חיסון ספרותי

איזה תפקיד יש לספרות, לקריאה ולספרים בעידן של פוסט-אמת?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

"מעולם לא הייתה לי עוגמת נפש ששעה של קריאה לא הפיגה", מונטסקייה

עלייתה של הפוליטיקה הכוחנית מעצימה את תפקידה המכונן של הספרות כקול מהדהד למועקות הימים. יובל נח הררי מצביע על החלשות האמונה בליברליות בעולם ועל התפכחות מסיבית מההבטחות ומהתקוות המגולמות בדמוקרטיה, בגלובליזציה ובשווקים החופשיים, כסיבות מרכזיות לשינוי ברוח השלטון. עם התעצמות כוחם של מנהיגים חזקים ודורסניים במקומות רבים בעולם, מזדרזים רבים לישר קו עם רוח המפקד החדשה.

דווקא בעתות כאלה, לבדיון הספרותי יש מקום מהותי בתיווך משמעויות עתידיות של תהליכים חברתיים, מדיניים ופוליטיים. דיסטופיות ספרותיות ממחישות בפירוט את התוצאות של היווצרות חברה שהדנ"א הפומבי שלה הופך בהדרגה לצייתני וחד-ממדי. דינו של כל מי שאינו מאמץ את שפתו של אוטוקרט זה או אחר של העולם החדש להפוך, בסופו של דבר, לאויב המערכת. ככזה, הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לגדר, על כל המשתמע מכך. מכאן תפקידה המכריע של הספרות בשימור רוח הפלורליזם האינדיבידואלי, האתני, ואפילו הפוליטי, של מי שאינם חולקים את האמונה בסולם הדעות והערכים השולט.

"1984"של ג'ורג' אורוול הוא מחאה אלמותית נגד החיים תחת רודנות. "כניעה" של מישל וולבק ממחיש את ההתקרנפות בצרפת העתידית תחת שלטון מפלגה אסלאמיסטית. תיאורו פרנסואה, גיבור "כניעה", המקבל בהכנעה את חוקי המשחק החדשים ומתקרנף לתוכם, מטלטל ביותר. "עולם חדש מופלא" של אלדוס הקסלי פורש את החיים בעולם פונקציונלי מהונדס פוסט מודרני. "המעגל" של דייב אגרס (שטרם תורגם לעברית), ממחיש עד לאן עלולות להגיע ההחפצה האנושית והלפיתה באמצעות שליטה מוחלטת בנתונים של תאגידים דיגיטליים דוגמת פייסבוק וגוגל, וכיצד אובדן הפרטיות עלול להפוך לנשק קטלני. העתיד הפנאטי מאיים בטירופו בספר "השלישי" של ישי שריד ועוד כהנה וכהנה.

רק בפרספקטיבה היסטורית ניתן יהיה לשפוט האם צודק הררי בטיעונו כי זהו מסע מעגלי, שבסופו ישובו הערכים הליברליים לקדמת הבמה הפוליטית. הספרות היא כלי עוצמתי המסוגל להזהיר מפני המחיר האישי הנגבה בתהליכי אינדוקטרינציה. בכוחה להמשיך ולהחיות את קולות הליברליות, הסובלנות וההכלה, עד שערכים אלה ישובו ויעלו למרכז ההוויה הפוליטית, כפי שצופה הררי. החדירה האטית ממעמקי הכורסה הבטוחה לתוך נפתולי נפשם ומצוקותיהם של גיבורי ספרות, המתמודדים על פני עשרות דפים עם נסיבות דומות, תשמר את האנרגיה שתיתרגם לדלק שיביא לסגירת המעגל הזה.

"פוסט אמת – Post Truth", נבחרה על ידי מילון אוקספורד כמילת השנה של 2016, משום שהשימוש במונח עלה ביותר מ-2000 אחוז מאז 2015, ולא בכדי. משתמשים בו בעיקר במצבים ובנסיבות שבהם פניה לרגשות האישיים ולאמונות משפיעה על עיצוב דעת הקהל יותר מאשר עובדות אובייקטיביות. העלייה המשמעותית בשימוש במונח זה אירעה בעיקר בהקשרים פוליטיים, שבהם מניפולציה על רגשות ואמונות מחד, והחלשת כוחן של העובדות מאידך, נתפשות ככלי לגיטימי לעשיית נפשות לדרך מסוימת או לחיזוק דמותו של מנהיג או מועמד. פוסט אמת מערטלת את אחד המנגנונים שאפשרו את השינויים הפוליטיים הכוחניים של העת הזאת. לאחר השבעתו של דונלד טרמפ, נחשפה גרסה בוטה עוד יותר של התעללות באמת, כאשר שקרים הוגדרו כעובדות אלטרנטיביות, במסר של לגיטימציה לכאורה כמעט פילוסופית, לסילופי עובדות בוטים בדבריו של הנשיא הנבחר.

אחד הכלים הבסיסיים באמתחתו של הסופר כדי להלום בקולמוסו בתופעות של עיוותי אמיתות, הוא מניפולציות על האמת בתהליך פיסול דמויות ועולמות בדיוניים. אמת היא מושג יחסי התלוי בעיני המתבונן. פנים רבות לה, ובהחלט אינן מוחלטות. הספרות, היוצרת מצבים וגיבורים המגיבים במישור הפרטי של עולמם האישי לרוח הזמן שהם חיים בתוכו, מתאפיינת במניפולציות על המציאות ובעיצוב הדמויות, ובמשחק מודע במידת האמפתיה של הקוראים כלפיהן. אזמלו של המעצב במילים מפסל אמיתות באמצעות שקרים בין דמויות, נקודת מבט מוגבלת של גיבורים, חלקיות נקודות מבט ביחס לקורא כל יודע. כל אלה ועוד טכניקות שונות, מאפשרים לסופר, כמניפולטור של אמיתות, להנזיל את האמת הרשמית, האחידה, להרחיב ולשמר את שדות הפעולה הנוספים האפשריים ולהחיות את האלטרנטיבות באמצעות גיבוריו ומאבקיהם.

בעולם האינסטנט כבר התרגלנו לסיפוק מידי, לשיפוט מהיר במרחק של לחיצת אצבע על מקלדת ולחיים בתוך קרוסלה של החלפות גירויים במהירות האור. כמה מקום יש עדיין לחוויה הספרותית התובענית, כשהחשיבה לעומק נשחקת לטובת רידודי מציאות וכשטעם החיים הוא קוקה קולה? כמה פניוּת, שקט ונכונות יש מצד קוראים ללישה הספרותית היסודית, שמחברת נקודות לקווים וקווים לתמונה, כדי שיהיה בכוחה להשפיע?

אימון אישי של שרירי הקריאה לחיזוק הנפש הוא כורח. דווקא משום שהפקולטות למדעי הרוח מצטמצמות, שעות לימודי ספרות בבתי ספר מוקרבות לטובת מקצועות מעשיים ומדורי הספרות בעיתונים מתכווצים, חשוב מתמיד לחנך ולשמר את ערך המסע הספרותי. הקריאה בספרות מאירה פינות אפלות, ממחישה כיצד בכוחה של מחשבה לשנות מציאות, ומחייה עולמות שאסור לשכוח ושאליהם חשוב לשאוף, כי אחרת, הספרות ממחישה גם כי הנפילה בלתי נמנעת. אבל כדי שנוכל להישאר מעורבים ופעילים, עלינו להיות נוכחים, חדים, פתוחים, מוכנים לקחת חלק פעיל בהפעלת שרירי הדמיון ובפתיחת שערי הלב, כדי להפיח חיים בתיאורים, במצבים ובתחושות המתוארים ולמצוא בהם את עצמנו, את אמונותינו ואת העולמות האפשריים.

ספר חזק, האמור לשמר את המחשבה החופשית, או להפוך את הקורא לשותף למסע שהאמונה במטרתו נותנת כוח, דורש שותפות נבנית, ואז השפעתו ארוכת טווח. אפשר לעכל ספר באטיות, לתנות איתו אהבים באמצעות המוח ועם ההיגיון, עם הלב ועם הדמיון, ולהתקשר בהדרגה, דרך פאזל של פרטים, תיאורי צבעים, קולות, ריחות, טעמים, למציאות הנבראת בספר. או לחילופין, להיסחף אל העולם המתואר, כי הוא חודר ללבך וממסמר אותך לתוכו במתח, חיוך או כאב, מחבק אותך אל חיקו ואתה מתמסר כולך. ואם הספר מטלטל, לא מרפים עד סוף המסע. בשני המקרים נדרשת מאתנו, הקוראים, הפעלה נמרצת יותר של שרירי הדמיון, וכמו בחדר הכושר – המאמץ משתלם.

בימים כתיקנם די לקרוא בשביל הכיף, למען החברותא עם הגיבורים, כדי להכיר עולמות אחרים, כי בכוחו של אסקפיזם לתוך עולם בדיוני המאיר הוויה טובה יותר מזו שאנו שרויים בה, לפרוט על שריר האופטימיות, להמתיק את הגלולה המרה ולשמר את שאר הרוח ואת האמון בטוב, ובאדם. אבל בעתות שבהן מקום האינדיבידואל החושב מאוים, כי הוא מערער על האמת הרשמית, הקריאה אינה יכולה עוד להיות עניין של בידור בלבד. בזמנים קשים, יש חשיבות מכרעת לשימור הפרספקטיבה שהספרות מבטיחה, ולטיפוח של מסע הגילוי העצמי והעמקת התובנות בדרך לתיקון המצב. בזמנים כמו שלנו, זהו הסיפור.

אם הגעתם עד לכאן...

קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב עת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: ברכישת זכויות בחו"ל, בבחירת מיטב התכנים, בתרגום ובעריכה. אנו מאמינים שיש מקום לכתב עת ברמה הזאת בישראל. אם הנאת הקריאה קרובה לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת. 

"אם אני יכולה לעזור לכך שכתב עת נהדר כזה ימשיך להתקיים..., זה המעט שאני יכולה לעשות" (דורית ד', גבעתיים)

לתמוך באלכסון

איילה רהב היא סופרת, מתרגמת ואשת הייטק שעסקה במרכזיות המשתמש ברשת, צמצום הפער הדיגיטלי והתאמת טכנולוגיות ומיזמים לגיל השלישי. היא פרסמה שלושה ספרים: "געגועים לפלייסמט" הוצאת קולמוס (2017), "פרסום בטלויזיה – המדיום, המסר הכסף", הוצאת מטר (1993) ו"חיית פרסום" 1995הוצאת מטר (1995), והיא בעלת בלוג "בהקלדת קולמוס" .

תמונה ראשית: "החיים הם תרגיל בשיווי-משקל", תצלום: קווין לאו

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי איילה רהב.


תגובות פייסבוק