מאיפה לנו לדעת?

בדרך כלל אנו חושבים על wellbeing (רווחה או שְׁלוֹמוּת) במושגים של בריאות גוף ונפש. כדי לשפר את רווחתכם הגופנית, יתכן שכדאי מאוד שתתעמלו; כדי לשפר את רווחתכם הנפשית, שקלו להניח מדי פעם את הטלפון. ישנה דרך אחרת, פחות מוכרת, שבה ניתן לחשוב על רווחתנו: במונחים של ידע. ידע הוא טוב לנו, לא רק משום שעל פי רוב אנחנו רוצים לדעת את האמת, אלא משום שידע משפיע באורח דרמתי על יכולתנו להתמודד עם העולם ולהשיג את מטרותינו. בוּרוּת, לעומת זאת, מזיקה לנו מאחר שהיא מונעת מאיתנו את הייצוג המדויק של העולם ועומדת בדרכנו להשגת מטרותינו. ממש כפי שישנם גורמים המשפיעים על הרווחה הגופנית והנפשית שלנו, ישנם גורמים המשפיעים על הרווחה האפיסטמית שלנו. זה אינו מושג חדש לגמרי, אבל הוא עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את מה שנקרא ״המשבר האפיסטמי״ הנוכחי שלנו.

תכבו את הטלפון, תמחקו את פייסבוק וצאו למסע הארוך והמתוק אל הידע והאמת. תצלום: מארילו פורטייה

בוודאי נחשפתם למשבר הזה במספר דרכים: הרבה נכתב על אודות תקופת ה״פוסט-אמת״ הנוכחית כתקופה של צריכה וייצור של תקשורת, תאוריות הקשר רבות ונפוצות והרבה מאוד שטויות מופצות בפייסבוק. צריכת תקשורת בימים אלה היא מתישה ומתסכלת, הוויכוחים עם מי שאינכם מסכימים איתם הם קשים מאי פעם, ולעתים קרובות נדמה שקשה לזהות את מקורות המידע שבהם ניתן לבטוח. אף שנאמר רבות על הסיבות לכל הרעות הללו, אני רוצה להתמקד בשאלה כיצד הדברים רעים במיוחד עבורנו דווקא.

רווחה אפיסטמית היא התחושה הסבירה כי אתם מסוגלים לדעת את מה שאתם רוצים וצריכים לדעת על העולם כדי שחייכם יתנהלו היטב

רווחה אפיסטמית היא התחושה הסבירה כי אתם מסוגלים לדעת את מה שאתם רוצים וצריכים לדעת על העולם כדי שחייכם יתנהלו היטב. הדבר עשוי על פי רוב להיות כרוך בידע – אתם רוצים להרגיש שאתם מסוגלים למצוא תשובות לשאלות שנראות לכם חשובות ולהשביע את סקרנותכם – וגם לדעת דברים ספציפיים יותר – יהיו דברים שתצטרכו לדעת כדי להגשים את יעדיכם בחיים. אם יש לכם דישה להרבה מקורות מידע טובים ואתם מסוגלים לקבל תשובות לשאלותיכם בכל פעם שיש בכך צורך, אז רמת הרווחה האפיסטמית שלכם היא גבוהה. אם, לעומת זאת, אתם מוקפים בשקרנים, או שפשוט אין לכם דרך לברר את מה שאתם צריכים לדעת, מצבכם פחות טוב.

ישנם שלושה מרכיבים לרווחה האפיסטמית: גישה לאמיתות, גישה למקורות מידע אמינית, והזדמנויות לקחת חלק בדיאלוג מפרה. בואו נחשוב על כל אחד מאלה.

כשמוצג בפניכם מידע או כשאתם מחפשים תשובה לשאלות, אתם רוצים לדעת בביטחון שבידיכם האמת. היכולת למצוא את האמת, שהיא המרכיב הראשון, היא הבסיס לרווחה האפיסטמית. הנגישות הזו עשויה להיות מסוכלת במגוון דרכים: יתכן שאינכם מסוגלים להתחבר לאינטרנט, הספרים הדרושים לכם אסורים בקריאה, מידע חשוב עלול להיות מצונזר. או, במקרים פחות קיצוניים, יתכן שתיתקלו בערוצי תקשורת שונים שיציגו בפניכם מידע סותר על אותו אירוע. במקרה כזה, יתכן שתרגישו שנמנעת מכם גישה לאמיתות משום שאינם מסוגלים לקבוע איזה מידע מכל מה שהוצג בפניכם הוא נכון.

ברשת ניתן למצוא, לטוב ולרע, מספר גדול מאוד של תוצרי האינטלקט והיצירתיות האנושית. האינטרנט היא גם בור ביוב של שקרים מזוויעים. לכן, האפשרות לקבל כל כך הרבה מידע מועילה רק אם אתם מסוגלים לברור את המוץ מן התבן

ברשת ניתן למצוא, לטוב ולרע, מספר גדול מאוד של תוצרי האינטלקט והיצירתיות האנושית. האינטרנט היא גם בור ביוב של שקרים מזוויעים. לכן, האפשרות לקבל כל כך הרבה מידע מועילה רק אם אתם מסוגלים לברור את המוץ מן התבן. למשל, כמות המידע הקשור לנגיף הקורונה זכתה על ידי ארגון הבריאות העולמי לכינוי ״מגפת מידע״ (infodemic): ישנו כל כך הרבה מידע, עד שבלתי אפשרי לעקוב אחריו, ולעתים קרובות קשה להחליט למה להאמין. כדי לוודא שאנחנו מקבלים את האמת, אנו צריכים לכן לברר אילו מקורות מידע הם טובים.

כאן אנו נתקלים במרכיב השני של הרווחה האפיסטמית, אשר במידה רבה משרת את המרכיב הראשון: גישה למקורות מידע אמינים. כולנו אמנם רוצים לגלות את האמת, אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת בכוחות עצמנו, ולכן אנחנו נסמכים על אחרים. זהו דבר חיובי – חלוקת העבודה הקוגניטיבית בין אנשים רבים פירושה שאיננו צריכים להיות מומחים בכל תחום כדי לדעת הרבה על העולם. אנחנו יכולים פשוט לסמוך על אחרים שיבררו דברים עבורנו. התחושה שאנו יכולים למצוא מקורות מידע אמינים כאלה היא מהותית ליכולתנו לדעת את מה שאנחנו צריכים לדעת, ולכן היא גם מרכיב חשוב ברווחתנו האפיסטמית.

אמנם נאמר ונכתב אונליין, אבל שריפות יער בארה"ב לא נגרמו מלייזרים שהופעלו על ידי בנקאים יהודים. תצלום: כריסטופר ברנס

לבסוף, אנו אמנם נסמכים על אחרים כעל מקורות מידע, אבל לא מספיק לקבל מידע באורח פסיבי. אנחנו חייבים להיות מעורבים בדיון. לעתים קרובות הדברים שאנו רוצים לדעת הם מורכבים וקשים, והבירור תובע יותר מתשובות חד פעמיות וקצרות לשאלה. הדיון עם אחרים עשוי להציג בפנינו שאלות ונושאי עניין אחרים. אנחנו גם רוצים לחלוק את מה שידוע לנו: אם אני יודע משהו שיכול להועיל לאחרים, אני רוצה להיות מסוגל לתרום. זהו, אם כך, המרכיב השלישי של הרווחה האפיסטמית: התחושה שאתם מסוגלים לקחת חלק בדיאלוג מפרה.

אם אי פעם מנעו מכם את האפשרות להשמיע את קולכם כשיכולתם לתרום תרומה חשובה, או שהניחו, שלא בצדק, שאינכם מסוגלים לתרום, או שדעתכם בוטלה בכל דרך אחרת בשיחה מסיבות של גזע, מגדר, מין וכדומה, אז חוויתם אי צדק אפיסטמי

היעדר ההזדמנויות לקחת חלק בדיאלוג מפרה עשוי לפגוע אנושות ברווחתכם. ישנן דרכים רבות שבהן אתם יכולים להיות מודרים במפורש או בעקיפין על בסיס עובדות הקשורות לזהות שלכם, תופעה אשר הפילוסופים מכנים בשם ״אי צדק אפיסטמי״. אם אי פעם מנעו מכם את האפשרות להשמיע את קולכם כשיכולתם לתרום תרומה חשובה, או שהניחו, שלא בצדק, שאינכם מסוגלים לתרום, או שדעתכם בוטלה בכל דרך אחרת בשיחה מסיבות של גזע, מגדר, מין וכדומה, אז חוויתם אי צדק אפיסטמי. כל אלה הן דוגמאות לאופן שבו הרווחה האפיסטמית שלכם עלולה להינזק. אולם המושג שמשמש אותי כאן אינו תלוי בהכרח בהדרה מסיבות כאלה, אלא בכל מובן של היעדר אפשרויות לעסוק בדיאלוג מפרה (אף שברור כי חברים בקבוצות מוחלשות וקבוצות מיעוטים נוטים לחוות פגיעות כאלה לעתים קרובות ביותר).

לא מספיק לשלוח ילדים לבית הספר: חובה להבטיח שהם יהיו שותפים לדיון כבני-אדם ואזרחים שווים. תצלום: ביל ווגנר.

אנו כבר מסוגלים לראות כיצד המשבר האפיסטמי הנוכחי משפיע על רווחתנו האפיסטמית: כמויות המידע השקרי והמטעה שאליו אנחנו נחשפים על ידי התקשורת והרשתות החברתיות עלולות לגרום לנו לחוש שאין לנו גישה טובה לאמיתות. נוכח כל כך הרבה מידע סותר, ומה שנראה כמו אנשים המציגים מידע מתוך כוונה זדונית, אנו עשויים להתקשות לזהות מקורות מידע אמינים, והחוויה של אנשים שאינם מוכנים לעסוק בדיאלוג פורה עשויה לגרום לכך להיראות כאילו הצטמצמה מאוד יכולתנו לקבל וחלוק מידע. אין פלא שקשה לנו.

אנשים מוכנים להאמין למגוון רחב של תאוריות מוזרות, ולחלוק אותם בהרחבה ברשתות חברתיות. יתכן שהדבר הוא בחלקו תגובה לתחושה של רווחה אפיסטמית ירודה, והתוצאה היא שאנו פונים למקומות מפתיעים בחיפוש אחר האמת, מקורות מידע אמינים והזדמנויות לקיים דיאלוג

המחשבה על רווחתנו האפיסטמית יכלה גם לעזור להסביר מדוע המשבר האפיסטמי הזה אינו משתפר. אם אנשים, כפי שהצעתי, מונעים על ידי החיפוש אחר האמת, אמינות ודיאלוג, אז כשהם מרגישים שיש מי שמכשיל את מאמציהם, הם נוטים לחפש את אלה באמצעים אחרים. אחד ההיבטים הכי מצערים של המצב האפיסטמי הנוכחי שלנו הוא עלייתה של המחשבה הקונספירטיבית: אנשים מוכנים להאמין למגוון רחב של תאוריות מוזרות, ולחלוק אותם בהרחבה ברשתות חברתיות. יתכן שהדבר הוא בחלקו תגובה לתחושה של רווחה אפיסטמית ירודה, והתוצאה היא שאנו פונים למקומות מפתיעים בחיפוש אחר האמת, מקורות מידע אמינים והזדמנויות לקיים דיאלוג. בעוד שהאמונה בתאוריות קונספירציה רבות אינה רציונלית, המניע שמאחורי האמונה הזו אינו בהכרח בלתי הגיוני.

דברים דומים ניתן לומר על מגמה מטרידה נוספת: העלייה באי האמון במומחים. חשבו על התגובות למגפת הקורונה. אי האמון בחומרתה, ביעילותם של אמצעי המניעה (כמו ריחוק חברתי או עטית מסכה) והפקפוק בתהליך פיתוח החיסונים – כל אלה נבעו מתחושה שלא ניתן להאמין למי שמכונים מומחים. אין פירושו שמי שאינם מאמינים למומחים אינם רוצים למצוא מקורות מידע אמינים. להפך, הם מחפשים את האמת במקום אחר – ולעתים קרובות לא במקומות משובחים במיוחד, כמו חברים מלאי ביטחון אבל בורים, בפייסבוק. תחושה של רווחה אפיסטמית ירודה עלולה לנבוע, וגם לגרום, למשבר אפיסטמי: אם אתם מרגישים שאינכם יכולים לנהל דיאלוג, אתם עלולים למצוא אלטרנטיבות ואלה יובילו לדעות קיצוניות יותר, אשר בתורן יקשו עוד יותר על קיום דיאלוג – וזהו מעגל קסמים המזיק לרווחה האפיסטמית.

בערוץ שאני מאמין בו הודיעו שהשמש זורחת: עובדה. תצלום: אריק ויטסו

אולי תרצו לחשוב על הדרכים שבהן אתם מקבלים מידע, ולשאול את עצמכם אם אתם מקשיבים למקורות מסוימים מאחר שהם עשויים להוביל אתכם אל האמת, או בגלל שהם מספרים לכם את מה שאתם רוצים לשמוע

בראיון שהעניק לאחרונה ל״אטלנטיק״, ברק אובמה הזהיר מפני התוצאות החמורות האורבות לנו אם לא נשתלט על המשבר האפיסטמולוגי. שוק הרעיונות יפסיק לתפקד, וכך גם הדמוקרטיה. חלק מהבעיה בניסיון לפתור את המשבר האפיסטמי, אני סבור, תהיה בניסיון לאזן נכונה בין היבטים שונים של רווחתם האפיסטמית של בני אדם. לא ברור מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. רשתות חברתיות רבות מנסות לנקוט צעדים בניסיון להתמודד עם הצפה של מידע מוטעה המופץ אצלם, בין אם באמצעות בדיקת עובדות או בחסימת משתמשים. פעולות אלה עשויות לסייע לרווחתם האפיסטמית של המשתמשים ברשתות, באמצעות הבטחת גישתם של אלה לאמיתות. בו זמנית, ניתן לפרש צעדים כאלה כפוגעים ביכולתם של משתמשים להשתתף בדיאלוג. כתוצאה מכך, משתמשים שדבריהם נבדקים או כאלה המודחים מן הרשתות יחפשו מקומות אחרים למלא בהם את צרכיהם האפיסטמיים. אין פירושו שבדיקת עובדות היא רעיון רע, וגם לא שאין מקרים שבהם ראוי לחסום משתמשים ברשתות חברתיות. אבל ברור כי איזון הצורך של אנשים באמיתות, אמון ודיאלוג אינו משימה קלה.

בוודאי כבר נתקלתם בעצות הנוגעות להתמודדות עם המשבר האפיסטמי – אומרים לנו לחזור ולבדוק את המידע שאנחנו מקבלים ברשת, לחפש סימנים לכך שהמקורות שלנו אמינים, לחסום את אותו דוד מהרשת החברתית שלנו – עצות שיכולות להועיל באותה מידה לרווחתנו האפיסטמית. יתכן שכדאי להתרגל לבחון מדי פעם את ההרגלים האפיסטמיים שלנו. אולי תרצו לחשוב על הדרכים שבהן אתם מקבלים מידע, ולשאול את עצמכם אם אתם מקשיבים למקורות מסוימים מאחר שהם עשויים להוביל אתכם אל האמת, או בגלל שהם מספרים לכם את מה שאתם רוצים לשמוע. אין אמנם בנמצא תרופת פלא לכל הבעיות שהביא עמו המשבר האפיסטמי, אבל בחינה מודעת של הדרכים שבהם אנחנו מחפשים מידע היא לפחות צעד ראשון חיובי להעצמת רווחתנו האפיסטמית.

קנת׳ בויד (Boyd) משלים את מחקר הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטה של דרום דנמרק, במחלקה למחקר התרבות, כחלק מפרויקט ״עדויות מדעיות על מגוון חברתי״.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מקור אפל. תצלום: ברמיקס סטודיו, unsplash.com

Photo by Bermix Studio on Unsplash