוימו על ידי הוליווד בסיוע וולט דיסני ובניהול אמנותי של סטנלי קובריק. רוב ה"הוכחות" שהם מציגים מבוססות על מה שנראה כניתוח מדויק של תצלומים מהנחיתות השונות על הירח. הזוויות של הצל אינן תואמות את האור, דגל ארצות הברית מתנפנף על אף שבירח אין רוח, סימני העקבות מדויקים מדי ושמורים מדי בקרקע שבה אין לחות. וכן: האם אין זה חשוב שתכנית שעבדו בה יותר מ-400 אלף איש במשך שש שנים נסגרה באופן פתאומי? וכן הלאה.

אם אני שואלת את עצמי על סמך איזה בסיס עובדתי אני מאמינה שהייתה נחיתה על הירח, אני חייבת להודות שהראיות שבידי דלות למדי, ושמעולם לא השקעתי שנייה בניסיון להפריך את ראיות-הנגד שנצברו על ידי אנשי תאוריות הקונספירציה הללו

רובם הגדול של בני-האדם שהיינו מחשיבים כהגיוניים וסבירים (ובכללם אני) יבטלו את הטענות הללו ופשוט יצחקו על עצם האבסורד שבהנחה (על אף שהתקבלו תגובות רציניות ומתועדות מצד נאס"א לטענות הללו). יחד עם זאת, אם אני שואלת את עצמי על סמך איזה בסיס עובדתי אני מאמינה שהייתה נחיתה על הירח, אני חייבת להודות שהראיות שבידי דלות למדי, ושמעולם לא השקעתי שנייה בניסיון להפריך את ראיות-הנגד שנצברו על ידי אנשי תאוריות הקונספירציה הללו. מה שאני יודעת אישית על העובדות הוא תערובת של זיכרונות ילדות בלולים, חדשות מהטלוויזיה בשחור לבן, וכבוד שאני רוחשת למה שהוריי אמרו לי על הנחיתה בשנים שלאחר מכן. ובכל זאת, האיכות של הראיות הללו – שכולן מיד שנייה וללא אישוש מצדי – אינה גורמת לי להסס ביחס לאמת של מה שאני מאמינה בנושא.

הסיבות לכך שאני מאמינה שהנחיתה על הירח אכן התרחשה עמוקות הרבה יותר מן הראיות שאני יכולה לאסוף ולבדוק בעצמי ביחס לאירוע עצמו. באותן שנים, האמנו שדמוקרטיה כמו הדמוקרטיה האמריקנית תהיה בעלת מוניטין מוצדק באשר לכנות שלה. ללא שיפוט מעריך ביחס למידת האמינות של מקור מידע, אותו מידע הוא למעשה חסר תועלת.

שינוי הפרדיגמה מעידן המידע לעידן המוניטין חייב גם הוא להילקח בחשבון כשאנחנו מתגוננים מפני "פייק ניוז" וטכניקות של מידע שגוי ודיסאינפורמציה למיניהן, שמתרבות ומתפשטות בחברות של ימינו. מה שאזרחים בוגרים של העידן הדיגיטלי אמורים להיות מיומנים בו אינו איתור ואישר האמיתות של החדשות. אזרחים כאלו צריכים להיות מיומנים בשחזור מסלול המוניטין של המידע המדובר, ועליהם להיות מסוגלים להעריך את הכוונות של מי שהפיצו אותו, וגם לגלות את האג'נדות של אותן רשויות שהעניקו למידע אמינות.

כל אימת שאנו ניצבים מול ההחלטה לקבל או לדחות מידע חדש, עלינו לשאול את עצמנו: "מנין הוא מגיע? האם למקור יש מוניטין טובים? מי הסמכויות או הרשויות שמאמינות בכך? מה הסיבות שלי לקבל על עצמי את הסמכות שלהן?"

כל אימת שאנו ניצבים מול ההחלטה לקבל או לדחות מידע חדש, עלינו לשאול את עצמנו: "מנין הוא מגיע? האם למקור יש מוניטין טובים? מי הסמכויות או הרשויות שמאמינות בכך? מה הסיבות שלי לקבל על עצמי את הסמכות שלהן?" שאלות כאלה יעזרו לנו לתפוש את המציאות טוב יותר מכל ניסיון לבדוק ישירות את אמינות המידע. במערכת המתמחה ביצירת ידע, אין כל טעם לנסות לחקור בעצמנו, למשל, את הקורלציה האפשרית בין חיסונים ובין אוטיזם. זה יהיה בזבוז זמן, וקרוב לוודאי שהמסקנות שלנו לא יהיו מדויקות. בעידן המוניטין, ההערכות הביקורתיות שלנו צריכות להיות מופנות לא לתוכן המידע אלא דווקא לרשת החברתית של היחסים שעיצבו את התוכן ונתנו לו "דירוג" – מוצדק או לא מוצדק – במערכת הידע שלנו.

היכולות החדשות הללו הן מעין אפיסטמולוגיה מסדר שני. הן מכינות אותנו לתהות על המוניטין של מקור מידע ולהעריך את המוניטין הללו. פילוסופים ומורים צריכים לעצב את ההרגלים הללו למען הדורות הבאים.

לפי ספרו של פרדריק האייק (Hayek), "חוק, חקיקה וחירות", משנת 1973, "הציוויליזציה נשענת על העובדה שכולנו מרוויחים מִיֶדע שאין לנו". עולם מקוון ומתורבת יכול להתקיים רק אם בני-אדם ידעו כיצד להעריך באורח ביקורתי את המוניטין של מקורות המידע, ויהיו מסוגלים להעצים את הידע שלהם על ידי כך שהם ידעו להעריך נכונה את ה"דירוג" החברתי של כל מידע שנכנס לשדה הקוגניטיבי שלהם.

גלוריה אוריג'י היא פילוסופית איטלקייה וחוקרת בכירה ב-CNRS, המרחק הצרפתי הלאומי למחקר מדעי, בפריס. ספרה האחרון הוא "Reputation: What It Is and Why It Matters", משנת 2017.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: שלט על תיבה שנועדה לפריטי מידע. תצלום: רומן קראפט, unsplash.com

Photo by Roman Kraft on Unsplash