היכולת לזרום

מספרן הגובר של הסחות הדעת בתקופתנו תרם להתחזקות ז'אנר ההתייעלות המנטלית על מדף העיון: אינספור מאמרים וספרים על קשב, זיכרון ולמידה, ניהול זמן, יצירתיות, שליטה עצמית ועוד. לעיתים, מרוב עומס, נדמה כי שום ידע או עצה כבר לא יסייעו והדבר היחיד שיאפשר לנו להתמודד עם אתגרי עידן המידע הוא להיות גיבורי-על: מהירים כמו סופרמן, מתוחכמים וטכנולוגיים כמו בטמן. סטיבן קוטלר, עיתונאי ומחבר ספרי מדע פופולארי, מזדהה עם תחושה זו וספרו הבא, שעתיד לראות אור בתחילת השנה הבאה, נקרא: "עלייתו של סופרמן- הפיצוח המדעי של ביצועים אנושיים אולטימטיביים".

במאמר שפרסם לאחרונה, קוטלר מספר על המפגש שלו עם אחד ה"סופרמנים" שזכה לפגוש בעת התחקיר לכתיבת ספרו, ג'ים קוויק, שאת כוח העל שלו אפשר לנחש מהגיית שמו (Kwik): מהירות מסחררת של למידה. בעוד רוב האנשים קוראים 200 – 250 מילים בדקה, קוויק לא רק קורא ספרים עיוניים כבדים במהירות של 500 מילה לדקה או סיפורת בקצב של 1300, אלא הוא גם זוכר את כל מה שקרא. בעידן בו האדם הסביר מתקשה לשנן מספר טלפון, אין ספק שזה מרשים. אך קוטלר אינו שואף להתחרות בספר השיאים של גינס ואינו מסתפק באוסף אנקדוטות אודות הישגי אנוש בלתי רגילים. הטענה המרכזית של ספרו ושל בית הספר ללמידה שקוויק עומד בראשו, היא שכוח העל הזה אינו מיוחד וכי פוטנציאלית, ניתן לעוררו בכל אחד מאתנו.

היתרון המרכזי שקוויק וקוטלר מעלים על נס, הוא ההֶספק: "האדם הממוצע מבלה 3 – 4 שעות יומיות בקריאה לצורך עבודה (יותר משליש מיום עבודה), בקצב של 200 מילה לשעה. כלומר, אם הוא משתכר 60 אלף דולר בשנה, אז משלמים לו 20 אלף על קריאה. אך עם אימון נכון, אפשר בקלות להכפיל את ההספק ולחסוך יותר משעה ביום. זו פרודוקטיביות אמיתית. דמיינו, מה תוכלו לעשות בכל הזמן העודף הזה" (התשובה, ככל הנראה, היא להמשיך לעבוד, אך במאמר השאלה נותרת רטורית).

את הצד השני של המטבע הציגה לינדה סטון במאמר באטלנטיק, שבמקרה התפרסם במקביל, באותו יום. סטון מַלינה על הדגש המוגזם בהערכת פרודוקטיביות לפי מדדים של תוצרת כמותית: על כמה מיילים ענינו היום, כמה שיחות ופגישות קיימנו וכו'. "מה אם נשקול מחדש את הפרודוקטיביות?" היא תוהה, "כיום אנו מגדירים פרודוקטיביות עבור בני אדם, באותו אופן שאנו עושים זאת עבור מכונות. אך מה אם בבתי הספר, במקומות העבודה ובחיינו, נגדיר את הסטנדרטים להצלחה סביב מעורבות פעילה?"

ב"מעורבות פעילה", סטון מתכוונת לדגש על התהליך, השיטה ואיכות המשימות שאנו מבצעים. חברות המעניקות שירות טלפוני כמו Zappos או GoDaddy, למשל, מאמנות את נציגיהן לאור עקרונות אלה ומצליחות להשיג לא רק נאמנות לקוחות גבוהה יותר, אלא גם שביעות רצון רבה של עובדיה. זאת יחסית לחברות המודדות מספר שיחות לנציג ומשך כל שיחה, יחד עם כמות שדרוגי לקוחות.

באופן אירוני, הן קוטלר והן סטון מדברים על מפתח זהה לפתרונות המנוגדים שהם מציעים. המפתח הוא "זרימה" (flow), אותו מונח חמקמק שהגה מיהי צ'יקסנטמהיי בשנות השבעים ומשמעותו, מצב בו אנשים שקועים בריכוז בפעילות מסוימת עד ששאר הגירויים והסחות הדעת סביב מתבטלים. זרימה היא המכנה המשותף לשתי הגישות לעיל, והמנוגדת למצב הקשב המבוזר בעת גלישה באינטרנט, למשל, המקשה על הזיכרון והלמידה מצד אחד, ועל ה"מעורבות הפעילה" מצד שני. אם כן, ההבדל בין שני סוגי הפתרונות שמציעים קוטלר וסטון, הוא רק בדגש: מהירות ויעילות-על, כנגד איכות התהליך.

באוקיינוס המאמרים והספרים שנועדו לסייע לנו בעידן המידע, רבים מהכותבים אינם מתכחשים לפשרה, השילוב בין שתי המטרות. למשל, במאמר שהתפרסם ביום שישי ב-99U.com, למשל, מציע סקוט בלסקי כי בעולם עם דד-ליינים בכל פינה לצד מידע בלתי נגמר, צריך גם לדעת להקצות באופן מכוון 5% מהעבודה ל"בישול איטי", כלומר לתוצר פחות יעיל ופרודוקטיבי, אך איכותי ועמוק.

מקורותמאמר ב- Slate עם נתונים על כך שרוב הגולשים אינם קוראים חצי מהתוכן בעמודי האינטרנט בהם הם מבקרים.המאמר של סטיבן קוטלר ב- Sigularity Hub: "לומדים ללמוד מהר- כוח העל שכולנו זקוקים לו".האתר "Super Hero You" של ג'ים קוויק, שנועד לעזור לכם להפוך ל"גיבורי-על" ולהספיק ולזכור הרבה יותר.המאמר של לינדה סטון ב- Atlantic: "מכונות אינן זורמות- ההבדל בין פרודוקטיביות מכנית לאנושית".הרצאה בטד של מיהיי צ'יקסנטמהיי על "זרימה".