חברים טובים באמצע הדרך

אנחנו רצים קדימה אל מטרותינו בחיים. ומה עם חברים? איך נדע לשמור עליהם?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

בעיני רבים מאלה המנהלים קריירות שאפתניות, שעות עבודה רבות – ואולי גם מעבר אחד או שניים לחו"ל – הם עניין מובן מאליו. אלה אמנם עשויות להיות בחירות טובות, אומר ניל רוזֶה, מרצה לשיווק בבית הספר 'קֶלוֹג', אך כדאי לזכור שאם החברויות הקרובות ביותר שלכם נפגעות כתוצאה מכך שאתם עסוקים, יתכן מאוד שתתחרטו על כך בעתיד.

ישנה נטייה להזניח את אחד ההיבטים החשובים של רווחת הנפש שלנו, והוא הקשר שלנו עם אנשים אחרים

רוזֶה הוא מומחה מוביל בתחום חקר החרטות, הדרך להימנע מהן והשימוש בהן לצורך קבלת החלטות מספקות לטווח ארוך.

"ישנה נטייה להזניח את אחד ההיבטים החשובים של רווחת הנפש שלנו, והוא הקשר שלנו עם אנשים אחרים", אומר רוזֶה, מחבר הספר If Only."מתברר כי אנשים מתחרטים לעתים קרובות על כך שאיבדו קשרים אישיים".

מערכות יחסים שאינן רומנטיות חשופות במיוחד להזנחה אגבית. "כולנו מבינים שאנחנו צריכים להשקיע במערכות היחסים שלנו עם בני הזוג", אומר רוזֶה, "אבל לא תמיד ברור לנו שגם כדי לתחזק חברויות קרובות יש להשקיע מאמץ, ושהמאמץ הזה כדאי".

אז מה יכולים לעשות אנשים עסוקים במיוחד בכדי לשמור על חברויות קרובות וחיים נטולי חרטות ככל האפשר? רוזֶה מציע מספר אסטרטגיות, הנשענות על תוצאות מחקרים.

הכירו את עצמכם – ואת מגבלות הפייסבוק

כולנו כמהים לתחושת ביטחון, משמעות, אהבה, שותפות ועבודה מספקת. אבל כשהדחפים האלה מתנגשים – הדחף לחפש עבודה מספקת מול, למשל, תשוקה להישאר בקשר אם האנשים שמקיפים אותנו – אנחנו לא תמיד בוחרים את מה שבסופו של דבר יסב לנו הכי הרבה אושר.

"אנשים לא תמיד מצליחים לנבא היטב את כיצד ירגישו נוכח תוצאות הבחירות שלהם", אומר רוזֶה. "אבל במבט לאחור, הם יכולים לראות מה הכי חשוב להם".

ומה הכי חשוב? על אף שלאנשי מקצוע רבים ישנן חרטות רבות הקשורות בקריירה ובהשכלה, המחקר של רוזֶה מגלה כי חלק מהחרטות העמוקות ביותר שלנו קשורות לאובדן קשר עם חברים.

בעיניו, על אנשים להתאמץ יותר כדי לשמר את מערכות היחסים המשמעותיות ביותר שלהם – ולא רק באמצעות הקלקה על 'לייק' לתמונות הנופש שחברים מעלים לפייסבוק. "אנחנו רואים כמיהה לקשר קרוב", הוא אומר. "בעידן הזה, עידן הרשת החברתית, אנחנו יכולים לכנות רבים בתואר 'חברים', אבל אנשים זקוקים לחברים קרובים מספיק, שאיתם הם יכולים לחלוק את הפרטים האינטימיים של חייהם. זה נפוץ מאוד בקשרים חברתיים שהיו חשובים לאנשים בשנות העשרים לחייהם, אבל התפוגגו בגיל ארבעים או חמישים. בגיל עשרים אנשים אינם משערים כיצד החיים עתידים להרחיק אותם מהחברים שלהם ככל שהם יתבגרו".

השקיעו מאמץ

אחת הדרכים הפשוטות לשימור חברות קרובה היא להקפיד לפנות לה מקום בלוח הזמנים שלכם.

"ככל שאנשים נשאבים אל תוך חיי העבודה והמשפחה, הדבר הראשון שעליו הם מוותרים הוא המפגש השבועי או החודשי שהיה להם עם חברים, על כוס בירה", אומר רוזֶה.

מתברר כי זה קשה במיוחד לגברים. בספרות המדעית ניכר הבדל מגדרי מעניין באופן שבו אנשים שומרים על קשרים חברתיים, מסביר רוזֶה. נשים טובות יותר בשמירה על קשר אחת-מול-אחת, קשר מהסוג המכונה בפסיכולוגיה החברתית בשם 'דיאדה'. "נשים מתמחות בקשרים דיאדיים", אומר רוזֶה, "ואילו גברים נוטים להעדיף יצירת קבוצות קטנות, כמו נבחרות ספורט. גברים צריכים דחיפה נוספת כדי להקצות זמן לחברויות של אחד-על-אחד".

היו שאפתניים, אבל שמרו על מה שיקר לכם

שימור חברויות לא תובע בהכרח ויתור על שאפתנות או ויתור על הזדמנויות כיוון שהן עלולות לנתק אתכם מהקהילה. למעשה, מן הספרות העוסקת בחרטה עולה כי מי שמכונים להסתכן מתוגמלים בתחושות סיפוק עמוקות יותר.

"מחקרים רבים מראים כי כשיש לנו הזדמנות ואנחנו מנצלים אותה, אנחנו נוטים פחות לחוש חרטה, כי אנחנו טובים מאוד בהסתגלות למה שמתרחש. לעומת זאת, כשאנחנו לא מנצלים הזדמנויות, המחשבה על מה שיכול היה לקרות אינה מרפה מאיתנו".

במחקר שערכה פרופ' ויקטורה מדווק, מביה"ס 'קלוג', ציינו 83 אחוזים מהמשתתפים כי החרטה הגדולה שהם חשים בחייהם קשורה למשהו שהם נמנעו מלעשות.

כך שכדאי מאוד לנצל הזדמנויות הנקרות בדרככם, אפילו אם הן מכריחות אתכם לנדוד. המפתח הוא למצוא דרכים לייצר קשרים אישיים בכול מקום שבו אתם נמצאים, ולשמור על אלה שיקרים לכם יותר מכול.

רוזֶה ממליץ לחפש את הקשרים האלה לא רק בקרב עמיתים לעבודה. "אם ישנה דרך לעבור לעיר חדשה וליצור שם חברויות שאינן קשורות בתחום העבודה, הדבר יכול להעניק סיפוק מיוחד, גם משום שאם משהו משתבש בעבודה, יש לכם מישהו שמוכן להקשיב לכם באמפטיה גדולה יותר. אתם יכולים לחלוק פרטים אינטימיים מבלי להסגיר את עצמכם".

"במצבים כאלה, הרשתות החברתיות באמת יכולות לעזור – קל יותר מתמיד ליצור קשרים עם אנשים שחולקים את תחומי העניין והתחביבים שלכם", אומר רוזֶה.

קבלו פרספקטיבה מתאימה

רוזֶה ממליץ גם לסמוך על חברויות שהצלחנו לשמר. בנוסף לקשר, הוא אומר, חברויות קרובות מציעות לנו פרספקטיבה שדרושה לנו מאוד. כשאנחנו בוחנים את חיינו ואת ההישגים שלנו, החברים שלנו יכולים לעתים קרובות לראות בבהירות גדולה מאתנו את הדרכים שבהן כבר הצלחנו.

"אנחנו לא תמיד מצליחים במיוחד", אומר רוזֶה. "לעתים קרובות מאוד, אנחנו מדמיינים את האידיאל, את התוצאה הטובה ביותר האפשרית. אבל שם אנחנו נעצרים. אנחנו לא טורחים לטפוח לעצמנו על השכם ולהרגיש קצת יותר טוב בגלל כל הדברים המצוינים שעשינו".

דוגמא קלאסית לכך ניתן למצוא במחקר נוסף של ויקטוריה מדווק. במאמר שפורסם אחרי האולימפיאדה של שנת 1992, מדווק ועמיתיה בחנו תמונות של ספורטאים על דוכן המנצחים וגילו כי אלה מהם שזכו במדליית ארד הביעו רגשות חיוביים יותר מהזוכים במדליות כסף.

"הזוכים במדליית ארד השוו את עצמם למי שהשיגו פחות מהם, והבינו באיזו קלות יכלו להחמיץ כליל את הזכייה במדליה", אומר רוזֶה. "הזוכים במדליית כסף נשאו עיניים למעלה, וראו שהם לא זכו במדליית זהב, ולכן הרגישו רע יותר, כי לא הגשימו את התוצאה האידיאלית".

כשאנחנו חושבים על העבר שלנו, ומקבלים החלטות לעתיד, השימוש בחברים קרובים כנקודת התייחסות עשויה לסייע לנו להימנע מבחירות שעליהן כנראה נתחרט.

לעולם לא מאוחר מדי

ועבור אלה המתרחקים מחבריהם – לעולם לא מאוחר מדי ליצור קשר. אחת התובנות המרכזיות של רוזֶה היא שחרטה אינה סתם דרך לענות את עצמנו בלילות חסרי שינה. היא יכולה לספק לנו הזדמנות לשינוי של התנהגויות באופן הגיוני וממוקד מטרה.

"חרטה מכאיבה", הוא אומר, "ולכן התגובה המידית שלנו היא להתעלם ממנה. אבל כדאי גם להקשיב לאיתות העולה מתוך החרטה, כי הוא עשוי לייצג שיעור, או גרעין שימושי של אמת – אם נבקע את הקליפה. תמיד יש זמן לשנות את התנהגותנו".

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מבוסס על מחקר ותובנות של ניל ג'. רוזֶהניל ג'. רוזֶה (Roese) מלמד שיווק ופסיכולוגיה ב- Weinberg College of Arts & Sciences, חלק מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.

המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "חברים באותיות". תצלום: ekkun

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי Kellog Insight.


תגובות פייסבוק