עירום גנטי

מרבית האנשים זוכרים את המלך: שליט יהיר שרמאים הצליחו לשכנע אותו לשלם עבור בגדי פלא שלא היו ולא נבראו, לצעוד בפומבי ולהיכלם כשילד קטן צעק שהוא עירום. בעיניי, הסיפור הזה עוסק למעשה בחייטים הרמאים. חצופים, מלאי דמיון, אשר בעצם משווקים אשליה משכנעת, המכוונת לנקודות התורפה של קהל היעד שלהם. במונחים של ימינו, הסיפור עוסק בשיווק, וככזה, הוא תפור במדויק למידותיהן של בדיקות המוצא הגנטיות, משום שגם אלה נמכרות באורח משכנע ביותר, מלוות בהבטחות הארוגות מתקוותינו, פחדינו וחוט זהב של די אן איי.

בבדיקות החדשות הללו, ממש כמו באגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן מן המאה ה-19, פעור פער בין ההבטחה למציאות, וכעת ממש כמו אז בסיפור, מישהו אומר זאת בכיכר העיר. למשל, כשפיל רוג'רס, עיתונאי משיקגו, ניסה בשנה שעברה ערכות בדיקת די אן איי ביתיות מתוצרות שונות, הוא קיבל תוצאות מנוגדות. כך קרה גם לעיתונאית הקנדית שרליז אגרו ולאחותה התאומה קרלי, ששלחו דגימות רוק לשורה של חברות – 23 and Me, Family Tree, Ancestry DNA, My Heritage וגם לחברת Living DNA.

הבדיקות נמכרות תחת סיסמאות שונות אבל אותה ההבטחה: גלו מהו הסיפור שלכם. החברות אינן מציינות כי הסיפור עלול לגלוש לתחום הבדיון או שיכולים להתגלות סיפורים מנוגדים

כמו אצל רוג'רס, התוצאות שהגיעו מהחברות השונות לימדו על מוצא שונה: חלקם של אבות המשפחה מן הבלקן, למשל, נע בין 14 ל-61 אחוזים, ואחת החברות אפילו דיווחה על מוצא שונה של כל אחת מהתאומות. על פי הדו"ח הזה התברר כי שרליז היא צאצאית של צרפתים וגרמנים ואילו קרלי לא.

הבדיקות נמכרות תחת סיסמאות שונות אבל אותה ההבטחה: גלו מהו הסיפור שלכם. החברות אינן מציינות כי הסיפור עלול לגלוש לתחום הבדיון או שיכולים להתגלות סיפורים מנוגדים. המומחה לגנטיקה אבולוציונית מרק תומאס מיוניברסיטי קולג' לונדון מתייחס לבדיקות הללו כאל "אסטרולוגיה גנטית", אבל יתכן שכדאי לחשוב עליהן כעל רכילות גנטית: שמועות על עברכם, שכמו רבות מן השמועות, הן אמיתיות לפחות בחלקן. הן מתחילות במבחנה מלאה רוק ומסתיימות בהערכות חלקיות: סיפור, שנלחש מפיו של אלגוריתם, בשפת המידע.

"לואי ה-14 ומשפחת המלוכה" (1670), ז'אן נוקרה, ארמון ורסאיי. תצלום: ויקיפדיה

זה לא שבדיקות לגילוי המוצא הגנטי שלנו אינן מגלות לנו דבר: להבדיל מבגדי המלך החדשים, וריאציות של גנים הן אמיתיות, ובדיקות גנטיות מסוגלות לגלות אותן. אלא שאי הוודאות המהותית שלהן מוסתרת על ידי שיווק מקצועני. האתרים מראים טבלאות וגרפים, אחוזים ותמונות של ציוד מחקר מדעי, ורומזים על דיוק שאותו הבדיקות אינן מספקות. קבוצות של בני אדם נוטות להתערבב, דגימות אוכלוסייה נבדלות בגודל ובאיכות, אוכלוסיות בימינו ממלאות את מקום האוכלוסיות שהתקיימו בעבר, ורק אחוז קטן מן הגנום של כל אדם נבדק למעשה. וכמובן: כל אלגוריתם המנתח את הבדיקה שונה מאחיו. לכן גם ההערכות נבדלות, בהכרח.

רבים מן האפרו-אמריקנים בנו תפישה עצמית חדשה בהסתמך על נתונים מולקולריים ומחקר גנאלוגי, נגד המחיקה האכזרית של ימי העבדות והסחר המשגשג בבני אדם מדפי ההיסטוריה

ברור שיש מי שמוצאים ערך ומשמעות בבדיקות הללו. הסוציולוגית אלונדרה נלסון מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק כתבה מאמר מבריק על "החיים החברתיים המורכבים של הדי אן איי", על האופן שבו רבים מן האפרו-אמריקנים בנו תפישה עצמית חדשה בהסתמך על נתונים מולקולריים ומחקר גנאלוגי, נגד המחיקה האכזרית של ימי העבדות והסחר המשגשג בבני אדם מדפי ההיסטוריה. אחרים, ללא ספק, מגלים עניין בשורשים מתוך סקרנות ולא בשל רקע הכולל עקירה טראגית. בכל מקרה, הבדיקות פופולריות להדהים.

משום כך ראוי לבחון מקרוב את אתריהן של החברות הללו. אתרי החברות למיניהן נבדלים זה מזה (נכון לאפריל 2019) רק במעט, והם נוצקו כמעט באותה תבנית: מארג נאה של דימויים, מספרים ומשפטי מפתח קליטים, שילוב של טכנולוגיה וסיפוק. העיצוב הנקי של האתרים מסתיר את הצבר המבלבל של התמונות והמסרים המתגלים כשגוללים את העמודים מטה. צילומים של רצפי גנים ומקטעי גנים. רישומים של מבחנות. ציורים צבעוניים של סט כרומוזומים מלא: הגנום האנושי ערוך זוגות זוגות כמו גרביים. כפתורים וקודים להנחות מיוחדות: כמו בכניסה לסופרמרקט, העמודים הפותחים מתחלפים על פי תאריכי מפתח. בלונים עם לבבות בפברואר ("גלו את לב לבו של אהובכם המיוחד בחג האהבה"), כובעי שדונים ירוקים במרס ("בואו ליהנות ממזלם הטוב של האירים. גלו את שורשיכם"). עדויות ומילים כמו "מסע" ו"גילוי". מסתורי החיים, זהות והיסטוריה משפחתית מזוקקים לסיסמאות ידידותיות כמו "קבלו בברכה את עצמכם". כל אלה מקבלים תוקף בעזרת תמונות של לקוחות: מסופקים, פוטוגניים, מגוונים. במונחי הנראטיב, הם מייצגים את סגירת המעגל שאתם יכולים לרכוש: את הסוף הטוב של הסיפור, משפחה גנטית חדשה שהתגלתה, קרובים רחוקים שיצרו קשר, ועבר אתני קסום וחדש. ואולי, אם אתם שייכים לקבוצה המאמינה בעליונות הגזע הלבן, עבר לא נעים שתוכלו להתעלם ממנו.

אשריי, השדונים גילו לי שאני אירי. תצלום: פטריק פור

באגדה, הרמאים הם מספרי סיפורים: הם טוו בד דמיוני על נול אמיתי, באמצעים הפשוטים ביותר, וכיוונו ישירות אל תקוותיו ומשאלותיו של המלך, בתארם את הבד ומעלותיו. אבל המחזה המאולתר שלהם תלוי בהשתתפות הקהל וגאונותו של אנדרסון מתגלה כשהעלילה מסתבכת, והמלך, אנשי חצרו ובסופו של דבר כל אנשי העיירה הופכים לדמויות במחזה של הרמאים ומבצעים את השקר שאינם מאמינים בו. כשהילד מצביע על כך שהבגדים אינם קיימים, הוא שובר בבת אחת את הקיר הרביעי וגם מתקן אותו. בנפצו את האשליה הוא משחרר את הקהל ומעניק לו את היכולת לדבר. הילד אינו מספר סיפורים. הוא המבקר. אבל הוא גם הפרוטו-מדען, כי הביקורת שלו נובעת מתוך תצפית אמפירית.

ההבטחה לגילוי הזהות והשורשים הם הסחת דעת: העסקה האמיתית מתבצעת מאחורי הקלעים, כשחברות התרופות וחברות אחרות משלמות עבור המידע שהלקוחות בעצם משלמים כדי לתת להן

מה גורם לדמויות בסיפור להישבות בהבטחות הרמאים? במילה אחת, הסטטוס. כולנו זוכרים את היהירות של המלך, אהבתו לבגדים. אבל הבגדים הללו נמכרים בהבטחה מיוחדת: הם בלתי נראים רק לטיפשים ולמי שאינם מתאימים לתפקיד שהם מבצעים. לכן הם קוסמים למלך, כאמצעי לביסוס עוצמתו, ככלי שיעזור לו לזהות אזרחים מועילים: "אם יהיו לי בגדים כאלה, אוכל לגלות מי מאנשי ממלכתי אינו מתאים לתפקידו. אוכל להבדיל חכמים מטיפשים! יש לארוג לי את הבד ומיד". הבגדים הדמיוניים שלו שימושים, הם כלי שיבחן התאמה וגם אינטליגנציה. הם נמכרים ככלי להעצמה ושליטה, דרך לברור מי מן האזרחים ראוי ומי לא.

ברודפו אחר חלום המעמד שלו, המלך אינו מבין כי בתרמית: ה"חייטים" מרוויחים הון כסף ואילו המלך אינו מקבל דבר בתמורה. המופע כולו הוא תרגיל הטעיה מתוחכם, הסחת דעת מן העסקה האמיתית. ממש כך, ההבטחה לגילוי הזהות והשורשים הם הסחת דעת: העסקה האמיתית מתבצעת מאחורי הקלעים, כשחברות התרופות וחברות אחרות משלמות עבור המידע שהלקוחות בעצם משלמים כדי לתת להן. כשהמידע ניתן, הלקוחות חשופים לאפשרות של זליגת מידע עתידית (ולפחות בשלב זה איננו יכולים לשנות את הגנום שלנו) ואיש אינו מבטיח להם פיצוי על הרווחים שהמידע הזה מניב.

וזה מחזיר אותנו להבטחה המרכזית: "גלו מהו הסיפור שלכם". המסגרת מטשטשת את העובדה שמתנהלת כאן כלכלת מידע רחבת היקף, ובוחרת להאיר במקום זאת את הבחירה האישית, את הקישור בין המידע לגילוי העצמי, בעודה מרמזת על כוח ושליטה. אולי משום כך מכשירים כמו סמרטפונים וטאבלטים נפוצים כל כך בין הדימויים שבאתרים הללו. צעירה ג'ינג'ית מנומשת קורנת, אוחזת באייפון שמציג מפה של אירלנד ועליה גבולות של מה שיש להניח כי הם אזורי חלוקה של אוכלוסיות גנטיות: בעידן המידע, חשוב לחזק את המסר לפיו המכשירים שבידינו הם כלים להנאה וגילוי ולא ערפדים ניידים של כלכלת המעקב. בווריאציה על מילותיה של החוקרת בתחום מנהל העסקים שושנה זובוף (Zuboff) בספרה The Age of Surveillance Capitalism (משנת 2019),הנתונים הגנטיים האמורים אולי קשורים בנו, וברמת מסוימת יתכן כי הם אנחנו. אבל הם לא נועדו עבורנו. בכלכלה האפלולית שבה הנתונים שלנו נסחרים, כל אחד מאיתנו עירום בדיוק כמו כל מלך.

ג'ורג' אסטרייך (George Estreich) כותב בכתבי עת שונים ובהם הניו יורק טיימס וסאלון. ספרו האחרון, Fables and Futures: Biotechnology, Disability and the Stories we Tell Ourselves, ראה אור בשנת 2019.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: חוט תפירה. תצלום: אמירלי מירהשמיאן, unsplash.com

Photo by amirali mirhashemian on Unsplash