בעיני המתבונן בעצמו

בכל הקשור לשיפוטי יופי של דברים בעולם האמיתי, העדפותיהם של בני אדם נוטות להישאר עקביות. ידוע, למשל, כי בני אדם מעדיפים פנים סימטריות. אבל התחושות שלנו לגבי אמנות עשויות להיות אישיות יותר, ולגרום לנו להעדיף אמנות שמדברת אל תפישת העצמי שלנו – כך עולה ממחקר שהתפרסם בכתב העת Psychological Science.

״כשישנה לדימוי משמעות אישית, הדבר עשוי להיות מכריע בשיפוט האסתטי, הרבה יותר מכל מרכיב אחר של הדימוי״, אמר בראיון אדוארד א. וֶסֶל (Vessel) מסיטי קולג׳ בניו יורק. אף שאמנות הרלוונטית לעצמי שלנו מציגה דימויים הקשורים לזהות האישית, הזיכרונות ותחומי העניין של המתבונן, היא עשויה לשמש לא רק כ״מראה של העצמי״ אלא כחלון אל החוויות של אנשים אחרים, אמר וסל.

״כשאנו מסוגלים לקשור [יצירת אמנות] לחוויות שלנו עצמנו, היא כאילו מעניקה לנו מפתח לרבדים עמוקים יותר של משמעות, הבנה עמוקה יותר של האחר באמצעות ייחוס החוויות שלו לאלה שלנו״, הוא אמר.

ממצאים הקשורים ברלוונטיות לעצמי ובמה שקוסם לנו אסתטית יכולים לשמש למטרה טובה, אך ישנה גם סכנה שינוצלו על ידי חברות תקשורת שירצו להשתמש במודלים של צרכנים כדי ליצור תוכן ממכר

ממצאים הקשורים ברלוונטיות לעצמי ובמה שקוסם לנו אסתטית יכולים לשמש למטרה טובה, ליצירה של דרכים מועילות יותר של ריפוי באמנות, אך ישנה גם סכנה שינוצלו על ידי חברות תקשורת שירצו להשתמש במודלים של צרכנים כדי ליצור תוכן ממכר ברשתות חברתיות ובפלטפורמות אחרות, הזהיר וסל.

״אני מסוגל לראות את המחקר שלנו כדומה לעבודות בנושא התמכרות לטבק, בתקופה שבה חברות ידעו שהטבק ממכר אבל לא סיפרו לציבור״, אמר וסל. ״ההבנה הזו וההכרה באופן שבו מידע הרלוונטי לנו אישית יכולות לגרום לנו להשקיע תשומת לב רבה, נוכל להיות בעמדה טובה יותר ליצירת מדיניות בנוגע לשימוש או שימוש לרעה בכך״.

וסל ועמיתיו חקרו את האופן שבו הרלוונטיות לעצמי משפיעה על קסמה האסתטי של יצירת אמנות, באמצעות סדרה של מחקרים שבהם המשתתפים העריכו אמנות אמיתית ואמנות שנוצרה במיוחד כדי להיראות אישית.

מאחר שלא הייתה בנמצא שיטה להערכת הקשר הזה, החוקרים החלו על ידי בדיקה אם העיצוב שהם עצמם עיצבו מאתר קשרים בין רלוונטיות לעצמי לבין משיכה אסתטית. הם עשו זאת בשני מחקרים ראשוניים שבהם השתתפו (פנים אל פנים) 33 דוברי גרמנית ו-208 דוברי אנגלית (ברשת), ואלה דירגו יצירות אמנות מאוספי מוזיאונים שונים בעולם, על פי יופיים, מידת ההתרגשות שעוררו בהם והמידה שבה הדימוי נראה להם נוגע לעצמם. במחקר הראשון, המשתתפים נתבקשו לדרג את מידת הרלוונטיות לעצמם של כל יצירת אמנות על פי המידה שבה היא קשורה ״לדברים ואירועים שמגדירים אתכם כבני אדם״. במחקר השני לא ניתנה הגדרה למונח.

משני המחקרים עולה כי רלוונטיות לעצמי משפיעה במידה ניכרת על הערכת היופי והמשמעות של דימוי, כך כתבו וסל ועמיתיו. המשתתפים בשני המחקרים תפשו יצירות שנראו להן רלוונטיות לעצמם כמושכות ביותר מבחינה אסתטית. במחקר הראשון הרלוונטיות למתבונן היוותה 28 אחוזים מן המשיכה האסתטית עבור המשתתפים.

במחקר נוסף, וסל ועמיתיו ביקשו מ-45 משתתפים גרמנים להעריך סדרה חדשה של דימויים. להבדיל מן המחקר הקודם, המשתתפים השלימו קודם שאלון שבו מסרו מידע דמוגרפי, מידע על המקום שבו התגוררו בילדותם, זיכרונות אוטוביוגרפיים חשובים, תחומי עניין אישיים ופעילויות שגרתיות. החוקרים השתמשו במידע כדי ליצור עשרים יצירות אמנות סינטטיות מותאמות אישית, באמצעות הזנת המידע לאלגוריתם שיודע להעניק סגנון אישי לצילומים קיימים.

יצירה של יצירות אמנות חדשות בעלות תוכן הרלוונטי לעצמי, הקשורות לחוויות החיים של המשתתפים, זהותם ותחומי העניין שלהם, הייתה בעלת השפעה רבה על העצמת המשיכה האסתטית

לאחר יצירת הדימויים, כל משתתף דירג סדרה של שמונים דימויים שכללו את היצירות שהוכנו במיוחד עבורו, יצירות שהוכנו במיוחד עבור משתתף אחר, יצירות סינטטיות גנריות ויצירות אמנות אמיתיות ממוזיאון.

המשתתפים דירגו את היצירות הסינטטיות שנוצרו במיוחד עבורם כיותר מושכות מבחינה אסתטית לעומת יצירות דומות שנוצרו במיוחד עבור אחרים ולעומת יצירות אמנות של ממש, אף שהאחרונות הועדפו על פני יצירות סינטטיות גנריות.

״יצירה של יצירות אמנות חדשות בעלות תוכן הרלוונטי לעצמי, הקשורות לחוויות החיים של המשתתפים, זהותם ותחומי העניין שלהם, הייתה בעלת השפעה רבה על העצמת המשיכה האסתטית״, כתבו החוקרים.

בבחינה מעמיקה יותר של ההיבטים השונים באותה רלוונטיות לעצמי, החוקרים גילו כי דימויים סינטטיים הקשורים לזיכרונות אוטוביוגרפיים, זהות, העדפות ותחומי עניין של הנבדקים הם שדורגו כמושכים ביותר, אך לא כך אלה הקשורים לפעילויות השגרתיות ולמטרות שלהם. מכאן ניתן להסיק כי אמנות צריכה לגעת בעומק מבנה העצמי של האדם כדי שתוכל להשפיע עליו בצורה כזו, אמר וסל.

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

 תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מבקרות בתערוכה של אלברטו ג'קומטי במוזיאון גוגנהיים, ניו יורק. תצלום: פיל רודר