שניצל, כביסה ואלגברה

אנו נמצאים כעת בעיצומו של שגשוג בחינוך הביתי. מפקד האוכלוסין בארצות הברית מדווח כי בתקופה שבין האביב של שנת 2020 ופתיחת שנת הלימודים החדשה בסתיו של אותה שנה, מספר המשפחות שבחרו בחינוך ביתי הוכפל, והוא עומד על 11.1 אחוזים מכלל משקי הבית בארה"ב. נמצא שבקרב משפחות שחורות האחוזים גדלו פי חמישה, מ-3.3 באביב ל-16.1 בסתיו.

כמו שינויים רבים בחברה האמריקאית שנגרמו על ידי המגפה, ימים יגידו האם לחינוך הביתי יש עדנה חולפת או שמא הוא מבסס עצמו כחלק קבוע בין האופציות החינוכיות בארה"ב

כמו שינויים רבים בחברה האמריקאית שנגרמו על ידי המגפה, ימים יגידו האם לחינוך הביתי יש עדנה חולפת או שמא הוא מבסס עצמו כחלק קבוע בין האופציות החינוכיות בארה"ב. יש סיבות להאמין שיישאר . Chalkbeat, בשיתוף עם Associated Press, דיווחו שאזורי רישום לבתי הספר הציבורים ברחבי ארה״ב, החרדים מהירידות הממושכות במספר הנרשמים, מנסים דרכים יצירתיות כדי לגרום למשפחות להירשם. למשל, הם מאפשרים לנהגי ההסעות לבית הספר להתקשר בעצמם להורים. ניתוח שנערך על ידי הניו יורק טיימס ואוניברסיטת סטנפורד השווה את מספרי הנרשמים בסתיו של שנת 2019 ושנת 2020, ומצא כי 10,000 בתי ספר ציבוריים ב-33 מדינות מספר התלמידים חוו ירידה של כ-20% לפחות במספר הנרשמים בגני הילדים. הדיווח גם מצביע על כך שחלק מבתי הספר הללו חוששים מכך שהמספרים לא צפויים לעלות בסתיו 2021.

בעיצומה של מה שמסתמן כתקופת התעוררות מחודשת בחינוך הביתי, מחקרים אקדמיים הבוחנים את האתגרים, הביטויים התרבותיים והתוצאות רלוונטיים יותר מתמיד. הסקרנות בנוגע לחינוך ביתי אמנם מודגשת במיוחד בעת הזאת, מאז שנות השישים קיים גידול יציב בחינוך הביתי בארצות הברית.

חוזרים לבית הספר אבל האוטובוס ריק? תצלום: דניס ליאון

חמישה שלבים של ההתפתחות

המסלול שהוליך מבחירה חינוכית שולית לקבלה חוקית ותרבותית נפוצה לא היה נטול קונפליקטים והתנגדויות. חוקרי החינוך ג'יי גארי נואלס, סטייסי א. מארלו וג'יימס א. מוטמור עוקבים אחר ההיסטוריה הדרמטית הזו במאמר בכתב העת האמריקאי לחינוך ובו הם מחלקים את הצמיחה המוקדמת של החינוך הביתי בארה"ב לחמישה שלבים.

החוקרים מציינים כי בעוד שבמשך מאות שנים מרבית הילדים ברחבי העולם התחנכו בבית על ידי הורים או מורים, במחצית המאה ה-19 כבר הסתמן שינוי משמעותי, שהוציא את הלימודים מחוץ לבית, כאשר חינוך חובה פורמלי התפתח בארה"ב. בין השנים 1850 ו-1970, משפחות מעטות בלבד לימדו את ילדיהן בבית. אבל באמצע שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים, עם התסיסה וחוסר שביעות הרצון ממערכת החינוך הציבורי, החינוך הביתי תפס תאוצה.

החינוך הביתי היה משהו נפרד ונתפש, בעיקר בעיני הציבור והתקשורת, כפעילות חינוכית חתרנית של אידיאליסטים, שהתנהלה בחשאיות או במחתרת

חוסר נחת זה בישר את השלב הראשון בחמשת השלבים של הצמיחה המוקדמת של החינוך הביתי: שלב "הטענה". שלב זה מאופיין בכך שמובילי שינוי בחינוך ביטאו את חששותיהם בנוגע לחסרונות החינוך המסורתי. בעיני הציבור הרחב, חינוך הביתי נחשב משונה, מנהג של אנשים הנמצאים בשולי החברה. "בתחילת שנות השבעים", כותבים המחברים, "החינוך הביתי היה משהו נפרד ונתפש, בעיקר בעיני הציבור והתקשורת, כפעילות חינוכית חתרנית של אידיאליסטים, שהתנהלה בחשאיות או במחתרת". יתרה מכך, חינוך ביתי היה בלתי חוקי ברוב מדינות ארצות הברית.

השלב השני, "העימות", החל בתחילת שנות ה-70 והגיע לשיאו בסוף העשור עם מספר מאבקים משפטיים ידועים. בשנת 1972, בית המשפט העליון דן בתביעה של מדינת ויסקונסין נגד יודר, שהתברר כאירוע מכונן לתנועת החינוך הביתי - כאשר בסיומו בית המשפט העניק להורים, מקהילת האמיש, את הזכות לחנך את ילדיהם בבית לאחר כיתה ח׳. יחד עם זאת, פסק הדין סייג כי "האינטרס ההורי חייב להיות דתי באופיו ולא פילוסופי או אישי". פסק דין זה הביא בעקבותיו תביעות משפטיות רבות ברמת המדינה הקשורות לסוגיות בחינוך ביתי. כותבי המאמר מציינים כי "אמנם היוזמה לרוב הליכי הליטיגציה הייתה של עובדי ציבור במערכת החינוך, במרבית המדינות חלק הארי של התיקים בשנות השבעים הוכרעו לזכות ההורים". ובכל זאת, עד לשנת 1993 החינוך הביתי לא הפך לחוקי בכל מדינות ארצות הברית.

והילדים? בבית, בבית הספר. תצלום: רנדי פיית'

השלב השלישי, "שיתוף הפעולה", צמח מההקלות על ההגבלות בחוק ומחקיקת קווי יסוד חדשים שאפשרו לתלמידים בחינוך הביתי להשתמש במתקנים בבתי הספר הציבוריים. ישנן הערכות שעד שנת 1985 כ-200,000 משפחות אמריקאיות חינכו את ילדיהן בבית.

שלב ״החיזוק״ הרביעי בתחילת שנות התשעים, מציין כוח חדש בפיתוח הקשרים של קהילת החינוך הביתי ועוצמת הלובי שלה.

השלב הסופי ״הקטגוריות״, התפתח זמן קצר לאחר מכן, כאשר החינוך הביתי הפך ליותר מקובל ו״השותפים המשונים״ כפי שכינתה אותם העיתונאית קת׳לין קושמן, תחת מטריית תנועת החינוך הביתי, חדלו להזדקק לשמירה על חזית מאוחדת מול כל אנשי החינוך האחרים. "שותפים משונים" אלו כללו משפחות שהונעו על ידי אמונות דתיות, אידיאלים חינוכיים, שאיפה לטפח יחסי משפחה קרובים וכל סיבות דומות אחרות. סיבה נוספת שהניעה משפחות מסוימות, לא לבנות, ובמיוחד משפחות אפרו אמריקניות, הייתה השאיפה להגן על ילדיהן מפני הגזענות הנפוצה במסגרת החינוכית.

מניעי ההורים לבחירה בחינוך ביתי

החוקרים עוז גוטרמן וארי נוימן הציגו שאלונים ל-62 הורים בחינוך ביתי בישראל. בהתבסס על התשובות, הם חילקו את ההורים לשתי קבוצות: אלו ששיקוליהם לבחור בחינוך הביתי נבעו מסיבות "פדגוגיות בלבד" (או שבחירתם התמקדה בפיקוח על תכנית הלימודים ומדאגה לרמת הלימודים הנמוכה בבתי הספר), ואלה ששיקוליהם היו מונעים מ"סיבות פדגוגיות ומשפחתיות" (כלומר רצון לטפח מערכות יחסים חזקות בתוך התא המשפחתי, לעיתים יחד עם הקשבה לצרכים הבריאותיים של הילדים).

במאמרם בכתב העת The International Review of Education", ״סיבות שונות לבחירה אחת משמעותית: גורמים המשפיעים על בחירת חינוך ביתי בישראל", החוקרים מתארים את ממצאיהם. מתברר שמשפחות שהחליטו על חינוך ביתי מסיבות פדגוגיות ומשפחתיות, ראו באופן יותר חיובי את השפעת החינוך הביתי על ילדיהן מאשר אלו שבחרו בו "מסיבות פדגוגיות בלבד": יתכן שמשפחות הבוחרות בחינוך ביתי גם מסיבות משפחתיות מקדישות זמן רב יותר לפעילויות נוספות, כמו טיולים משפחתיים, הכנת משותפת של ארוחות וכו'. שתי הקבוצות של המשפחות עשויות לראות בצורה שונה את ההגדרה של מהי למידה.

החוקרים מצאו שהורים שמניעיהם היו רק פדגוגיים הקדישו שעות רבות יותר בשבוע ללמידה.

אימהות בחינוך ביתי העדיפו את תפקיד האמא על פני תפקיד עקרת הבית, מה שאומר, למשל, שהן הנמיכו את הסטנדרטים שלהן בעבודות הבית לטובת זמן רב יותר עם ילדיהן

דפוס החשיבה שההורים מגיעים איתו לחינוך ביתי עשוי להיות קשור גם לחוויות השחיקה שלהם, כך מצאה החוקרת ג'ניפר לויס. במאמרה בכתב העת Symbolic Interaction היא בחנה כיצד הורים בחינוך הביתי (כולן אימהות, במחקר שלה) הסתגלו לתפקידיהם. היא מצאה שלעתים קרובות הם היו אופטימיים בימים הראשונים, אך האיזון בין תפקיד המורה לבין המטלות האחרות של הורות וביתיות עלול להכניע במהירות. במחקר האתנוגרפי שלה על קבוצת תמיכה של חינוך ביתי - ובראיונות עם 24 אימהות בחינוך הביתי בצפון מערב ארצות הברית - היא מצאה כי סוגים מסוימים של "עבודת רגשות" סייעו לאימהות בחינוך ביתי להפחית את השחיקה ולהתגבר עליה.

היא מסכמת שאימהות שהתגברו על שחיקה (או נמנעו ממנה לחלוטין) עשו זאת על ידי כך שהשיגו מה שהיא כינתה "הרמוניה בתפקידים" - כלומר, מציאת דרכים למזג ולתעדף את תפקידיהן השונים. ראשית, הן העדיפו את תפקיד האמא על פני תפקיד עקרת הבית, מה שאומר, למשל, שהן הנמיכו את הסטנדרטים שלהן בעבודות הבית לטובת זמן רב יותר עם ילדיהן. הן גם נטו להגמיש את תכנית הלימודים שלהן ולהמציא אפשרויות ללמידה עצמאית לילדיהן, ובכך לקחו על עצמן את תפקיד "המנחה". חשוב לציין, כי לויס גם מצאה כי לאימהות בחינוך ביתי שהתגברו על שחיקה כמעט תמיד היו שותפים שתמכו בהן בעבודות הבית, טיפול בילדים וחובות הוראה.

זה רק נראה אידילי: החינוך הביתי נוטה להטיל עומס אל אימהות, ומצליח כשיש עוד עזרה מהבית. תצלום: ג'וליאן ליברמן

מה עם הילדים?

כיצד משפיע החינוך הביתי על הילדים עצמם? חוקרים רבים חיפשו תשובות לשאלה זו. במאמר בכתב העת The International Social Science Review, חוקרי החינוך סינתיה ק. דרנובסקי וישעיהו כהן ביקשו מ-185 סטודנטים במכללה למלא שאלון - 35 מהם למדו בחינוך המסורתי ו-150 למדו בחינוך הביתי לפחות שנה אחת. השאלון ניסה למדוד את מידת מעורבותם בקמפוס (למשל, באמצעות השתתפות בתוכניות התמחות ובשיתוף פעולה במחקרים של סטודנטים-סגל), כמו גם את ההערכה העצמית שלהם ואת דיווחם על תסמיני דיכאון שלהם.

תלמידי החינוך הביתי דיווחו על פחות דיכאון ויותר הצלחה אקדמית. הם גם נטו להעריך את כל החוויה החינוכית שלהם בצורה חיובית יותר

החוקרים מצאו כי על אף שרמות ההערכה העצמית לא היו שונות באופן מובהק, תלמידי החינוך הביתי דיווחו על פחות דיכאון ויותר הצלחה אקדמית. הם גם נטו להעריך את כל החוויה החינוכית שלהם בצורה חיובית יותר.

במאמר "הבדלים במסוגלות, באוטונומיה ובשייכות בין מתבגרים בחינוך המסורתי ובחינוך הביתי", הפסיכולוגית החינוכית ג'ינה ריילי מתייחסת לשאלת הממצאים באשר לילדים בחינוך הביתי מזווית מעט שונה. היא סקרנית לגבי "הגורמים החברתיים והסביבתיים שמאפשרים מוטיבציה הפנימית ולא חותרים תחתיה", ומצביעה על שלושה צרכים פסיכולוגיים שעוזרים לטפח מוטיבציה עצמית:

• מסוגלות (הצורך לפתור בהצלחה בעיה או למצוא תשובה למשהו);
• אוטונומיה (הצורך בתחושה של בחירה והכוונה עצמית);
• שייכות (הצורך בתחושה של חיבור לזולת במסגרת הלימודית).

ריילי ביקשה לבדוק האם הצורך של מתבגרים בחינוך הביתי למסוגלות, אוטונומיה ושייכות קיבל מענה טוב יותר מאשר אצל עמיתיהם בחינוך המסורתי. לשם כך היא ניתנה את סולם הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים ל 58 תלמידי חינוך ביתי ול-41 תלמידים בחינוך המסורתי. התוצאות הראו כי בממוצע, אצל תלמידי החינוך הביתי היו רמות גבוהות יותר של שביעות רצון באוטונומיה ובמסוגלות - ללא הבדל ביחס לשייכות.

כאשר החינוך הביתי נמצא בעלייה חדה, ממצאים אלה מעודדים. אך חשוב גם לציין כי ילדים בחינוך ביתי נוטים במידת-מה להיות קבוצה פריבילגית - חוקרים רבים מוצאים כי הוריהם נוטים להיות בעלי השכלה גבוהה ורמות ההכנסה גבוהות מהממוצע, שלא לדבר על מחויבות חזקה לחינוך ילדיהם.

קאתי גילברט (Gilbert) היא כותבת עצמאית שמאמריה התפרסמו בין היתר בכתבי העת: The Oxford American, Pacific Standard, Al Jazeera America, The Atlantic, Psychology Today.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי ארנה רז.

תמונה ראשית: חינוך ביתי כולל הרבה דברים. תצלום: חנה טסקר, unsplash.com

Photo by Hannah Tasker on Unsplash